תקציר: קוד הנאמנות בארגון (Code of Loyalty) הוא הערך החשוב ביותר בתרבותו הארגונית של כל ארגון ביורוקרטי(כולל ארגונים צבאיים) - ממלוכה, דרך ארגון היררכי ועד משפחה פטריארכלית. הנאמנות משייכת אותנו לקליקה בתוך הארגון ומגדירה את זהותנו הארגונית; אבל, היא איננה לחלוטין הדדיתוקיים בדרך כלל פער ביןנאמנות הכפיפים לנאמנות הבכיר. ערך משלים לקוד הנאמנות - בתרבות הארגונים ההיררכיים- ביורוקרטיים - ואחד הגילויים החיצוניים של המסירות והנכונות להקרבה, היא תרבות השקר...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן][לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'תרבות של שקר' בצה"ל, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]

הדף עודכן ב- 26 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

במאמרו על פרשת במדבר, בוחן אלוף משנה במיל' עופר בורין את הפטור שקיבל שבט לוי משירות צבאי, ואת התפקיד הייחודי שקיבלו: שמירה וטיפול בלעדי באוהל מועד (בורין, 2019).

"למה שבט לוי קבל פטור?" - שואל בורין - "למה לא הקים משה שומרי אוהל מועד כנציגות של כלל השבטים?" (בורין, 2019).

והוא משיב כי "שמירה וטיפול באוהל מועד זה למעשה שמירה על שלטונו של משה". זו לדעתו הסיבה "שנבחר השבט הכי מקורב למשה (משה הוא משבט לוי). הם הנאמנים עליו ביותר והם כבר הוכיחו את נאמנותם העיוורת לאחר חטא העגל"... (בורין, 2019).

[למאמרו של עופר בורין: "אלוהים ה'סנדק' ופדיון הבן", לחצו כאן] [למאמרו של יצחק אדיג'ס: להיות נאמן - למי?]

[בתמונה: פטור תמורת נאמנות... ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את כלי המשכן/ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

קוד הנאמנות מהו?

נאמנות היא ערך מוסרי; שבבסיסו, דבקות, מסירות ונכונות להקרבה לנשוא הנאמנות. היא מתווה את מסגרת ההשתייכות שלנו; ומגדירה את זהותנו העצמית. 

מקור השם במילה אמון: נאמנות מבטאת אמון בין הנאמן לנשוא הנאמנות, לפיה הנאמנות הזו היא הדדית. 

קוד הנאמנות בארגון (Code of Loyalty) הוא הערך החשוב ביותר בתרבותו הארגונית של כל ארגון ביורוקרטי (כולל ארגונים צבאיים) - ממלוכה, דרך ארגון היררכי ועד משפחה פטריארכלית.

הנאמנות משייכת אותנו לקליקה בתוך הארגון ומגדירה את זהותנו הארגונית; אבל, היא איננה לחלוטין הדדיתוקיים בדרך כלל פער בין נאמנות הכפיפים לנאמנות הבכיר. 

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

ערך משלים לקוד הנאמנות - בתרבות הארגונים ההיררכיים - ביורוקרטיים - ואחד הגילויים החיצוניים של המסירות והנכונות להקרבה, היא תרבות השקר.

[להרחבת המושג: 'אמון', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ארגון צבאי', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'קליקה', לחצו כאן] [להרחבה בסוגיה של 'תרבות השקר', לחצו כאן] 

ההיפך מנאמנות - בגידה!

המושג ההופכי לנאמנות הוא הפרת אמון ובגידה: בעוד שנאמנות הכפיפים היא מוחלטת וקבועה, פעמים רבות נגלה שנאמנות הבכירים והארגון היא 'בעירבון מוגבל'. הא דינאמית ומתחלפת כשהגיבוי לכפיף שפעל מתוך 'קוד הנאמנות' מתחיל לגבות מחירים גבוהים מידי מהבכיר.

למה הבכירים בוגדים יותר? משתי סיבות עיקריות:

1. כי הם יכולים. עוצמתם ביחס לנאמניהם מאפשרת להם זאת.
2. עניין של הישרדות. כשמחיר הנאמנות גבוה מידי, בגידה הופכת לעתים לאופציה מועדפת!

[להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן]

למי חייבים הכפיפים נאמנות?

