תקציר: הסכם חודיבייה (Treaty of Hudaybiyyah) הוא הבסיס לכל הסכם שלום שעורכת מדינת ישראל עם הערבים. הסכם זה הוא בעצם תחבולה, כיוון שמוסלמים אינם מקיימים יחסי שלום אמתיים עם 'כופרים'. זהו הסכם שביתת אש שחתם, בערמה, הנביא מוחמד עם שבט קורייש, לפני שטבח בהם. אם הסכמי שלום עם 'כופרים' נתפסים כתחבולה, מה הטעם בהם? הרי ממילא כשיש אינטרס משתפים פעולה; וכשיש אינטרס אחר, תוקפים... דבר אחד בטוח: במזרח התיכון, אין לשלם בנכסים ראליים עבור הסכמי נייר! 

[בתמונה: יאסר ערפאת נואם... התמונה היא צילום מסך]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן]

עודכן ב- 15 במאי 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הסכם חודיבייה (Treaty of Hudaybiyyah) הסכם שביתת אש שחתם, בערמה, הנביא מוחמד עם שבט קורייש, לפני שטבח בהם (ויקיפדיה: נאום יוהנסבורג).

חשיבותו העכשווית היא בכך, שהן הסכמי השלום עם מצרים ובעיקר הסכמי אוסלו - ויאסר ערפאת עצמו - השוו על ידי הצד הערבי להסכם חודיבייה.

התוצאה היא חשדנות רבה - שיש לה ביסוס בפרדיגמת החשיבה המזרחית-הערבית - הן בקרב קובעי המדיניות והן בחלק חלקים רבים בציבוריות הישראלית, באשר לערכם של הסכמים חתומים עם גורמים ערביים.

[בתמונה: הסכם חודבייה בעיני הבינה המלאכותית... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

סיפור המעשה

בחודש ד'ו אל-קעדה (מרץ-אפריל) בשנת 628 יצא מוחמד, שבאותה העת התגורר יחד עם תומכיו בעיר אל-מדינה, בראש כוח תומכים גדול למכה (על פי גרסה אחת, על מנת לעלות לרגל; על פי גרסה שנייה, לתקוף את מכה, רק שבדרך, לאחר שהתברר כי הניסיון הנו מוקדם מדי, החליט להסב את המסע לעלייה לרגל).

[בתמונה משמאל: ניצחונו של מוחמד... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי عمل شخصي. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

באותה התקופה הכוח הדומיננטי במכה היה שבט קורייש, השבט שממנו יצא הנביא מוחמד, שהתנגד למוחמד ולבשורתו. מוחמד ואנשיו נפגשו עם משלחת של אנשי מכה בחודיבייה, הנמצאת במבואת אזור המקדש של מכה. במקום זה סיכמו שני הצדדים על שביתת נשק בין מוחמד ובין מכה לעשר השנים הבאות. כמו כן, המוסלמים לא הורשו לעלות לרגל באותה שנה, אך כן הורשו לעלות לרגל ואף לשהות במכה שלושה ימים בשנה שלאחר מכן.

אחד ההישגים החשובים של הסכם חודייביה עבור מוחמד ואנשיו היה כיבוש ח'ייבר היהודית, שהתאפשר בעקבות סעיף אי-ההתקפה שהיה כלול בהסכם. סעיף זה ביטל למעשה את ברית ההגנה הצבאית שהייתה בין תושבי מכה עובדי האלילים לתושבי ח'ייבר היהודים, ובכך סלל את הדרך לניצחונו של מוחמד ללא הפרעה.

[על הצורך של מנהיג לרסן את חרדת הבושה (מה יגידו…) ואת שאיפת התהילה בטווח הקצר ראו במאמרו של האלוף גרשון הכהן: בין שני סיפורי גבורה]

[בתמונה: בין שני סיפורי גבורה... הצייר פרנס מטצ' (Franz Matsch) צייר בשנת 1892 את הניצחון של אכילס כשהוא גורר את גופת הקטור במלחמת טרויה. צילום הציור באכיליון באי קורפו ע"י י.ש. שהעלה את הצילום לויקיפדיה ואישר אותו להפצה]

היו שהביעו חוסר שביעות רצון ביחס להסכם שהושג, הן בקרב אנשי הנביא והן בקרב אנשי מכה:

• בקרב אנשי מכה היו שחשו כי הוויתור הזה הוא גדול מדי.
• בקרב תומכיו של הנביא היו שחשבו את ההסכם למשפיל, בין היתר משום שמוחמד אולץ לחתום עליו כ"מוחמד אבן עבדאללה" ולא כ"מוחמד שליח האל"

יש הרואים בצעד זה ביטוי לתחכום הצבאי והפוליטי של מוחמד, שכן מהלך זה אפשר לו להשקיט את החזית מול אנשי מכה, ולהפנות את כוחו לכיבוש שטחים נוספים בחצי האי ערב, וכנגד השבטים היהודיים שבו, ובכך להגביר את כוחו.

מוחמד הפר את ההסכם לאחר שהתעצם. לאחר שנתיים (שנת 630) כבש מוחמד את מכה בראש צבא של 10,000 מאמינים‏. מדובר בגידול משמעותי בצבא המאמינים של מוחמד, אשר מנה רק 1,400 איש בעת החתימה על ההסכם.

[בתמונה: הסכם חודבייה בעיני הבינה המלאכותית... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

השימוש העכשווי בהסכם חודיבייה 

ההסכם נכנס להיסטוריה של ההסכמים בין ישראל למדינות ערב, כאשר לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979, הוצג הסכם חודייביה כמקור וכראיה לכך שהסכם השלום עליו חתם אנואר סאדאת אינו עומד בסתירה לדיני האסלאם.

ההשוואה הבעייתית ביותר מבחינת ישראל הייתה עם הסכמי אוסלו: יאסר ערפאת עצמו השווה את הסכמי אוסלו להסכם חודיבייה מספר פעמים בנאומים פומביים (בנאום יוהנסבורג ב-94 ובקהיר ב-95).

[בתמונה: הסכם השלום עם מצרים גם הוא תואר כהסכם חודיבייה... התמונה היא נחלת הכלל]

והלקח?

אם הסכמי שלום עם 'כופרים' נתפסים כתחבולה, מה הטעם בהם? הרי ממילא כשיש אינטרס משתפים פעולה; וכשיש אינטרס אחר, תוקפים...

דבר אחד בטוח: במזרח התיכון, אין לשלם בנכסים ראליים עבור הסכמי נייר! 

[לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן]

נושאים להעשרה

• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית';
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה;
• אוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: נאום יוהנסבורג.
• גרשון הכהן (2014) בין שני סיפורי גבורה, ייצור ידע, 18/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), עורמה ותחבולה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 20/12/19.