גרשון הכהן: סמוטריץ', תלמד ממפא"י

תקציר: לפי שעה מה שהשיגה הציונות הדתית, במכלול הסמכויות הממשלתיות שהוענקו לה, עלול להסתכם בהבטחה גדולה שספק אם תתממש. בינתיים מתוך הישגי המו"מ העיקש, הדאגה להתפתחות ההתיישבות ביו"ש בנגב ובגליל - שלמרות הכל עודנה צבועה בגוון כלל לאומי - עלולה להצטייר בתודעת העם כלא יותר מאינטרס מגזרי של הציונות הדתית וזאת בוודאי סכנה גדולה לעתיד ההתיישבות.

[בתמונה: יאללה ממסגרים... החתירה הנחושה של מפלגת הציונות הדתית לסגור הכול מראש בחוזה פרטני, נובעת מהחשש הסביר, מהותרת מרחבי תמרון פוליטיים שיחוללו שינויים בהמשך הדרך...תמונה חופשית שהועלתה על ידי Linda D לאתר flickr]
[בתמונה: יאללה ממסגרים... החתירה הנחושה של מפלגת הציונות הדתית לסגור הכול מראש בחוזה פרטני, נובעת מהחשש הסביר, מהותרת מרחבי תמרון פוליטיים שיחוללו שינויים בהמשך הדרך...תמונה חופשית שהועלתה על ידי Linda D לאתר flickr]

[מאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

קשה להעריך את היקף המחיר שעלולה ממשלת נתניהו לשלם על העיכוב הנמשך בהשלמת הקמתה, אבל אין ארוחות חינם. המחיר כבר מתבטא באובדן מומנטום הניצחון בבחירות, ובהתארגנות מערכת ההתנגדויות מבית ומחוץ [להרחבת המושג: 'התנגדות לשינוי', לחצו כאן; להרחבת המושג: 'הצלחת יתר', לחצו כאן].

לא רק מפלגת הציונות הדתית אשמה, אבל אסטרטגיית המו"מ הנוקשה שהוביל מנהיג המפלגה בצלאל סמוטריץ, הייתה גורם משמעותי בעיכוב.

[בכרזה: אין ארוחות חינם... בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בכרזה: אין ארוחות חינם... בעל הזכויות בתמונה המקורית לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

התנהלותה של מפלגת הציונות הדתית, מאז הניצחון בבחירות, מזמינה בירור בשתי שאלות מטרידות:

[בתמונה משמאל: שתי שאלות מטרידות... המקור: ייצור ידע]

- השאלה הראשונה, את מה באה לשרת התעקשותו של סמוטריץ' מול נתניהו להסדרת כל דרישות היסוד בהסכמה חוזית מפורטת?

- השאלה השנייה, מהיכן נובעת הנטייה של סמוטריץ' וחבריו, להציג את הישגם בהכרזה גלויה על בשורה לעתיד ההתיישבות ביו"ש?  

[בתמונה משמאל: שתי שאלות מטרידות... המקור: ייצור ידע]

השאיפה להסכמה חוזית מפורטת

החתירה הנחושה של מפלגת הציונות הדתית לסגור הכול מראש בחוזה פרטני, נובעת מהחשש הסביר, מהותרת מרחבי תמרון פוליטיים שיחוללו שינויים בהמשך הדרך [לאוסף המאמרים אודות שינוי והשלכותיו, לחצו כאן].

ועדין ברור לכולם כי בכורח הנסיבות המתהוות, גם ההסכם החתום לא יצליח לחסום את ראש הממשלה נתניהו, מהתנהלותו המצטיינת בגמישות פרגמטית [לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן].

הבחירה בדרך החוזית, מבקשת כנראה לבטא גישה של דור צעיר בהנהגת המתנחלים המנסה בשנים האחרונות להעביר את המאבק על עתיד מפעל ההתיישבות מהממד הסמוי המתנהל מול המערכת המוסדית בהסכמות שמאחורי הקלעים, אל מאבק פומבי בממד ההסכמי החוקי. [לאוסף המאמרים על הממד הסמוי בהתנהלות השלטונית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן]

עשרות שנים, פעלו אנשי הדור הוותיק - דוגמת זמביש ופנחס וולרשטיין - בהשראת מורשת מפא"י. זו תפיסת פעולה שתמיד העדיפה את ההישגים דה פקטו בקביעת עובדות בשטח, על פני הישגים דה יורה - בסטטוס חוקי משפטי.   הדור החדש, דור של עורכי דין - בצלאל סמוטריץ, שמחה רוטמן ואביחי בוארון- מבקשים דרך חדשה בהסכמות חוקיות גלויות, ש"מעל השולחן". זו תפנית מן הדרך שאפיינה את הנהגת ההתנחלות מימיה הראשונים בסתיו 1967.

בתמונה: יאללה ממסגרים... החתירה הנחושה של מפלגת הציונות הדתית לסגור הכול מראש בחוזה פרטני, נובעת מהחשש הסביר, מהותרת מרחבי תמרון פוליטיים שיחוללו שינויים בהמשך הדרך... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי jarmoluk לאתר FIXABAY]
בתמונה: יאללה ממסגרים... החתירה הנחושה של מפלגת הציונות הדתית לסגור הכול מראש בחוזה פרטני, נובעת מהחשש הסביר, מהותרת מרחבי תמרון פוליטיים שיחוללו שינויים בהמשך הדרך... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי jarmoluk לאתר FIXABAY]

'קומבינה אסטרטגית' איננה מילה גסה!

במקום בו ניתן לעקוף הכרעות תקדימיות, גישת הפשרה המפא"יניקית, העדיפה תמיד להסתפק בהסכמת פשרה ארעית

[בתמונה משמאל: בשבח הגמישות... דוד בן גוריון נמנע במודע מציון גבולות המדינה... התמונה: לע"ם, שם הצלם אינו מוזכר. מתוך אתר פיקיויקי]

- כך לדוגמה בהכרזת העצמאות בתש"ח, דוד בן גוריון נמנע במודע מציון גבולות המדינה והסביר: "התנגדתי לפרש הגבולות כי איננו יודעים אם האו"ם יעמוד על שלו. אם יעשו בנו מלחמה ואנחנו נכשיל אותם, נתפוס את הגליל ואת הדרך לירושלים...וכל זה יהיה חלק של המדינה, למה להתחייב?"

[בתמונה משמאל: בשבח הגמישות... דוד בן גוריון נמנע במודע מציון גבולות המדינה... התמונה: לע"ם, שם הצלם אינו מוזכר. מתוך אתר פיקיויקי]

- כך ביסודות גישתה חתרה הדרך המפא"יניקית להשתלב במציאות ובמגמות המניעות אותה. לשם מה להתעקש על סיכום מראש בחוזה במלוא הפרטים - אם ממילא כשמתחילים לעבוד המציאות משתנה.

הגישה הסדרנית, גישת מפא"י הישנה, נראית כ"קומבינה", שנותרת תלויה בדינאמיקה של הנסיבות המשתנות. בהנהגה הצעירה של מפעל ההתיישבות, מבקשים מזמן להציב את המציאות על מסילה יציבה מעוגנת בהסכם חוקי. הגישה הזו בוודאי נכונה וטובה לחוזים עסקיים, בתחום הפוליטי במאבק לקידום חזון שנוי במחלוקת שמוכוון ביעדיו אל מעבר לאופק, הגישה הזו עלולה להתגלות כטעונת מגבלות.

[בתמונה: חשיבות היכולת לפעולה חתרנית, 'מתחת לרדאר'... קומבינה איננה מילה גסה - הגישה הסדרנית, גישת מפא"י הישנה, נראית כ"קומבינה", שנותרת תלויה בדינמיקה של הנסיבות המשתנות... התמונה המקורית שותפה ברשתות החברתיות, ובעל הזכויות בה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: חשיבות היכולת לפעולה חתרנית, 'מתחת לרדאר'... קומבינה איננה מילה גסה - הגישה הסדרנית, גישת מפא"י הישנה, נראית כ"קומבינה", שנותרת תלויה בדינמיקה של הנסיבות המשתנות... התמונה המקורית שותפה ברשתות החברתיות, ובעל הזכויות בה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מדוע להכריז בגלוי על חזון ויעדים?

ההכרזות על תפנית אסטרטגית ביו"ש כבר מחוללות התנגדות. נכון שבשנתיים האחרונות, בכל הקשור לתכניות הבנייה ביו"ש, משרד הביטחון נענה באורח צייתני לרוב הגבלות הממשל האמריקאי. נכון שהציבור העניק בבחירות כוח פוליטי להובלת מגמה חדשה בסוגיה זו. ובכל זאת כדאי להתייחס לכוחות ההתנגדות - ולשאול בשביל מה להכריז בגלוי על מפנה?

[בתמונה: למה להכריז בגלוי? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

ובכן, לאחר שנים ארוכות בהן התפתח מפעל ההתיישבות בתנאים מגבילים, את הניצחון בבחירות מבקשים למצות כהזדמנות לשינוי גלוי בכללי המשחק במרחבי יו"ש.  אלא שלמרות גודל ההישג בבחירות, עדין, נדרשת זהירות מחושבת. מורשת מפא"י מלמדת היטב עד כמה דווקא אלה הפועלים לאורו של חזון נשגב, חייבים בהתנהלות מרוסנת. כמו נהג אמבולנס בנסיעה מצילת חיים, מותר לו לעבור על חוקי התנועה, אבל ממש אסור לו להתהפך בסיבוב.  דווקא הוא חייב יותר מכולם בתשומת לב וירטואוזית לתנאיי הדרך.

בכרזה - האלוף במיל' גרשון הכהן: מורשת מפא"י מלמדת היטב, עד כמה דווקא אלה הפועלים לאורו של חזון נשגב, חייבים בהתנהלות מרוסנת. כמו נהג אמבולנס בנסיעה מצילת חיים, מותר לו לעבור על חוקי התנועה, אבל ממש אסור לו להתהפך בסיבוב.  דווקא הוא חייב יותר מכולם בתשומת לב וירטואוזית לתנאיי הדרך... המקור: ייצור ידע
[המקור: ייצור ידע]

למה לא לנסות לשמר מרחב עמימות, שאינו מקפיץ את הממשל האמריקני?

[בתמונה משמאל: למה לא לנסות לשמר מרחב עמימות, שאינו מקפיץ את הממשל האמריקני? זוהי חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

רק לאחרונה פרסם הבית הלבן מסמך מדיניות עדכני לאסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארה"ב. התחרות הבין מעצמתית בזירת מזרח אסיה זוכה במסמך למיקוד כאינטרס לאומי בעדיפות עליונה.

המזרח התיכון כמעט ואינו מוזכר, ובכל זאת לא דילגו על הדגשת שאיפת הבית הלבן לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס פתרון שתי המדינות בגבולות הקו הירוק. 

אין ספק שמגמת הממשלה החדשה מנוגדת לציפיות הממשל בארה"ב. אבל עדין יתכן וניתן לשמר מרחב עמימות שאינו מקפיץ את הממשל למאבק ממוקד ותקיף נגד מגמותיה של מדינת ישראל במרחבי יו"ש ובקעת הירדן.

[בתמונה משמאל: למה לא לנסות לשמר מרחב עמימות, שאינו מקפיץ את הממשל האמריקני? זוהי חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

כאן כדאי ללמוד מהמלצת חז"ל שלא לעלות בחומה

[בתמונה משמאל: יאסר ערפאת. אפילו הוא הבין... התמונה היא צילום מסך]

מדובר בעצה מעשית: למול חומה בצורה, מוטב להימנע ממאבק חזיתי. עדיף לחתור תחתיה בחשאי, לבקש דרכים עוקפות, לחלחל בסדקים. כך נהג דוד בעלייתו למלוך בחברון.  כבן חסות של הפלישתים. כך פעלו - בלי הכרזת כוונות - אסתר המלכה ומרדכי היהודי בשושן הבירה. כך פעל האר"י הקדוש.  כשהחליט לשוב לארץ ישראל ממצרים, פנה לצפת ולא לירושלים על מנת שלא להסגיר כוונות ולעורר התנגדויות. דוד בן גוריון הבין את הגיון הפעולה הזה ולצערנו גם יאסר ערפאת (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: יאסר ערפאת. אפילו הוא הבין... התמונה היא צילום מסך]

אלה הנוטים להכרזה על תפנית למאבק גלוי עונים לי, שזו הייתה תבונת ההישרדות היהודית בגולה.  עכשיו הגיעה השעה לשחרר את עם ישראל מכבלי תודעת הגלות. אלא שגישה חתרנית במיצוי פעולות בממד הסמוי מן העין, ניצבת ביסודה של כל אסטרטגיה. כך נוהגות גם אימפריות. מאז ומעולם פעולה אסטרטגית הייתה נטועה על מרכיבי עורמה, תחבולה והסתרה.

לפי שעה מה שהשיגה הציונות הדתית, במכלול הסמכויות הממשלתיות שהוענקו לה, עלול להסתכם בהבטחה גדולה שספק אם תתממש. בינתיים מתוך הישגי המו"מ העיקש, הדאגה להתפתחות ההתיישבות ביו"ש בנגב ובגליל - שלמרות הכל עודנה צבועה בגוון כלל לאומי - עלולה להצטייר בתודעת העם כלא יותר מאינטרס מגזרי של הציונות הדתית וזאת בוודאי סכנה גדולה לעתיד ההתיישבות.

[בתמונה: כאן כדאי ללמוד מהמלצת חז"ל שלא לעלות בחומה. מדובר בעצה מעשית: למול חומה בצורה, מוטב להימנע ממאבק חזיתי. עדיף לחתור תחתיה בחשאי, לבקש דרכים עוקפות, לחלחל בסדקים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]
[בתמונה: כאן כדאי ללמוד מהמלצת חז"ל שלא לעלות בחומה. מדובר בעצה מעשית: למול חומה בצורה, מוטב להימנע ממאבק חזיתי. עדיף לחתור תחתיה בחשאי, לבקש דרכים עוקפות, לחלחל בסדקים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

לאלה שיסיקו מדבריי שכל מפעל ההתיישבות ביו"ש מראשיתו עד היום, אכן בנוי על עורמה, תחבולה, והסתרה, נדרש הסבר נוסף...

[בתמונה משמאל: יגאל אלון כשר החוץ, נובמבר 1975. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bert Verhoeff / Anefo קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 nl]

חייבים כאן להטיל אור על התמיכה הסמויה להתפתחות מפעל ההתנחלות, לה היו שותפים בראשית הדרך דמויות מובילות בהנהגת המדינה בהם ישראל גלילי, יגאל אלון (ראו תמונה משמאל) וגם שמעון פרס.  התמיכה שלהם הייתה פומבית מתוך התחשבות בנסיבות המורכבות של סיכוניי ההתמודדות מול התנגדות בינלאומית.

כך למשל, העיד יגאל אלון על תוכניתו - תכנית אלון - שגיבש מיד אחרי מלחמת ששת הימים בקיץ 1967:  ראש הממשלה לוי אשכול הזמין אותו להציג לממשלה את התוכנית, אך החליט שלא להעמידה להצבעה. ובכול זאת, באופן המעשי, ממשלת ישראל ניגשה לבניית יישובי בקעת הירדן על פי קווי המתאר של תכנית אלון, מבלי שהתוכנית אושרה.

[בתמונה משמאל: יגאל אלון כשר החוץ, נובמבר 1975. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bert Verhoeff / Anefo קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 nl].

העמימות שאפיינה את התהליך מבטאת הרבה יותר מאשר את הצורך להסתיר כוונות. מדובר בגישה בסיסית לקבלת החלטות במצוקת תנאי אי ודאות

באופן דומה נהג הרמטכ"ל דוד אלעזר (ראו תמונה למטה) במלחמת יום הכיפורים עם ההחלטה הדרמטית על צליחת התעלה [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]. הוא נקט בסוגיה עמדה אמביוולנטית שאפשרה למטה הכללי סוג של רשת ביטחון מפני כישלון מבצע הצליחה. כלומר: אם צליחת התעלה תיכשל, הפעולה תוצג כתוצאת היוזמה ההרפתקנית והבלתי אחראית של האלוף שרון. אם היא תצליח היא תחולל הזדמנות להכרעה המלחמה במתקפת נגד מטכ"לית.

העמדה האמביוולנטית היא שהעניקה למטכ"ל את היכולת להעז ולאשר את מהלך הצליחה. כך נהגו ממשלות ישראל גם ביחס להתפתחות מפעל ההתנחלות. במצוקת אי הוודאות האסטרטגית לגבי איומי התגובה נגד מדינת ישראל, נוצר בתודעתם הכרח שהתהליך יקודם בכל שלביו בלחץ חתרני מהשטח [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן].

[בתמונה: באופן דומה נהג הרמטכ"ל דוד אלעזר במלחמת יום כיפור עם ההחלטה הדרמטית על צליחת התעלה... צילום: ארכיון דובר צה"ל]
[בתמונה: באופן דומה נהג הרמטכ"ל דוד אלעזר במלחמת יום כיפור עם ההחלטה הדרמטית על צליחת התעלה... צילום: ארכיון דובר צה"ל]

המחלוקת הבסיסית

במצוקת הדילמה הזו נוצרה כבר בתחילת הדרך, המחלוקת הבסיסית בין הציונות המדינית שביקשה קודם כל תמיכה והסכמה בינלאומית, לבין הציונות המעשית שהאמינה שעם קביעת העובדות, תושג בהמשך גם ההתקדמות להכרה ותמיכה בינלאומית. מהמקום הזה גם נבעה בהמשך עיקר המחלוקת בין ז'בוטינסקי לבן גוריון. את התפקיד שהעניקה הנהגת מפא"י לקדימות הפעולה בהוויית המציאות, ניתן להסביר במבט על הדרך בה התגבשה ההסכמה הבריטית להקמת הגדוד העברי בצבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה. 

