פנחס יחזקאלי: מודל – מערכות מורכבות בין סדר לכאוס

תקציר: ברמה התאורטית יכולות מערכות מורכבות (כמו למשל מדינות, גופי ממשל, ארגונים וכדומה) להימצא באחד מתוך חמישה מצבים תפיסתיים, הניתנים לאבחון...

[לאוסף המאמרים: 'בין כאוס לסדר', לחצו כאן]

ערך זה עודכן ב- 4 בדצמבר 2020

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ברמה התאורטית יכולות מערכות מורכבות (כמו למשל מדינות, גופי ממשל, ארגונים וכדומה) להימצא באחד מתוך חמישה מצבים תפיסתיים.

המצבים הללו ניתנים לאבחון (ראו תרשים למעלה):

שניים מהם ניתן לכנות מצבים 'בריאים'. שלושת האחרים מאפיינים 'חולי ארגוני' כזה או אחר. 

[להרחבת המושג 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] 

סדר (Order)

ארגון הוא מערכת מורכבת שנוצרת, באופן מלאכותי, על ידי בני אנוש. הם מגדירים לו מבנה, היררכיה ותהליכי עבודה. משמע, עצם מהותו של ארגון היא 'סדר' (Order) מסוים' ובלעדיו הוא חסר יכולת תפקוד. סדר הוא המצב התודעתי הבסיסי של ארגון. שיווי המשקל שלו.

זהו מצב אידאלי לארגונים ביורוקרטיים, בוודאי ארגונים צבאיים, שהסדר הוא חלק ממהותם, ושאינם יכולים לתפקד במציאות דינאמית יותר. ככל שהארגון צעיר יותר וקטן יותר וזקוק ליצירתיות ולגמישות רבים יותר, הוא נזקק למצב תודעתי אחר, של סף הכאוס (ראו בהמשך)

שהיה במצב של סדר עם מבנה ארגוני מסורבל וביורוקרטיה מפותחת מובילה, באופן דינאמי, לקיפאון, כיוון שהמטה צובר יותר ויותר כוח, משתלט על תהליכי קבלת ההחלטות ומעוניין במצב סטטי ללא שינוי, שבו לא יהיה ערעור על זכויות היתר שצבר (ראו בהמשך).

[להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התפוררות', לחצו כאן] 

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

קיפאון/סְטַגְנַצְיָה (Stagnation)

הכל קפוא. אין תזוזה... כזה הוא, למשל, ארגון ביורוקרטי, הסובל מעודף ביורוקרטיה ומעודף נהלים, ובו זכויות יתר לאליטה ביורוקרטית שלטת. זה המצב הקיים במשרדים ובמוסדות הממשלתיים, והוא הגיע בעשורים האחרונים – הן בישראל והן באירופה – למצב כה חמור, עד כי יכולת העשייה ופתרון הבעיות של משרדים ממשלתיים כמעט ואינה קיימת למעשה.

זוהי "מחלה ארגונית" הקרויה שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים: "התנפחות" הביורוקרטיה, בעיקר באותם חלקים בארגון שבו מתקבלות עיקר ההחלטות. התסמינים של מצב זה הינם:

  • התרפסות וחנופה לפני בכירים;
  • רדיפה אחר משרות נוחות;
  • טיפוח שגרה, חוסר יוזמה ואדישות;
  • שחצנות כלפי הנמוכים במדרג וכלפי האזרח;
  • וחוסר גמישות, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהשהיה בקבלת החלטות; ובהתנגדות לחידושים.
  • הביורוקרטיה מנצלת לרעה את מעמדה, על מנת להקנות לעצמה זכויות יתר, על חשבון המדרג ה"אמתי" של הארגון.

[להרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ביורוקרטיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים', לחצו כאן]

אם גידול היתר של הביורוקרטיה אינו מטופל, הוא עלול להביא לקריסתו של הארגון, כשם שהתפשטות לא מבוקרת של תאי סרטן מביאים למותו של הגוף המכיל אותם. אחד המומחים הארגוניים החשובים בימינו, פרופ' יצחק אדיג'ס (ראו תמונה משמאל) מתאר את התהליך: "מערכותיו של הארגון פועלות עם מוכוונות תפקוד נמוכה ונעשים בו מעט מאוד דברים משמעותיים. הוא מנותק מסביבתו וממוקד בעיקר בעצמו; הוא אינו יוזם ונסחף על ידי האירועים. התוצאות חשובות הרבה פחות, אין נטייה לשינוי, אין עבודת צוות, יש טקסים, מערכות נהלים וכללים, שהפער בינם לבין המציאות גדל והולך. כללי הטקס הם אפוא תחליף לפעולה ממשית".

