תקציר: במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה והתחזקה. במונחים של תורת המערכות המורכבות, ישראל היא 'מערכת אנטי־שבירה': כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה והתחזקה. במונחים של תורת המערכות המורכבות, ישראל היא מערכת אנטי שבירה (Taleb, 2012): כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם.

מאז העליות הראשונות, הרבה לפני קום המדינה, כל משבר ביטחוני משמעותי בישראל שימש לא כנקודת שבירה אלא כזרז להתחדשות מערכתית:

מלחמת העצמאות ביססה את יסודות התעשייה הביטחונית; משבר 1967 יצר תנופת מחקר מדעי וטכנולוגי חסרת תקדים; הטראומה של 1973 הביאה להתארגנות מערכתית מחודשת, לרפורמות בצבא ולשינוי תפיסתי במודיעין; ה'אינתיפאדות' בשנות ה־80 וה־2000 עוררו פריצות דרך בתחומי טכנולוגיות הביטחון, המודיעין, וניהול משברים אזרחיים (Horowitz & Luttwak, 1983; Senor & Singer, 2009). אפילו הטבח הנורא של ה- 7/10, 'מלחמת חרבות ברזל', ותגובת הנגד ל'מהפכת הצבע' שמנסים אנשי המחאה ושלוחיה לכפות על ישראל, יצרו התעוררות לאומית והתחדשות עצומה.

המלחמה כזרז לאבולוציה חברתית

בתורת הניהול והארגונים, נבחנה בעשורים האחרונים התובנה של 'אנטי שבירות': ניקולאס טאלב (Taleb, 2012) טבע את המושג אנטי שביר (Antifragile) : מושג המתאר מערכות שאינן רק שורדות לחץ, אלא מתחזקות ממנו (ראו את כריכת הספר למטה). הוא מצביע על כך שבני אדם, מוסדות וכלכלות אינם נבנים משקט ושלווה אלא משיבושים, סיכונים ואי־ודאות.

במובן זה, מערכת ללא קונפליקט דומה לאורגניזם שלא מתאמן: שריר שלא מופעל מתנוון. השקט המדיני של אירופה מאז 1945 דומה לתהליך של "חוסר־אימון מערכתי" – תהליך שבו המערכת מאבדת את גמישותה ואת יכולתה להגיב לאיומים. התוצאה היא שבריריות תחת מסווה של שלום: כל משבר קטן - כלכלי, פוליטי או ביטחוני - מטלטל אותה מעבר למידת ההסתגלות שלה.

בישראל, המלחמות אינן רק תופעה צבאית אלא גם מנגנון חברתי של סלקציה והתאמה. כל עימות מאלץ את החברה הישראלית להתארגן מחדש: לפתח טכנולוגיות, לשפר מערכות חינוך ומודיעין, לעצב מחדש את האתוס הלאומי ולהגיב במהירות למציאות משתנה. במונחים של ניהול מערכות, זהו מצב של לחץ חיצוני שמוביל לחדשנות פנימית (stress-induced adaptation).

כפי שניקולס טאלב מסביר, מערכות אנטי־שבירות "מתחזקות כשהן נחשפות לזעזועים, בדיוק כפי שמערכת חיסונית מתחזקת ממגע עם חיידקים" (Taleb, 2012, p. 65). ישראל ממחישה עיקרון זה הלכה למעשה: חברה הנחשפת תדיר למתח ביטחוני, פוליטי ודמוגרפי. המתח הזה עצמו מונע ממנה לשקוע בסטגנציה, כמו מדינות מערביות שלוות יותר:

חדשנות הנולדת מן הכאוס

לאורך שנותיה, ישראל פיתחה תרבות של אילוץ (constraint culture): מצב שבו מחסור במשאבים, זמן או ביטחון יוצר תגובה חדשנית. מה שהחל כהישרדות הפך עם השנים למודל ניהולי גלובלי: תעשיות ההייטק, המודיעין והיזמות הישראליות צמחו מתוך מצבי חירום, לא מתוך שלווה. כפי שציינו סנור וסינגר (Senor & Singer, 2009), ישראל הפכה ל-“Start-up Nation” משום שהמערכת שלה בנויה להגיב לבלתי צפוי, לא להימנע ממנו.

במובן זה, המלחמה אינה רק קונפליקט צבאי אלא מצב קיומי של מתח מתמיד בין סיכון להזדמנות, על סף הכאוס. ישראל אימצה לא מודע של “ניהול על הקצה”: מאפיין קלאסי של מערכות מורכבות בריאות, השואפות לאיזון דינאמי בין 'סדר' ו'כאוס' (Kauffman, 1993).