זאב ז'בוטינסקי שהגה ויזם את רעיון הגדוד, התעקש על גדוד רגלים לוחם. הבריטים היססו והציעו בתחילה לא יותר מגדוד מסייע, גדוד נהגי הפרדות.  ז'בוטינסקי דחה את ההצעה- ראה בה השפלה.  יוסף טרומפלדור דחף לקבל אותה.   הוא ראה בה הזדמנות לדחיפת רגל בדלת. ואכן, רושם ההצלחה של גדוד נהגי הפרדות בגליפולי, פתח את הדלת להקמת הגדוד עליו נאבק ז'בוטינסקי. מכאן לימדו את תמצית הגישה:  מתחילים עם מה שאפשר, ועם התפתחות המציאות, מתהווה פוטנציאל חדש להזדמנויות חדשות.

[בתמונה: המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות - של בן גוריון וכצנלסון מול ז'בוטינסקי... שתי התמונות הן נחלת הכלל]
[בתמונה: המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות - של בן גוריון וכצנלסון מול ז'בוטינסקי... שתי התמונות הן נחלת הכלל]

את הדינאמיקה הזו כגישה להתמודדות במצבי מצוקה, מלמד התנ"ך

- מהתנהלותה של לאה אשת יעקב (ראו תמונה למטה). בתנאיי ההתחלה היא הייתה דחויה לעומת אחותה האהובה רחל. למרות זאת, במקום לשקוע באומללות, היא התמקדה בעיצוב המציאות להווה ולעתיד. היא ילדה ליעקב ששה בנים שיהיו עיקר שבטי ישראל - ביניהם יהודה ולוי. 

- בדפוס ההיגיון הזה פעלה בהמשך תמר מול יהודה וילדה לו תאומים.  

- באותו דפוס יוזם המשיכה רות למול בעז. כך נולדה שושלת בית דוד עד מלך המשיח.

לא במקרה, כרכה מורשת ישראל את בשורת המשיח והגאולה ביסוד פעולתן של נשים אלה יש כאן שיעור מעשי בקבלת החלטות, לפעולה בתנאיי אי ודאות, בחיבור עומק לתפיסה קוסמית מקיפה וכוללת המתחילה ביוזמת האדם ותעוזתו לפעול ולשנות מציאות.   

[בתמונה: רחל ולאה... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]
[בתמונה: רחל ולאה... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

3 thoughts on “גרשון הכהן: סמוטריץ', תלמד ממפא"י

  1. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. יגאל צודק – נתניהו איננו מעוניין לקדם מדיניות "ימין" בשום דבר. מה שהוא יעשה לקדם מדיניות ימין, זה רק אם אין לו ברירה.
    השאלה עליה צריך לענות סמוטריץ היא איך להקשות על ביבי למסמס כל זכר של פניה ימינה במדיניות.

    בשנים האחרונות דרכה של "הציונות המעשית" בשטח ביו"ש נחסמה כמעט במלואה. אינסוף "פקחים" מטעם המינהל האזרחי, הרשות והפלסטינים, האמריקאים, ארגוני שמאל ישראליים, ארגונים בינלאומיים…
    כל אבן שזזה בשטח זה משבר בינלאומי.
    כל אבן פינה של בניין ערבי בשטח – זה דווקא לא משבר, זה הדבר הנפוץ, שמקודם ע"י כל הנ"ל בשתיקה של ממשלת ישראל.

    במציאות הזו יכולת המשחק והעורמה בשטח פוחתים במידה משמעותית. עדיין קיימים אבל פחות.

    והשאלה – האם בהכרח הציונות המדינית (הסכמים) והמעשית (בשטח ובטריקים) סותרות זו את זו?
    התשובה שלי – ברוב ההבטים אינן סותרות. סמוטריץ יכול גם וגם, עם נזק שהוא פחות מהתועלת.

  3. ביסוד המאמר ישנה הנחה שמתניהו הוא איש ימין, אבל נאלץ להתפשר עם העולם הרחב, ולבצע מעט מאד בקידום מדיניות הימין, כולל הליכוד. הנחה זו שגויה, נתניהו הוא איש מרכז/ שמאל, והוא בעד שתי מדינות לשני עמים, בהתאם לכך הוא פעל בעבר ויפעל בעתיד. לכן השאיפה של סמוטריץ לנסות ולבצע לפחות חלק מהסיכומים הכתובים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *