דב תמרי: ממשלות בישראל חסרות יכולת משילות

תקציר: מדינת ישראל שקועה בפרדוקס ממאיר; יש בה פוטנציאל גבוה מאד ומשילות נמוכה מאד. הסיכוי לשנות זאת לא נראה כלל...

[כרזות: כרזות בחירות של גושי הימין והשמאל. המשותף לכולם הוא חוסר יכול המשילות. אנו מאמינים שאנו עושים בכרזות שימוש הוגן]
[כרזות: כרזות בחירות של גושי הימין והשמאל. המשותף לכולם הוא חוסר יכול המשילות. אנו מאמינים שאנו עושים בכרזות שימוש הוגן]

[לכל פרקי החוברת 'משילות והשפעתה על הביטחון הלאומי', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן]

עודכן ב- 4 בפברואר 2023

תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל. שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי. עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. קודם לכן שימש מפקד חטיבת טנקים ואוגדה משוריינת סדירות; וכן, מפקד המכללה לפיקוד ולמטה. שימש כראש התוכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.

שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי.

עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. קודם לכן שימש מפקד חטיבת טנקים ואוגדה משוריינת סדירות; וכן, מפקד המכללה לפיקוד ולמטה.

שימש כראש התוכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

[מקור התמונה משמאל: המחבר]

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על יכולת המשילות של ממשלות בישראל. למאמר האחר לחצו כאן:

*  *  *

משילות: האם יש סיכוי לשיפור המשילות בישראל?

הדברים להלן נושקים לסביבה הפוליטית בישראל. גזרתי על עצמי לעשות כל שאפשר לא להזדהות עם השקפה פוליטית כל שהיא ולא עם מפלגה ממפלגותינו הרבות. זה לא קל אבל אנסה.

מסעות בחירות הן הזדמנות, החוזרת על עצמה, להונאה ולרמאות עצמית של החברה הישראלית. בחינת מושגיה (Concepts) מלמדת כי רובם מוטעים, גם מטעים.

[בתמונה: מסעות בחירות הן הזדמנות, החוזרת על עצמה, להונאה ולרמאות עצמית של החברה הישראלית...  תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי tswedensky לאתר FIXABAY]
[בתמונה: מסעות בחירות הן הזדמנות, החוזרת על עצמה, להונאה ולרמאות עצמית של החברה הישראלית... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי tswedensky לאתר FIXABAY]

אפתח במושג המקובל "הרוב קובע" ומיד אחריו "העם אמר את דברו". בשיטה הפוליטית המקובלת, הציבור מצביע עבור מפלגה מוכרזת ומוכרת כחוק ואחרי הבחירות מורכבת קואליציה בהנהגת המפלגה הגדולה ביותר. לאחרונה, לא בהכרח המפלגה הגדולה. ראינו שראש מפלגה קטנה, קטנה מאד, יכול להתמנות לראש ממשלה. אפילו ראש מפלגה הגדולה מכולן מזה שנים, ראש "הליכוד" הציע בשנים האחרונות לראש מפלגה לא גדולה במיוחד – "בוא תהיה ראש הממשלה הראשון ואני השני אחריך". ראש מפלגה אחר, הרביעית בגודלה טען כי רק הוא יכול להרכיב ממשלה, דהיינו – לא הרוב קובע אלא קוֹנְיוּנְקְטוּרָה פוליטית שנוצרה בעקבות הבחירות.  

מה המשמעות של האמירה "הרוב קובע"? הרוב לא קובע! הרוב בוחר בקבוצה קטנה מאד, מספרית כמעט אפסית, הנהגת המפלגה, המתהווה בחיים הפוליטיים שכמעט ואין בהם נורמות ערכיות של שליחות עבור הרוב, אלא לדברים אחרים, חיוביים ושליליים כאחד: "הצבעתם בשבילנו, תודה מעמק הלב (הפוליטי) ועכשיו נעשה לא מה שהבטחנו אלא מה שנוצר מפשרות קואליציוניות", לעיתים פשרות מעוותות מאד.  

[בתמונה: מה המשמעות של האמירה "הרוב קובע"? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

ראוי לזכור תופעה היסטורית אודות הרוב הקובע במאה העשרים, שכן דווקא המיעוט הוא הגורם למהפכות גדולות. מהפכות גדולות נעשו ע"י מיעוט שבמיעוט. הקבוצה בהנהגת וולדימיר איליץ' לנין חוללה אחרי מלחמת העולם הראשונה מהפכה ענקית. הקבוצה הזו לא מנתה עשירית הפרומיל מתושבי רוסיה של אז. גם המהפכה האמריקאית, מלחמת העצמאות נגד בריטניה, המעצמה החזקה ביותר בשלהי המאה ה-18, חולל אותה מיעוט אפסי. המהפכה הציונית, העליות הראשונה, השנייה והשלישית, שחוללה התיישבות חקלאית, מושבות, קיבוצים ומושבים, מנתה עשרות אלפים יהודים בלבד וראו את התוצאה. יש דוגמאות נוספות, חלקן גרמו לאסונות גדולים לבני אדם ולמדינות. הרוב כמעט תמיד מובל ולא מוביל.

[בתמונה: דווקא המיעוט הוא הגורם למהפכות גדולות. מהפכות גדולות נעשו ע"י מיעוט שבמיעוט. הקבוצה בהנהגת וולדימיר איליץ' לנין חוללה אחרי מלחמת העולם הראשונה מהפכה ענקית... המנהיג לנין (משמאל) בתקופת מחלתו ליד יורשו לעתיד סטלין, 1922. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: דווקא המיעוט הוא הגורם למהפכות גדולות. מהפכות גדולות נעשו ע"י מיעוט שבמיעוט. הקבוצה בהנהגת וולדימיר איליץ' לנין חוללה אחרי מלחמת העולם הראשונה מהפכה ענקית... המנהיג לנין (משמאל) בתקופת מחלתו ליד יורשו לעתיד סטלין, 1922. התמונה היא נחלת הכלל]

רוב שרי הממשלות חסרי יכולת מקצועית ומעשית בתחום עליו הם מופקדים

המציאות המתמשכת מראה כי לשר שהתמנה למשרד בממשלה אין ניסיון, גם לא סגולות ההולמות את תפקידו. הפוליטיקאים ברובם צמחו מלמטה, הם חפרו את דרכם למעלה באמצעות פעילות מתמדת בסניף המפלגה, באמצעות מקורבים, יצירת קבוצות לחץ אינטרסנטיות, התברגות בתקשורת לסוגיה (יאיר נתניהו ידוע בציבור יותר מרוב אלופי צה"ל), הם ראו קומבינות מכל הסוגים והעיקר – הפוליטיקה בישראל נעדרת נורמות מחייבות, הכל אפשרי, עפי"ר לא לחיוב. החוקים הקיימים לא מונעים התנהגות פוליטית שאין הדעת סובלת.

לרובם אין ניסיון של ניהול וניהוג מקצועי, תפעול מערכות גדולות והתמחות המתאימה לתפקיד שניתן להם כשרים בממשלה. גם שרים שעשו חייל בעסקים, לעיתים בצבא, לא פעם מוצאים עצמם כשרים בתחום שאינו קרוב כלל לתחום בו הצליחו בעבר. למיעוטם יש יכולת למידה והסתגלות לתחום שאינו מוכר להם מהעבר, לרובם אין. ראשי ממשלות בישראל אמנם השפיעו ומשפיעים מי ימונה לשר ועל איזה משרד ימונה, אבל השפעתו של רוה"מ מוגבלת עד מאד. ראשית, המפלגות המרכיבות את הקואליציה קובעות מי מחבריהן ימונה ולאיזה שר לאור הישגיהן בבחירות ולאור יכולת הלחץ על רוה"מ. שנית, יש עדיפות מסוימת לנבחרי מפלגה, אם נבחרו למקום גבוה בבחירות מקדימות (פְּרַיְמֶרִיז) ואלה לא בהכרח עדיפים, רצויים ומקובלים על רוה"מ.

לעניין מינוי שרים מתאימים לתפקיד, קיימת בעולם שיטה שונה מזו המקובלת בישראל. בארה"ב נבחר נשיא והוא הממנה את שרי הממשלה, זו פְּרֶרוֹגָטִיבָה של הנשיא ונראה שיש בה יתרונות. אבל זו אפשרית בשיטת ממשל בו נבחר הנשיא ישירות. גם אז אין ערובה למינויי שרים (secretaries, בארה"ב) מוצלחים המתאימים לתפקידם. בשנים האחרונות ראינו, למשל, את המינויים המוזרים של הנשיא דונלד טרמפ.      

במציאות מתמשכת כזו התהווה מושג – "השר קובע, מוביל, מתווה מדיניות", מימוש המדיניות מוטל על מנכ"ל המשרד וצוות עובדי ציבור. עפי"ר המנכ"ל הממונה הוא איש אמונו של השר. זו דרישה הקודמת ליכולתו המקצועית ולניסיונו. אמון בין השר למנכ"ל עדיף בהרבה על יכולתו וכשרונו המקצועי. מקובל כי הפקיד הממונה מחויב לממש את מדיניות השר, שאמורה להיות מדיניות הממשלה. אלא שמדיניות הממשלה היא רצף של פשרות בין המפלגות המרכיבות את הקואליציה וטבען של הפשרות היא מדיניות עמומה ככל האפשר עד למתחים וסתירות פנימיות לא מגושרות. 

שר או שרים שהתמנו מביאים איתם אג'נדה אידיאולוגית ברורה; יתרון או חיסרון?

אִידֵאוֹלוֹגְיָה היא אסופה של רעיונות ותפיסות חיים ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים. לכאורה, אידיאולוגיה אמורה להיות הבסיס ונקודת המוצא למהות החיים הפוליטיים ולאורה יפעלו נבחרי הציבור. ספק גדול אם זו המציאות. לאידאולוגיה כוח רב הן כמניע אישי והן כמניע חברתי, והיא יכולה לשנות את חייו של אדם מן הקצה אל הקצה, וכן את פני החברה לאורך ההיסטוריה. קיים קושי להגדיר את המונח "אידאולוגיה" משום שהוא משמש בימינו להגדרת קשת רחבה מאוד של מחשבות, תנועות, איגודים, תנועות פוליטיות ותפיסות עולם. אידאולוגיה היא השקפת עולם כוללת, המתייחסת למציאות בעבר, בהווה ובעתיד, ומטרתה היא ליצור מסגרת רעיונית המאפשרת לאדם לארגן ולהבין את העולם שבו הוא מתקיים ולפעול לשינויו או לשימורו. כל אידיאליסט, בין אם הוא דתי ובין אם הוא חילוני, מאמין בכל ליבו בצדקת דרכו ויפעל תמיד לפי דרך זו. האידיאליסט הקיצוני, הפנאט, יהיה מוכן לפגוע באחרים או להקריב את עצמו למען המטרה המקודשת ומתוך אמונה שהוא פועל בשם האמת ו"הדרך האחת והנכונה". ההבדל, אפוא, בין אידאולוגיה חילונית לאידאולוגיה דתית, אינו במהות. ההבדל הוא רק בנימוק לצדקת הדרך.

האידאולוגיה הדתית מוסיפה פן נוסף להצדקתה נוסף על הצדק החברתי, והוא רצון האל. האידיאליסט הדתי ינמק את כל מעשיו, בכך, שנוסף על כך שהם צודקים, הם גם מהווים את הגשמת רצון האל. יהודי ציוני-דתי יתיישב בשטחים, בנימוק שהאל נתן את הארץ ליהודים. יהודי חרדי יתבדל מהחברה החילונית, בנימוק שזו חברה החוטאת לאלוהים ואינו רוצה להשתתף במחיצתה. פונדמנטליסט מוסלמי יבצע פיגוע התאבדות בנימוק שזהו רצון האל. הבעיה של האידאולוגיות - כדרך ליצירת שינוי פוליטי או חברתי - נובעת מתפיסת המחיר שהן גובות מן הפרט והחברה, וחוסר היכולת שלהן לממש את האוטופיות שהן שואפות לממש מול מציאות הרחוקה עד מאד מפשטות המסר האידיאולוגי, אשר כמעט תמיד הוא חד-ממדי, לא מורכב, ולכן כה רבים מאמצים אותו.  

[בתמונה: הבעיה של האידאולוגיות - כדרך ליצירת שינוי פוליטי או חברתי - נובעת מתפיסת המחיר שהן גובות מן הפרט והחברה, וחוסר היכולת שלהן לממש את האוטופיות שהן שואפות לממש מול מציאות הרחוקה עד מאד מפשטות המסר האידיאולוגי, אשר כמעט תמיד הוא חד-ממדי, לא מורכב, ולכן כה רבים מאמצים אותו... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי 
Leo, The Soundmonster! לאתר flickr]
[בתמונה: הבעיה של האידאולוגיות - כדרך ליצירת שינוי פוליטי או חברתי - נובעת מתפיסת המחיר שהן גובות מן הפרט והחברה, וחוסר היכולת שלהן לממש את האוטופיות שהן שואפות לממש מול מציאות הרחוקה עד מאד מפשטות המסר האידיאולוגי, אשר כמעט תמיד הוא חד-ממדי, לא מורכב, ולכן כה רבים מאמצים אותו... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי
Leo, The Soundmonster! לאתר flickr]

ממשלה רחבה, ממשלת אחדות לאומית - משתקת את עצמה

בישראל רווחת הכמיהה לממשלת אחדות לאומית. למושג אחדות יש קסם בחברה אשר כל יום מתברר עד כמה היא מפולגת למחנות גדולים וקטנים כאחד. ממשלת האחדות הלאומית הראשונה קמה בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים במציאות של מצוקה חברתית ולאומית. כאשר הוקמה כולנו נשמנו לרווחה והניצחון במלחמה ההיא העצים את האחדות. תוך זמן קצר מאד זו הייתה לממשלת שיתוק לאומית אודות השאלות איזו מדינה תהיה ישראל במרחב אחרי שהטריטוריה שבידה גדלה פי שניים ומאות אלפי פלסטינים הפכו לנשלטים, ומדינות שכנות שהפסידו טריטוריות במלחמה יעשו כל שאפשר להחזירן. בממשלת האחדות היו חילוקי דעות אודות העתיד הקרוב והרחוק והתפתחה התעלמות מסוגיות שאפשר היה לראותן אבל נוח היה להתעלם לטובת ממשלת אחדות רחבה ויציבה. התוצאה הייתה מלחמת יוה"כ ומהפך פוליטי.  

מאז ועד היום, ככל שהממשלה יציבה יותר היא מכילה בתוכה יותר מתחים וניגודים. בעבר ממשלות אף שלא היה להן מעל מחצית חברי הכנסת, הצליחו למשול ולפעול במחיר מתן מקום בממשלה למפלגות קטנות אשר כוחן בסחטנותן. התעצמה שיטת המפלגות הקטנות בלעדיהן אין ממשלה עד לפרדוקס ממאיר; הקטן הוא המושל, וכוחו הסקטוריאלי מנוצל עפי"ר למנוע התפתחות ורפורמות שלא עולות בקנה אחד עם האינטרסים שלו. צורת השלטון הקיימת בישראל ויכולתה לממש משילות הגיעה למבוי סתום.

גם מספר השרים בממשלות שנע סביב 30 בדרך כלל תורם לשיתוק המשילות. הטענה כי השר ומשרדו גוררים הוצאה תקציבית ממשית אין בה ממש. אלה סכומים מזעריים מתקציב המדינה. הבעיה מצויה ביחסי הגומלין שבין ריבוי משרדים, רובם עם סמכויות, שלא מטיבים לשתף פעולה זה עם שאר המשרדים. כמעט כל הבעיות שאפשר לכלול אותן תחת האמירה "דרושה משילות" אינן מצויות תחת סמכויות משרד אחד, אלא נדרש שיתוף פעולה של משרדים אחדים. לדוגמה; התכוננות מתמשכת למלחמה שבה רוב מרחב ישראל יהיה תחת אש טילים ורקטות במשך ימים ארוכים נמצאת באחריות שמונה משרדי ממשלה. רובם לא משתפים פעולה זה על זה. 30 שרים במקום 15 או 17 משמעותו פיצול נוסף ומיותר כמשקולות כבדות מנשוא על המשילות.

[בתמונה: התכוננות מתמשכת למלחמה שבה רוב מרחב ישראל יהיה תחת אש טילים ורקטות במשך ימים ארוכים נמצאת באחריות שמונה משרדי ממשלה. רובם לא משתפים פעולה זה על זה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TheDigitalArtist לאתר Pixabay]
[בתמונה: התכוננות מתמשכת למלחמה שבה רוב מרחב ישראל יהיה תחת אש טילים ורקטות במשך ימים ארוכים נמצאת באחריות שמונה משרדי ממשלה. רובם לא משתפים פעולה זה על זה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TheDigitalArtist לאתר Pixabay]

"דרושה רפורמה מקיפה במערכת המשפט"

זו טענה הנשמעת ללא הרף במערכות הבחירות מזה שנתיים. אפשר שיש צורך ברפורמה ואיני בקי בתחום האמור כדי להביע דעה. אני סבור כי בנוסף לזו, יש צורך ברפורמה בתחבורה בישראל, יש צורך ברפורמה בחינוך, יש צורך ברפורמה בבניה הציבורית, יש צורך ברפורמה במשטרה ובבריאות בוודאי, גם בשרותי הרווחה, אולי גם בצבא. דהיינו, יש צורך ברפורמה כמעט בכל תחום ועניין ולשם כך דרושה משילות ויכולת מימוש וביצוע. בצורת הממשל הישראלית כיום אין לכך סיכוי רב.  

