תקציר: ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) משמעו: ש'התרבות ההגמונית, הלבנה השולטת' לוקחת אלמנטים של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית) ומשתמשת בהם, תוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות. כמו מושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות; גם הוא הגיוני וספוג כוונות טובות, אולם הידרדר גם הוא למחוזות הזויים...

[לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

המושג ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) הוא אחד המושגים החשובים והדומיננטיים, שנוצר בעשור האחרון, בבית היוצר של הרב תרבותיות, והפך דומיננטי מאוד מ- 2016 לערך.

משמעו: ש'התרבות ההגמונית השולטת - בדר"כ הלבנה' - לוקחת / גונבת אלמנטים מהמורשת של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית), ללא ניסיון אמיתי להבין אותן; ומשתמשת באותם אלמנטים, בלי מתן קרדיט לתרבות שממנה היא נלקחה, ותוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות.

בעיני הפרוגרסיביים, ביצוע ניכוס תרבותי מהווה עבירה חמורה על חוקי התקינות הפוליטית (הפוליטיקלי קורקט). מבצעה מתוייג כבלתי כשיר תרבותית וכגזען, ו'מבוטל', משמע, מודר מהסביבה החברתית ומהרשתות החברתיות.

כמו מושגים פרוגרסיביים אחרים, קיים בניכוס התרבותי הגיוו רב והוא ספוג כוונות טובות; אבל ככל שצבר עוצמה, גם הוא הידרדר למחוזות הזויים...

ההיגיון הבריא שמאחורי המשגת הניכוס התרבותי

כותבת שיר וורובל באתר ecotone (ראו הכתבה למטה):

"לאורך השנים במהלך צמיחתה העולמית של תעשיית האופנה, הפעולה של השאלה של דימויים מתרבויות מיעוטים הפכה להיות דבר שבשגרה. כך למשל, האופנה והתרבות האפריקאית היוותה מקור השראה משמעותי עבור מעצבים כגון ז’אן פול גוטייה (ראו תמונה משמאל) ודולצ’ה גבאנה.

[בתמונה משמאל: המעצב ז’אן פול גוטייה. ההשראה הביאה כסף רב. אבל מה עם בני התרבות האמיתיים? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Netaction. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אבל, "בעוד שהמעצבים בעלי השם זכו לתשבוחות (ורווחים יפים) על הקולקציות שלהם, מעטים מהמעצבים ממקור אפריקאי זוכים לאותו מעמד או יחס.

המצב דומה עבור השאלות של דימויים מתרבויות מיעוטים רבות נוספות, כולל התרבות השחורה בארצות הברית, התרבות ממזרח אסיה וכדומה".

התופעה הזו של ניצול תרבות אחת, חלשה, לצורכי תרבות אחרת, הגמונית, קרויה ניכוס תרבותי. "

"הפוך גוטה, הפוך...": בין הערכה תרבותית (Cultural Appreciation) לניכוס תרבותי (Cultural Appropriation)

אז איך לנהוג בתרבויות אחרות? להתנתק מהן? ממש לא. הפרוגרסיביים ממליצים שלא להימנע מלקבל השראה מתרבויות אחרות; אלא לעשות זאת, בכבוד ובהגינות - cultural appreciation.

אבל, מה קו הגבול ביניהם אייהו? איפה נגמר הכבוד ומתחיל הניצול? הכל, כאמור, בעיני המתבונן... בעובדה, אחת ההגנות השגורות בפיהם של אלה המואשמים בניכוס תרבותי (Cultural Appropriation), הוא שהם מבצעים בעצם מחווה של הערכה - cultural appreciation - לתרבות האחרת ולא מנצלים אותה...

הגלישה למחוזות הזויים...

בדומה למושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות, המושג החל לשמש גורמים פרוגרסיביים במאבקי העוצמה שניהלו; וכך, ככל שהמושג נקלט והפך שגור יותר במערב, החל השימוש בו להיות הזוי יותר ויותר; כשקו הגבול, בין הנכון והנדרש; ל'אפור' ולהזוי הוא, מן הסתם, בעיני המתבונן.

נטע חוטר מספרת לנו, למשל, באתר 'מאקו' כי (חוטר, 2016):

• "מי שהקפיצה במיוחד את אנשי ההפוליטיקלי קורקט הייתה התלבושת ההודית שביונסה לבשה בקליפ, כולל הטיקה המסורתית. במילים אחרות: אנשים לבנים מתעצבנים על אישה שחורה שלובשת בגדים של הודים...".
• ביקורת חריפה נשמעה גם על מיילי סיירוס לאחר טקס פרסי המוזיקה של MTV ב-2013, העזה לעלות על הבמה ולעשות טוורקינג; כלומר, לנכס לעצמה "ריקוד של שחורים".

[בתמונה משמאל: הניכוס התרבותי גולש למקומות הזויים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

• "ב- 2016, החליטו באוניברסיטת אוטווה שבקנדה לבטל את שיעורי היוגה החינמיים שמהם נהנו הסטודנטים, ביניהם סטודנטים הסובלים מנכויות גופניות; כיוון שהיוגה היא "ניכוס תרבותי" - גניבת קניין רוחני מהודו, שסבלה מדיכוי, מקולוניאליזם ומ"רצח עם תרבותי"...".
• "באוברלין קולג' (אחת האוניברסיטאות היקרות בארה"ב), מחו סטודנטים על כך שבקפיטריה מוגש סושי. גם הפעם, הטיעון היה זהה: מדובר בלקיחת מאפיין מסורתי מהתרבות היפנית, שינויו כך שיתאים לאנשים מערביים והצגתו כ"אותנטי" באופן מזלזל ופוגעני. מעניין מה הם היו אומרים על סושי עם גבינת שמנת, סלמון צלוי וספייסי מיונז".
• ענידת תכשיטים בהשראה אינדיאנית וקליעת צמות בשיער, 'מבזה' את האינדיאנים.
• לבישת תחפושות - כמו סיני או אפריקני (או בדואי או חרדי בפורים) - 'מבזות' את אוכלוסיות המקור.

ואתם, איפה אתם עומדים בסיפור הזה?

[לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: רב תרבותיות ותקינות פוליטית;
• הרחבת המושג: 'פרוגרסיבי';
• הרחבת המושג: 'כשירות תרבותית';
• הרחבת המושג: 'ביטול' - 'מחיקה מהתודעה';
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• נטע חוטר (2016), יוגה, מהלך פוגעני, מאקו, 18/2/16.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), כשירות תרבותית, ייצור ידע, 9/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), 'To Cancel' – לקנסל – למחוק מהתודעה, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.