• בראש ובראשונה למנהלו הישיר. זוהי ברית בלתי כתובה בין המנהל למנוהל, לפיה יפגין המנוהל נאמנות למנהלו; והמנהל יתגמל אותו על בסיס נאמנותו.
• לחבריו.
• ולארגונו. מרכיב זה כולל את הדרישה של הארגון מאנשיו גם להיות נאמנים לעמדות, לתפיסות ולאינטרסים של הארגון אותו הם מייצגים, לייצגו מול הציבור ומול אנשי ארגונים אחרים, ולא להוציא דיבתו רעה "בחוץ".

ארגונים, הדורשים זאת מאנשיהם באופן מוגזם וצורם, קרויים ארגונים חמדניים (Greedy Organizations) (Coser ,1967) או מוסדות חמדניים (Greedy Institutions) (המקור: De Campo, 2013).

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KHphotography לאתר Pixabay]

משה (בוגי) יעלון מגלה את 'קוד הנאמנות'...

בספרו: 'דרך ארוכה קצרה', כתב יעלון: "בחוג של אריאל שרון, יוחסה חשיבות עליונה לערך של נאמנות אישית. הערך של נאמנות ממלכתית - למוסדות המדינה, להחלטות הממשלה ולחוק - לא היה ערך, שחבורת שרון הייתה מסוגלת להבין או להעריך..." (יעלון, 2008, ע' 185).

רק אצל אריאל שרון? בוקר טוב אליהו. האם רק אז גילה בוגי את קוד הנאמנות, הגורס כי בעל תפקיד יהיה נאמן, בראש ובראשונה למנהלו הישיר?

[תמונת הכריכה: הוצאת ידיעות אחרונות. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן. הכרזה: ייצור ידע]

זהירות מניפולציות!

למרות שהערך הזה - נאמנות - הוא הבסיס להבנת ארגונים היררכיים - ביורוקרטיים - נוטים אנשים לערב ערכים אישיים בערכים ארגוניים; ולהתפלא כל פעם מחדש כשהם מגלים שמה שמניע התנהגות של בכירים בארגונים הוא, בראש ובראשונה, הנאמנות. זהו פתח למניפולציות ולהשפעות על התודעה של מעצבי דעת קהל, שבמקרה הטוב עובדים על עצמם; ובמקרה הפחות טוב, מנסים להשפיע על תודעת קהלם... כך למשל, פרסם יעקב ברדוגו ב'ישראל היום' ב- 25 בפברואר 2021 מאמר תחת השם: "אסטרטגיית ההגנה של מנדלבליט: שימור נאמניו"; כאילו היה יועץ משפטי או בכיר כלשהו אחד שמינה במתכוון אנשים לעומתיים, שלא יכול היה לסמוך על נאמנותם (לעתים, זה מתברר בדיעבד, מהסיבות הלא נכונות...).

 [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

[למאמר המלא של יעקב ברדוגו בישראל היום, לחצו כאן]

ההיבט ההיסטורי

זוהי תופעה ששורשיה נעוצים בצבאות של העת העתיקה ושל ימי הביניים. למשל, שארל הגדול ששלט על ממלכת הפרנקים, קשר אליו את ראשי קבוצות הלוחמים שלו ע"י מתן נכסים קרקעיים בתמורה לשירותיהם, ובכך, הבטיח את נאמנותם האישית בתור וסאלים (רונן, 1996, עמ' 36-35).

משם עבר קוד הנאמנות לאתוס הקצונה של אותם ימים: מהקצין מצופה היה להיות נאמן למלכו, למפקדיו ולאמונתו הדתית (שם, ע' 52).

הפילדמרשל הבריטי ויליאם ג'וזף סלים (בתמונה משמאל), לימים המושל הכללי ה-13 של אוסטרליה, כינה את עדת הקצינים המקורבים, הסובבת את המפקד, בשם "הקרקס הנודד עם המפקד".

[תמונתו של פלדמרשל ויליאם ג'וזף סלים היא נחלת הכלל]

הכינוי "סוס" הוא ביטוי מקובל בספרות הצבאית הישראלית.

לדוגמה, המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, צה"ל, הוציא תרגום לעברית של ספרו של קולונל דגלס א' מקגרגור מצבא ארצות הברית, "השתנות תחת אש" (ראו תמונת כריכה משמאל למטה).

מקגרגור כתב כך על שיטת המינויים של צבאו, כשהמערכת שתרגמה מוסיפה הערה, שהתופעה מכונה בעברית בכינוי "סוס":

... תהליך המיון והבחירה מודרך כמעט אך ורק ע"י העדפת מקורבים לפיקוד בכיר יותר ולקידום – איכות המנהיגים ותוכנה נפגעים. באווירה רווית הפוליטיקה (הארגונית) של תרבות הקסרקטינים, אין כמעט שום קשר בין קידום לדרגות בכירות לבין הישגים מסוימים. נוסף על כך שכדאי שיהיה לכם "פטרון" בעל ארבעה כוכבים (המערכת הוסיפה פה הערה, שתופעה זו מוכרת גם בצה"ל, שם ה"פטרון" מכונה בדרך כלל "סוס", פ.י.), חשוב גם לא לעשות במשך הקריירה שום מהלך העלול לפגוע בקצין הבכיר... אפשר לומר שרובם המכריע של הקצינים שקודמו לדרגות הבכירות הם שמרנים ו"הולכים בתלם" עד קצה גבול יכולתם (מקגרגור, 2007, עמ' 253-252).

השימוש במושג "סוס" נעשה גם ע"י תת אלוף במיל' יוסי היימן (2007, ע' 15). היימן ציטט את איתן הבר (2007), ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל, שקבע כי במשך שנים השתרש בצה"ל מנהג "הסוס והעגלה":

ה"סוס" הוא הבכיר שמושך אחריו "עגלה" עם מפקדים זוטרים יותר. לטענתו, קיימת בעיה שאחרי מינוי של בכיר בצה"ל, ניתן להצביע על מועמדים לקידום ועל אחרים שילכו הביתה. לפיכך יותר ויותר קצינים בדרגות רב סרן עד אלוף מבקשים לבצע תפקידים כראשי לשכות של בכירים: אלופים, שר ביטחון, רמטכ"ל וכדומה. הקצינים למדו בשנים האחרונות ששירות בתפקיד כמו ראש לשכת אלוף בדרגת רב סרן, מבטיח בדרך כלל קידום לתפקיד בכיר יותר. יתרה מכך.

כישלונו של ה"סוס" בטיפוס לצמרת יביא לאבדן קצינים מצוינים שעם לכתו של פטרונם איבדו סיכוי להתקדם.

[בתמונה: מנהג הסוס והעגלה... כישלונו של ה"סוס" בטיפוס לצמרת יביא לאבדן קצינים מצוינים שעם לכתו של פטרונם איבדו סיכוי להתקדם. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Gellinger לאתר Pixabay]

על נושא זה עמד עוזי דיין (2006) שניתח את כשלי מלחמת לבנון. לטענתו הפעולה הראשונה שצה"ל צריך לבצע כדי לתקן את הכשלים, היא הורדת דרגת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה מאלוף לאלוף משנה, משום שדרגת אלוף היא מיותרת. הוא טוען שתפקיד זה שבעבר האלופים לא רצו לבצע, משמש כיום קרש קפיצה בטוח לתפקיד אלוף פיקוד, ומציאות זו היא משחיתה.

[מקור תמונתו של עוזי דיין: דובר צה"ל]

היימן מתאר גם הוא חלק מהבעיות הנגרמות בשל השיטה. לטענתו חלק מהגורמים המשפיעים על קידום קצינים בצה"ל הוא "תחושות הנובעות מנוחות של עבודה עם הקצין ('יס מן'), ולעיתים אפילו יחסי ידידות וחברות בין הקצין הבכיר לזה הנבחר".  עוד טען, כי:

קצין היודע שקצינים בכירים קובעים את עתידו באופן מובהק, עלול לשנות לאורך שירותו את התנהגותו, את תפקודו ואת התבטאויותיו. הוא עלול לכוון את דעתו ואת מעשיו לרצונם של מפקדיו, כדי למצוא חן בעיניהם או לפחות לא להרגיזם. על כן אין סיכוי שיתפתח שיח מקצועי שמטבעו הוא התפתחות דיאלקטית בין ניגודים. ביחסי פטרון ואנשיו אין מקום לחילוקי דעות בפרהסיה, וקיים חשש ממשי לאובדן הקשר שבין קידום למקצועיות. (היימן, 2007)

משפט הממחיש את הסכנות שב"קוד הנאמנות" נאמר בעדותו של רפ"ק דוד אנקונינה, מפקד יס"ם לכיש דאז ב"ועדת אור". כאשר הוער לו על ידי הוועדה שעדותו אינה עומדת בקנה מידה אחד עם עדות קודמת שלו בנושא רפ"ק גיא רייף, אמר:

אני את גיא רייף לא מכיר. קידומי לא תלוי בו, כך שלא היה לי שום עניין להסתיר משהו (ההדגשה שלי, פ.י.). (זינגר, 2003)

מתוך הלאו נשמע ההן. הקצין לא מסתפק בכך שאינו משקר, שכן, חובתו ונאמנותו של קצין חייבת להיות קודם כל לאמת, אלא, הוא מסביר שאינו משקר כי אינו חב נאמנות לגיא רייף. זוהי אמירה אינסטינקטיבית שבנויה על הפנמת ה"ברית הבלתי קדושה"שבין "קוד הנאמנות" ל"תרבות השקר". .

דוח "וועדת אור" נותן לנו גם דוגמה של "קוד הנאמנות" במשטרה מצידו של פקוד בכיר. הוועדה יצאה נגד ראש המטה המבצעי של השר בדרגת ניצב, שלדעתה, מתוך נאמנות למפכ"ל, נמנע מלדווח לשר הממונה כי התבצע ירי צלפים כלפי מפגינים במגזר הערבי בצפון הארץ במהלך מהומות אוקטובר 2000. הוועדה לא הסתפקה בכך, אלא אף קבעה בס' 22 להמלצות, כי ראש המטה לא יהיה עוד איש משטרה, כדי שלא יעמוד בכפל נאמנויות:

"... 22. המטה המבצעי במשרד לביטחון פנים. תפקידו של המטה המבצעי במשרד לביטחון פנים הוא לתת בידי השר לביטחון פנים כלים לפקח על עבודת המשטרה. השר לביטחון פנים אינו גורם מקצועי. בתור שכזה, הוא זקוק לעצה מקצועית, בלתי תלויה, אשר תסייע לו במילוי תפקידו בפיקוח על הגורמים השייכים למשרדו, ובמרכזם המשטרה. מכך נגזר הצורך, שראש המטה המבצעי ואנשיו לא יהיו אנשי משטרה פעילים.

מצב בו עומד בראש המטה המבצעי קצין משטרה פעיל, אשר נמצא בעיצומו של מסלול הקידום שלו, יוצר ניגוד עניינים מובנה בתפקיד זה. זאת, מהטעם הפשוט שראש המטה המבצעי עלול למצוא עצמו במצב בו מילוי חובותיו כלפי השר בביקורת על פעולת המשטרה, עלול לעמוד לו לרועץ בקידומו העתידי בתוך המשטרה. בכך יש כדי לפגוע ביכולתו של המטה המבצעי לבצע באופן מיטבי את תפקידו (ההדגשות שלי. פ.י.).

בשל כך ראוי, כי לתפקיד זה ימונו אנשים אשר אינם משרתים שירות פעיל במשטרה, ואשר אינם צפויים עוד לקידום במסגרת המשטרה. דברים אלה יפים גם לגבי תפקידים בכירים נוספים במשרד לביטחון פנים. מתברר, כי בתפקידים כאלה נושאים לא-אחת אנשים בעלי דרגות קצונה בכירות במשטרה. יהיו השיקולים העומדים ביסוד מצב זה אשר יהיו, מצב זה יוצר ניגוד עניינים טבוע, ויש להפסיקו..."

[בתמונה: כריכת דוח ועדת אור]

בהקשר זה ראוי לזכור את קביעת ועדת קרמניצר (1994, ע' 21), בעניין זה, כי נאמנות זו גוברת במשטרה על הנאמנות לארגון ולחוק.

טענות בהקשר דומה היו כנגד אלוף גדי שמני, מזכירו הצבאי של אהוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה. דוח וינוגרד כמעט ולא הזכיר את שמני, אולם "גורמים צבאיים" ו"גורמים מלשכת אולמרט" העלו טענות בתקשורת, כי למזכיר הצבאי הייתה אחריות רבה למצב שאליו נקלע ראש הממשלה חסר הניסיון, כי הוא אמנם התנגד לכמה מהחלטות הצבא, אולם, "הוא לא יכול היה לחלוק על הרמטכ"ל":

תפקידו של המזכ"ץ היה לייעץ לאולמרט... בדיוק במצבים כאלה צריך מזכיר צבאי שיגיד: "חכה שבוע", "תדאג לצייד את הימ"חים", "לא כך יוצאים למבצע צבאי". איפה שמני היה?

המזכיר נמצא בדילמה: הוא צריך לבחור בין נאמנותו לרמטכ"ל שימנה אותו לתפקידו הבא, לבין נאמנותו לראש הממשלה. (יהושוע, 2007).

הדוגמה ההפוכה היא של מפקד, המסתבך בשל הרצון לקדם כפיף. דוגמה כזו כבר ראינו בועדת זיילר. הוועדה הרחיבה בסוגיית מעורבותו של המפכ"ל דאז, משה קראדי במינוי נצ"ם יורם לוי, כשהיא משתמשת בתיאורים המדברים בעד עצמם (שם, עמ' 153-151):

מינוי נצ"ם יורם לוי לראש הימ"ר היה רווי פעילות יוזמת מצד רנ"ץ משה קראדי שהיה אז מפקד מחוז הדרום, והכל למען השגת המינוי של נצ"ם יורם לוי לתפקיד... (ועדת זיילר, 2007, ע' 151).

פרשת המינוי חשפה כמוצר לוואי את נכונותו של רנ"ץ קראדי לדווח לדרג גבוה של קציני משטרה דיווחים שאינם האמת במלואה (ההדגשות שלי. פ.י.) בהקשר לבדיקות ולמינוי (של נצ"ם יורם לוי, פ.י.). (שם, ע' 153)

[נצ"ם יורם לוי. התמונה היא צילום מסך מכתבת ערוץ 2]

במסיבת העיתונאים בעקבות הגשת הדוח היה יו"ר הוועדה, ורדי זיילר, נוקב הרבה יותר בעניין זה וטען, כי מפכ"ל המשטרה, משה קראדי, "לא אמר אמת לקציני המשטרה בנושא בדיקת הפוליגרף של נצ"מ יורם לוי". לטענת זיילר, לוי רעד במהלך בדיקת הפוליגרף שנעשתה לו בשאלת קשריו עם האחים פריניאן, באופן שלא אפשר לדעת אם הוא דובר אמת, אך כשנדון מינויו של לוי למפקד ימ"ר דרום, קראדי סיפר כי "הכל עבר בסדר" (נענע 10, 2007).

בעקבות הדינמיקה שיצרו הדוח ומסיבת העיתונאים, אולץ המפקח הכללי של המשטרה, משה קראדי, לפרוש מתפקידו בטרם עת.

דוגמה משולבת של "תרבות השקר" ו"קוד הנאמנות" היא של מפקד תחנת קריית מלאכי לשעבר, סגן ניצב עמיר קמחי, ושל ראש משרד הקהילה שלו שלו (אק"ם), מפקח דורון דנינו, נגדם הגישה המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים ב- 24 בפברואר 2009 כתב אישום. השניים מואשמים בעבירות של שיבוש הליכי משפט, מרמה והפרת אמונים והדחה בחקירה. על פי האישום, השניים סגרו תיקי פשיעה על מנת לשפר את הסטטיסטיקה הפלילית של התחנה.

על פי כתב האישום, הנהיג מפקד התחנה מדיניות שנועדה ליצור מצג כוזב לפיו פחתה רמת פשיעת עבירות הרכוש באזור התחנה. זאת, תוך "העלמת" אירועים שבהם בוצעו עבירות רכוש והצגת תמונה מעוותת של הסטטיסטיקה הפלילית הנוגעת לעבירות אלו, באופן שיצר מצג שווא כאילו הצליחה התחנה להוריד את מספר עבירות הרכוש באזור. לפי המדיניות שהונהגה, הנחה מפקד התחנה לפעול על מנת להביא לגניזה, בניגוד לחוק ולפקודות המטה הארצי, שלכמה שיותר עבירות רכוש כ"אירועי סיור", מבלי שיפתח בעניינם תיק חקירה.

[למקור התמונה משמאל, לחצו כאן]

על פי כתב האישום, פנה מפקד התחנה קמחי אל ראש משרד החקירות והמודיעין בתחנה וניסה להדיח אותו, שיגרום לכך שלא יוגשו תלונות על ידי אזרחים שבוצעו כנגדם עבירות רכוש וכך "יועלמו" אירועי פשיעת רכוש נוספים. כשסרב הקצין, שכנע קמחי את קצין האק"ם לעשות זאת. מאחר ומפקד התחנה אחראי על ההערכה התקופתית של הקצין, ניתן להבין את הדילמה שבה היה נתון קצין האק"ם. בניגוד לקצין החקירות, הוא בחר ב"קוד הנאמנות" ופעל על פי הנחיות מפקדו. בשל הלחץ שהפעיל מפקד התחנה, נרשמו על-ידי דנינו דו"חות פעולה שהכילו פרטים שקריים. עובדות האירועים שובשו ונמנעה חקירה של האירועים. מפעם לפעם אף שוכנעו מתלוננים שלא להגיש תלונה (ששון , 2009).

דוגמה נוספת היא האנשים שהקיפו את מפקד מחוז ירושלים לשעבר, ניסו שחם, ידעו על פרשיות המין שנהל עם פקודות ולא דווחו. אחד מהם, תנ"ץ ניסים אדרי, פוטר כי ידע ולא דיווח (דנון, 2015).

[ירקוני יורם (2015), הניצבת שידעה על ההטרדות במשטרה - ושתקה, 16/2/15, ynet]

קוד הנאמנות גם בשירות בתי הסוהר

בערב ראש השנה תשפ"ב, בליל ה- 6-5 לספטמבר 2021, ברחו שישה מחבלים-אסירים (וביניהם המחבל זכריה זביידי) מהכלא, באמצעות מנהרה של עשרות מטרים שחפרו בחודשים האחרונים. אין כמו הומור להסוות תסכול ממצב הגופים הממשלתיים שלנו; והבריחה יצרה גם של כרזות מחאה לעגניות על תפקוד שירות בתי הסוהר.

בתגובה פרסם אבי בן חמו ברשתות החברתיות את הפוסט הבא:

בפוסט מבקש / דורש אבי בן חמו (בשם מי? בשם התרבות הארגונית כמובן; שבן חמו משמש בה הפעם, 'שומר חומות') מסוהרי שב"ס לעזוב קבוצת פייסבוק שמנהל אחר, כיוון שהוא "משמיץ את שב"ס"...

[לפוסט של אבי בן חמו בפייסבוק, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'תרבות של שקר' בצה"ל, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), אמון: התנאי האולטימטיבי לכל אינטראקציה חיובית…, ייצור ידע, 15/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• יצחק אדיג'ס (2019), להיות נאמן - למי?, ייצור ידע, 21/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), ארגון צבאי, ייצור ידע, 20/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ביורוקרטיה, ייצור ידע, 20/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על תרבות ארגונית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות של שקר, ייצור ידע, 24/7/14.
• יחזקאלי פנחס (2008), רעיון מחולל, כתבה שלישית בסדרה, מראות המשטרה, גיליון 226, עמ' 31-28; ראה גם באתר האינטרנט של המשטרה: police.gov.il.
• יחזקאלי פנחס (2000), סוגיית הקידום בארגונים היררכיים, מראות המשטרה, גיליון 178, יולי-אוג', 2000, עמ' 24-25.
• עופר בורין (2019), אלוהים ה"סנדק" ופדיון הבן, ייצור ידע, 26/5/19.
• פס"ק אדרי - זה מה שבית המשפט חושב על קוד הנאמנות המשטרתי: איתמר לוין (2017), ביהמ"ש אישר לפטר את אדרי מהמשטרה, מחלקה ראשונה, 26/1/17.
• דנון יצחק (2015), תנ"ץ ניסים אדרי עתר נגד פיטוריו, מחלקה ראשונה, 21/9/15.
• ירקוני יורם (2015), הניצבת שידעה על ההטרדות במשטרה - ושתקה, 16/2/15, ynet.
• נחמני נתיב (2008), דוגמה אישית: המפכ"ל טס ב-180 קמ"ש, וואלה חדשות, 28/1/08.
• הספר: משה (בוגי) יעלון (2008), דרך ארוכה קצרה, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
• Coser Lewis A (1967), Greedy Organisations, European Journal of Sociology, Volume 8, Issue 02, November 1967, pp 196-215.
• De Campo, M.E. (2013). Contemporary Greedy Institutions: An Essay on Lewis Coser's Concept in the Era of the 'Hive Mind'. Czech Sociological Review, Vol. 49, No. 6, pp. 969-987.