[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן)

במצב הזה, הארגון מצדיק את קיומו, לא בתפקוד נאות אלא בעצם קיומו. הוא יכול לדחות את "מותו" רק בעזרת מערכת תמיכה מלאכותית – אם הוא מוסד ממשלתי - בעובדה שהוא "מונופול בחסות החוק". הודות לכך שהגופים הנזקקים לשירותיו מפתחים דרכים מורכבות לעקיפת החסמים שהמערכת יוצרת, או לפריצתם, ולמדו – בדרך לא דרך – להשיג ממנו את מבוקשם. למשל, בדרך של יצירת חלופות לאותו ארגון, המבצעות את העבודה במקומו. המערכת מסתגלת לפתרונות האלטרנטיביים והלחץ על הארגון להשתנות פוחת (יחזקאלי, 2014ג').

[בתמונה: הכל קפוא... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

סף הכאוס (Edge of Chaos)

פעולה באזור הסמוך לכאוס, בתנאים הרחוקים מסביבת שווי-המשקל של הארגון, המתפקד, מעצם טיבו, במצב של סדר. פעולה בסף הכאוס מאפשרת לארגון הסתגלות טובה יותר למציאות דינאמית, המשתנה במהירות. ללא שהייה על סף הכאוס, ארגון יתקשה לפתח דינאמיקה של יצירתיות, התפתחות וחדשנות.

שם מרוכזות, מחד גיסא, ההזדמנויות שהארגון יכול להגיב אליהן, כמו למשל, פיתוח מגוון של דעות ואפשרויות פעולה. שם, ניתן להשיג את מרב הידע, שלו זקוק הארגון "בזמן אמת", שחסר לארגון ככל שהמציאות הופכת דינאמית יותר. במצב כזה, רלוונטיות המידע שנצבר במשך השנים הולכת ויורדת, ושיטות "כריית המידע" ("Data Mining") שבשימוש אינן יכולות "לייצר" את הידע הדרוש. כאלה הם למשל ארגונים "צעירים" כמו ארגוני הזנק, וחלק מאלה המתמודדים עם סביבה תחרותית קשה.

[להרחבת המושג: 'סף הכאוס', לחצו כאן]

מאידך גיסא, בסף הכאוס מצויים גם מירב הסיכונים. למשל בחירת אפשרות שגויה, שעלולה ליצור הידרדרות לכאוס מוחלט. המחשה טובה לכך הינה טנק העולה לעמדת תצפית בעת קרב. אם יעלה רק מעט על מנת לצפות באיומים ובהזדמנויות בתא השטח הבא, יוכל להפתיע את אויבו באש ובתמרון. אולם, הוא מסתכן בכך, שאם ייחשף יתר על המידה, "יחטוף" טיל ולהישמד.

בסביבה זו ארגונים צריכים למצוא את האיזון שבין ביורוקרטיה מפותחת מידי ועודף נהלים, לבין גמישות ויצירתיות. שם הם יכולים להבחין בהתרחשויות בסביבתם הארגונית בזמן אמת ולהגיב להם.

[בתמונה: על סף הכאוס... תמונה חופשית שהועלתה על ידי cgnetwork2006 לאתר photobucket]

כאוס (Chaos)

מצב של התהוות מגוון אפשרויות כה גדול, עד כי גלישה אליו גורמת לאבדן שליטה. ולאיום חמור על שרידות הארגון. למשל:

  • עובדים, שמנצלים לרעה את החופש הניתן להם;
  • ריבוי אפשרויות, שמפתה להתחיל כל העת דברים חדשים, ולא לבסס את הישנים, המעניינים פחות;

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

התפוררות (Disintegration)

קריסתה של מערכת מורכבת (גופים חיים, ארגונים וכדומה) לתוך כאוס עמוק וסיום פעולתה.

לדוגמה, ארגון שאינו נפתח לארגונים אחרים, ואינו פותח את שורותיו לאנשים חדשים, וכך, "קופא על שמריו" והופך לא רלוונטי. במקרה כזה, הוא עשוי להגיע לכאוס ולהידרדר מקיפאון להתרסקות מוחלטת, כדוגמת חיה הנלכדת באורות של רכב מתקרב וקופאת על עומדה, עד לאבדנה.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התפוררות', לחצו כאן]

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

הדגשים

כיוון שכל מערכת מורכבת בנויה ממערכות משנה, ניתן לאבחן, על פי המודל, את המערכת ככלל ואת מצב כל אחת מתתי המערכות (יש לזכור כי במערכת מורכבת סכום החלקים שונה מהסך הכל, כך שבמערכת בקיפאון נוכל למצוא חלקים שונים המצויים במרחבים תפיסתיים אחרים: סדר, כאוס, סף הכאוס והתפוררות.

