[בתמונה: שריונית בריטית מדגם דיימלר דינגו נטושה על חוף דייפ לאחר 'כישלון' הפשיטה. קרדיט: Bundesarchiv, Bild 101I-362-2211-04 / Jörgensen / CC-BY-SA 3.0]

[לאוסף המאמרים על השימוש בכלל: 'סוף מחשבה במעשה תחילה' במצבי חוסר-ודאות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

מה קורה כאשר אנו מבקשים להשיג מטרה בעתיד; אולם אין בידנו כל מידע על ניסיון קודם – לא שלנו ולא של אחרים – בדרכי הפעולה שיכולות להביא להשגת אותה מטרה?

במקרים אלו התכנון שלנו הוא בגדר הימור מוחלט. אין מומחים לעתיד ומפלס אי הוודאות גבוה מידי כדי שנוכל לנווט את עצמנו באפקטיביות. דרוש לנו ידע חדש בדחיפות.

אלה המקרים הקלאסיים בקבלת החלטות שבהם נכון לנקוט בגישה הקרויה "סוף מחשבה במעשה תחילה": אנו יוצרים התנסות מוגבלת בשטח ומנסים ללמוד ממנה. היה והצלחנו להשיג תוצאות משמעותיות, אנו יכולים להרחיב את ההתנסות ולנצל הצלחה. אם נתקלנו בהתנגדות קשה מידי, לא צריך להתעקש. נכון להתקפל לאחור, לצמצם הפסדים אבל לחזור אחורה עם הידע, שצברנו בתהליך החיכוך עם המציאות החדשה; ושדרוש לנו לצורך התכנון.

[להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

בעגה הצבאית קרויה הגישה הזו "מהלומה". כיוון שמלחמה היא תמיד מקרה קיצון של אי ודאות, אני נוהג במקרים רבים לחפש דוגמאות צבאיות ולבחון את משמעותן הניהולית.

דוגמה ל"מהלומה" כזו אביא מהפשיטה על דייפ במלחמת העולם השנייה

(ברוקמאן, 1985, ע' 258; ראו תמונת כריכה משמאל)

פשיטה זו ידועה גם כמבצע ג'ובילי (Operation Jubilee): מבצע הנחיתה של בעלות הברית בנמל דייפ שבצפון צרפת (ראו מפה למטה), הכבושה בידי גרמניה הנאצית, במהלך מלחמת העולם השנייה, שהתרחש ב-19 באוגוסט 1942: למעלה מ-6,000 חיילים, רובם קנדים, הונחתו במספר נקודות בחופי דייפ, בסיוע כוחות ים ואוויר מצבאות בריטניה וארצות הברית. המבצע הזה מתואר בספרי הסטוריה רבים כמבצע כושל. אבל, לומר את האמת, הוא לא יכול היה להצליח.

[בתמונה: כריכת הגרסה העברית של הספר: אדוני המלחמה לפילדמרשל מייקל קארבר, שבו נמצא מאמרו של תת-אדמירל סר רונאלד ברוקמאן, "אדמירל של הצי הארל מאונטבטן". הספר ראה אור בהוצאת מערכות ב- 1985. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הסיכוי להחזיק מובלעת בתוך אירופה הכבושה על ידי כמה אלפי חיילים היה חסר סיכוי מלכתחילה; וממילא תוכנן ליום קרב אחד. אז למה בעלות הברית עשו את זה? איך אמרנו? סוף מחשבה במעשה תחילה.

את זה הבינו אנשי הצבא שתכננו את המבצע. אבל, הפוליטיקאים לא; והם אישרו את המבצע כמי שכפאם שד. הם עשו זאת כיוון שאנשי הצבא לחצו אותם אל הקיר; ומשום שנזקקו להציג משהו לבעלי בריתם הסובייטים שנלחצו באותה עת לאחור על ידי הגרמנים בסטלינגרד ושוועו לפתיחת "חזית שניה" במערב נגד גרמניה. ניצחון על אדמת אירופה יכול היה גם זרז משמעותי להעלאת מורל הציבור בבריטניה ובארצות הברית, שהתרגל למפלות צבאיות שנחתו כל העת על בעלות הברית; אבל גם להיפך. הפסד צורב היה משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה מבחינה מורלית; מזה חששו הפוליטיקאים, ובצדק;

אבל, לא הייתה ברירה. בהיעדר ידע רלוונטי איך לפלוש ליבשת אירופה – אותו מבצע אוברלורד מפורסם שהתרחש ב- 1944 - יכולה הייתה הפלישה, שתבוא רק שנתיים לאחר מכן, להסתיים באסון; וגם כך, היא הצליחה על חוט השערה.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה משמאל: מיקומו של נמל דייפ על שפת תעלת לה מאנש. המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי NordNordWest, Lizenz: Creative Commons by-sa-3.0 de קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בתדרוך שקדם לפשיטה, שאל ראש הממשלה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל את קפטן יו הלט, המתכנן הראשי של המבצע, אם יוכל לערוב להצלחה. ראש המטה הכללי הקיסרי, פילדמרשל סר אלן ברוק (ראו תמונה משמאל), הכיר היטב את המלכודות של ראש הממשלה; וחש לחלץ את הלט מציפורניו. הוא אמר לצ'רצ'יל, שאם הוא או מישהו אחר היו יכולים לערוב להצלחה, לא היה בכלל צורך לערוך את המבצע. המבצע דרוש דווקא משום שלאיש אין מושג מה תהיה התוצאה. 

צ'רצ'יל רטן ואמר שאין זה הזמן ללמוד מאסון. אבל ראש המטה עמד על שלו: אם כך, אמר, יש לוותר על רעיון הפלישה לצרפת, משום ששום מצביא אחראי לא ירשה לעצמו להיות קשור לתכנון הפלישה, כל עוד לא תבוצע פעולה, לפחות בממדים של פשיטת דייפ עליה ניתן יהיה לבסס את התכנון.

[בתמונה משמאל: ראש המטה הכללי הקיסרי, פילדמרשל סר אלן ברוק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יוסוף קארש. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ובאמת, הפלישה הייתה אסון קולוסאלי מבחינה צבאית טהורה; אבל אסון שרווח אדיר של ידע בצידו.

המתכננים הבינו למשל, שיש צורך בסיוע אש מכריע אם ברצונם להצליח בדבר האמתי. היה גם ברור, שההרעשה תחריב את הנמלים ומתקניהם; ואחרי הפלישה, בעלות הברית לא תוכלנה להסתמך עליהם. לכן, הניסיון הזה בדייפ, הוביל לפיתוח נמלים מלאכותיים צפים שכשהגיעה העת, נגררו לנורמנדי בעקבות כוח הפלישה.

הגיעה העת לסכם:

בגלל אי הוודאות מצטמצמת יכולתם של המומחים לעתיד למומחיות טכנית בלבד. ידע בתנאי אי ודאות – כמו איך פולשים ליבשת המוחזקת בידי אויב מוכן; או אם תרצו, אריך מתמודדים עם הקורונה; או מהי הדרך הטובה ביותר להציע לציבור מוצר חדש – הידע הזה נוצר רק אצל אנשי השטח. הם מעבירים את הידע למתכננים ולמקבלי ההחלטות, במהלך ההתמודדות, כדי להקטין את מרחב אי הוודאות.

לכן ובלית ברירה, ההתעסקות הנכונה באי הוודאות מחויבת להיעשות בשיטה של "סוף מחשבה במעשה תחילה!": עושים ניסיונות, צוברים ניסיון, מאלתרים ולומדים מהניסיון החדש.

אז בין אם זו מלחמה בתנאי אי הוודאות קשים; בין אם אסטרטגיה עסקית או סוגיה במינהל ציבורי כמו הקורונה, נכון לבצע הרבה ניסיונות קטנים, כדי להתחכך ולצבור ידע. אם זיהינו הצלחה, צריך להיות עירניים מספיק כדי לנצל אותה. אם לא, נכון לאסוף את הידע, לגבש אותו לנסיונות נוספים; ולהמשיך בכך, עד שייווצר ידע מספיק להצלחה.

כדאי מאוד לסמוך על אנשי השטח לטפח אותם; ולהקשיב להם. הם הראשונים לזהות התפתחויות בשטח רק ההתנסות שלהם תאפשר לנו לאסוף את אותו ידע, שיאפשר התאוששות במצבים קשים.

לשיחה המוקלטת:

[לאוסף המאמרים על השימוש בכלל: 'סוף מחשבה במעשה תחילה' במצבי חוסר-ודאות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2018), תכנון - להקטין את מרווח אי הוודאות, ייצור ידע, 28/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 26/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• תת-אדמירל סר רונאלד ברוקמאן (1985), אדמירל של הצי הארל מאונטבטן, אצל: פילדמרשל מייקל קארבר, אדוני המלחמה, תל אביב: מערכות, עמ' 266-253.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף מאמרים על "סוף מחשבה במעשה תחילה": הכלל הראשון בהתמודדות עם אי הוודאות, ייצור ידע, 9/2/24.