התרבות המערכתית של החירום

לחץ ביטחוני מתמיד עיצב בישראל גם תרבות ארגונית ייחודית. בניגוד לביורוקרטיה האירופית הכבדה, הארגונים הציבוריים והצבאיים בישראל פועלים במתכונת אדפטיבית, עם היררכיה גמישה, תהליכי קבלת החלטות מהירים, ופתיחות לניסוי וטעייה (Ben-Eliezer, 2019).
כך נוצרה חברה שבה חוסר הוודאות אינו נתפס כאיום אלא כמצב טבעי.

מבחינה סוציולוגית, זהו מנגנון מובנה של חוסן לאומי (resilience): רמת לכידות חברתית גבוהה תחת איום משותף, גמישות מוסדית, ויכולת התאוששות מהירה ממשברים (Hoffman & Shani, 2016). בעוד שבמערכות מערביות שלוות נוצרה אבדן משמעות, בישראל מתוחזקת תחושת ייעוד קיומית שמקנה לה “חוסן קוגניטיבי” – מושג מקביל לאנטי־שבירות במונחים פסיכו־חברתיים.

בין הישרדות לשגשוג

אירופה ניסתה לייצר שלום נטול קונפליקט, ויצרה קיפאון וניוון מדיני ואישי. ישראל, מנגד, חיה בתוך קונפליקט, ויצרה חדשנות. ההבדל אינו רק בכמות המלחמות, אלא באופן שבו המערכת מגיבה להן. בעוד שהמערכת האירופית שואפת לבטל את אי־היציבות, המערכת הישראלית משתמשת בה כחומר גלם לצמיחה. זהו ההבדל שבין מערכת “שבירה” למערכת “אנטי־שבירה”: הראשונה מתמוטטת מלחץ; השנייה לומדת ממנו.

ישראל מוכיחה, במובן זה, שתורת המערכות המורכבות אינה רק מושג מדעי אלא גם מודל קיומי־תרבותי. היא מהווה דוגמה למערכת שמצאה דרך להפוך מלחמות מתמשכות למנגנון של אבולוציה מוסדית וחברתית.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: השלום מנוון. ראו מה קרה לאירופה ב- 70 שנות שלום!, לחצו כאן]

[לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה מערכתית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'אנטי שבירות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סוציו-אנטרופיה: אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הישרדות, מטרת העל של מערכת מורכבת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על חשיבה מערכתית.
• אוסף המאמרים בנושא 'אנטי שבירות'.
• אוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום.
• מאמר: ‘שלום עולמי’: אוטופיה מערבית, שמחירה כבד...
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.
• אוסף המאמרים בנושא מורכבות ומערכת מורכבת.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.
• הרחבה בנושא 'פער רלוונטיות'.
• הרחבה על 'תורת המערכות המורכבות'.
• אוסף המאמרים על סוציו-אנטרופיה: אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות.
• הרחבה בנושא הסתגלות / גמישות אסטרטגית / אג'יליות.
• אוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה'.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• אוסף המאמרים על הישרדות, מטרת העל של מערכת מורכבת.
• הרחבת המושג: סף הכאוס.
• הרחבת המושג: 'סדר', בין יציבות למורכבות.
• הרחבת המושג: כאוס, כשהכל מתערבב ואין שליטה.
• הרחבת המושג: היררכיה בארגון.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: חוסן לאומי, יכולת העמידות של חברה.
• אוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.
• טאלב ניקולס נסים (2014), אנטי שביר, איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים, אור יהודה: דביר.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על שבירות, חוסן ואנטי שבירות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/7/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), ‘שלום עולמי’: אוטופיה מערבית, שמחירה כבד…, ייצור ידע, 26/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על סוציו-אנטרופיה, אנטרופיה בגרסת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 15/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפנים השונות של ההסתגלות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 25/6/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ביורוקרטיה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 25/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על הישרדות, מטרת העל של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 10/8/25.
• יחזקאלי פנחס (2014), סף הכאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), 'סדר', בין יציבות למורכבות, ייצור ידע, 18/10/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), 'כאוס', כשהכל מתערבב ואין שליטה, ייצור ידע, 12/4/14.
• שרית אונגר-משיח (2019), היררכיה בארגון, ייצור ידע, 11/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• אריאלה בן אברהם (2014), חוסן לאומי, יכולת העמידות של חברה, ייצור ידע, 2/5/14.

• Ben-Eliezer, U. (2019). War over Peace: One Hundred Years of Israel’s Militaristic Nationalism. University of California Press.
• Horowitz, D., & Luttwak, E. (1983). The Israeli Army: A New Strategy for Peace. Routledge.
• Hoffman, M., & Shani, A. (2016). Resilience in Israel: Community, Society, and the Individual. Israel Studies Review, 31(2), 50–69.
• Kauffman, S. (1993). The Origins of Order: Self-Organization and Selection in Evolution. Oxford University Press.
• Senor, D., & Singer, S. (2009). Start-Up Nation: The Story of Israel’s Economic Miracle. Random House.
• Taleb, N. N. (2012). Antifragile: Things That Gain from Disorder. Random House.