לכאורה, יכולנו לשרטט תרשים של ציר אופקי, שעליו פרושים המצבים השונים שבין קיפאון והתפוררות. אולם, המציאות איננה ליניארית וארגון לעולם לא יחזור בדיוק למצב שבו היה קודם לכן. יתרה מכך, בשרטוט ליניארי נדמה, שקיפאון והתפוררות הם שני הפכים, בעוד שהמעבר בין שני המצבים יכול להיות בין רגע (למשל, התפוררות שלטון מובארק במצרים בעקבות הפגנות כיכר תחריר. זאת, למרות שנחשב ליציב שבמשטרים (עם ממסד ביורוקרטי שהקפיד לשמור את הסדר הקיים ואת זכויות היתר של האליטה תחת קיפאון מוחלט).

הסברת תופעות בעזרת המודל

תופעת הטרור

טרור מעוניין בשינוי הסדר הקיים, ומנסים לערער את המערכת ו"לדחוף" אותה ממצב של סדר לכאוס, על מנת להחיש את התפוררות הסדר הישן ובניית סדר חדש תחתיו (ראה התרשים למטה):

מסדר לכאוס

הגמישות האסטרטגית של המערכת הביטחונית

בספר "מחולשה לחלישה - הפיקוח הפוליטי על הכוח הצבאי, במעבר מיישוב למדינה" לד"ר עמיר בר אור - שראה אור ב- 2018 בהוצאת נבו - מתוארת גמישות אסטרטגית (אג'יליות) יוצאת דופן של המערכות הפוליטית והצבאית של היישוב היהודי טרום המדינה, 

[התמונה משמאל: כריכת הספר מחולשה לחלישה - הפיקוח הפוליטי על הכוח הצבאי, במעבר מיישוב למדינה לעמיר בר אור. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בין 1909 ל- 1949 - במהלך חצי מאה בלבד - השתנה מבנה ההנהגה הלאומית-ביטחונית של היישוב היהודי, הצומח במהירות, ארבע פעמים; כשהוא מתאים עצמו, שוב ושוב, לשינויים בסביבה, ומשנה בהתאמה גם את מבנה הדרג הצבאי...

[להרחבה על הגמישות האסטרטגית של המערכת הביטחונית, במעבר מיישוב למדינה, לחצו כאן]

יחידה 101: אי על סף הכאוס

היחידה המיתולוגית 101 הייתה דוגמה ליכולתו של ארגון - במקרה זה צה"ל - המצוי בקיפאון-סטגנציה, להמציא את עצמו מחדש באמצעות מיסוד תת מערכת הפועלת על סף הכאוס. המצב הזה מכונה יצירת 'אי על סף הכאוס'

יחידה זו, שפעלה בשנים 1954-1953, היא המחשה מצוינת למודל היישומי של אי על סף הכאוס. היחידה הוקמה באוגוסט 1953, פעלה בסך הכול כשישה חודשים ומנתה כמה עשרות לוחמים. למרות זאת, היא הובילה לשינוי משמעותי ביכולתו של צה"ל לבצע משימות התקפיות. ייחודה של היחידה בכך שהייתה משוחררת מכל רסן ומכל מגבלה נוהלית ואחרת. ערכי הלחימה שיצרה בזמן הקצר של קיומה, חסרו בצה"ל ושימשו שנים לאחר מכן דוגמה ומופת לכלל יחידות צה"ל וחייליו. 

[בתמונה: כריכת החוברת: יחידה 101 - אי על סף הכאוס. להורדת החוברת, לחצו כאן]

[להרחבה לקשר שבין המודל ליחידה 101, לחצו כאן]

סדר, כאוס ומה שביניהם בסיפור יציאת מצרים

משה, המבקש לחולל שינוי מהותי – להוציא את בני ישראל ממצרים ולשחררם מעבדותם – אמור להתמודד עם ההתנגדות לשינוי מצידם של שני הצדדים שאין להם אינטרס בשינוי הסדר הקיים:

  • מחד גיסא פרעה והמצרים, המפיקים תועלת מכוח העבודה שבידם;
  • מאידך גיסא עם ישראל, על הגורמים הספקנים שבו, אלא שהתרגלו למצבם ול"סיר הבשר" המצרי. קושי זה גדול לא פחות מהקושי לשכנע את פרעה. אולי אפילו גדול יותר ומשה ריאלי מאוד בסוגיה זו: "ויען משה ויאמר: והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי... (שמות, ד' א)"

ברור לו שכל עוד נמצא הסדר הקיים על כנו, סיכוייו לשכנע את שני הצדדים אפסי. אבל, איך מערערים את הסדר הקיים?

משה מערער את הסדר הקיים בסדרת פעולות – אלוהיות או אחרות כרצונכם – שבפרשנות של ימינו היינו יכולים לכנות אותה סוג של "טרור". במצב הזה מתערער הסדר ופרעה, שחושש לגלוש לכאוס מוחלט ולאבד שליטה בעמו מקבל החלטה שלא הייתה אפשרית קודם לכן, להיפטר מהצרה בבת אחת ולשגר את בני ישראל לדרכם.

[בתמונה: יציאת מצרים (David Roberts, 1829). התמונה היא נחלת הכלל]

[למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: "סדר", "כאוס" ומה שביניהם בסיפור יציאת מצרים', לחצו כאן]

הערות

אלון שוורץ

מכיוון שהסדרים הללו מתקיימים בעצם באופן מקביל, יש להצליח ולייצר ניתוחי מערכות מקבילים כדי להבין את השפעת כלל המרכיבים על המערכת.

למשל, בזמן שאנחנו נוסעים בכביש שהוא מערכת של תקשורת בין פרטים, על בסיס חוקי התנועה מחד גיסא; ומאידך גיסא, על בסיס תקשורת והבנה אנושית, אנחנו מקיימים במקביל שני סוגי סדר הבאים במגע אחד עם השני, ומייצרים את כלל המערכת המתבטאת בתנועה בכביש. בחינה של מערכת התנועה בכביש רק דרך שאלות של ההתנהלות החוקית יאפשרו ניתוח חלקי של המערכת; אבל מן הסתם, יתעלמו מפן חשוב לא פחות של ההתנהלות האנושית על הכביש (פן שיש לו חשיבות דרמטית הרבה יותר בשאלות של בטיחות למשל)

התייחסות לסדר כציר אחד שנע בין סדר לכאוס היא צמצום מספר אחד התייחסות לסדר כאילו מזמן נתון מתקיים רק סדר אחד היא צמצום מספר שתיים התייחסות לסדר במנותק מציר הזמן היא צמצום מספר שלוש. וככל שמצמצמים את הנחות היסוד, כך גם מצמצמים את היכולת לקבל אבחון ארגוני תקף.

לכן, ואם מקבלים את הנחות היסוד הללו ניתן להבין כי
  • קיימים מספר סוגים של סדר כלומר עקרונות מסדרים שונים;
  • סוגי סדר שונים יכולים להתקיים במקביל ובו זמנית בתוך מציאות חיים אחת.
למשל סדר פורמלי מאופיין במידת מובחנות גבוהה בין הפרטים, ברמת אדישות גבוהה בין פרט לפרט ובערך אינפורמטיבי נמוך. מובחנות היא היכולת להפריד בין הפרטים ולתאר כל פרט באופן מורכב. המושג אדישות, מתייחס לקשר שבין הפרטים לעקרון המסדר, חריגה של פרט אחד אינה משנה את הסדר כולו ועקרונות הסדר חזקים יותר וחיצוניים מן הפרטים המסודרים. באותו אופן ובגלל חוסר ההשפעה של פרט בודד על העיקרון המסדר כולו מידת האינפורמטיביות של כל אחד מהפרטים נמוכה ואין להם יכולת להעיד או לספק מידע על כלל המערכת. בסדר אינטגרטיבי גם קיימת מובחנות גבוהה אבל גם קיימת רגישות גבוהה בין רכיבי הסדר עצמם ומידת האינפורמטיביות של כל אחד מהרכיבים היא גבוהה ובעלת השפעה קריטית על העיקרון המסדר. סדר הינו מידת החוקיות השלטת במערכת הקובעת את מיקומו של כל פרט בה. ככל שמערכת מסודרת יותר, יגדל האי שוויון בהסתברויות השונות לגבי מיקומו של פרט כלשהו. במצב של אי סדר, האפשרויות השונות למיקומו של הפרט במערכת נעשות שוות בהסתברותן. כל קטגוריות הסדר תלויות באופן מוחלט בפרט המעריך ועל כן מה שיראה לאחד כמערכת מסודרת יכול להראות לאחר כאי סדר - כמובן של הסכמה חברתית על אמות מידה יש משמעות בקביעות אלה. בני אדם תופסים את העולם כארגן מסודר מעצם היותם יצורים חברתיים. אין לנו יכולת להתקיים בעולם ללא סדר/ ללא משמעות. מבחינת בני האדם אין רלוונטיות לקטגוריה של אי סדר אלא ככאוס כלומר סדר שאין אנו מבינים את פשרו עדיין, ולכן ממילא אין לנו שליטה עליו. נושא השליטה הוא רלוונטי ביותר בדיון על סוגי סדר משום שעל פי רוב נתפס מושג הסדר דרך שאלות של שליטה ולא דרך סוגיות של התאמה והסתגלות למצבים משתנים. אנו תופסים את הסדר דרך מושגי מנוחה ולא דרך שאלות של תנועה. יש לתת קרדיט בניתוח הזה לפרופסור רות לורנד 2016.

מקורות והעשרה