דב תמרי: ההתמודדות במגפת הקורונה בישראל – האם צה"ל צריך להוביל אותה?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן]

%d7%93%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a7-%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%99

תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.

שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי.

עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. קודם לכן שימש מפקד חטיבת טנקים ואוגדה משוריינת סדירות; וכן, מפקד המכללה לפיקוד ולמטה.

עד לאחרונה שימש כראש התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

לא מורדם גם לא מונשם בינתיים

[מקור התמונה משמאל: המחבר]

*  *  *

אתמול, באחד העיתונים הכלכליים בלטה כותרת אודות מציאות הקורונה בישראל - "משבר ניהולי, לא בריאותי".

ניהול המשבר עורר ביקורת מתחילתו ואחד המענים הפופולריים היה להעביר לצה"ל את האחריות הכוללת לניהול המשבר. כמובן, ואין זה פלא, לא לצה"ל אלא למשרד הביטחון שבראשו שר, שהמשבר הפוליטי בהתחלה והמשבר הבריאותי אחריו הציבו אותו כשר ביטחון, הקוטף כל רווח אישי אפשרי מהמצב.

משרד הביטחון לא יכול לנהל שום משבר, הכוונה למשרד על כל אגפיו. יש לו יכולת רכש טובה מאד ובמידה מוגבלת יכולת תקצוב. הגוף המכונה רשות חירום לאומית, רח"ל, לא היה מעולם גוף בעל יכולות ביצוע. עפי"ר בראשו הוצבו פקידים בינוניים עד מאד, דבר שהעיד על היחס שהממונים יחסו לו.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 15734951 לאתר Pixabay]

[למאמר: 'מנהל מערכתי (Case Manager): משליט הסדר בכאוס הביורוקרטי בימי משבר', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

השאלה שראוי לדון בה היא, האם צה"ל מסוגל לנהל משבר כמו מגפה המאיימת על הבריאות של כלל התושבים?

צה"ל מקובל בציבור כארגון בעל יכולת ניהולית טובה מאד ובצדק. אציין תכונות אינהרנטיות של צה"ל שעושות אותו לפוטנציאל מתמיד להתמודדות עם משברים:

  • מראשיתו, צה"ל נבנה להתמודד עם תוצאות בלתי צפויות (תב"צים), עם מצבי הפתעה (ברבורים שחורים), אפילו קיצוניים, תופעה קוגניטיבית ותרבותית כאחד.
  • מאחר והצבא חשב תמיד על "האפשרויות הגרועות ביותר" שמקורן באיום הקיומי, אם היה כזה אמיתי, או אם השלטון הפוליטי והחברה הישראלית הגו והמציאו אותו לאור העבר, הוא נבנה על יַתִּירוּת גבוהה. יתירות כזו עלותה הכלכלית הייתה והינה גבוהה מאד. שיקולים של רווח והפסד כלכליים לא היו דומיננטיים.
  • בצה"ל מקובלת אחדות הסמכות והאחריות בכל הדרגים, תופעה שלא שכיחה במיוחד במוסדות ממשלה בישראל.
  • צה"ל הוא ארגון היודע לקבל החלטות גם, או שמא בעיקר, במצבים שלא עומדים לרשותו כל הנתונים הדרושים להחלטה. מאחר והזמן הוא המשתנה הראשון במעלה, החלטות מתקבלות בידיעה שאין ברשותו מספיק נתונים, לעיתים גם אם חיוניים ביותר. היסטורית, החלטות משמעותיות במלחמה גם ללא מצע נתונים ברור – הצליחו.
  • חוקי החירום בישראל, מורשת השלטון הבריטי, שחוקקו ארבעה ימים אחרי הכרזת המדינה, מאפשרים לצה"ל בזמן מלחמה לפעול מעל ומעבר לחוקים המסדירים את החיים, את החובות והזכויות האזרחיות, ולפעול כראוי במצבי משבר.
  • והאחרון בין אלה, צה"ל תפס את עצמו כמוסד במובן העמוק של המושג "מוסד". דהיינו, לא רק מבנה ארגוני לביטחון, אלא גם אתוס, אידאולוגיה משתפת, טיפוח קבוצות עילית, שאיפה למצוינות, בליווי חקיקה שנועדה להעניק יציבות. כל אלה נרתמו לקידום ולתמיכה בחברה הישראלית מעבר לביטחון הישיר (אם כי כל אלה נסדקו במידת מה לאור מגמות חברתיות בישראל המעדיפות את הפרט על הכלל).

[להרחבה בנושא התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

[בתמונה: לצה"ל תכונות אינהרנטיות שעושות אותו לפוטנציאל מתמיד להתמודדות עם משברים... התמונה באדיבות אתר צה"ל]

לכאורה, אין כצה"ל להתמודד עם מגפת הקורונה. אבל זה לא יכול לעבוד בגלל השוני המהותי בין מלחמה מול אויב חיצוני לבין מגפה המקיפה את האוכלוסייה כולה, מדן ועד אילת. בעבר, כאשר צה"ל לחם מול צבא מדינה שכנה, או ארגון אויב לא מדינתי בלבנון, הוא עשה זאת ללא שותפות הכרחית של משרדי הממשלה. לא היה בכך צורך חיוני, למעט הכפפת בתי החולים לצבא, במידה מסוימת גיוס תחבורה, ביבשה, באוויר וגם בים. מלחמת המפרץ הראשונה, בעקבותיה הוקם פיקוד העורף שהוא פיקוד טריטוריאלי, הבהירה כי ההתמודדות לא יכולה להיעשות ע"י צה"ל כמוביל וכמנהיג ללא שותפות מלאה של 8 משרדי ממשלה לפחות (משרד הביטחון, המשרד לביטחון הפנים, משרד הפנים, משרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד החינוך). צה"ל אינו יכול להחליף את תפקוד המשרדים הללו, לא מבחינה מקצועית, גם לא מבחינה ניהולית, אלא באופן חלקי ולא מספק. ואילו בחיי היום-יום המשרדים מצידם אינם מחויבים ואינם טורחים להתכונן למשבר שמי יודע מתי יתרחש.

משרדי הממשלה ברובם מתקשים לתפקד כהלכה בימים כתיקונם. הדבר הבולט הוא חוסר שיתוף פעולה בין משרדי, שכן רוב הסוגיות, בוודאי הקשות יותר, נופלות בסמכותם של יותר ממשרד ממשלתי אחד. אם בחיי יום-יום תקינים איננו מרגישים בכך, או שהשלמנו, בימי משבר חוסר שיתוף הפעולה בין המשרדים הופך לחמור ביותר בלשון עדינה.

יתר על כן, בניגוד לצה"ל, תפקוד משרד ממשלתי בימי מלחמה ומשבר, כמו מגפה או אסון המוני אחר, אין לו ערך אם המשרד לא התכונן לו מראש וברציפות, באופן תכנוני ומעשי כאחד. באותה המידה המשרד בחן כיצד יוצאים מהמשבר, גם אם טיבו אינו ידוע עדיין. משרדי ממשלת ישראל לא נוהגים כך, למעט אולי בתי החולים הציבוריים, וגם הם מוגבלים תקציבית באשר למוכנות מתמדת למשבר.

כאשר צה"ל נחלץ להגנת העורף, מלחמת רקטות וטילים, או מגפת הקורונה, נחשפת מציאות עגומה: צה"ל לא יכול להחליף את תפקוד משרדי הממשלה הרלוונטיים; ומתקשה עד מאד לשתף עימם פעולה, עפי"ר שלא באשמתו. דוגמה מהימים האחרונים; הממשלה החליטה להכניס לבידוד מאורגן את השבים בטיסות לישראל. משרד הביטחון הודיע שהוא יבצע. אי אפשר היה לעשות זאת ללא שיתוף פעולה מידי בין צה"ל/פיקוד העורף, משרד הפנים, המשטרה ורשות האוכלוסין וההגירה (שהיא יחידת סמך של משרד הפנים ובידה סמכויות שהיו בעבר מפוזרות בין ארבע סמכויות ממשל אחרות). אלה לא הצליחו במשך כמעט שבוע לבצע החלטה ברורה ולא מסובכת במיוחד.

[להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן]

IMG_0967

[בתמונה: כאשר צה"ל נחלץ להגנת העורף, כמו במלחמת לבנון השנייה, הוא לא יכול להחליף את תפקוד משרדי הממשלה הרלוונטיים; ומתקשה עד מאד לשתף עימם פעולה, עפי"ר שלא באשמתו... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Angela Sevin לאתר flickr]

מדוע משרדי הממשלה וגופי הסמכויות הממשלתיות מתקשים כל כך לפעול בימים כתיקונם ובמיוחד בתקופת משבר?

  • ראשית, כל אלה אינם צבא, לא במבנה לא בארגון ולא באחדות הסמכות והאחריות. כך נוהגת חברה אזרחית ואין בכך כל חדש.
  • שנית, ריבוי משרדי ממשלה לאור צרכים והתניות פוליטיות. ריבוי המשרדים מקשה על חלוקת סמכות ואחריות וגורם לפיצול שאין בו היגיון ניהולי. חלק משרי הממשלה, פעילים מפלגתיים שהגיעו לצמרת הרשימה המפלגתית לכנסת, אין להם את הכישורים הנחוצים לניהול משרד ממשלתי. המנכ"לים, בחלקם, הם מינויים פוליטיים ללא יכולת ניהולית מוכחת. לא אחת משרת אֵמוּן היא כיסוי למתן תפקיד לחבר המפלגה. אנו עומדים בפני ממשלה בה יהיו יותר מ-30 משרדים. ממשלה ובה 13–15 משרדים יעילה פי כמה וכמה.

והעיקר, חולשת השרות הציבורי בישראל  (civil service). הכוונה לשירותים הממשלתיים לסוגיהם הניתנים לכל האזרחים והתושבים ע"י משרדי הממשלה ויחידות סמך, וע"י השלטון המקומי - העיריות והמועצות. ברשימת החולשות והחסרונות במדינת ישראל, בולט השרות הציבורי שאינו יעיל, לא מגיעים לעבוד בו מיטב בעלי היכולת בישראל וגם השכר בו נמוך לעין שיעור מהמגזר הפרטי. זו לא תופעה חדשה והממשלות מכירות בה. במקום להתמודד למען שיפור השרות הציבורי, הממשלות בחרו להפריט רכיבים רבים מהשרות הציבורי לחברות פרטיות. אפשר ואלה יותר יעילות, אבל הן מתנהלות לפי הכללים של רווח והפסד. התכוננות למשברים, מכל הסוגים, אינה רווחית. זו הסיבה העיקרית שבתי אבות, דיור מוגן, דיור לתשושים וחולים כרוניים, רובם מבוגרים מאד – נמצאים כיום בלב הקורונה.

אגב, בעיריות ובמועצות המקומיות והאזוריות יש פוטנציאל עצום לאפשרות הפעלה בזמן משבר ומלחמה: תגבור של ארגוני החירום (משטרה, מד"א, כבאות), יכולות שינוע ותובלה, יכולות חילוץ, יכולות אכסון תושבים, טיפול פעיל באוכלוסייה מפונה, קב"טים ככוח שיטור-עזר, שירותים חברתיים לרווחה, לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה ותקשורת במהלך המערכה בכל התחומים הנדרשים, דהיינו, קיומה של "שגרת חירום". הפוטנציאל האמור יכול להיות זמין, אבל לא נמצא תחת התכוננות והכנות מוסדרות בימים כתיקונם, מה גם שחלק הארי של העיריות והמועצות סובל מניהול לקוי. גם עדיין לא נחקק חוק הגנת העורף ועדיין אנו נשענים על חוק הג"א 1951! ראוי לזכור שאחרי משבר מגיעה תקופת התאוששות ואת זאת לא יכול פיקוד צבאי להוביל.

[בתמונה: בעיריות ובמועצות המקומיות והאזוריות יש פוטנציאל עצום לאפשרות הפעלה בזמן משבר ומלחמה... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן]

האם צה"ל מסוגל בזמן משבר להחליף, או לחפות על חולשת השרות הציבורי? ספק גדול, לדעתי לא!

הגישה של פיקוד העורף למצבי חירום

פיקוד העורף כיום הוא פיקוד טריטוריאלי שלא נופל ברמתו מהפיקודים האחרים בראיה מקצועית ותפקודית. הוא גם מצויד די טוב, אבל לא בכמויות הדרושות. מזה 10 אולי 15 שנים מתמנים אלופי פיקוד טובים מאד, ולא כך היה בזמנים ההם של הג"א. היעוד העיקרי שנקבע לפיקוד העורף היא התגוננות למקרה מלחמה בה העורף מוכה בטילים ורקטות. זה יכול להתאים גם למגפה ולכל אסון המוני אחר. ההתגוננות לא יכולה להתמודד ללא שיתוף פעולה מלא של משרדי הממשלה ושל מנגנוני העיריות והרשויות המקומיות והאזוריות.

הגישה המקובלת בפיקוד העורף – להכיל את כל תופעות המשבר, לפעול ולהפעיל את העיריות והרשויות באמצעות נציגים שהם קציני מילואים של הפיקוד. זה יכול לעבוד באירועים בני ימים אחדים בעוטף עזה. לא במגפה כל-ארצית. יש גישה אחרת לחלוטין לנושא האמור שלא נבחנה, אבל על כך אולי בפעם אחרת.

תוספות קצרות

משבר מכל סוג מאיר תופעות רווחות בחיינו, עפי"ר אינן נסתרות, הן ידועות, אבל לא מגיעות לכותרות. לדוגמה, התגייסות התנדבותית של הציבור בכל התחומים האפשריים, עניין חשוב וראוי כשלעצמו, או התעוררות טכנולוגית לסיוע. יש גם תופעות מטרידות וכולן ידועות והבולטות בהן – במדינת היהודים, מדינת הלאום היהודי, יהודים לא רוצים לעבוד בבניין ובחקלאות, גם בקושי בסיעוד. ענפים חיוניים אלה תלויים בפלסטינים, בסינים ובתאילנדים אשר שכרם מיוצא לארצותיהם. אני תוהה האם מיליון מובטלים ישנו במידת-מה את הדמוגרפיה התעסוקתית, חוששני...

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

      

         

3 thoughts on “דב תמרי: ההתמודדות במגפת הקורונה בישראל – האם צה"ל צריך להוביל אותה?

  1. Pingback: הכל על 'משילות' באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: הכל על שיתוף פעולה לסוגיו באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: הכל על הקורונה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.