תקציר: ספרות המחקר על תנועות מחאה מלמדת כי מחאות ארוכות מאבדות בהכרח את הליבה הרחבה שלהן, ונשארות בידיה של קבוצת פעילים קיצוניים ונחושים. מצב זה מוביל פעמים רבות לדעיכה, לקיטוב ציבורי ואף לאבדן לגיטימציה. זו בדיוק תמונת המצב של המחאה בישראל. קברניטיה מבינים שהמשחק אבוד, אבל הם ישחקו עד הדקה ה- 90 בתקווה להצליח, ולו מהסיבות הלא נכונות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על תופעת 'מהפכות הצבע' בעידן הווק. למאמר הקודם:

• פנחס יחזקאלי: המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions).
• פנחס יחזקאלי: 10 ממים אינטרנטיים על 'מהפכת הצבע' הישראלית.

*  *  *

מחאות חברתיות נוטות להתנהל כגלים: הן מתחילות בהתפרצות רגשית, לעתים תוך גיוס המונים תחת סיסמה פשוטה ומטלטלת, ולאחר מכן הן נדרשות להתמודד עם האתגר הקשה של שימור המומנטום לאורך זמן.

ספרות המחקר על תנועות מחאה מלמדת כי מחאות ארוכות מאבדות, עם הזמן, את הליבה הרחבה שלהן, ונשארות בידיה של קבוצת פעילים קיצוניים ונחושים (Tarrow, 2011; Goldstone, 2021). מצב זה מוביל פעמים רבות לדעיכה, לקיטוב ציבורי ואף לאובדן לגיטימציה.

מאמר זה יבחן את תהליך כישלונה של 'מהפכת הצבע' (Color Revolutions) הישראלית מאז אוקטובר 2022, תוך התמקדות בשלושה מישורים: (1) תהליך אבדן המומנטום והידלדלות בסיס התמיכה; (2) ההקצנה של גרעין המחאה והשפעתה על דעת הקהל; ו- (3) ההשלכות הבינלאומיות של ניהול המחאה במציאות ביטחונית מורכבת, ובעיקר יחסיה של ישראל עם ארצות הברית.

בתמונה למטה: תמונת מחאה של אור רייכרט, הממחישה את דעיכת המחאה: "19 אנשים חוסמים לכם את החיים... הערכים שלהם חשובים יותר מהערכים שלכם. הם מבינים יותר טוב מכם מה טוב ומה לא."

המחאה הישראלית אינה מקורית. היא נבנתה על בסיס המאפיינים של 'מהפכת צבע'

'מהפכת צבע' היא מונח המתאר שימוש בטקטיקות מחאה המוניות ומתוקשרות, שנועדו לערער יציבות שלטונית ואף להביא להפלת ממשלות (Bunce & Wolchik, 2011).

תופעת 'מהפכות הצבע', כפי שנחקרה במזרח אירופה ובמרחב הפוסט־סובייטי, מתאפיינת בגיוס מסיבי של אוכלוסיות עירוניות, שימוש מסיבי במדיה ובסמלים (כגון דגלים או צבעים מזהים), ובמטרה פוליטית ברורה: החלפת שלטון (Beissinger, 2007). חוקרים הצביעו על כך שהצלחתן תלויה במידה רבה ביכולתן לייצר תחושת מומנטום בלתי ניתן לעצירה, שמייצרת אשליה של “רוב ציבורי” גם כאשר מדובר במיעוט (Bunce & Wolchik, 2011).

האתגר הגדול של מהפכות צבע הוא שמירת הלכידות לאורך זמן. תנועות אלו אינן מבוססות על מסגרת רעיונית עמוקה, אלא על שלילה. כלומר, התנגדות לשלטון הקיים. בהיעדר אלטרנטיבה ברורה, לאחר שלב ההלם הראשוני, מתחילה פרפורמציה של התנועה: קהלים רחבים נסוגים, ומי שנשארים הם פעילים אידאולוגיים או קיצוניים. זהו תהליך טבעי, אך כזה שמסמן לרוב את דעיכת המחאה (Tarrow, 2011).

