גרשון הכהן: התמרון היבשתי במאה ה-21 – תמונת מצב

[בתמונה: שלהי עידן התמרון: כוח משולב של טנקי M1 אברהמס ונגמ"שי לחימה M2/M3 בראדלי מסתערים במלחמת המפרץ הראשונה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: שלהי עידן התמרון: כוח משולב של טנקי M1 אברהמס ונגמ"שי לחימה M2/M3 בראדלי מסתערים במלחמת המפרץ הראשונה. התמונה היא נחלת הכלל]

זה לא שהעם והקברניט לא מוכנים לשאת במחיר התמרון. אם תהיה להם תכלית ראויה וברת השגה לתמרון, הוא יתבצע, והעם ייתן לזה גיבוי. לכן, זו שאלה מצביאותית ומנהיגותית, לא האם צריך את התמרון; אלא מתי התמרון יהיה נדרש, היכן, לאן ולשם מה. שאלות גדולות...

[המאמר מתבסס על הרצאה שנתן האלוף הכהן בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS בסוגיה זו] [לאוסף המאמרים על תמרון ומשמעויותיו, לחצו כאן]

הלוגו של המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS

המאמר עודכן ב- 12 בינואר 2021

  אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן. אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

את סוגיית קשיי התמרון (maneuver) אני חוזר ומציג בהקשרים שונים. כשהצגתי את הסוגיה בקיבוץ מעגן מיכאל, בפני כאלה שנלחמו, וניצחו, במלחמות ישראל. שם, בתגובה אמרו לי: "אה, אתה מסביר שאי אפשר לנצח? לך תצטרף לארבע אימהות..."אבל הסיפור הזה של היחס שבין התמרון והאש מורכב הרבה יותר...

הפרת האיזון בין התמרון לאש ועליית מעמדה של האש - הן ברמה הטקטית והן המערכתית - יוצרת היום לבטים בכל הצבאות. זו תופעה שכל צבא עוסק בה, כולל צבאות סמי מדינתיים כמו החיזבאללה.

[להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'טקטיקה', לחצו כאן]

[בתמונה: תמרון... מקור התמונה: צבא ארצות הברית]

[בתמונה: תמרון... מקור התמונה: צבא ארצות הברית]

תמרון ואש והיחס ביניהם אינם תופעת טבע. זו מערכת מורכבת שנוצרה בידי אדם; וככל מערכת מורכבת, היא אינה מגיעה לנקודת שיווי משקל, אלא נתונה לתהפוכות, ונעה כמטוטלת מקצה לקצה לאור 'קפיצות המדרגה' שיוצרים השינויים הטכנולוגיים:

במהלך מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה - בגלל השימוש המושכל במקלעים ובתותחים - דיברו 'מומחים' על סוף עידן התמרון, אבל עשרים שנה לאחר מכן - בזכות התפתחות הטנק והמטוס - הייתה מלחמת העולם השנייה מלחמה שכולה תמרון.  

השינוי הנוכחי נובע משינוי כולל בתופעת המלחמה; ולא רק מפערים שנוצרו כתוצאה מכך, שהתמרון לא קיבל את המשאבים, לא התאמן; ואם רק היינו מקצים לו את המשאבים המתאימים, בכשירות המתאימה, היו פחות היסוסים בהפעלה שלו.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

[בתמונה: "סוף עידן התמרון"... חיילים בריטיים בשוחות, במהלך קרב על הסום, יולי 1916. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: "סוף עידן התמרון"... חיילים בריטיים בשוחות, במהלך קרב על הסום, יולי 1916. התמונה היא נחלת הכלל]

הפעלת תמרון במלחמה היא פועל יוצא של אפקטיביות ורלוונטיות. הרי אין טעם להפעיל תמרון כשהוא איננו אפקטיבי ורלוונטי. יכולות האש התפתחו בעשורים האחרונים מאוד. אנחנו הולכים ומתקרבים לעידן הטילים המדויקים; והפיתוי להפעיל אותם גדל והולך בהתאמה. זה כשלעצמו מסביר את העובדה שצה"ל מצוי במבוכה כבר כמה עשורים; וכדאי להזכיר את תקופת לבנון בשנות ה- 90 של המאה העשרים; ואת מבצע דין וחשבון וענבי זעם, שהעצימו את אותה מבוכה. מדברים על אבדן הרלוונטיות למול אמצעי לחימה חדשים, ועל התעוררות מכשולים חדשים, משמעותיים ביותר לתמרון.

ארבעה דברים שינו את סוגיית האפקטיביות של הכוח המתמרן

  • טילי הנ"ט בהיקף רחב ובאיכות מעולה, כמו הקורנט, ששינו לחלוטין את קצב השריון, ופגעו בדומיננטיות של יכולת התנועה. אני זוכר את סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר נוה, מסביר כי המצב החדש הופך את כל תכניות המתקפה שלנו לסוריה - בימים שלפני מלחמת האזרחים, כשסוריה הייתה סוריה - הפכו לא רלוונטיות.
  • הלחימה האורבנית: בנושא זה נכתב הרבה ולא אפרט.
  • זירות המטענים, שהשתכללו מאוד.
  • ו- תת הקרקע כמוקד חדש. היום בסוריה קיימות ערים שלמות בתת הקרקע. נוכל היום לכבוש את כל המרחב שמעל הקרקע, ועדיין לא לגעת בכל הקומפלקס העצום שמתחתיו ובכל היכולות השלמות שנמצאות בו.

[להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]

[בתמונה: התווך התת קרקעי כתווך חדש-שין בלוחמה. המנהרה שהתגלתה ב- 1978 מתחת לאזור המפורז שבין שתי הקוריאות. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

[לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן]

כבר בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת היו הרהורים על התמרון. אני זוכר את תרגיל הגיס של מאיר דגן, (ראו תמונה משמאל) שבו 'שיחקתי' את את האויב הסורי ושיבשתי לו את התרגיל.

[תמונתו של האלוף מאיר דגן משמאל: באדיבות דובר צה"ל]

בתחקיר הוא הסביר - בניגוד לדעתם של אלוף הפיקוד היוצא, עמירם לוין, והאלוף הנכנס, גבי אשכנזי, שתכננו תמרון גדול - שבמתאר האיומים החדשים שנוצר נוצרו מגבלות חדשות, ובכשירויות שיש לצה"ל, כל שצריך לעשות כמפקד גיס, זה למהלך תמרון קצר, שלאחריו יעצור, ימתין לדיביזיות העומק הסוריות, שיבואו להתנפץ עלינו ולחסל אותם עם יכולות האש שיש לצה"ל.

המצב החדש הביא גם לדרישה לשנות את הפלטפורמות. לדאוג למיגון מתאים כמו 'מעילי רוח' לרק"ם, ליכולות הנדסה מתאימות, ולסיוע באש קרובה מהאוויר. התוצאה המידית היא עלייה תלולה במחיר הפלטפורמות; שגוררת, מטבע הדברים, ירידה משמעותית בסדר הכוחות. כי באותו כסף, אני יכול לעשות פחות כוחות רלוונטיים. זו גם הייתה הסיבה שהאלוף שלמה ינאי, כראש אגף התכנון, חיסל את חטיבות טנקי הצנטוריון (ה'שוט'), בטענה שממילא הן לא רלוונטיות למתאר האיומים החדש. משמע, צה"ל קיצץ בסד"כ, בין היתר, בשל העובדה שהפלטפורמות הרלוונטיות עולות פי כמה.

[בתמונה: מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" (מכ"ם ומשגר אמצעי יירוט) על מרכבה סימן 4מ, מבצע צוק איתן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי IDF Spokesperson Unit, modification by User:MathKnight.  קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

צרך להבין שכוחות משוריינים - גם בצה"ל - נוצרו על רעיון של מסה זולה. בניין הכוח של צה"ל - החל משנות ה- 50 של המאה הקודמת - בנוי על היצף גדול של גרוטאות מתקופת מלחמת העולם השנייה. האמריקנים ייצרו במלחמה מעל ל- 60,000 טנקי שרמן, שעמדו ביחד עם הזחל"מים, אחרי המלחמה במחסני גרוטאות, והיא אפשרה לצה"ל לייצר מסה זולה של כוח, הן בתחזוקה והן באמונים.

היום הסיפור הוא אחר: אין יותר גרוטאות שניתן להשמיש; וכיוון שמדובר במעט, שעולה המון, התמרון מצטמצם!

סוגיה נוספת היא הטענה, שאנחנו לא מצליחים לשכנע את הדרג המדיני להפעיל תמרון: ראש ממשלה - ולא רק ראש הממשלה הנוכחי - כשמביאים לו את התמרון כדרך פעולה אפשרית, הוא עצמו מוריד אותו מהשולחן, הוא מבין את הסיכונים - לא רק בגלל המחיר, אלא גם בגלל השאלה: "ולמה זה מביא אותי?". הוא יודע שטוב שקיים הכוח הזה, אבל גם למה לא רצוי להפעיל אותו.

[בתמונה: פס ייצור לטנקי שרמן במלחמת העולם השנייה: האמריקנים ייצרו במלחמה מעל ל- 60,000 טנקי שרמן, שעמדו ביחד עם הזחל"מים, אחרי המלחמה במחסני גרוטאות, והיא אפשרה לצה"ל לייצר מסה זולה של כוח, הן בתחזוקה והן באמונים. התמונה היא נחלת הכלל]

ועתה לשאלת התכלית שלשמה מופעל התמרון: קימות ארבע תכליות להפעלת תמרון:

הראשונה קלאסית היא לכבוש כדי לנכס ולהישאר:

[בתמונה: קאנצלר הברזל, אוטו פון ביסמארק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-R13234. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

זה ברור. דוגמאות לכך יש בשפע:

  • הקנצלר הגרמני, אוטו פון ביסמארק (ראו תמונה משמאל) כובש את אלזס; ומאוד ברור לצבא, מהדרג הפוקד ועל לאחרון החיילים מה התכלית: אלזס צריכה להיות גרמנית; ואם האויב נסוג, והשתלטנו על המרחב ללא קרב אז הרווחנו פעמים.

[בתמונה משמאל: 'קאנצלר הברזל', אוטו פון ביסמארק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-R13234. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

  • דוגמה נוספת - מודרנית ומתוחכמת יותר - של תמרון אפקטיבי ורלוונטי היא של הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין, בגאורגיה, שקשורה לתכלית הקלאסית הראשונה של התמרון: הוא ניצל הזדמנות כפולה, שבה, מחד גיסא, תשומת הלב העולמית ממוקדת באולימפיאדה בסין; ומאידך גיסא, טעות של שליט גאורגיה - שפתח בסכסוך צבאי שפרץ בתחילת חודש אוגוסט 2008 בעקבות חילופי אש כבדים בין כוחות צבא גאורגיה לכוחות הבדלנים של אבחזיה ודרום אוסטיה ולכוחות צבא רוסיה וכוח שמירת השלום הרוסי ששהה במחוזות אלה - ושלח ארמיה משוריינת עם כוחות ארטילריה וחי"ר של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, אל החבל. אחרי שהשלים את הצגת התכלית, הוא החזיר את הכוחות לרוסיה; אבל ביסס בעצם הפלישה את השליטה של האבחזים - שהם בעצם רוסים - על החבל; כך שדה פאקטו, אבחזיה היא היום אזור רוסי.
[במפה: הפלישה הרוסית לגאורגיה... למרות שהצבא הרוסי יצא הושגה התכלת והשטח נכבש והפך רוסי, דה פקטו... המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Andrei nacu. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[במפה: הפלישה הרוסית לגאורגיה... למרות שהצבא הרוסי יצא הושגה התכלת והשטח נכבש והפך רוסי, דה פקטו... המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Andrei nacu. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

השנייה היא להשמיד כוחות:

כל מלחמות העבר, כמו למשל, קרב ווטרלו (ראו תמונה למטה), נעשו, בין היתר לתכלית הזו. כוחות האויב מתנקזים לזירה מסוימת ושם הם מושמדים, כדי 'להוציא אותם מהמשחק'. זו הייתה אחת התכליות גם מלחמת ששת הימים. השאלה היא איך מגיעים להתנגשות עם הדיביזיות המשוריינות של צבא מצרים, ומשמידים אותן כתכלית מערכתית.

השלישית היא עיצוב המרחב, או ביצוע מניפולציות על המרחב:

למשל, כיתור הארמיה השלישית במלחמת יום הכיפורים.

והרביעית החדשה - שלילת קיום הרקטות

זאת, כיוון שלא ניתן לשלול אותן בלי להיות שם. כשאין לך תכלית ברורה, עם קשר בין פעולה טקטית לתוצאה אסטרטגית רצויה, אין טעם לצאת לתמרון.

לדוגמה בצוק איתן: באותו רגע ש- 13 מחבלים יצאו מהמנהרה ואיום המנהרות הפך למוחשי, הבין הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, שאי אפשר שלא לטפל בו כדי לשלול נכס התקפי מהאויב; ומאותו רגע, נוצרה תכלית שהגדירה את מרחב הפעולה לכוח היבשתי, במרחב הפריסה של תשתית המנהרות ההתקפיות. ואכן, כשצה"ל סיים את משימת הריסת המנהרות, כפעולה הנדסית מנוהלת בתכנית סדורה, הוא חזר לאחור.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: המצביא הבריטי, וולינגטון - המנצח הגדול של מערכת ווטרלו. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי: Robert Alexander Hillingford; והיא נחלת הכלל]

[בתמונה: המצביא הבריטי, וולינגטון - המנצח הגדול של מערכת ווטרלו. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי: Robert Alexander Hillingford; והיא נחלת הכלל]

אם מסתכלים על ארבעת התכליות הללו, הפונקציה הראשונה לא קיימת במידה רבה. גם אנחנו וגם האמריקנים לא רוצים לכבוש שטח כדי להיות שם. משמע, חלק גדול מהשאלה, למה להפעיל תמרון, נובע מכך שהפונקציה הבסיסית יותר כבר לא קיימת. היא 'יצאה מהמשחק'.

אם מסתכלים על הפונקציה השנייה, להשמיד כוחות, את זה ניתן לעשות ביתר קלות מהאוויר.

הפונקציה השלישית, של עיצוב המרחב היא בעייתית: ניקח, למשל, את עזה במלחמת השחרור: כשיגאל אלון (ראו תמונה למטה) במבצע חורב מגיע לאל עריש, כדי לאיים על קווי האספקה של המצרים לעזה ולכיס פאלוג'ה; ועל ידי ביתור המרחב, הוא מצפה שהם ייסוגו. אבל היום, מי מביא את התספוקת לרצועת עזה? אנחנו. משמע, כדי שלא יהיה להם חשמל ומים וגז אני פשוט צריך לסגור את הברזים. אז כשאני שואל את עצמי, מה תכלית התמרון, כשאני הולך לרצועת עזה?, יש שאלות לגמרי לא פתורות... [בתמונה: יגאל אלון במלחמת העצמאות... מקור התמונה אינו ידוע, והיא נחלת הכלל]

[בתמונה: יגאל אלון במלחמת העצמאות... מקור התמונה אינו ידוע, והיא נחלת הכלל]

הפונקציה הרביעית, של שלילת קיום הרקטות, גם היא בעייתית במידה מסוימת. כי אם כבשתי את כל דרום לבנון; אבל האויב בנה מערכת שעומקה עד בקעת הלבנון ועד תדמור וצפון סוריה, ותל אביב ממיכה לחטוף כשאני כבר יושב על נהר האוואלי, אז אני בבעיית רלוונטיות רצינית.

לדוגמה: אהוד ברק, שר הביטחון בשנת 2008, עמד אז בכנס ספ"כ והסביר את מגמת השלום שהוא הוביל אז עם הסורים. הוא דיבר כך: "תבינו, תהיה מלחמה, אנחנו נתקוף בסוף ונגיע עד פאתי דמשק, נאיים על דמשק, והם ימשיכו לירות טילים על תל אביב. את זה לא נוכל להפסיק אלא אם כן נמשיך ונגיע עד חלב וחמת. אז, ניכנס למשא ומתן שנקודת הפתיחה שלו תהיה קווי ה- 4 ביוני 1967. את זה אני יכול להשיג גם עכשיו. אז למה אני צריך את כל זה?". משמע, ברק הציב סימן שאלה גדול על ההישג האסטרטגי שיכול לנבוע מן התמרון.

משמע, כל הפונקציות הללו נמצאות היום בסוג של אתגור רציני, ואת זה צריך לקחת בחשבון, כשמסבירים מה השתנה ולמה לא מפעילים תמרון: זה לא שאני מבקש להצטרף לארבע אימהות; וזה לא שהחיילים לא רוצים להילחם, אלא שיש פה מצוקה ביכולת לעשות משהו, שהוא אפקטיבי ורלוונטי עם התמרון.

לסיכום

זה לא שהעם והקברניט לא מוכנים לשאת במחיר התמרון. אם יהיה להם תכלית ראויה וברת השגה לתמרון, הוא יתבצע, והעם ייתן לזה גיבוי. לכן, זו שאלה מצביאותית ומנהיגותית, לא האם צריך את התמרון; אלא מתי התמרון יהיה נדרש, היכן, לאן ולשם מה.

שאלות גדולות...

[לאוסף המאמרים על תמרון ומשמעויותיו, לחצו כאן]

.

מקורות והעשרה

3 thoughts on “גרשון הכהן: התמרון היבשתי במאה ה-21 – תמונת מצב

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: בכל זאת, להדליק את האור! תשובה לפיל בחנות חרסינה - ייצור ידע

  2. Pingback: תמרון ומשמעויותיו באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. אינני "מומחה" אבל אלו מחשבותי…
    אין ספק שאש מדוייקת מנגד עלתה מאד בחשיבותה ע"ח התמרון, אבל ייתכן שהתמרון עדיין רלבנטי, בנסיבות הבאות:

    1. כדי להשתלט על שטח במרחב צמוד גדר –
    א. להרחקת האיום הקרקעי מהישובים שלנו צמודי הגדר.
    ב. לניטרול איום רקטי קצר טווח על הישובים שלנו ועל התארגנות מילואים.
    ג. ליצירת קלף במו"מ עתידי. זו יכולה להיות מטרה אם ורק אם הנושאים ונותנים (המנהיגות המדינית) תדע מה אנחנו רוצים לדרוש (משהו מספיק "חזק" ואסטרטגי ולא פיסות נייר בחסות האו"ם) ואיך אנחנו לא נסוגים בלי לקבל את זה. כרגע אין מצב כזה להבנתי.
    כמובן צריך לדעת איך שולטים בשטח לאחר כיבושו – אתגר לא פשוט.

    2. פשיטות לעומק במצבים בהם אש מנגד לא מספיק יעילה, כדי:
    א. לטפל שם באיום רקטי/טילי מטווח רחוק יותר, שקשה לאתרו ולחסלו מהאוויר – במקרים בהם יש ריכוז רקטות באזור גאוגרפי תחום יחסית.
    ב. חיסול פיקוד האוייב.
    ג. הוצאת האוייב משיווי משקלו כך שיימנע מהזרמת כוחות לקו החזית (שיזרים כוחות להגנה על העורף שלו במקום זה). למשל – שחיזבאללה יעביר כוחות מקו הגבול איתנו אחורה, ליצור שם פיצולי כוחות ובלבול ופחד.
    ד. ליצור דמורליזציה בקרב האוייב ע"י השתלטות קרקעית על יעדי עוצם, נקודות "יוקרתיות" וסמלי שלטון כמו ארמון הנשיאות הסורי. גם כאן זה מתחרה באש מנגד כי גם השמדת המטרה או פגיעה קשה בה יכולות לעשות את העבודה, אבל השתלטות קרקעית היא בעלת אופי יותר דרמטי ויכולה לתרום במידה מסויימת לעצירת התנגדות האוייב. מאד לא פשוט לביצוע.
    זהו אינו התמרון הקלאסי ותלוי בהרבה גורמים. ביצועו לא פשוט בכלל, אבל אני לא בטוח שידלין צודק כשהוא אומר שזה "לא ישים".


    תמרון
    יבשתי מוצלח גם ייצור אצל האוייב את התחושה שלא רק שאנחנו לא מפחדים ומורתעים, אנחנו גם חזקים ומנצחים.
    המטרות הן שילוב של הגנה והתקפה במגמה לטפל הן ביכולות והן ברצונות של האוייב להמשיך להילחם.

    אבל לבד התמרון לא יביא להכרעה והפסקת האש ההרסנית על ישראל – רק בתוספת של פגיעה דרמטית לא פרופורציונלית באלמנטים הקרובים לליבו של המשטר האירני, כמו בעתודות אנשי הדת בערים הקדושות לשיעה.

    ההנהגה הצבאית והמדינית שלנו חייבת לבוא עם לוגיקה ברורה איך מנצחים את המלחמה הבאה מהר, בידיעה שכל יום מלחמה שעובר זורע הרס נוראי וכן בהבנה שלא ניתן לנהל מלחמת התשה. מאד מקווה שיש כזו לוגיקה וזה לא רק ההצהרות "נחזיר את X לתקופת האבן".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.