פנחס יחזקאלי: עמיר מולנר וה'טמטום המשטרתי'

[בתמונה: משטרת ישראל היא, לצערנו, דוגמה קלאסית לתסמונת הארגונית, המכונה 'ארגונים מטומטמים'. משמע, ארגונים המאופיינים בסרבול ביורוקרטי שגדול על מידותיהם, שמייצרים בגינו טיפשות מנהלית בקנה מידה גדול]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו אחד משלושה מאמרים על עמיר מולנר באתר זה. האחרים:

*  *  *

'ארגונים מטומטמים' (Dumb Organizations) הוא כינוי בעגה מקצועית לארגונים, הלוקים במה שמכונה, 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים'.

משמע, בסרבול ביורוקרטי שגדול על מידותיהם, ומונע מהם להתנהל באפקטיביות וביעילות.

כתוצאה מכך, אחוז השגיאות בתהליכי העבודה שלהם גבוה בהרבה מאחוז השגיאות בארגון 'רגיל'.

אבל, בעוד שבארגון רגיל אחוז הטעויות הזה היה מקפיץ מנהלים ממושבם, לקום ולעשות מעשה; הארגונים הללו  - שפותחים פער רלוונטיות (The Relevance Gap או Relevancy Gap) עם המציאות - מוצאים לכך הסברים טבעיים (כשמנסרים עץ, מתעופפים שבבים...).  כזו , לצערנו, היא משטרת ישראל!

[להרחבה בנושא: 'ארגונים מטומטמים', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [להרחבה בנושא המושג 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]

ה'טמטום' הזה מייצר פרנסה לרבים, כמו לעורכי דין פליליים פקחים. הם יודעים שעבודה משטרתית מועדת לטעויות אין ספור, ובכל תיק פלילי המגיע לטיפולם, הם בודקים בקפידה את תהליכי העבודה. הליקויים הטכניים הללו שהם מקווים למצוא (ובמקרים רבים גם מוצאים), מסווגים, בדרך כלל, תחת השם 'רשלנות משטרתית'. הרשלנות הזו מהווה, פעמים רבות, עילה לפסילת כתב אישום. במקרים אחרים, היא הגורם לזיכוי מחלק מהאשמות, להקלה בדין; ובדרך כלל גם להערות קשות של בית המשפט על המשטרה לגבי התנהלותה, מה שלא ימנע, כמובן, את הטעויות הבאות...

[בתמונה: דוגמה אחת מרבבות למה שמכונה, 'רשלנות משטרתית'. לכתבה המלאה של עו"ד לילך דניאל בתקדין', לחצו כאן]

ה'יהלומים' שמצפים עורכי הדין למצוא בכתר ה'טמטום' הקולקטיבי הזה, הם 'השקרים המשטרתיים' (Police Lies): תרבות השקר של המשטרה גורמת לשוטרים להקל ראש במעשי רמייה שנעשים על מנת להפליל חשודים, כמעשים ראויים שהם חלק מהמלחמה של המשטרה 'לנקות את הרחוב'...דוגמה כזו היא למשל החוקר שזייף חקירה מוקלטת של נאשם (ראו תמונה למטה) בחדר החקירות, בזמן שהיה רחוק משם - מאושפז בבית החולים.

[בתמונה: אנטולי מטבייצ'וק, קרבן החקירה המזויפת. צילום מסך מכתבת ערוץ 13 רשת]

[להרחבה בנושא 'תרבות של שקר', לחצו כאן]  [להרחבה בנושא החקירה שזויפה (רגב, 2018), לחצו כאן]

יש אזרחים, שה'טמטום' הזה גורם להם רצון עז להילחם בו ולשרש אותו:

המקרה המוכר ביותר הוא של עו"ד פנחס (פיני) פישלר, שמקדיש את זמנו לתיעוד 'טמטום משטרתי'. החומרים הללו מקובצים מידי חודש לדו"ח, הנושא את השם, הקולע, משטרת לואי דה פינס.

מקרה מסוג שונה הוא 'צייד השוטרים': אזרח בשם, מוטי דוד, שהחליט בסוף 2014 ותחילת 2015, מסיבותיו, לרדוף עד חרמה, רכוב על גבי קטנוע וחמוש במצלמה, אחר ניידות משטרה המבצעות עבירות תנועה באזור תל אביב.

הוא היה עוקב בקטנועו אחר רכב משטרה, מצלם וממתין שיבצע עבירה. אחר כך, היה רודף אחרי הרכב, ומרגיז את השוטרים כשהוא מבקש מהם להזדהות, ולהציג בפניו - כאזרח, שהיה עד לעבירה שביצע אותו שוטר - תעודה מזהה. זאת, מתוך הרציונל שמשרת ציבור חייב להזדהות בפני אזרחים, קל וחומר כשהוא חוטא בעבירה.

[בתמונה: תמונת מסך מתוך הסרטון: ניידת שתועדה על ידי ה'צייד' חוצה פס לבן]

הנהנה החדש מתופעת 'הטמטום המשטרתי': העבריין הבכיר, עמיר מולנר

עבריינים בכירים מתוחכמים נוהגים בדיוק כמו עורכי הדין המתוחכמים: הם מבינים 'טמטום משטרתי' מהו, יודעים שהשוטרים מועדים לטעות ולשקר, ו'מחכים להם בפינה'. ואלה, ברוב טמטומם הארגוני, נופלים שוב ושוב בפח ('טמטום ארגוני' יכולה להתבצע אגב, גם על ידי אנשים, שהם חכמים ברמה האישית, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...).

העבריין שהצליח ללמד את השוטרים לקח אמתי הוא עמיר מולנר, שמצליח להביך את המשטרה שוב ושוב. באוגוסט 2016 למשל, הגיע שוטר הגיע לחניון בביתו של מולנר וביקש ממנו להזדהות. לטענת השוטר מולנר סירב להזדהות ולשתף פעולה, ובעקבות זאת הוחלט לעצור אותו בגין הפרעה לשוטר.

רק שהמשטרה לא ידעה, שמול רכבו של מולנר בחניון הייתה מצלמה נסתרת שתיעדה את כל האירוע והוכיחה כי עמדת המשטרה שקרית. בסרטון נראה בבירור כיצד מולנר - חבוש כיפה שחורה וציצית - דווקא מציג בפני השוטר רישיון נהיגה ומזדהה בפניו ולאחר מכן אף מציג רישיונות רכב (הרץ, 2017).

במהלך החקירה מנעו החוקרים ממולנר לגשת לשירותים במשך 4 שעות תמימות. כתוצאה מכך הוא הטיל את מימיו בחדר החקירות. הוא הובא לבית משפט בגין חשדות של הכשלת שוטר והתפרעות במקום ציבורי, ובשל הטלת מימיו בחדר, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן.

בספטמבר 2016, החליט לתבוע את המשטרה על סך 2.5 מיליון שקלים (הרץ, 2017). גם פה, ייצג את עצמו בכישרון רב כשהוא מהתל בשוטרים שהעידו ומוכיח ששיקרו. בסופו של דבר, נעתרה המשטרה - בלית ברירה - לרמזי השופט, והסכימה לפשרה, שבה תשלם למולנר תוך חודש, 10,000 ש"ח.

לאחרונה היה לסאגה הזו המשך: באותו אירוע החרימה המשטרה את רכב הלנד-קרוזר השכור שבו השתמש מולנר, למרות שהשכירות עליו הייתה על שם בת זוגו. המשטרה המשיכה להחזיק ברכב עוד שלושה חודשים אחרי ששוחרר. כעת, דורש מולנר מהמשטרה בבית המשפט, פיצוי של 35 אלף ש"ח עבור חודשי ההשכרה שמימן, שכר עורכי דין ועגמת נפש... (סניור, 2018).

[לכתבה המלאה של אלי סניור ב- ynet, לחצו כאן]

[להרחבה בנושא עמיר מולנר, לחצו כאן]

'אין ארוחות חינם', ומחיר ה'טמטום': 22.6 מיליון ש"ח!

ל'טמטום המשטרתי' יש, בין היתר, מחיר גבוה גם בכסף: בכל שנה משלמת המשטרה, מכיסנו, הון כסף פיצויים לאזרחים ולעבריינים שתובעים אותה. בשנת 2017 עמד הסכום על 22.6 מיליון שקל! (רוטר, 2018).

זהו אחד מ'מפעלי הזבל' העצומים של המשטרה. 'מפעל הזבל של ארגון' הוא כינוי למכלול פעולות הסרק המבוזבזות של ארגון, שאינן מייצרות ערך: כשלים ונפל בפס הייצור; בזבוז בחומר, באנרגיה, בזמן, במקום, ובמאמצים פקידותיים וניהוליים (יחזקאלי, 2016).

ארגונים בריאים נאבקים בתופעה הזו של 'מפעל הזבל' עד חורמה. על כן, 'מפעל הזבל' גדול במיוחד מאפיין ארגונים שאיבדו את דרכם. הארגון שורף אנטרופיה רבה על פעולות סרק ומכלה את משאביו (יחזקאלי, 2014).

[מפעל הזבל של המשטרה... התמונה המקורית היא חופשית, והועלתה על ידי Brad Perkins לאתר flickr]

[להרחבה בנושא 'מפעל הזבל של ארגון', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'אנטרופיה ארגונית', לחצו כאן]

מתי ייעצר מחול ה'טמטום' הקולקטיבי הזה?

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

One thought on “פנחס יחזקאלי: עמיר מולנר וה'טמטום המשטרתי'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *