גרשון הכהן: הדילמה של חלוצי תל חי עדיין איתנו

[בתמונה: לאחר מאה שנים, המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות - של בן גוריון וכצנלסון מול ז'בוטינסקי - ממשיכה לעמוד במרכזה של ההוויה הישראלית. אלא שהנהגת השמאל הציוני, בהתייחסותה לארץ ישראל, הלכה והתרחקה מדרכם וחזונם של כצנלסון וחלוצי תל חי... שתי התמונות הן נחלת הכלל]

[בתמונה: לאחר מאה שנים, המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות - של בן גוריון וכצנלסון מול ז'בוטינסקי - ממשיכה לעמוד במרכזה של ההוויה הישראלית. אלא שהנהגת השמאל הציוני, בהתייחסותה לארץ ישראל, הלכה והתרחקה מדרכם וחזונם של כצנלסון וחלוצי תל חי... שתי התמונות הן נחלת הכלל]

לאחר מאה שנים, המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות - של בן גוריון וכצנלסון מול ז'בוטינסקי - ממשיכה לעמוד במרכזה של ההוויה הישראלית. אלא שהנהגת השמאל הציוני, בהתייחסותה לארץ ישראל, הלכה והתרחקה מדרכם וחזונם של כצנלסון וחלוצי תל חי. כאן מונחת נקודת הפתיחה לבירור דרכה הציונית של מדינת ישראל, למול אתגרי השעה.

[גרסה מקוצרת של המאמר ראתה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

ישראל היום

המאמר עודכן ב- 14 במרץ 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על אירועי תל חי ומיתוס טרומפלדור. למאמרים האחרים לחצו:

*  *  *

אחרי יותר ממאה שנים לקרב תל חי, מומלץ להתבונן מחדש במה שהתרחש אז בהנהגת היישוב. בימים שלפני הקרב, התנהל דיון נוקב בשאלה, האם לנטוש או להישאר.

במאמר שפרסם זאב ז'בוטינסקי בעיתון 'הארץ', עשרה ימים לפני הקרב, ניתח את המצב והמליץ לנטוש את תל חי. בניתוח התנאים האסטרטגיים, המאבק נראה לו חסר תוחלת - האנשים יהרגו לשווא.  הי המטרה?" שאל, "הגנה או הפגנה"? כי "להגן על העמדות אי אפשר, כי אין בידינו כוח מספיק."

במושגי ימינו, תיאר את המתיישבים המתעקשים להישאר, כחבורת נוער גבעות הזויה.

[לאוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: חצר תל חי. באדיבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל]

[בתמונה: חצר תל חי. באדיבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל]

דוד בן גוריון קבע שיש להישאר. אך המגמה העיקרית בעד השארות הובלה על ידי ברל כצנלסון. במכתב בעל משמעות היסטורית - עיצב כצנלסון את נקודת המוצא להתנהלות מפלגות הפועלים החלוציות בשתי סוגיות יסוד: הסוגייה הראשונה, קבעה את ציווי ההתמסרות להגנה ולמאבק על כל נקודת יישוב.

[התמונה של ברל כצנלסון, משנת 1934, היא נחלת הכלל. הועלתה לויקיפדיה ע"י Kluger Zoltan מארכיון התמונות הלאומי]

הסוגייה השנייה עיצבה את הכיוון לקבלת החלטות אסטרטגיות בתנאי סיכון.

ביחס לערך התיישבות כתב כצנלסון (ראו תמונה משמאל): "אנשים כנים אנחנו ולא מפגינים... לא מפקדים שולחים אותנו ואבדת חבר אינה קלה בעיננו... אנו רוצים בחיים ויודעים את הצפוי לנו בלכתנו... והולכים אנו מפני שאת שליחותנו אנו ממלאים. כי בכבוד היישוב ובנפשו הוא הדבר. כי לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כי אם שאלת ארץ ישראל. כי העזיבה והנסיגה הן המופת החותך על רפיוננו ואפסותנו. וכי ההוכחה היחידה של זכותנו על ארצנו, על אחדות ראש פינה ומטולה, היא בעמידה קשת עורף ונואשת, מבלי הביט אחורנית". כאן נולד המאבק על האחיזה בקרקע, בהכרת תרומתה של כל נקודת יישוב לשליטה במרחב עד כדי קביעת הגבול. 

[משמאל: התמונה של ברל כצנלסון, משנת 1934, היא נחלת הכלל. הועלתה לויקיפדיה ע"י Kluger Zoltan מארכיון התמונות הלאומי]

גם בתקופת "חומה ומגדל", ז'בוטינסקי הביע תמיהה, כיצד כמה נקודות ישוב מבודדות, בפיזור על פני המרחב, יכולות להביא לידי כיבושו במסה של נוכחות יהודית? בין בן גוריון לז'בוטינסקי, התקיים פער באופן בו תפסו את אמת המידה לנוכחות במרחב:

  • ז'בוטינסקי מדד את מידת הנוכחות בסטטוס דה יורה, בהתייחסותו לכמות ולרצף המרחבי, המתקיים בין הנקודות המבודדות;
  • ואילו בן גוריון תפס את המרחב, בסטטוס דה פקטו, דרך רשת הזיקות המתהוות בו והמומנטום המעצב אותו באופן דינמי.
בסוגיה השנייה, על ההיגיון הראוי לקבלת ההחלטה הסביר כצנלסון: "אכן בכל אסטרטגיה קל להוכיח למפרע מפלה וקשה להבטיח ניצחון... כנראה שאנו עומדים פה בוויכוח ישן, ויכוח שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו. יש "מַעשִיוּת" שעושה את החשבון למפרע וממליצה לעזוב ויש מעשיות אחרת, המתעקשת לעמוד עד לרגע האחרון. ואז יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי." (ברל כצנלסון, 1950, כתבים, א', עמ' 202). למול טענות ז'בוטינסקי, המבוססות על ניתוח אסטרטגי רציונלי, ברל כצנלסון גייס לצומת ההחלטה, את גודל הדבר עליו נאבקים ואת כוח האמונה, בציפייה שעם ההתעקשות, גם הבלתי אפשרי יוכל להיעשות לאפשרי. לא שעמדת כצנלסון הייתה בלתי רציונלית, אלא שבתפיסתו החלוצית, גם לכוח האמונה יש תפקיד בקבלת החלטות. באווירת ימינו, התבטאות שכזו, תוצג ככל הנראה, כ"דיבור משיחי", כ"ניתוק" מראייה מפוכחת של המציאות. [בתמונה: מימין למעלה: האלוף גרשון הכהן. התמונה היא צילום מסך. משמאל: פסל "האריה השואג" של הפסל אברהם מלניקוב בבית הקברות בכפר גלעדי. התמונה הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש ע"ע Avi1111. מימין: בי הכנסת בנצרים, גוש קטיף. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מימין למעלה: האלוף גרשון הכהן. התמונה היא צילום מסך. משמאל: פסל "האריה השואג" של הפסל אברהם מלניקוב בבית הקברות בכפר גלעדי. התמונה הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש ע"ע Avi1111. מימין: בי הכנסת בנצרים, גוש קטיף. התמונה היא צילום מסך]

לאחר מאה שנים, המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות - של בן גוריון וכצנלסון מול ז'בוטינסקי - ממשיכה לעמוד במרכזה של ההוויה הישראלית. אלא שהנהגת השמאל הציוני, בהתייחסותה לארץ ישראל, הלכה והתרחקה מדרכם וחזונם של כצנלסון וחלוצי תל חי. כאן מונחת נקודת הפתיחה לבירור דרכה הציונית של מדינת ישראל, למול אתגרי השעה.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

   

4 thoughts on “גרשון הכהן: הדילמה של חלוצי תל חי עדיין איתנו

  1. Pingback: - ייצור ידע

  2. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. זה מסר לא לשמאל אלא לכולם.
    הנגב מחכה.
    הגליל מחכה.
    הגולן מחכה.
    הימין המתנחל עסוק ביישוב שטחי ארץ מאוכלסים.
    וההנהגה עושה 0.

    • עופר, בורות לקרוא למשל לבקעת הירדן "יישוב שטחי ארץ מאוכלסים".
      גם בשאר השטח ביו"ש, יש הרבה הרבה מקום. בנוסף לחשיבות אסטרטגית ובנוסף לזה שהמקום זה מהווה את השורשים שלנו.

      בלי קשר, יפה שחוזרים לכצנלסון, שלא התבייש לדבר על "כיבוש המרחב במסה של נוכחות יהודית" על בסיס נקודות (=ישובים ומאחזים) מבודדות.
      כמעט כל מה שבנה את מדינת ישראל של היום נחשב היום בעיניים מאד מסויימות גזעני, משיחי, הדתה, פרימיטיבי וכד'.
      אם לא היה את ברל ומי שחשבו כמותו, לא היינו יושבים פה היום אלא עדיין אוכלים מרור בגלות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.