פנחס יחזקאלי: מכסות בדוחות תנועה – השקר הלבן שלא נגמר…

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי typographyimages לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 3 ביוני 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

לפני מספר שנים, במהלך ייעוץ ארגוני באגף התנועה, העליתי את סוגיית מכסות הדו"חות, שמטילים מפקדי האגף על פקודיהם.

"אין כבר מכסות!" נעניתי בחיוך סלחני.

"נו באמת. הרי רק לפני כמה שנים לבשתי בדיוק את המדים שלך", ניסיתי.

"אתה לא מעודכן", השיב לי המפקד בפסקנות (זו אגב, שורת המחץ בדיאלוגים שלי עם שוטרים ומפקדיהם...). "דברים משתנים" (למרות שיש דברים שלעולם אינם משתנים!).

חייכתי ושיניתי נושא. כעבור זמן דיברנו על שוטרי היחידה הטובים ואלה שאינם טובים. הטובים היו, כמובן, בעלי ההספק הגבוה ביותר של דו"חות תנועה. הלא טובים כונו על ידי מפקדם 'עציצים'.

"עציצים דווקא" תמהתי?

"ואיך היית מכנה שוטרים שלא ממלאים הוראות?", נעניתי. הם כמעט ולא נוגעים בפנקסי הדו"חות שלהם...

אז אני "לא מעודכן" ואין יותר "מכסות"...

[בתמונה: אז אין מכסות?? פניה של שוטר מתוסכל לעופר אשקורי בפייסבוק. למקור, לחצו כאן]

מכסות בדו"חות תנועה: המשגה

סוגיית המכסות בדוחות התנועה היא אחד 'השקרים הלבנים' שמספקים אנשי משטרה לאזרחים, לעיתונאים ואף לבתי המשפט (נגדיר שקר לבן כשקר הנאמר מטעמי נימוס או משום דרכי שלום, ולכן היחס אליו סלחני, ולעיתים אוהד, בניגוד ליחס לשקר. ראו: ויקיפדיה: שקר לבן).

נגדיר 'מיכסה' (Quota) ככמות מינימלית או מקסימלית או ערך שעובד או מערכת נדרשים להפיק. שוטרים נדרשים לעמוד במכסות מינימום של דו"חות במשמרת; כאשר הכמות משתנה לפי סוג ולפי עבירה. הכמויות הללו נאספות ומוצגים כקריטריון של אפקטיביות משטרתית, שמהווה סוג של אליבי כאשר כמות תאונות הדרכים / הנפגעים עולה. כך למשל, מקובל להאט אכיפה ואף לבולמה כאשר כמות הדוחות בשנה מסוימת עולה על הכמות שנאכפה בשנה שקדמה לה, כדי לא להכביד על השגת המכסה הדרושה בשנה הבאה על השוטרים לטובה (על האזרחים שמהווים חומר גלם למפעל הזבל הסטטיסטי הזה, הרבה פחות...).

מכסת דוחות תנועה היא דוגמה אחת מיני רבות למה שמכונה תופעת ה'טיפשות לפי הנוהל'. זוהי תסמונת מוכרת ושכיחה מאוד בקרב ארגונים ביורוקרטיים, הסובלים ממה שמכונה 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים'. תסמונת זו מתארת מצב, שבו פקיד בארגון ביורוקרטי - עתיר נהלים - גורם נזק לארגונו ולציבור, דווקא כיוון שפעל לפי ההנחיות/הנהלים. הוא לא הפעיל שיקול דעת, ולא הבחין - אם מתוך הרגל ואם מסיבות של כסת"ח - שההנחיה/הנוהל איננו מתאים לאירוע הספציפי.

[להרחבה בנושא 'טיפשות לפי הנוהל', לחצו כאן] [להרחבה בנושא, 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

עד כדי כך הרגילה המשטרה את הציבור לקיומו של קשר כזה, שכשסטטיסטיקת תאונות הדרכים עלתה, הואשמה המשטרה בכך שאכפה פחות דו"חות תנועה (כאילו יש קשר בין אכיפה סטטיסטית לתאונות דרכים).

מי שבדרך כלל מעלים את סוגיית מכסות הדו"חות הם שוטרים לשעבר - שמרגישים עצמם פטורים מ'קוד הנאמנות המשטרתי' ומתרבות השקר - ומספרים את האמת:

[להרחבת המושג: 'מפעל זבל' ארגוני, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'קוד הנאמנות', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'תרבות של שקר', לחצו כאן]

כך למשל, רואיין ב- 13 בספטמבר 2011 מיכאל סעדוןשוטר לשעבר במשטרת התנועה הארצית, אשר טען כי, למרות התבטאויות חד-משמעיות של בכירי המשטרה, לפיהן לא נקבעת לשוטרים מכסת דו"חות, בפועל הם בהחלט נדרשים לעמוד במכסת הדו"חות, שמשתנה בין המחוזות ונקבעת גם בהתאם לסוג העבירה, היא תנאי לקידומם של שוטרים בסולם הדרגות (הזלקורן, 2011)

"דו"חות, דו"חות, דו"חות. זה דבר שיורד לכל שוטר בשטח. אבל מי שמונחה להביא הרבה דו"חות, לא עושה אחר-כך עבודה טובה"... מי שמביא 10 דו"חות במשמרת, נחשב טוב. מי שמביא 3 או 4, נחשב כאילו לא עשה כלום. בהערכה תקופתית, נבדק הממוצע של כל שוטר, ומי שעומדים ביעדים - מקבל 'שוטר מצטיין', וקיצור פז"מ לדרגה הבאה".

בתגובה לפניית ynet לדוברות משטרת ישראל, נמסרה התגובה (השקרית כמובן...) הבאה "מדיניות המשטרה היום הינה הגברת האכיפה והתמקדות בעבירות מסכנות חיים וזאת במקביל לפעילות מניעה ענפה, הדגש הינו על איכות האכיפה במטרה להביא לצמצום התאונות והקטל בכבישים. אין במשטרה כל מכסת דו"חות. עוד נדגיש כי האכיפה מהווה נדבך אחד בלבד מכלל הפעילות המבצעית של אגף התנועה".

[לכתבה המלאה של שחר הזלקורן ב- ynet, לחצו כאן]

וידוי אחר של שוטרת לשעבר התקיים בבית המשפט לתעבורה, ב- 2008: "היינו צריכים להביא שני דו"חות. מכל ניידת למשמרת היו צריכים להביא שני דו"חות. אחד עצרנו, אז נשאר עוד דו"ח להביא". את הווידוי הזה מסרה שוטרת לשעבר במשטרת ישראל, בפני בית המשפט לתעבורה בירושלים, במשפטו של נהג שנעצר על שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. עוד אמרה השוטרת כי הקצין האחראי טען שכמות הדו"חות שצברו במהלך המשמרת אינה מספקת, ולכן נתן הנחייה לעצור נהג נוסף".

[לכתבה המלאה של שחר הזלקורן ב- ynet, לחצו כאן]

זה הביורוקרטיה טמבל!

מדדים טיפשיים הם אחד התוצרים של ביורוקרטיה, שמייצרת אותם לצרכיה, כקריטריונים בדויים של אפקטיביות ארגונית. במקרה הזו, הדבר נובע מהצורך להפגין אפקטיביות בטיפול בתאונות הדרכים ובתוצאותיהן.

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]

מי לא בעד להוריד תאונות? כולנו בעד. העובדה הבסיסית האחת ש'מקלקלת' את ה'מסיבה' היא, שהקשר בין האכיפה המשטרתית לתאונות ולנפגעי תאונות דרכים קלוש. זה אחד הסודות השמורים ביותר של החיים המודרניים. המומחים יודעים זאת, המשטרה יודעת זאת, אולם, הציבור אינו יודע זאת ואנשי התקשורת שטחיים מכדי לדעת זאת. הסיבה לכך היא פשוט כי אין למשטרה שליטה על כל גורמי התאונות והנפגעים.

כשהייתי בפו"ם לפי שנים רבות, את זה בדיוק לימדו אותי שם מומחים מהטכניון. העובדה - שהמשטרה כמעט ואינה משפיעה על סטטיסטיקת תאונות הדרכים - הייתה ברורה כמו אור השמש ביום. מישהו במשטרה עוד זוכר את זה? מלמד את זה? מבין את זה?

תאונות הדרכים והנפגעים הם תופעות מחזוריות. הם בנויים מגלים של עליה ושל ירידה לסירוגין בנתונים הסטטיסטיים, במקום ובזמן נתונים. יש גורמים היוצרים אמנם השפעה ארוכת טווח בתאונות הדרכים כמו התשתיות והחידושים בכלי הרכב, אולם גם הם אינם נוגעים למשטרה.

תאונות הדרכים הן תופעה מחזורית

למרות זאת, המשטרה מעמידה פנים, כאילו היא ההגנה הטובה ביותר שיש לחברה כנגד הנגע הזה. הוא מקל עליה מאוד לקבל תקציבים, תקני כוח אדם וכלי רכב: כשהתאונות / הנפגעים עולים אפשר לדרוש עוד ועוד; וכשהם יורדים, אפשר להתגאות ב"עשייה" המשטרתית.

עוזרים על ידה בסוגיה זו גורמים אינטרסנטים נוספים - המתפרנסים מהסוגיה - וגם אזרחים ואנשי תקשורת, שלימדו אותם והם הפנימו, שכמה שהמשטרה מתעללת יותר באזרחיה, כך ה"מלחמה" בתאונות הדרכים (האמת, מלחמה באזרחים...) "אפקטיבית" יותר... זהו מיתוס מביך, לא מקצועי ושקרי!

האמת היא, שמשטרה יכולה להיות אפקטיבית בהשפעה על התאונות רק בנקודה מסוימת בזמן מסוים - וגם אז, דו"חות התנועה הם לא העיפרון הכי מחודד בארסנל הכלים שלה... אבל הצגת הסטטיסטיקה של התאונות והנפגעים כתוצר משטרתי היא רמייה לשמה וחוסר מקצועיות מובהק!

פנחס יחזקאלי על המשטרה ותאונות הדרכים

[על שקר הסטטיסטיקה של דו"חות התנועה ותאונות הדרכים, לחצו כאן]

'אין ארוחות חינם': למכסות יש מחיר!

הנה לפניכם מקבץ לא מייצג של התוצאה של מפעל הזבל אדיר הממדים הזה:

טיפשות באכיפה

את המקרה הזה - כמו רבים אחרים - אני חייב לעו"ד פנחס פישלר, שהביא אותו לידיעתי, אחרי שבדק את אמיתות העובדות:

אתר חדשות חיפה והקריות דיווח ב- 12 בספטמבר 2019 כך:

תושב חיפה נסע במכוניתו בדרך לביתו עם רכבו; כשלפתע, נצמדה אליו שוטרת עם הניידת וסימנה לו לעצור. לטענת הנהג, השוטרת אמרה לו כי לא הסתכל על הכביש ולא היה מרוכז בנהיגה כי חיטט באף... הנהג נדהם 'חטף' דו"ח בסך 500 ש"ח בתוספת 6 נקודות... (חדשות חיפה והקריות, 2019).

[למאמר: עמיר מולנר וה’טמטום המשטרתי’, לחצו כאן]

[לכתבה המלאה בחדשות חיפה והקריות, לחצו כאן]

תגובת משטרת ישראל מובאת גם היא בכתבה של חדשות חיפה והצפון:

"השוטרת שעסקה בפעילות אכיפה סמויה, רשמה לנהג דוח בגין נהיגה בחוסר זהירות לאחר שזיהתה כי הוא מסכן את משתמשי הדרך ומסיט את מבטו מהכביש כלפי מטה מספר פעמים, לזמן ממושך ודעתו מוסחת.

בהתאם להוראות החוק וכפי הנדרש, נרשמו בנסיבות הדו"ח פרטים נוספים שזיהתה השוטרת, לאור טענות הנהג כי אחז את ההגה בשתי ידיו" (חדשות חיפה והקריות, 2019).

השוטרת אולי הצליחה להשלים את מנת המכסות היומית שלה. אבל, כלום ניסתה להפעיל שיקול דעת? כלום הבינה כמה היא מגחכת את ארגונה כשהיא נותנת לנהג דו"ח על חיטוט באף?

[בתמונה משמאל: תודה לעו"ד פנחס פישלר, שהביא את המקרה לידיעתי, אחרי שבדק את אמיתות העובדות...]

ולמי שעדיין לא מאמין (כמוני...) הנה הדו"ח לפניכם:

אכיפה שקרית

על נפח האכיפה השקרית אפשר לעמוד, למשל, מנתוני המכירה של מצלמות הרכב, שאזרחים רוכשים כדי להתגונן מפניה:

.

משקרים, אגב,  גם אחרי האכיפה, כשנדמה שאזרח עלול חלילה לצאת נקי מחוסר אשמה...

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “פנחס יחזקאלי: מכסות בדוחות תנועה – השקר הלבן שלא נגמר…

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על רמתן של משטרת ישראל ומח"ש – אוסף שלישי - ייצור ידע

  2. Pingback: הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: 'קוד הנאמנות' באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  4. Pingback: כשהאמצעי הופך למטרה: הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית - ייצור ידע

  5. תראה…
    אז ככה…
    לא שאני לא מסכים (כמעט) עם כל מילה – כמה דגשים:
    אני שוטר לשעבר (ואת זה אתה יודע…) ומתנדב פעיל בהווה במתנ"א.
    1. השוטרים לא נדרשים להביא X דוחות במשמרת ויש משמרות שבלחץ האירועים לא ניתן להספיק לדווח אלא מעט ו"על הדרך". אף אחד לא "נענש" על מיעוט דוחות. יש לחץ קבוע בנושא – זה נכון.
    2. ה"סטטיסטיקה" היא הדבר המטומטם ביותר שמפעילה המשטרה כנגד עצמה כבר שנים רבות. הפועל היוצא הוא בחירת עבירות קלות לאכיפה כגון מהירות, סלולרי ושאר ירקות (לא רבים. יש "עבירות נבחרות"…). הבחירה היא מול קלות האכיפה ולא על פי הסיכון.
    לדעתי (הלא נחשבת) עבירות כגון אי ציות לתמרור עצור, רמזור אדום או סנוור רכב הבא ממול מסוכנים ומסכנים פי כמה מאשר נסיעה של 30 קמ"ש מעל המותר בכביש משובח ברמת בטיחות גבוהה, או "שמירה על הימין" בשתיים בלילה כאשר אין רכב נוסף באופק.
    לדעתי הנראות חשובה פי כמה מאשר אכיפת ממל"ז מתוך מחבוא כל שהוא – בדיוק כמו המצלמות המטופשות בדרכים…

    הוכח כבר שאין כל קשר בין הדיווחים לבין כמות התאונות אבל יש בהחלט קשר הדוק בין התאונות לחינוך…
    ואם כבר חינוך – אז חינוך ללקיחת אחריות. כאן אף אחד לא מעז לצייץ כי זה עוד דבר שבו המדינה נכשלת קשות…
    הדו"ח בעניין החיטוט באף אכן מציג סוג של חוסר אחריות – אם הנהג נוסע ועיניו לא על הכביש – זה חוסר זהירות.
    המצחיק הוא שמכריחים את השוטרים לכתוב פרטים לא רלבנטיים בדוחות על מנת "לעבות" את ה"סגירה" – את זה אני רואה בכל משמרת בה אני על הכביש.

    נשאלת שאלה באשר ליכולת הארגון לדרוש יותר מול מפעל הזבל – האם ה"יותר" הזה יורד לשטח?
    אני לא רואה יותר שוטרים, לא רואה יותר ניידות, רק רואה יותר ויותר נהלים מטומטמים הנובעים מנקודות היסטריה חד פעמיות עם השפעות נצחיות…

    מה אתה מציע על מנת לשנות את תפיסת העבודה בארגון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.