מדינת ישראל שקועה בפרדוקס ממאיר; יש בה פוטנציאל גבוה מאד ומשילות נמוכה מאד. הסיכוי לשנות זאת לא נראה כלל.

בכרזה: מדינת ישראל שקועה בפרדוקס ממאיר; יש בה פוטנציאל גבוה מאד ומשילות נמוכה מאד. הסיכוי לשנות זאת לא נראה כלל. המקור: ייצור ידע
[בכרזה: הפרדוקס הממאיר שבו שרויה ישראל... המקור: ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

[לכל פרקי החוברת 'משילות והשפעתה על הביטחון הלאומי', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

3 thoughts on “דב תמרי: ממשלות בישראל חסרות יכולת משילות

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: רוצים, אבל לא יודעים למשול! - ייצור ידע

  2. אין ספק שתאור המצב נכון. להערכתי – אחת הסיבות העיקריות היא שיטת הבחירות המעודדת ריבוי פיצול למפלגות קטנות, המחייבת מפלגות בינוניות החסרות רוב מוחלט, לגייס תמיכת מפלגות קטנות הנחשבות "לשון מאזניים" עוצמתי המאפשר להם להשיג עמדת סחיטה חסרת כול פרופורציה לגודלם הפוליטי. התוצאה היא הרכבת ממשלות קואליציוניות מרובות מפלגות סקטוריאליות מנופחות שרים חסרי כישורים מתאימים, נעדרות יציבות ואפקטיביות שלטונית, עד שרוב ממשלות ישראל אינן מצליחות להשלים קדנציה מלאה של ארבע שנים, ומכאן תחלופת שרים גבוהה, תכנון ומימוש החלטות בלתי יעיל.

    הצורך בהשקעת אנרגיה מרובה לתחזוקת ממשלות לא יציבות, קצרות חיים גורם למיקוד בקבלת החלטות לטווח המידי, כיבוי שרפות והיעדר חזון עתידי..לכך מתווסף הנתון שחברי הכנסת נבחרים עי וועדות מפלגתיות ולכן אינם חשים אחריות ומחויבות אישית כלפי ציבור הבוחרים באופן היוצר נתק וניכור בין הציבור ונציגיו.
    מה נכון לעשות?
    לאחר שיתפרסמו תוצאות הבחירות, יאחדו שתי המפלגות הגדולות כוחות (יהיו אשר תהיינה, שהניסיון מלמד שבפועל אין ביניהם הבדלים מהותיים), ויחד עם 70 מנדטים (לפחות) – יקבעו ביניהם סדר יום מוסכם ומחייב, יעלו את אחוז החסימה ל 5% (לפחות). מפלגות אחרות יוכלו להצטרף לקואליציית השתיים לפי המסגרת והמצע שתקבע ללא תנאים וסחטנות סקטוריאלית, כול עוד הם עומדים במסגרת האג'נדה, ואינם מהווים "לשון- מאזניים" מאיים על שלמות הקואליציה.
    כדי שהמהלך הזה יתממש, די ששתי המפלגות הגדולות (כפי מעמדם בסקרים שלפני), יסכימו על כך, ומכאן יפעלו יחדיו בתיאום ואמון הדדי ליישם את התכנית המוצעת. לאחר מכן ניתן לבחון שינויים נוספים בשיטת הבחירות ושיפור מנגנוני ממשל כפי שידרשו. זו הדרך ההחלטית המהירה ביותר לעצב מבנה ממשל אפקטיבי ויציב לאורך זמן בעל יכולת משילות לקדם את המדינה להתמודדות עם אתגרי המחר. אחרת- נמשיך לדשדש בחוסר תוחלת תוך בזבוז משאבים יקרים שאיננו יכולים להרשות לעצמו יותר.
    הסיכוי שזה יקרה? למען האמת היינו קרובים לכך כאשר " כחול לבן" וה"ליכוד" היו במצב מתאים לכך, אבל גנץ חירבש את הכול בנאיביות+ אגו ועוד חזר על כך גם בבחירות האחרונות- חבל
    וודאי לא מהמערכת הפוליטית של היום שתראה בכך כריתת הענף עליה היא יושבת.השינוי יכול התרחש רק כאשר תקום תנועה עממית שאינה נטועה במפלגה קיימת, וזה יקרה רק כאשר ויאמרו- די אי אפשר להמשיך כך יותר..כנראה שעוד לא ירדנו מספיק נמוך- אולי ה"עזרה" תגיע מבחוץ..

  3. Pingback: הכל על 'משילות' באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *