רוני אקריש: בשבח ההימנעות בבחירות

תקציר: התפכחתי. בתור בוחר חופשי יחסית, אני מתכוון לא להצביע או אולי להכניס פתק לבן. אדגיש: התפכחות פוליטית אינה אדישות אזרחית; וההימנעות שלי - או הצבעתי ה'לבנה' - מבטאת נחישות מתמדת להשקיע את עצמי בהליך הדמוקרטי.

[בתמונה: התפכחתי. בתור בוחר חופשי יחסית, אני מתכוון לא להצביע או אולי להכניס פתק לבן... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי niekverlaan לאתר FIXABAY]
[בתמונה: התפכחתי. בתור בוחר חופשי יחסית, אני מתכוון לא להצביע או אולי להכניס פתק לבן... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי niekverlaan לאתר FIXABAY]

"תהיו נחושים להפסיק לשרת ואז תהיו חופשיים" (אטיין דה לה בואסי)

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

האמת, אנחנו הולכים לבחור, שוב ושוב; אבל, כמעט אף אחד לא מעלה על דעתו שהוא באמת בוחר, כולנו יודעים שאנו הולכים אך ורק להצביע...

בבחירות לכנסת הבאה, הפערים הפוליטיים והדוקטרינרים, הפכו לבלתי מוחשים, אני מאוד מתקשה להבחין באדם, במפלגה, המסוגל להתקרב אפילו במעט לפילוסופיה החברתית-כלכלית והלאומית בעידן שלנו, ולנסות להבין את המשבר הכלל עולמי, שיפקוד אותנו בקרוב ממש. בזמננו, כל תנועה פוליטית משקפת אחת משני תיאוריות עיקריות שלדעתי אינן מתאימות ביסודם: לאומיות קפיטליסטית או סוציאליזם ניאו-ליברלי.

לכן, התפכחתי. בתור בוחר חופשי יחסית, אני מתכוון לא להצביע או אולי להכניס פתק לבן. התפכחות פוליטית אינה אדישות אזרחית; וההימנעות שלי - או הצבעתי ה'לבנה' - מבטאת נחישות מתמדת להשקיע את עצמי בהליך הדמוקרטי.

[בכרזה: התפכחות פוליטית אינה אדישות אזרחית. התמונה שבימין הכרזה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי גורם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC0 1.0]

הפער שבין התיאוריה והמעשה...

מאז ילדותנו המוקדמת, אנו יונקים את האמונה האידילית בדמוקרטיה, והיא משותפת לכולנו. בית הספר לימד אותנו שהדמוקרטיה היא ממשלת העם, על ידי העם, למען העם. הזדהינו עם זה ללא כל ספק, ולאחר שהגענו לבגרות, חשבנו שאנחנו מחזיקים ביחד במפתחות השלטון. האשליות שלנו התנפצו מול חוסר האונים המוחלט להשפיע על ההווה, וגם על העתיד שלנו, מה שמביא אותנו לתהות, לגבי אורחותיה הנוכחיות של הדמוקרטיה הייצוגית: האם היא באמת מסוגלת להציע את האמצעים, הפחות מזיקים מכל המשטרים האחרים, למען ממשל עממי, עבור המדינה, העם והאומה?

  • מי עוזר למי? מי תורם למי?
  • מיהו המשרת? מיהו האדון?
  • האם אתה חש את השפעתך?
  • האם אותה ממשלה מייצגת אותך באמת ובתמים?
[בכרזה: אולי בתיאוריה, אין הבדל בין התיאוריה למעשה; אבל בפרקטיקה, יש גם יש... תמונה חופשית שהיא נחלת הכלל, שהועלתה על ידי Prabakaran Thirumalai לאתר flickr]
[בכרזה: אולי בתיאוריה, אין הבדל בין התיאוריה למעשה; אבל בפרקטיקה, יש גם יש... תמונה חופשית שהיא נחלת הכלל, שהועלתה על ידי Prabakaran Thirumalai לאתר flickr]

הדמוקרטיה המערבית שלנו הפכו לבעלת מום ולהססנית...

[בתמונה: קריקטורה צרפתית הממחישה את משמעותה של אוליגרכיה: בני המעמד השלישי נושאים על גבם את האצולה והכמורה. מה השתנה, בעצם? התמונה היא נחלת הכלל]

שרי הטבחים ושרי המשקאות, אנשי הבורגנות החדורה, כולם רוצים שנאמין שהליברליזם מועיל לכולנו. ובכן, לא, אזרח יקר שלי, אנו חיים בתוך אוליגרכיה (שלטון המעטים שהוא לרוב החזק ביותר גם במובנים אחרים – כלכלית או צבאית), או אם אתה מעדיף, בתוך פלוטוקרטיה (שלטון ריכוזי שבו הכוח מצוי אצל בעלי ההון).

[בתמונה: קריקטורה צרפתית הממחישה את משמעותה של אוליגרכיה: בני המעמד השלישי נושאים על גבם את האצולה והכמורה. מה השתנה, בעצם? התמונה היא נחלת הכלל]

"נציגי העם" - ואלה המסתתרים מאחוריהם - הפסיקו מזמן לשרת אותנו. הם מייצגים רק את עצמם, את האינטרסים של מעמדם ו/או את האינטרסים של העושר הגדול והכוח המקושר לאון השלטון. דמוקרטיה טוטליטרית היא אפוא בשום אופן לא אוקסימורון (דבר והיפוכו), כדוגמת ארצות הברית: "אימפרית החירות". האימפריה ביטלה למעשה את החירות.

למרות זאת, המערב ממשיך לבקש לייצא את הדמוקרטיה הפגומה הזו - שחסרונותיה מורגשים למרחוק - לכל מקום אפשרי. ברור לכאורה, שזה עדיף על אוטוקרטיה מדכאה או תיאוקרטיה; אולם, בלי להיות חסיד של רלטיביזם המוסרי (גישה פילוסופית; לפיה, ערכים מוסריים אינם משקפים אמת מוחלטת או אוניברסלית, אלא תלוית מקום, זמן, אדם, תרבות, הקשר ועוד), האם זה באמת מספיק?

החיסרון הגדול של הדמוקרטיה הליברלית, הוא חוסר יכולתה להתבונן לעצמה בעיניים. משוכנעת בזכויותיה המוסריות הטובות, היא מחסלת כל מחלוקת בתוך הדיון הציבורי. אם הפרט מביע את הדעות 'הלא נכונות'; אם הוא נמנע מלהצביע - או מעדיף להכניס פתק לבן - הוא 'מבוטל' אוטומטית, ומגורש מן השיח הפוליטי. אם אתה רוצה למחות נגד השיטה הקיימת, תצטרך לקבל את הזכות להתווכח במסגרת דמוקרטית. להקים, להצטרף או לתמוך במפלגה, להצביע בבחירות ולהעמיד את עצמך או את נציגיך להצבעה, לנצח, ואז, עם המנדט, לנסות לבצע את הרפורמות שבהן חפצת, ובלבד שהם מתאימים לאינטרסים של בעלי ההון שבהם אתה תלוי.

שאלו את השאלה: האם אנחנו באמת חיים בדמוקרטיה לפי פירושה המילולי?

[בתמונה משמאל: שאלו את השאלה: האם אנחנו באמת חיים בדמוקרטיה לפי פירושה המילולי? זוהי חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

יש התולים את הבעיה בסוגיית הייצוג הפוליטי: אנו חיים בדמוקרטיה ייצוגית; וזו בדרך כלל, מנוגדת לדמוקרטיה ישירה שבה אזרחים לוקחים חלק פעיל בחקיקה ציבורית (ראו בהקשר זה את מאמרו של רוני אקריש: "שלטון העם?").

[בתמונה משמאל: שאלו את השאלה: האם אנחנו באמת חיים בדמוקרטיה לפי פירושה המילולי? זוהי חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

לעניות דעתי, הדרך היחידה למנוע את הסטיות הקיימות בדמוקרטיה, היא למצוא את הכלים לחזור לדמוקרטיה ישירה. אחרת, ה"עסקים" ימשיכו להתנהל, כפי שהם מתנהלים היום.

אז, בואו נפסיק להתרפס ולהתרפש בפני נביאי ה"דמוקרטיה" הקיימת, ונזעק את אמיתותינו.

השאר מצוי בידינו ובמצפון הביקורתי שלנו. כן או לא, הכול תלוי בנו!

אבל, כיצד ניתן לעשות זאת?

[בקריקטורה: כל אחד מאתנו יכול לראות איך "עסקים" מתנהלים... התמונה שותפה ברשתות החברתיות. היוצר ובעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בקריקטורה: כל אחד מאתנו יכול לראות איך "עסקים" מתנהלים... התמונה שותפה ברשתות החברתיות. היוצר ובעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

תנועת "אף מועמד לא ראוי להצבעתי"...

[בתמונה משמאל: אכזבה, אחרי הכול, אינה זהה לאדישות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

במציאות הנוכחית, כשאתה נמנע, אתה מבזבז את הקול שלך. אתה מאבד הזדמנות. לכן, אתה גחמני, מסוכן או תם דעה. אתה חייב להיות 'איתנו' או 'נגדנו', עוד אפוריזם מפתה אך לא פחות מחייב. אבל, האם נבון לייחס את שיעורי ההשתתפות הזעומים רק לעצלנותם של הבוחרים? אכזבה, אחרי הכול, אינה זהה לאדישות!

[בתמונה משמאל: אכזבה, אחרי הכול, אינה זהה לאדישות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

במערב, הסקרים מראים את משמעות תופעת הנמנעים ו'ההצבעות הלבנות': יותר מ-30% מהמצביעים היו הולכים להצביע אם הבחירות לא היו עבור שום מפלגה... אז אולי כדאי שנקים תנועה שתקרא: "אף מועמד לא ראוי להצבעתי"?

מהפכות נובטות במקום שהשחיתות השלטונית והרפיסות שובים את הפוליטיקה; היכן שהצימאון לשלטון ולעוצמה ארוכת טווח, נותן לגיטימציה לפוליטיקאים... אז, העילות למהפכה מבשילות; ומגיע הרגע לבחור באפשרות השנייה?

בואו נדמיין עיר קוסמופוליטית, שבה התושבים נסערים לנוכח היעדר הרצון הפוליטי לקיים דיאלוג, הקשבה וויכוח מול העם. כך, מבלי לדעת מי או איך, אלא בצורה מסתורית, אזרחים מחליטים יחד לחולל מהפכה שקטה, שתאלץ פוליטיקאים לשים לב לנמנעות ולפתקה הלבנה. לא פעם אחת…. אבל בכל בחירות!

אמנם, פתקי הצבעה אלו נחשבים מטבעם לבטלים, ולכן הם נמחקים באופן שגרתי בבחירת הרוב. אך בואו נודה בזה, הרוב קובע. מה יקרה אם רוב האוכלוסייה - באחוז הצבעה גבוה במיוחד - יחליט לדרוש להתחשב ב'מורדים'? כיצד יוכלו הפוליטיקאים והעולם הדמוקרטי להתעלם מכך? זה בהחלט יהיה קל, וגם מדויק, להעריך זאת כפיקציה פוליטית פשוטה. אגב, זה מעולם לא קרה בהיסטוריה של הדמוקרטיה העולמית אך, האם זה לא יהיה הטיעון הטוב ביותר שלנו לתיקון הדמוקרטיה, מהדרישות הקבועות הללו שהיא כופה עלינו?

[בתמונה: מה יקרה אם רוב האוכלוסייה, עם אחוז הצבעה גבוה במיוחד, יחליט לדרוש להתחשב במורדים, כיצד יוכלו הפוליטיקאים והעולם הדמוקרטי להתעלם מכך? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]
[בתמונה: מה יקרה אם רוב האוכלוסייה, עם אחוז הצבעה גבוה במיוחד, יחליט לדרוש להתחשב במורדים, כיצד יוכלו הפוליטיקאים והעולם הדמוקרטי להתעלם מכך? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר FIXABAY]

תנועה דמוקרטית בתנאים שלנו

ברור שאם הנמנעים והפתקים הלבנים ישיגו רוב מספיק, הם ימנעו כל ייצוג לא מידתי של מפלגה. עד כמה שהאוכלוסייה מאוכזבת, מחאה זו מדברת על נחישות נחרצת, להזמין את עצמה לתוך הדמוקרטיה, זה יכול לאלץ פוליטיקאים להיחלץ מהאדישות לכאורה, הקובעת את מעשיהם בניהול המדינה, ולעסוק בנושאים הנוגעים לקשיים מקומיים, אזוריים ולאומיים, הנוגעים לצדק חברתי וכלכלי, וגם לריבונות ולאקולוגיה, ולניהול מדיניות פנים המגיבה לנושאים העיקריים של שוויון הזדמנויות לעם ולאומה בכללותה.

כל זה יאפשר סוף סוף לאזרחים לבחון, בנוסף, את היסודות הרעועים של הדמוקרטיה הייצוגית ולחשוב מחדש על "האמנה החברתית" ותנאיה, וחוסר ההוגנות שלה עם החלשים, העניים וחסרי השם. בעיקרו של דבר, כמובן, זו תהיה הדרך היחידה לוודא אם אכן ה"דמוס" (העם) הוא בלב ליבה של הדמוקרטיה ובאמת בעל ה"קראטוס" (השלטון).

  • האם המשטר הנוכחי, זה שאנו מכירים, הקיים כמעט בכל המערב, הוא באמת דמוקרטי?
  • האם ניתן ליצור שלטון דמוקרטי, עם משמעות ויעוד שונים לחלוטין, שעד כה לא מומשו?
[בכרזה: הוגי האמנה החברתית... תמונותיהם של לוק, הובס ורוסו הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: הוגי האמנה החברתית... תמונותיהם של לוק, הובס ורוסו הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

3 thoughts on “רוני אקריש: בשבח ההימנעות בבחירות

  1. מסכימה לגמרי. איננו בוחרים כלל אלא רק מצביעים והרי מראש נקבע כבר מי יעלה לשלטון בעזרת כל הקומבינטורים שיסדרו את העניינים ביניהם. מאוד מתסכל ולכן אם 80% היו שמים פתק לבן, המערכת היתה מזדעזעת ואז אולי, רק אולי , היה סיכוי לניעור משמעותי

    • שום דבר לא נקבע מראש כדברייך ולאף אחד אין כדור בדולח שיודע מי יהיה ראש הממשלה אחרי הבחירות.

      מי שקובע זה רק האזרחים. זו זכות וגם חובה אזרחית – לבחור.

      בטוח יש לך דיעה – שאומרת מה הנושא שהכי חשוב לך, ומי הכי קרוב אלייך בנושא הזה.

      בגדול יש 3 אפשרויות:
      1. קואליציית ימין בראשות ביבי עם הדתיים.
      2. קואליציית שמאל בראשות לפיד עם כל מי שמצהיר שלא יישב עם ביבי (רק לא ביבי), כולל הרשימה המשותפת ורע"ם.
      3. ממשלה של ביבי + לפיד/גנץ, עם אחרים, יתכן ללא סמוטריץ/בן גביר וללא הערבים.
      ייתכנו עוד מצבים, אבל פחות סבירים.

      כדי ש- 1 יקרה בוודאות צריך להצביע ביבי/סמוטריץ/חרדים/שקד
      כדי ש- 2 יקרה צריך להצביע לשמאל.
      כדי ש- 3 יקרה פשוט תצביעי לפי הקירבה לאידאולוגיה שלך ותתעלמי משיקולים טקטיים, ואולי זה יסתייע, תוך כדי זה שאת מחזקת את החלק שקרוב יותר אלייך בממשלת האחדות הזו. זה יקרה רק אם גם ביבי יהיה חלש וגם גנץ/לפיד יהיו חלשים מכדי להגשים את חלומם (מצבים 1 או 2).

  2. פתק לבן היה ויישאר חסר משמעות.
    גם אם יהיו המון פתקים לבנים ואי-הצבעה, ויהיו מנהיגים רבים אחרי הבחירות שיגידו בפנים מודאגות "דברים נחרצים" שככה זה לא יכול להיות איך שאבד האמון וכו', אין לזה שום משמעות אפקטיבית בבחירות עצמן. הבחירות יקבעו מי ישלוט פה. גם אם יהיו 30% בוחרים. זה לא ישנה דבר ולא "יאלץ את הפוליטיקאים" בשום צורה.
    כל מי שחושב אחרת הוא תמים באופן קיצוני ובעצם משרת את כל מי שנמצא הכי רחוק ממנו על המפה הפוליטית – מה שנקרא "אידיוט שימושי" מהבחינה שלהם.

    בבחירות בד"כ לא חייבים לבחור את מי שאוהבים במאה אחוז, אלא את מי שיש לו זיקה הכי גבוהה באופן יחסי למה שאנחנו מחפשים – ברמה האישית והאידיאולוגית.
    כל אזרח שהחיים פה אכן חשובים לו צריך לקבוע לעצמו עמדה ולזהות את המפלגה הכי רלבנטית בהקשרים הכי חשובים לו – ולצאת להצביע.

    שינוי המשטר בישראל אכן נדרש בדחיפות, אבל זה משהו שצריך לעבוד עליו במשותף, ודורש זמן וחשיבה יסודית ביותר. לא מהמותן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *