גדעון שניר: כרונולוגיה של הידרדרות

[בתמונה: סגר ביהודה ושומרון... התמונה: דובר צה"ל]

[בתמונה: סגר ביהודה ושומרון... התמונה: דובר צה"ל]

השתלטות מלאה על יהודה ושומרון, מחד גיסא; וחזרה מלאה לגבולות 1967, הם מצבי קיצון שאינם ישימים. על כן, הריאלי ביותר הוא משהו ביניהם, על פי מודל תכנית אלון.

.

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

*  *  *

בימים אלה - בהם מומחי המצב חוזים ומתריעים מפני הידרדרות המצב הביטחוני, בעיקר בתקופת חגי ישראל - ראוי לנסות להכיר חלק מהגורמים לכך; ומכאן לשאלה, מה עושים נוכח הריבוי המשמעותי של התקפות הטרור בגדה, נגד יעדים ישראלים (צבא ואזרחים), המבוצעים בעיקר ע"י צעירים חמושים, כבודדים או בקבוצות מאורגנות.

גורמי הביטחון פועלים מדי יום לסיכול פעילות הטרור באיבו ע"י מעצר ולכידה של מאות המתכננים, המפעילים; ובמידת הצורך, הריגתם של המבצעים עוד טרם חצו את קו התפר, ומניעת זליגתו ללב המדינה. התמונה הנגלית לעין הציבור, בה נראים רכבי צהל הדוהרים ברחובות ערי הטרור, מותקפים באבנים ובפצצות תבערה, ללא כול תגובה, מדגישים את חומרת הבעיה. כול עוד מתקפות אלו מוצגות בטלוויזיה, ללא תג מחיר, הן נתפסות כחולשה, ומעודדות את הצעיר הפלסטיני להגביר את השתתפותו בטרור.

גם תוכניות הלימודים - בבתי הספר ובאוניברסיטאות של הרש"פ בגדה - כולן מהוות חממות, המקדמות תפיסת עולם קיצונית עוינת לישראל. כשהילד יגדל לנער- אין דבר שישנה את דעתו. זו פצצת טרור פוטנציאלית, שלא תמיד ניתנת לזיהוי מוקדם, מה עוד שאנו נוהגים להתפאר ולחשוף את שיטות הפעולה שלנו באופן חסר אחריות.

[בתמונה: פעילות מבצעית ביהודה ושומרון... התמונה: דובר צה"ל]

[בתמונה: פעילות מבצעית ביהודה ושומרון... התמונה: דובר צה"ל]

אף פעם לא ידענו להיות כובשים...

אולי זו מחמאה ואולי מגרעת: היהודים אף פעם לא ידעו להיות כובשים במלוא מובן המילה, כפי שנלמד מסיפורי התנ"ך, מאז הכיבוש וההתנחלות בארץ כנען. התיאור ההיסטורי התנ"כי כולל נזיפות של הנביאים השונים, על כי מנהיגי העם לא מיצו את המלחמות עד תום; וכמעט תמיד הותירו רמץ, שחזר והצית את המלחמה הבאה, שהתנקמה בהם מאוחר יותר (כמו גם בעידן המודרני, ראו את מלחמות הבלקן...). המצרים והירדנים ידעו את המלאכה טוב מכולם: די היה בהצבת משאית עם מכונת ירייה כדי לדכא באיבו כול ניסיון למרד בעזה ובגדה. מהלכים כגון אלה היו קצרים ואפקטיביים, ובעל השפעה מרתיעה, ארוכת טווח.

יש להניח שלשמע מילים אלו, תתמלא תיבת התגובות ב"הרי לא יעלה על הדעת שמדינת היהודים תעשה דבר כזה"; וזה נכון. היהודים אף פעם לא ידעו להיות כובשים במלוא מובן המילה. הראייה לכך היא המצב הנוכחי הנפיץ המעורר חרדה בלב כול תושבי המדינה היהודים לקראת החגים...

[בתמונה: תמחה את זכר עמלק... התיאור ההיסטורי התנ"כי כולל נזיפות של הנביאים השונים, על כי מנהיגי העם לא מיצו את המלחמות עד תום; וכמעט תמיד הותירו רמץ, שחזר והצית את המלחמה הבאה, שהתנקמה בהם מאוחר יותר... הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: תמחה את זכר עמלק... התיאור ההיסטורי התנ"כי כולל נזיפות של הנביאים השונים, על כי מנהיגי העם לא מיצו את המלחמות עד תום; וכמעט תמיד הותירו רמץ, שחזר והצית את המלחמה הבאה, שהתנקמה בהם מאוחר יותר... הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

סוגיית ההרתעה

עם תום מלחמת ששת הימים הזדרזה ישראל להכריז שהיא מחזיקה בשטחים שנכבשו במלחמה שיזמו וכפו עליה מדינות ערב- כערבון עד לחתימה על הסכמי שלום אמת עם המדינות הרלוונטיות. נכון לעכשיו זה צלח באופן חלקי לפחות עם ירדן ומצרים, שיש ביניהם ובין ישראל גבול בינלאומי מוכר, בעוד שקו שביתת הנשק עם הרשות הפלסטינית- נתון למשא ומתן ברוח הסכמי אוסלו שתרם הסתיים.

[בתמונה משמאל: חלמאות מדינית וביטחונית - ישראל חימשה במו ידיה את הארכי-טרוריסט ערפאת... התמונה היא צילום מסך]

להזכיר, שבמהלך 19 השנים הראשונות לאחר מלחמת 1967, הקו הירוק נמחק למעשה כאשר שתי הישויות פתחו את שעריהם, הישראלים נסעו טיילו ועשו את קניותיהם בשווקים בגדה, והפלסטינים תיירו בארץ, רחצו בחופי הים, ובילו במסעדות - והכול ברוח טובה, ובקושי ניתן היה לראות שוטר תנועה בצומת תפוח. עד לחתימה על הסכמי אוסלו כאשר הממשלה דאז הזמינה ואף חימשה את הארכי-טרוריסט ערפאת (ראו תמונה משמאל) להשתלט על השטחים שבמחלוקת שלא היסס לפתוח במסעי טרור בהם נרצחו מאות ונפצעו אלפי ישראלים, שהוגדרו עי מנהיגי המדינה "מחיר השלום".

[בתמונה משמאל: חלמאות מדינית וביטחונית - ישראל חימשה במו ידיה את הארכי-טרוריסט ערפאת... התמונה היא צילום מסך]

למרות שכבר אז נחשבה מדינת ישראל כ"מעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון"- כיצד זה לא נרתעו הפלסטינים מלהפר את חובתם בהסכמי אוסלו, לחדול מהטרור, ולקדם את האינטרסים הלאומיים שלהם במשא ומתן בדרכי שלום? מדוע בחרו במסעי רצח?

כי אבדה ההרתעה. התהליך מאד פשוט. תחילה ירקו בפניהם של חיילים (ראו הסרטון למטה) ואנו אמרנו שזה "גשם". באין תגובה החריפו את מעשיהם והחלו ליידות אבנים באזרחים וחיילים, ואז אמרנו שמדובר ב"נוער המשחרר קיטור", ובהיעדר תגובה ראויה- עברו לפצצות תבערה, ומכאן אחזו בסכין, ירי בנשק חי ודריסה במכוניות. הסכם אוסלו הומר ל"הסכם חודיבייה: " חד צדדי.

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [למאמר: הסכם חודיבייה: הסכמי שלום כתחבולה…', לחצו כאן]

משל הקומקום...

[בתמונה משמאל: משל הקומקום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

מוכר המשל הבדווי על שייח שקיבל במתנה קומקום חשמלי. כאר רתחו המים ונשמע הצפצוף- זינק השייח ממקומו ובמקלו ריסק את הקומקום. לאורחיו הנדהמים הסביר "יש לנו בסביבה מן דבר כזה, שמדי פעם נוסע על הפסים ומשמיע צפוף כזה כאשר דורס גמל. את זה צריך להרוג כשהוא עוד קטן!

[בתמונה משמאל: משל הקומקום... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

כך בדיוק מתפתחת אובדן ההרתעה, באין תגובה על כול מעשה טרור - החל מהתמים ביותר לכאורה בעיני הישראלי ("מה- אני אתחיל להגיב על כול יידוי אבן שאינה הורגת...") - מגיעים עד מהרה לאבן שכן הורגת, ולשחיטת בני משפחה בסכין במיטתם בלילה, להצתת יערות, למתאבדי נפץ וכו'.

.

[בתמונה: כך מתפתחת הרתעה... הצילום המקורי: משה פרידן: לע"מ. הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: כך מתפתחת הרתעה... הצילום המקורי: משה פרידן: לע"מ. הכרזה: ייצור ידע]

הקרב על התודעה חיוני מאין כמותו

[בתמונה משמאל: בתרבויות מסוימות הושטת הלחי השנייה נחשבת לתכונה המייצגת את גבורת הנפש; אך במזרח התיכון, היא נחשבת לחרפה ולפחדנות, המזמינה יותר אגרסיביות. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי succo לאתר Pixabay]

הוא מתחיל בתמונה של ילדה פלסטינית הסוטרת על פניו של קצין צהל הקפוא מלהגיב, היא הופכת לגיבורה המסמלת את נחישות המאבק נגד "הקלגס הקולוניאליסט", הקצין מקבל צל"ש תקשורתי תחת הכותרת "איפוק זה כוח". בתרבויות מסוימות הושטת הלחי השנייה נחשבת לתכונה המייצגת את גבורת הנפש; אך במזרח התיכון, היא נחשבת לחרפה ולפחדנות, המזמינה יותר אגרסיביות (ראו את המאמר על פרדיגמת חשיבה מזרחית, מול מערבית).

[בתמונה משמאל: בתרבויות מסוימות הושטת הלחי השנייה נחשבת לתכונה המייצגת את גבורת הנפש; אך במזרח התיכון, היא נחשבת לחרפה ולפחדנות, המזמינה יותר אגרסיביות. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי succo לאתר Pixabay]

 הדינאמיקה של היעדר גבולות, היעדר תגובה מידית לכול מעשה טרור - מוביל בהכרח להחמרה, במיוחד כאשר ילדי הפלסטינים לומדים משחר ילדותם בבתי הספר כי היהודים הם "קופים וחזירים שאחת דתם למות", וכי להיות שהיד המקיים את מצוות הג'יהאד המוסלמי - היא מצווה המזכה את בעליה ביוקרה בתגמולים ראויים בגן-עדן, כאשר הספורט הלאומי של תלמידי היסודי מתחיל ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה על אזרחים במכוניותיהם, כאשר הטרור מגובה בצילומי של ארגונים "מטעם" מזויפים ישראלים במימון זר- מה הפלא שבכך מזמינים פעילות טרור ההולכת ומקצינה.

[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן]

[בתמונה: היעדר תגובה מידית לכול מעשה טרור - מוביל בהכרח להחמרה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

[בתמונה: היעדר תגובה מידית לכול מעשה טרור - מוביל בהכרח להחמרה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

 אי הבנת התרבות (פרדיגמת חשיבה מזרחית, מול מערבית)

הטעות הטרגית של החברה הישראלית היא היעדר הבנה של תרבות המזרח התיכון, הנוטה ליחס למנהיגות הפלסטינאית כמו גם לאמא הפלסטינית אותה תפיסת עולם וערכי חיים בדומה לזה של הישראלים חניכי תרבות המערב. אי הבנה כיצד עובד הראש של הצעיר הערבי הפלסטיני - במיוחד הדור שלא חווה את האינתיפאדות הראשונות במלואם - מקשה על מקבלי ההחלטות בישראל להתמודד עם גלי הטרור התקופתיים; ולהשיב את ההרתעה שאבדה, במיוחד עתה, לאחר שהסוסים כבר נטשו את האורווה...

הדרך הישראלית, למשל, לקנות שקט בכסף (כפי שלכאורה יש החושבים שעובדת על החמאס בעזה באמצעות מזוודות דולרים) - אינה אלא אשליה מסוכנת קצרת זמן שתעלה לנו ביוקר. ערפאת כבר אמר לא פעם שהפלסטיני יכול לחיות על פיתה וזיתים - הישראלי לא... - וצדק לחלוטין, לראיה האינתיפאדה השנייה פרצה כאשר הרווחה ואיכות החיים בגדה היו הטובים מאי פעם בהיסטוריה שלהם, כי אידיאולוגיה ודוקטרינת הג'יהאד האיסלמי - המלווה ביוקרה החברתית לה הם זוכים - איתנה מכול מחסור חומרי.

תחושת הקולקטיביות

יש לזכור, שהשבטיות ותחושת האחריות הקולקטיבית המסורתית הוא ממד תרבותי איתן בחברה הערבית (בהשוואה לאינדיבידואליזם שפשה בתרבות הישראלית).

קריאת הקרב "אל-אקצה בסכנה" (ראו הספר משמאל) - מופרכת ככול שתהיה - היוצאת מעזה, יכולה בקלות להצית את ג'נין ושכם וגם את הרחוב הערבי בישראל, מוצאת מיד הד בליבות המוסלמי לאחוז בסכין ובגרזן ברוח הקוראן.

[משמאל: כריכת הספר "עלילות 'אל אקצא בסכנה' לנדב שרגאי, שראה אור בהוצאת מעריב, ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לכן לצערנו הרב, אלף העצורים והכלואים - שנעצרו מאז החליטה הממשלה לבלום את הטרור לפני מימושו בישראל - רק מחזק את נחישותם לממש טרור, כאשר ישוחררו תוך זמן קצר (כרגיל) מאוחדים להוטים ומשולהבים עוד יותר מקודם.

מערכת המשפט בישראל

הביקורת העיקרית המוטחת כלפיה היום נוכח התעצמות הטרור הפנימי בתוככי מדינת ישראל, נוגעת בעיקר מההסתמכות הכמעט אולטימטיבית של בג"צ על חוקי זכויות וחופש הפרט - הגורמת לפסקי דין מקלים עד כדי גיחוך, של פושעים מכול הסוגים בלב המדינה וביהודה ושומרון, כאשר ברור לכול שאין בהם אף אלמנט של הרתעה.

מחמירה את המצב נטיית בג"צ להתעלם מחוק הלאום, שמטרתו בין היתר ליצור איזון המחייב את שופטי ישראל לקחת בחשבון לא רק את זכויות הפרט אלא את ההשלכות על טובת הכלל. רק לאחרונה נתפס שוהה בלתי חוקי ביפו נושא נשק בדרכו לרצוח יהודים בתל אביב, מסתבר שכבר נעצר בעבר, נכלא, שוחרר לאחר חודשיים וחזר במהירות למעשה טרור נוסף.

המשטרה מצידה, מגלה סימני ייאוש נוכח הניתוק שמגלה מערכת המשפט מצורכי המדינה, והופך את מאבקה ברחוב לסיזיפי.

[בתמונה: בית המשפט העליון - המשטרה מצידה, מגלה סימני ייאוש נוכח הניתוק שמגלה מערכת המשפט מצורכי המדינה, והופך את מאבקה ברחוב לסיזיפי.... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: בית המשפט העליון - המשטרה מצידה, מגלה סימני ייאוש נוכח הניתוק שמגלה מערכת המשפט מצורכי המדינה, והופך את מאבקה ברחוב לסיזיפי.... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

הפילוג והיעדר סולידריות פנימית בישראל

התערערות הסולידריות הפנימית בישראל מעידה ונתפסת כחולשה המעוררת תקווה בקרב הפלסטינים, לסופה הקרב של הישות הציונית במזרח התיכון. בסקר תלמידים תיכון במזרח ירושלים המאוחדת, מעיד אחד הבוגרים כי אינם לומדים עברית בבית הספר כי המורים אמרו להם כי מאחר וישראל לפני קריסה - אין צורך כלכלי בכך. דייר מזרח ירושלים כבר הצהיר בפני שהערבים ניצחו, ומבסס את טיעונו על כך שלרוב הישראלים כבר יש דרכון זר האומר שהם מוכנים לנוס על נפשם מבלי להילחם על האדמה ולכן אינם ראויים לה.

אזהרותיהם של בכירי מערכות ביטחון על התעצמות והחרפת העוינות והטרור הפלסטיני בגדה, נוכח התפוררות האחדות הפנימית בישראל, היא קריאת השכמה קצת מאוחרת, מה עוד שראשי מפלגת שלטון בכירה מייחסת אזהרה זו לתעמולת קדם בחירות במקום להזדעק ולעשות מעשה. הנזק התדמיתי כבר נגרם כאשר אידאולוגיה נמכרת בכסף כסחורה משומשת.

בתחום הקרב על התודעה, ישראל נמצאת במדרון אחורי; כאשר גם רוב ערביי ישראל מחזקים את זיקתם לאחיהם הפלסטינים ולחזון "מהנהר ועד לים", עד כי צה"ל נאלץ לפרוץ דרכים עוקפות בגליל, כדי להבטיח הגעת של הכוחות ליעדיהם בגבול הצפון.

[בתמונה: ישראל לפני קריסה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Myriams-Fotos לאתר Pixabay]

[בתמונה: ישראל לפני קריסה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Myriams-Fotos לאתר Pixabay]

האם ניתן להשיב את ההרתעה?

למען האמת - כמעט שלא. זו אינה שאלה של אופטימיות/פסימיות, אלא ניתוח מפוכח של המציאות. באופן היסטורי ישראל תמיד הקיפה עצמה בגדרות הגנה. הניסיון לשבור מגמה זו, לאחר מלחמת ששת הימים הצליח באופן חלקי, ולזמן קצר בלבד; ועד מהרה, שבו הגדרות שהם סימן ההיכר לכול ישוב יהודי בשטחים ובלב המדינה כאחד.

המאמץ הצבאי הנוכחי, להעתיק את המלחמה בטרור לצד השני, הוא נכון וראוי ואף זוכה להצלחות רבות של סיכול. השימוש בכוח (חרף הביקורת הפנימית והבין לאומית) נראה שאינו מביא (עדיין) לשינוי בעוצמת התוקפנות הפלסטינית, שדבקה בחזון הג'יהאד, ונהנית מרוח גבית של תעמולה ארסית מחד גיסא; ואובדן שליטה של הרש"פ (מכוון או לאו) מאידך גיסא. כל זה 'מרופד' במימון אירופאי חסר תקדים.

[בתמונה: המאמץ הפלסטיני האפקטיבי, 'מרופד' במימון אירופאי חסר תקדים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pasja1000 לאתר Pixabay]

[בתמונה: המאמץ הפלסטיני האפקטיבי, 'מרופד' במימון אירופאי חסר תקדים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pasja1000 לאתר Pixabay]

פתרון?

[בתמונה: יגאל אלון כשר החוץ, נובמבר 1975. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bert Verhoeff / Anefo קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 nl]

במקרה הישראלי זה כמו תמיד הבחירה בין גרוע ליותר גרוע. אין שום סיבה להאמין שהפלסטינים שואפים לשלום אמת. וההוזים בכך רק מרפים ידיים. גם השימוש ביותר כוח, נראה שאינו מביא בשורה.

על כן, נשמעים קולות די שקולים על שיבה לשרטוט הגבול מחדש, בין השתלטות מלאה על הגדה ולבין חזרה לגבולות 1967, או משהו שביניהם. שני מצבי הקיצון אינם ישימים; והריאלי ביותר הוא משהו ביניהם, על פי מודל תכנית אלון.

[בתמונה משמאל: יגאל אלון כשר החוץ, נובמבר 1975. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bert Verhoeff / Anefo קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 nl]

מצד אחד ליצור הפרדה בין שתי הישויות שיבטיח שמירה על רוב יהודי במדינה, יחד עם שמירה על ביטחון ישראל לעת מלחמה, שמן הסתם תתרחש באזורנו. תכנית הכוללת שליטה על קו הירדן (לסכל ככול הניתן החדרת נשק אסטרטגי בלתי נמנע לגדה), מקבצי התיישבות הממוקמים על נקודות שליטה עיקריים; וגבול חסום הרמטית, למעט מעברים בשליטה צבאית מלאה. מעבר לכך- קידום חיי כלכלה בעלי תרומה הדדית עם הזמן.

 ישראל צריכה להיות נחושה לגבי הפתרון שיוחלט עליו, להציע אותו תחילה בתהליך של משא ומתן; והפעם שלא כבעבר, קצוב בזמן ללא מסע של ויתורי פיוס זוחלים. אם לא יצלח במשא ומתן (כפי שהיה בעבר), אזי לממש ניתוק באופן חד צדדי, תוך עמידה נחרצת על צורכי הביטחון של ישראל, כדי למנוע ככול הניתן את נזקי המלחמה העתידית שלבטח תתרחש. וזאת, רק מתוך עמדה של כוח ונחישות.

אין לצפות לסיוע של ממש מצד מדינות האו"ם, גם לא ארה"ב תחת שלטון המפלגה הדמוקרטית/ ליבראלית/ פרוגרסיבית. לצערנו המאמץ לשכנע את מדינות העולם לחדול מלממן את הטרור הפלסטיני נכשל. הן מעדיפות לקנות את שקט הטרור שיפסח מעל אדמתם בכסף! תנאי לכול פתרון היא לכידות השורות בקרבנו; ולחדול מלסמוך שהסטוס קוו ישמש מגן לאורך זמן.

[בתמונה: סטטוס קוו. כדאי לחדול מלסמוך שהוא ישמש מגן לאורך זמן. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Sandra Donoso לאתר flickr]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

2 thoughts on “גדעון שניר: כרונולוגיה של הידרדרות

  1. יש לנו וגם לאחרים כל מיני תכניות יפות איך להעניק לפלסתינים מדינה. הבעייה היא שהמנהיגים שלהם מסתכלים מסביב ושואלים איזה מדינה תהיה להם, כמו עזה, לבנון, סוריה, עיראק או לוב. ואומרים לעצמם מויחל טויבס. המצב עכשיו הוא הכי טוב. הם לא רוצים מדינה. אם הם היו רוצים, הייתה להם מזמן. (למשל ב 15.05.1948 עם עזיבת הצבא הבריטי יכלו להקים מדינה בגבולות 29.11.1947 ).

    • כדבריך סביר שהם מעדיפים מדינה אחת תחת ההנחה שעם הזמן הם ישתלטו על הכול, אם כך- מדוע להם לנקוט בטרור? האלטרנטיבה שלהם היא להרגיע אותנו שהמצב הנוכחי "אינו נורא" נרדם בשמירה עד שירבו ויפיצו אותנו.. האמנם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *