תקציר: המושג מדינת עומק (דיפ סטייט) הפך לכינוי גנאי, מאז נכנסו פרשת גל הירש וחקירות נתניהו לחיינו. הוא 'הצמיח כנפיים' במחאה נגד הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית' (תבחרו). אבל האמת היא, שמדובר במונח מוכר במדעי החברה ובתופעה שקיימת בכל מדינה דמוקרטית, שיש בה עובדי ציבור ונבחרי ציבור...

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

עודכן ב- 29 בספטמבר 2023

אחד המאפיינים של העידן הפוסט מודרני הוא הפיכתם של מושגים מוכרים במדעי החברה לכינויי גנאי, בפי קבוצות מסויימות נגד אחרות. כך קרה למושג אליטה; וכך גם למושג נשוא מאמר זה: 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט' [להרחבת המושג: 'אליטה', לחצו כאן]. 

מהו 'דיפ סטייט' נוסח ישראל המחיש לנו האלוף במיל' עמירם לוין, ששימש גם כמשנה לראש המוסד. בראיון עם גל גבאי, הוא סיפר מה המחאה מצפה מצה"ל, מהשב"כ ומהמשטרה לעשות:

"בגלל איך שישראל התפתחה, צה"ל תמיד מול המלחמות של האויבים; והשב"כ, כתוצאה מהסכסוך עם הפלסטינים, צברו כוח כל כך גדול, עד שבעצם הממשלה לא יכולה לפעול, אם הגופים הללו מתנגדים בנחרצות למהלכים שלהם. יש לצה"ל ויש לשב"כ הרבה יותר כוח ממה שהם אומרים. ולכן, אם הצבא ואם השב"כ וגם המשטרה שיותר קשה לה, יפעילו בכלים הלגיטימיים שלהם את הכוח האמיתי שיש להם, "לכפות" במרכאות דרך שינוי, כי הממשלה לא יכולה להתמודד איתם על הנתונים.

גל גבאי: מה יעשו? יכלאו את לוין? יכלאו את רוטמן? את בנימין נתניהו?

לוין: לא לא לא לא. יביאו לבחירות. זה הכל

מדינת עומק מהי? המשגה

קבוצות אינן מתנהגות באופן דמוקרטי, והכוח שבידיהן מתרכז תמיד בידיהם של מעטים ('רכזות' במושגי תורת הרשתות, או אליטות במושגי מדע המדינה). כך נוצרות אליטות בתחומים: הפוליטי, התקשורתי, הביטחוני, המשפטי, התרבותי, הכלכלי וכדומה. 
בעוד העוצמה שבידי האליטה הפוליטית נוטה לתהפוכות (במדינות מוקרטיות, בגלל הבחירות), הרי שעוצמתן של הקבוצות האחרות נותרת בידי אותה אליטה, שדואגת 'לשכפל את עצמה' לאורך השנים, דרך קידום נאמנים לעמדות כוח. 

ישנן תקופות של הרמוניה יחסית, בהן כל האליטות או לפחות רובן המכריע, חולק אותן השקפות עולם פוליטיות (כך היה, למשל, בישראל עד שנת 1977), או שמתפתחת תרבות א-פוליטית במגזר הציבורי. אז, עלולים להתקיים מאבקים על רקע נסיונם של פקידים לצבור עוד עוצמה ו/או להבטיח את הישרדותם, לאורך זמן. דוגמה כזו היא למשל: ראש ה- FBI לשעבר, ג'יי אדגר הובר. (להרחבה בסוגיה זו, לחצו כאן).

אולם, מה קורה כאשר מתרחש מהפך פוליטי והאליטה הפוליטית משתנה? אז תופסות האליטות האחרות עמדה לעומתית לשלטון; ומנסות לסכל החלטות - וגם מינויים - של הדרג הנבחר, בעזרת החלטות מינהליות, המגובות בפרוצדורות ביורוקרטיות.

המצב הזה מכונה במדע המדינה 'מדינת עומק' או 'דיפ סטייט' - deep state. הוא מתאר מצב, שבו עובדי המדינה הבכירים בתחומי הממשל השונים מתנהגים כאילו הם הריבון האמתי, וחוברים יחד לשבש את מהלכי הדרג הנבחר הפוליטי, שאינו לרוחם, כמו גם רצון העם, כפי שבא לידי ביטוי בבחירות. 

במאבק הזה על עוצמה בין האליטות, הכל מותר: קונספירציות, תככים, מזימות, סיכולים... הכל - לפחות לכאורה - למען המדינה ותושביה [לריכוז המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן].

ההיסטוריון ויקטור דיוויס הנסון טוען, כי רשתות שלטון בסגנון הדיפ-סטייט היו נפוצות לאורך דברי ימי האנושות. החל ממערך הפקידים של הביזנטים והגילדות בוונציה של תקופת הרנסנאס, דרך האימפריה הספרדית שנשלטה מתוך המנזר המלכותי הענק במדריד, ועד אלפי הבירוקרטים שאכלסו את ארמונות ורסאי (Hanson, 2019) (לוי, 2019) (רזניק, 2019).

ישנן מדינות המקנות מעמד מיוחד לאליטות מסיימות: הביטחונית, המשפטית וכדומה, כדי שתשמשנה כגורם מאזן לדרג הפוליטי. דוגמאות כאלה הן: טורקיה הכמאליסטית (לפני עידן ארדואן) ומצרים - שבהם ארגוני ביטחון קבועים מתפקדים כמאזנים או כבולמים למשטרים האזרחיים (רזניק, 2019).

כן, אדוני השר...

דוגמא קלאסית ל'מדינת עומק' מספקותת לנו קומדיות המצבים הבריטיות: "כן, אדוני השר" (Yes Minister) - שנכתבה על ידי אנתוני ג'יי וג'ונתן לין, ושודרה לראשונה בטלוויזיה וברדיו על ידי ה- BBC בין השנים: 1980 ל-1984 - וסדרת ההמשך, "כן, אדוני ראש-הממשלה" (Yes, Prime Minister), שהועלתה על המרקעים בין השנים 1986 ל-1988 (ויקיפדיה: כן אדוני השר). 

הנושא המרכזי בסדרה הוא מאבקי הכוח בין ג'יימס (ג'ים) האקר, השר החדש במשרד (הבדיוני) לעניינים מנהליים, לבין הכפופים לו, עובדי השירות הציבורי, במשרד. הבכירים בפקידיו הם סר המפרי אפלבי (ראו תמונה בראש המאמר), המכהן כמזכיר הקבוע (מנכ"ל בפועל) של המשרד, וברנרד וולי, המזכיר הפרטי הראשי של האקר. השפעה "מאחורי הקלעים" ניכרת אף היא כאשר סר המפרי מתייעץ (לעיתים על פי הזמנה) עם מזכיר הממשלה (או, בסדרת ההמשך, מזכיר הממשלה לשעבר) במועדון הג'נטלמנים של השניים בסיינט ג'יימס (ויקיפדיה: כן אדוני השר). 

האידאלים השונים והמניעים האנוכיים של השר ועובד הציבור מתנגשים ביניהם פעמים רבות מספור (ויקיפדיה: כן אדוני השר):

- בעוד שהשר האקר ניגש, חדשות לפרקים, לנושא חדש ברוח של אידיאליזם ורצון להיראות כמי שמצליח לשפר את מצב העניינים, לבסוף הוא לומד לראות בפופולריות שלו בקרב הציבור את המדד היחידי להצלחה. על מנת להשיג זאת הוא מוכרח להיראות בעיני בוחריו כיעיל, וכמגיב מידית בהתאם לדעת הקהל, ובעיני מפלגתו (ובסדרה הראשונה, ראש הממשלה) כנאמן ויעיל.

- סר המפרי מצד שני, מאמין באמת ובתמים (בדומה לרוב עובדי השירות הציבורי בסדרה) שהשירות הציבורי הוא זה שיודע באמת מה טוב למדינה, ודבר זה מתברר 'במקרה' כמה שטוב גם למנגנון. רוב פעולותיו של סר המפרי נובעות מרצונו לשמור על יוקרה, כח והשפעה מהם הוא נהנה בתוך הארגון הגדול והביורוקרטי, וכן לשמור על הטבות רבות הנלוות למעמדו: כיבודים ותוארי אצולה, הכנסה גבוהה, גיל פרישה קבוע וקצבת-גמלאות גדולה וצמודה למדד, וכמובן חוסר היכולת לפטרו.

'מדינת עומק' בארצות הברית

לארצות הברית רקע ארוך של תיאוריות קונספירציה בהם מעורב הממשל (למקרה של ראש ה- FBI לשעבר, ג'יי אדגר הובר, כמקרה בוחן למשל, לחצו כאן), ששורשיה נעוצים עוד בצורך החוקתי לבזר את הסמכויות של בעלי הכוח. 

המושג הזה אפילו זכה לסדרת טלוויזיה משלו:

'מדינת העומק' בעידן אובמה

שתי הקדנציות של ברק אובמה (ראו תמונה משמאל) כנשיא השרישו קבוצה משמעותית של פקידות דמוקרטית בכירה בארגוני הביטחון. אנו יודעים היום, כי אובמה עשה בהם שימוש נרחב לצרכים של ריגול פוליטי פנימי וסיכול מתחריו הפוליטיים (רזניק, 2019).

אתמקד בעשורים האחרונים: לקראת תום הקדנציה, סברה האליטה הפקידותית כי הרציפות השלטונית תימשך עם בחירתה של הילרי קלינטון לנשיאות. על כן סייעה מאוד לקמפין הבחירות שלה נגד דונלד טראמפ; למשל, בחקירה בדבר המעורבות הרוסית לכאורה; עד היום, לא נמצאה הוכחה לקונספירציה או שיתוף פעולה של של הנשיא טראמפ וציוותו עם הרוסים (רזניק, 2019). הרחבה על מעורבות גורמים במממשלו של אובמה לסיכול מועמדותו של דונלד טראמפ לנשיאות בפרשה המכונה 'רוסיה-גייט', ראו גם בכתבתו של איל לוינטר, בשם: "השערורייה הפוליטית הגדולה ביותר שידעה ארה"ב", שראתה אור ב- Epoch, ב- 11 באפריל 2019.

כשנכנס טראמפ לתפקידו המשיכו אותם גורמים לחתור תחתיו. ב- 5 בספטמבר 2018 למשל, פרסם ה'ניו-יורק טיימס' מכתב דעה אנונימי; שעוסק, שבו מקור אנונימי בבית הלבן כתב, שהוא - ומספר אנשים נוספים - בממשל עושים מה שהם יכולים, בשביל לעצור את האג'נדה של הנשיא הנבחר, ברפובליקה החוקתית האמריקאית מלהגיע לידי יישום. משמע, עיתון מפרסם כתבה אנונימית שבה מתוודה פקיד כלשהו, שהינו פועל בניגוד לחוקה האמריקאית, כיוון שבחירות העם האמריקאי פשוט לא נראית לו... (רזניק, 2019). 

'מדינת עומק' בישראל

הרבה לפני הכרזת העצמאות, עוצבה מדינת ישראל בידי האבות המייסדים במבנה מזרח אירופאי, שבו כל האליטות שייכות למעשה לאליטה הפוליטית וקיימות על מנת לבצר את שלטונה (כך לדוגמה, פקיד מפלגה נשלח להיות מפכ"ל המשטרה; ובנו של ראש הממשלה מונה כסגנו וכזה שעתיד להחליפו.

זה עבד היטב והשלטון התבסס לאורך שנים; אבל, שלטון לאורך זמן יוצר סְטַגְנַצְיָה, שאליה התווסף חוסר אמון ציבורי גובר בעקבות מלחמת יום הכיפורים. התוצאה: האליטה הפוליטית הזו קרסה ב- 1977, אולם האליטות האחרות שיצאו ממנה: הביטחונית, הכלכלית, התקשורתית, האקדמית, התרבותית וכדומה, המשיכו להחזיק בעמדות הכוח.

אלה שורשי המצב הנוכחי בישראל שבו הימין הפוליטי מצליח להגיע לעמדות כוח; אך לא ליישם את האג'נדות שלו.

פרשת אורן שחור כמקרה בוחן

דוגמה מצויינת לקשר שבין האליטה הפוליטית והביטחונית - ולמה שמתרחש, כשהאליטה הפוליטית מאבדת את עמדת הכוח שלה - הוא פרשת אורן שחור, ב- 1996. 

בפברואר 1995 הועלה אורן שחור (ראו תמונה משמאל) לדרגת אלוף, ומונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים, על ידי שר הביטחון וראש הממשלה דאז, יצחק רבין, והרמטכ"ל רא"ל אמנון ליפקין-שחק.

ב- 1996, לאחר הפסדה של מפלגת העבודה בבחירות, התחלף ראש הממשלה, שמעון פרס, בבנימין נתניהו; אולם, שחור המשיך לקיים פגישות נסתרות עם פרס, מבלי שדיווח על כך לאדונו הפוליטי החדש. הפגישות הללו נחשפו ע"י העיתונאי, בן כספית, שצילם אותו ברדתו, מפגישה לילית, מביתו של פרס.

הצילום - בצד חשיפה של של סדרת פעולותיו של האלוף, שעמדו בניגוד להוראות הצבא - מילאו כותרות עסיסיות בתקשורת, בימים שלאחר מכן, שגררו דיון בנושא אצל ראש הממשלה, שר הביטחון והממשלה כולה, והשעיית האלוף מתפקודיו האזרחיים, שבגינה פרש שחור מצה"ל.

סיכול מינויים ע"י דרג הפקידים

ב-25 באוגוסט 2015 פורסם, שהשר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן, החליט למנות את תת אלוף גל הירש למפכ"ל המשטרה. הירש - מגיבורי המאבק המזוין בפלסטינים בתחילת המילניום ומנפגעי מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 - התכונן ברצינות לתפקידו. הוא מינה עוזר והתחיל לאסוף חומר. האווירה הציבורית באותה עת והאיש שנבחר לתפקיד הבהירו למנגנון המשטרתי שהירש יהפוך, מן הסתם, אבן על אבן, עד שיבריא את המשטרה.

התוצאה, מהר מאוד התפרסמו ידיעות על מעורבות של הירש בפלילים. החקירה הייתה מסובכת וארוכה וארדן נאלץ לוותר על המינוי, ובחר ברוני אלשיך.

השיטה הזו לחיסול יריבים מכונה קומפרומט (компромат; ובאנגלית: kompromat): מושג רוסי מימי המשטר הסובייטי, שמשמעו, אמנות הפצת מידע - אמתי או שקרי - שמטרתו לפגוע ביריב או באויב. באופן דומה חוסלו מינוייהם של הנשיא היום, ראובן ריבלין ושל פרופ' יעקב נאמן לשר המשפטים; ושל רפאל איתן ז"ל כשר לביטחון הפנים.

סיכול ראשי ממשלה ע"י דרג הפקידים

בעשור האחרון נמצא הציבור תחת העיסוק הבלתי פוסק בחקירות נתניהו. אבל מעטים זוכרים שמערכת אכיפת החוק התנהגה כלפי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בדיוק באותו האופן. כבר באותה עת התרבו קריאות בעולם המשפטי לרפורמה בבית המשפט העליון, ואולמרט מינה בקדנציה הקצרה שלו שני שרי משפטים לעומתיים למערכת המשפטית:

• את חיים רמון בתחילה, שביקש לשנות את מעמד היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את שיטת הסניוריטי ולבצע רפורמות נוספות. הוא נפל לידיה של מערכת האכיפה בפרשת הנשיקה לקצינת צה"ל במשרד ראש הממשלה. קצינת משטרה בכירה נשלחה למשרד וכפתה למעשה על המתלוננת להגיש תלונה, שסיימה את הקריירה הפוליטית של רמון.
• את פרופ' דניאל פרידמן, יריב ארוך שנים של אהרן ברק ומה שייצג. הוא סבר שבית המשפט העליון צבר כוח רב מידי, ומתחייבת רפורמהתוכניותיו היו: קידום חקיקת חוק יסוד: החקיקה; מינוי עורכי דין מהמגזר הפרטי לתפקידי שופטים; הקמת בית דין למשמעת לנבחרי ציבור; מלחמה בפשע המאורגן; חיזוק הערכאות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי; פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשניים, כך שיחולק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולתובע הכללי, כפי שנהוג בעולם. הוא טען שללא הפיצול התפקיד נגוע בניגוד עניינים.

פרידמן התבטא לא פעם על כך שחשש כי מערכת האכיפה 'תתפור לו תיק'. אבל שם נפלה כבר ההבנה שהבעיה היא אולמרט. הוא סומן ומי שמכיר יודע את גודל המאמצים שנעשו אז לסבכו בפלילים. במקרה שלו זה היה קל יחסית, כי באמת היה מושחת... [להרחבה על: 'תפירת תיקים' / 'הטיית חקירות' על ידי המשטרה, לחצו כאן].

הבא בתור היה בנימין נתניהו. מאז עלה לשלטון הוא שימש כעושה דברה המובהק ביותר של 'אליטת ההון', שצברה כוח בישראל בשנות ה- 90 של המאה הקודמת. אולם ב- 2015 שינה את עורו וגיבש סביבו קואליציית מקופחים שהיה בה פוטנציאל לעליית אליטה חדשה, אלטנטיבית. ושוב, כמו במקרה של אולמרט (בלי קשר לשאלה אם היה מושחת או לא), נפתח נגדו 'מסע צייד' שהגיע לשיאו בב- 21 בנובמבר 2019, לאחר שהודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתבי אישום נגדו.

נתניהו - שלמד היטב את פרשת אולמרט - החליט להילחם. בנאום חריף וחסר תקדים, שמדובר ב"ניסיון הפיכה שלטונית"; והודיע שימשיך לכהן למרות האישום. הוא תקף את מערכת אכיפת החוק ש"תפרה לו תיקים"; את היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, ש"נכנע ללחץ של (פרקליט המדינה) שי ניצן"; ואת חוקרי המשטרה ש"פעלו כבעולם הפשע". נתניהו טען: "לא חיפשו את האמת, חיפשו אותי"; וקרא "לחקור את החוקרים"...

היום - כשהתיקים מתבררים בבית המשפט - אנחנו יודעים הרבה יותר על החקירה, ועל העוולות שנעשו בה, הן לנחקרים והן לקרוביהם שלא עשו מאומה.

ושוב אדגיש, מבחינת מאמר זה, הסוגיה איננה אם ראש ממשלה, זה או אחר עשה מעשים לא חוקיים. מערכת האכיפה כבר הוכיחה שהיא יודעת 'לקבור' פרשיות לאנשי שלומה. הטענה היא ש'מסע הציד' נפתח מהסיבות 'הלא נכונות' להשגת מטרות זרות, אחרי שהמערכת הפקידותית זיהתה ביעד אויב שיש לסלקו מהזירה הציבורית.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• דיפ סטייט מהו?

• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• אוסף המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט';
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה';
• מאמרו של אלעד רזניק: דיפ סטייט .vs דיפ שטעטל;
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'ג'יי אדגר הובר – דיפ סטייט של איש אחד…';
• אוסף המאמרים על קומפרומט - סיכול ממוקד של היריב;
• הרחבה בנושא: 'רכזת'.
• הרחבת המושג 'תורת הרשתות';
• אוסף המאמרים על 'קבוצות';
• הרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה;
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.

מקורות והעשרה 

• Victor Davis Hanson (2019), The Case for Trump, Basic Books.
• פנחס יחזקאלי (2020), ג'יי אדגר הובר – דיפ סטייט של איש אחד…, ייצור ידע, 1/1/20.
• אמיר לוי (2019), שלטון הצללים: השמאל הישראלי למד לאהוב את הדיפ-סטייט, ייצור ידע, 7/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על מאבק העוצמה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 29/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• ויקיפדיה: כן אדוני השר.
• מורן אזולאי ואיתמר אייכנר (2019), נתניהו מגיב: "ניסיון הפיכה שלטונית, לחקור את החוקרים", ynet, 22/11/19.
• אלעד רזניק (2019), דיפ סטייט .vs דיפ שטעטל, ייצור ידע, 5/3/19.
• איל לוינטר (2019), השערורייה הפוליטית הגדולה ביותר שידעה ארה"ב, Epoch, 11/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2021), הכל על קומפרומט – סיכול ממוקד של היריב – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/12/21.
• יחזקאלי פנחס (2014), רכזת - מרכז העוצמה ברשת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת הרשתות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.