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions), לחצו כאן]

היה לה גם סיכוי טוב להצליח ב- 2023, אבל המלחמה הרסה הכל...

ל'מהפכת הצבע' הישראלית היה סיכוי מצוין להצליח, פחות בגללה ויותר בגלל סכלות שרי הממשלה והעומד בראשה. זאת, כשהרפורמה המשפטית שיזמו, וההצהרות הפומפוזיות שליוו אותה, אפשרו ללהטוטני השיווק של המחאה לחדש שוב את 'קמפיין סוף הדמוקרטיה', ולהצליח ללבות פניקה מוסרית, שהגיעה לשיאה ב'ליל גלנט' הראשון - בלילה שבין 26 ל-27 במרץ 2023 - מול ממשלה נבוכה ואובדת עצות, מימון אינסופי וגיבוי בינלאומי הנרחב של ממשל ביידן, מוסדות האו"ם והאיחוד האירופי.

אבל אתה מתכנן תכניות ואלוהים צוחק: אז, בדיוק בשיא, בניגוד לדוגמאות מקייב או מבישקק, בישראל נתקלה המחאה באירוע משבש יסודי: טבח ה־7 באוקטובר 2023 ו'מלחמת חרבות ברזל', ששינו את סדר היום הלאומי, והפכו את ההשתלטות על ועד החטופים והקמפיין נגד ראש הממשלה ונגד המלחמה למעשה התאבדותי מצד מארגני המחאה, שהקצין והלך, כשהחלה לחזור כהד על מסרי החמאס.

ליועמ"שית ולפרקליטות תרומה נכבדה לאבדן הדרך של המחאה

אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן... היום, ברור לכל מי שעיניו בראשו, כי היועצת המשפטית והפרקליטות הם חלק בלתי נפרד מ'מהפכת הצבע'. הם עושים הכל לדרדר את המדינה לכאוס ("אין מחאה אפקטיבית בלי הטרדה והפרעה לסדר הציבורי"...), ורק ההגנה שפעילי המחאה מקבלים מהיועמ"שית ומהפרקליטות, מגנה עליהם מחקירות גלויות של שב"כ, ממעצרים מחקירות ומהעמדות לדין בקנה מידה רחב, כשהציבור הרחב משלם על כך מחירים הולכים וגוברים.

בהיעדר בלמים ואילוצים, הידרדרה המחאה לעולם ההזיה

אי אפשר לשמור על המומנטום במחאות ארוכות טווח. מרגע שמטרת 'מהפכת הצבע' הישראלית (הפלת הממשלה) נכשלה באוקטובר 2023 בגלל המלחמה, היא הולכת ומידרדרת למחוזות ההזיה. התוצאה: השפויים נוטשים לאט לאט. בסוף, נשאר הגרעין הקשה, שחלקו אנרכיסטי במוצהר, והוא בהתנהגותו: רק מחיש את תופעת הנטישה מחד גיסא, ומגחיך את פעולות הזרוע הממשלית של המהפכה (יועמ"שית, פרקליטות, שופטי ה- WOKE בבית המשפט העליון), שמנסה לבצע הפיכה, בדרך של דרדור המדינה בכוח לכאוס.

התומכים שנטשו, למדו על בשרם את טבעה האמיתי של ה'מהפכה'. הגרעין שנותר אימץ שיח אנרכיסטי גלוי, שהציג את עצם קיומה של המדינה במתכונתה הנוכחית כבעיה, וחשף את מטרת העל שהוסתרה עד כה: 'חזון שתי המדינות' ו'מדינת כל אזרחיה' בין כביש 6 לים התיכון. במקרים רבים הדהדה המחאה נרטיבים פלסטיניים ואנטי־ציוניים, מה שחיזק את ההבנה הציבורית שלא מדובר במחאה דמוקרטית אלא במהפכה אנטי־לאומית (Ben-Porat, 2024), שחצתה כבר מזמן את הרף הפלילי אל הזירה הביטחונית, בסוג של עבירות חתרנות ובגידה, שהיו כבר מזמן צריכות להיות מטופלות ע"י שב"כ, כמו:

• שיתוף פעולה גלוי וברור עם האויב (ראו הקריקטורות למטה).
• הסתרת אמל״ח בבית אחד מראשי המחאה.
• שני עובדי מע״צ הרוגים(!!) מחבלה בכביש שגרמו פעילי המחאה.
• שריפת רכב בירושלים סמוך לבית רוה״מ, שחייב פינוי של בניין מדייריו.
• הסתה קשה ועידוד לרצח.
• ירי פצצות תאורה על בית רוה״מ.
• פריצת המחסומים לבית רוה״מ.
• הטרדה מינית (לכאורה) של חיילת מג״ב.
• שריפת פחים וצמיגים.

המראה של בודדים שמשתקים מדינה שלמה אינו מיטיב עם מטרות המחאה. ההדהוד של מסרי האויב בתקשורת הליבה יוצר תחושת מיאוס. המראה של מכוניות נשרפות ודיירים מפונים מביתם רק ממחיש לרבים את הסכנה שבמטרות המהפכה, ואת הצורך בהפעלת מערכת אכיפה תקיפה ובלתי מתפשרת נגדם.

התוצאה הייתה כפולה: מצד אחד, הציבור הרחב התרחק עוד יותר; מצד שני, זרועות הממסד שנחשבו תומכות במחאה – כמו היועצת המשפטית לממשלה, הפרקליטות ובית המשפט העליון – הוצבו במצב מביך. כל ניסיון לתמוך במחאה נתפס כהזדהות עם אנרכיזם, וכל הבלגה של המשטרה רק מעמיקה את תחושת חוסר המשילות (Kurtz, 2020).

ככל שההגנה הזו נמשכת, כך מתעצם האבסורד שבמדיניות הזו, וגם ההבנה שלא תוכל להימשך לאורך זמן. אם זו הדרך שבה תלך המחאה עד לבחירות, יגלו ראשיה שבערבו של יום, הם במו ידיהם יגישו לשלטון הנבחר גב מוצק, בגיבוי אמריקני, להעלים אותם מחיינו!

ההקשר הבינלאומי: ארה״ב והמאבק בווק הגלובלי

היבט קריטי נוסף הוא ההקשר הבינלאומי. חילופי הממשל בארצות הברית החליפו את הגיבוי הבינלאומי למחאה בעוינות ברורה ובאזהרות לפקידי המחאה הבכירים, לבל ימשכו את החבל עד שיקרע. ההבנה האמריקנית שהווק מקריס את המערב - ושהמחאה הישראלית אינה שונה ממחאות ווקיסטיות במערב, הכופות סדר יום פרוגרסיבי קיצוני באמצעים חתרניים (Levitsky & Ziblatt, 2018) - הביאה להבנה שיש לוודא, שישראל לא תיפול לידי “מהפכת צבע ווקיסטית” שתערער את הברית האסטרטגית, ולנכונות אקטיבית להפעיל כוח כדי למנוע זאת. כך שקברניטי המחאה מצאו עצמם במאבק, לא רק נגד הציבור והממשלה בישראל אלא גם כנשוא לחקירות הקונגרס וכיעד לסנקציות הממשל (Inglehart & Norris, 2023).

כל החמרה במצב, הנובעת מכך שמערכת האכיפה עומדת מנגד ומאפשרת כאוס, מסמן לממשל האמריקני - שמבין שרפובליקות הווק הפכו למדינות עויינות לתרבות המערבית, ושקרוב הרגע שבו ייאלץ להתערב, כדי לוודא, שישראל לא תיפול בידי הווק העולמי, ותהפוך למדינה פלסטינית.

מחאה כזרז לחיזוק השלטון

בסופו של דבר, המחאה לא הפכה לאיום ממשי על יציבות הממשלה אלא להפך: היא שימשה כזרז ללכידות לאומית. ככל שהתנהגותה נראתה מנותקת, אלימה וחתרנית, כך הלך וגבר הרצון הציבורי בחיזוק ההנהגה הנבחרת ובהפעלת מערכת אכיפה תקיפה (Pedahzur & Perliger, 2019).

במובן זה, המחאה שחזרה תופעה מוכרת במחקר התנועות החברתיות: במקום להביא לשינוי, היא חיזקה את המערכת הפוליטית הקיימת, והפכה אותה למה שמכונה בעגה הניהולית: אנטי שבירה. המחאה נכשלה בהצגת אלטרנטיבה משכנעת, איבדה לגיטימציה, והשאירה אחריה בעיקר ריח חריף של חתרנות ובגידה (Goldstone, 2021).

לסיכום

מהפכת הצבע הישראלית של 2023–2024 מהווה מקרה מבחן מעניין לתיאוריה הסוציולוגית של מחאות: היא החלה בהתלהבות המונית, הציגה סיסמה פשוטה (“דמוקרטיה”), ונשענה על תמיכה תקשורתית רחבה בארץ ובחו״ל. אולם, לבסוף היא התנגשה במציאות הישראלית: מלחמה קיומית, צורך בלכידות לאומית, ותודעה ציבורית שמזהה אנרכיה כגורם סכנה.

התוצאה היא מהלך קלאסי של דעיכה: מהפכה שנכשלת, מחאה שנחלשת, וגרעין קשה שהופך לקיצוני. בכך, המחאה לא רק שלא השיגה את יעדיה, אלא אף תרמה בעקיפין לחיזוק השלטון הקיים, בלגיטימציה ציבורית ובתמיכה בינלאומית.

כישלון המחאה מלמד כי בישראל - יותר מאשר במזרח אירופה או בארצות הברית - הניסיון להפוך מחאה ל”מהפכת צבע” ייתקל תמיד בגבול קשיח: תחושת האחריות הלאומית לנוכח איום ביטחוני. זהו גבול שמגן על הדמוקרטיה הישראלית מפני הידרדרות לכאוס, גם במחיר דיכוי ניסיונות מחאה שנחשבים בעיני עצמם ללגיטימיים.

קברניטי המחאה רחוקים מלהיות טיפשים. הם בוודאי מבינים שהמשחק אבוד, אבל הם ישחקו עד הדקה ה- 90 בתקווה להצליח, ולו מהסיבות הלא נכונות.

נספח 1: אתם חושבים שיש קשר בין הרצח של צ'רלי קירק ואישור היועמ"שית לחקור הסתה?

ומהן לדעתכם הסיבות, לאישור החריג לחקור הסתה מתגלגלת, שלא טופלה כמעט מאז נובמבר 2022? דאגה לשלום הציבור? כסת"ח?

נספח 2: מי יזדקק לחנינה בסוף? הקריקטורה של מושיק גולסט

בקצב שבו דברים נחשפים, מי שיזדקק לחנינה הם החוקרים, הפרקליטים, אנשי השב"כ ויתר משתתפי ההפיכה הזו, שקורסת על ראשם של מבצעיה! רק חבל שצופיהם הנאמנים של ערוצי הליבה אינם שומעים ואינם רואים ואינם מבינים, עד שיקרוס הגג עליהם.

[לאוסף המאמרים על חתרנות ומשמעויותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין כאוס לסדר', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט'.
• אוסף המאמרים על חתרנות ומשמעויותיה.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על תופעת חילופי האליטות.
• אוסף המאמרים: 'בין כאוס לסדר'.
• אוסף המאמרים על חתרנות ומשמעויותיה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תבנית / דפוס חוזר: חוזר על עצמו שוב ושוב.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: היפוך משמעותן של מילים בשירות המחאה.
• אוסף המאמרים על פופוליזם.
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'
• .הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מודל מערכות מורכבות בין סדר לכאוס.
• הרחבת המושג: 'מושך'.
• הרחבת המושג: 'דחיפה' (Perturbation).
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מצילים את הדמוקרטיה? הסיפור הפולני והלקח שבצידו.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
• אוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: משטרים היברידיים. כך מכנה ה- WOKE דמוקרטיות סוררות כמונו.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions).
• הרחבה בנושא הצלחה וכישלון.
• אוסף המאמרים על מומנטום והשלכותיו.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: קמפיין סוף הדמוקרטיה סובל משימוש יתר, ואיבד את כוחו.
• הרחבת המושג: 'פניקה מוסרית'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• אוסף המאמרים בנושא 'אנטי שבירות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025) הכל על תופעת חילופי האליטות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), מי פוחד מ'מדינת עומק' ('דיפ סטייט')? ייצור ידע, 15/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף מאמרים על חתרנות, גרירת מדינה לכאוס באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/2/24.
• פנחס יחזקאלי (2012), מודל מערכות מורכבות בין סדר לכאוס, ייצור ידע, 1/1/12.
• פנחס יחזקאלי (2020), אוסף מאמרים בין כאוס לסדר באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית / דפוס חוזר: חוזר על עצמו שוב ושוב, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), היפוך משמעותן של מילים בשירות המחאה, ייצור ידע, 17/6/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), פופוליזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 29/1/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מושך, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), דחיפה - (‘Perturbation’): להזיז מערכת למצב חדש, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), מצילים את הדמוקרטיה? הסיפור הפולני והלקח שבצידו, ייצור ידע, 10/2/24.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ביורוקרטיה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 25/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2025), משטרים היברידיים. כך מכנה ה- WOKE דמוקרטיות סוררות כמונו, ייצור ידע, 22/3/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), המחאה היא בעצם ניסיון לבצע 'מהפכת צבע' (Color Revolutions), ייצור ידע, 17/3/25.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על מומנטום והשלכותיו, ייצור ידע, 27/8/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), קמפיין סוף הדמוקרטיה סובל משימוש יתר, ואיבד את כוחו, ייצור ידע, 19/3/25.
• פנחס יחזקאלי (2016), פניקה מוסרית: הכל מותר כדי להשיג מטרה!, ייצור ידע, 15/12/16.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• טאלב ניקולס נסים (2014), אנטי שביר, איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים, אור יהודה: דביר.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על שבירות, חוסן ואנטי שבירות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/7/19.

• Ben-Porat, G. (2024). Protest and politics in Israel: Between democracy and delegitimization. Tel Aviv University Press.
• Beissinger, M. R. (2007). Structure and example in modular political phenomena: The diffusion of Bulldozer/Rose/Orange/Tulip revolutions. Perspectives on Politics, 5(2), 259–276.
• Bunce, V., & Wolchik, S. (2011). Defeating authoritarian leaders in postcommunist countries. Cambridge University Press.
• Goldstone, J. A. (2021). Revolutions: A sociological interpretation (3rd ed.). Routledge.
• Inglehart, R., & Norris, P. (2023). Cultural backlash: Trump, Brexit and authoritarian populism. Cambridge University Press.
• Kurtz, H. (2020). The dynamics of protest movements. Oxford University Press.
• Levitsky, S., & Ziblatt, D. (2018). How democracies die. Crown.
• Pedahzur, A., & Perliger, A. (2019). Jewish terrorism in Israel. Columbia University Press.
• Tarrow, S. (2011). Power in movement: Social movements and contentious politics (3rd ed.). Cambridge University Press.
• Yadgar, Y. (2022). Israeli identity: Between religion and nationalism. Indiana University Press.