פנחס יחזקאלי: עמיר מולנר – בית ספר לשוטרים…

[התמונה: צילום מסך של עמיר מולנר מכתבת הערוץ השני,  15 בנוב׳ 2013]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

המאמר עודכן ב- 4 בדצמבר 2020

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו אחד משלושה מאמרים על עמיר מולנר באתר זה. האחרים:

*  *  *

מעטים העבריינים הבכירים שגדלו בסביבה נורמטיבית; שנלחמו בצה"ל כדי להישלח לשירות קרבי ושביצעו אותו במלואו בהצלחה רבה; שיש להם יותר שותפויות מיריבויות; שהם אנשי משפחה סולידיים, שמדברים בנימוס, שמכבדים בדרך כלל אנשי משטרה, ושמתרחקים מאור הזרקורים, שאינם מדברים עם עיתונאים; ובעיקר, שאינם נוטים להפגין את כספם. מעטים גם העבריינים הבכירים שייצגו את עצמם בכישרון רב בבית המשפט וזוכו; אבל, כזה הוא עמיר מולנר, גרוש ואב לילד, המתגורר ברמת גן...

השיא ביחסיו של עמיר מולנר הוא בתביעות שלו את המשטרה על "תקלות מבצעיות": הנזקים שהם גורמים לו במהלך החיפושים שהם מבצעים, בדירתו וברכבו. סך הפיצויים שמולנר קיבל מאז 2017 ממשטרת ישראל, בגין מה שהם מכנים "תקלות מבצעיות", עומד על 72 אלף שקלים.

[למאמר בהקשר זה של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'עמיר מולנר – מפקד המכללה לשוטרים!', לחצו כאן]

עמיר (אילן) מולנר (נולד ב־1972 ברמת גן) הוא פושע ישראלי, שנחשב בעבר, לאחד ממנהיגי כנופיית רמת עמידר. עם מעצרו של זאב רוזנשטיין, הפך מולנר ליעד המרכזי של משטרת מחוז תל אביב, ונחשב - עדכני לשנת 2013 - לעומד בראש ארגון הפשיעה החזק בישראל (ערוץ 10, 2013) (ויקיפדיה). הונו נאמד בכ- 100 מליון ש"ח והוא מפעיל כ- 50 חיילים. הכנסותיו מגיעות מבוררויות, מהלוואות בשוק האפור, מניכיון צ'קים, מגביית חובות; וגם מעסקים בחו"ל, בדרום אפריקה ובמרוקו בשיתוף שלום דומראני. בנוסף, הוא מנהל גם עסקים חוקיים: חנויות ושותפות מסוימת בשוק הסיטונאי בתל אביב (איפרגן, 2016).

מולנר הוא בין הבודדים מראשי הפשע המאורגן, שהמשטרה לא הצליחה לשים את ידה עליו ולהפלילו. בשנים האחרונות התחזק מבחינה דתית ונוהג להיפגש עם רבנים בבני ברק (איפרגן, 2016).

[לסקירה על זאב רוזנשטיין, לחצו כאן]

מולנר נחשב לעבריין נועז וקר רוח, שאיננו חושש לחייו. הוא מעורב בעשרות עסקאות, צובר בעלי ברית ונאמנים, ולא חושש להיכנס לעימותים ולפלוש לטריטוריות זרות. שמו נקשר בשלל פרשות שזכו להד תקשורתי רב, כולל פרשת פריניאן.

הוא שונה מהעבריינים הבכירים האחרים בשני תחומים עיקריים, שמסבירים את כושר השרידות הגבוה שלו (לוי, 2006):

  • הוא איש של שותפויות, ונמצא ביחסים טובים עם עבריינים רבים.
  • הוא סיגל לעצמו תרבות שונה מהתרבות העבריינית המקובלת שכוללת נסיעה במכוניות פאר, שעוני יוקרה ונשים יפות, מולנר הוא איש משפחה מסוגר, מופנם, מרוחק וסולידי, שמתרחק מאור הזרקורים, מעדיף להישאר בבית ואינו נוטה להפגין את כספו.
בריתות וקשרי עבודה יריבויות משמעותיות
שלום דומרני, משפחת מוסלי, איציק אברג'יל, אסי אבוטבול, איתן וערן חייא, בן כהן, משפחת קראג'ה דרור אלפרון, נסים אלפרון (נערכה סולחה ויש רגיעה ביחסים)

ילדות 

להלן סיפורו של מולנר, כפי שסופר בכתבה של ערוץ 2, מה- 15 בנוב׳ 2013:

האסטרטגיה: שותפויות והימנעות, במידת האפשר, מסכסוכים

אחד המאפיינים העיקריים של עמיר מולנר - שהוא גם סוד שרידותו - הוא האסטרטגיה שלו להימנע מסכסוכים מיותרים, וליצור שותפויות עם יריבים פוטנציאליים. לוי (2006) מצטט קצין משטרה שהגדיר את האסטרטגיה שלו: "מולנר הוא קבלן עבודות. מבחינתו הכל זה כסף. מי שמשלם מקבל שירות. אין לו העדפה לצד זה או אחר" (לוי, 2006). הוא שומר על יחסי חברות עם:

  • עם בני משפחת מוסלי והעבריינים, איתן וערן חייא, השותפים איתו בקזינו בבולגריה ;
  • עם אסי אבוטבול, שמקיים עמו עסקי חלפנות משותפים. לאחר תקרית הדקירה במלון דניאל, הוא היה הראשון שהלך לבקרו.
  • עם איציק אברג'יל (בתמונה משמאל). בסכסך במלון דניאל בינואר 2006 עם משפחת אלפרון - שבו נדקרו מולנר ושניים מאנשיו - ניסה יעקב אלפרון לערב את אברג'יל ביישוב הסכסוך אך נענה בסירוב ולא במקרה. אברג'יל בחר לשמור על נייטרליות.

[בתמונה משמאל: יצחק אברג'יל. צולם במהלך הסגרתו לארצות הברית. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי israeli police facebook page by an OTRS permission. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

  • עם ערבים ישראליים מבקה אל גרביה, שמספקים לו חומרי חבלה.
  • עם סוחרי סמים ישראליים שעובדים בדרום אמריקה.
  • עם חמולת אבו זייד. מותו של מוחמד אבו זייד - עבריין סמים כבד, שנהרג באוקטובר 2005 מפיצוץ מטען חבלה שהרכיב בדירה בדרום תל אביב - היה טראומטי בעבורו. הוא הסתגר עם עצמו והתקשה לעכל שחברו מת ב'תאונת עבודה'.
  • וגם עם העבריינים טל יוסף, בן סוטחי, ריקו שירזי, חני ג'רבי, בן כהן ובני חמולת קראג'ה.

ילדות

גם ילדותו והתבגרותו של עמיר מולנר חריגים ביחס לעבריינים אחרים: עמיר מולנר נולד בשנת 1973. הוא גדל במשפחה אשכנזית ממוסדת - שגרה בשדרות ירושלים ברמת גן - והוא הבן הבכור להוריו. אביו, שעלה מהונגריה בנערותו, היה קצין משטרה, ואמו, בת לעולים חדשים ממרוקו, מזכירה בבית ספר (הערוץ השני, 2013) (ערוץ 10, 2013) (ויקיפדיה). בשכונה סיפרו על ילד כחול עיניים, שקט ומנומס, שהיה תלמיד תיכון ממוצע בהישגיו, ושנזכר בעיקר בזכות כישוריו על הסקייטבורד, שממנו לא ירד. אלוף ישראל לשעבר בסקייטבורד, גיא 'נילס' זלמנוביץ' העיד כי "בגיל 16-15 היה מולנר אלוף רמת גן, ועשה תרגילים מדהימים. מעט מאוד אנשים העזו לקחת סיכונים כמוהו. לא היה לו פחד" (לוי, 2006).

[התמונה: צילום מסך מתוך כתבת התחקיר של ערוץ 2]

ההתחלה: כנופיית רמת עמידר והסתבכות ראשונה

לקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, התחבר מולנר בן ה-16 לנערי שכונת רמת עמידר - שכונת פשע ומצוקה - ולמעשיהם. כתוצאה מכך, נעצר בנובמבר 1988 בפעם הראשונה בעקבות קטטה. במשפט הודה במיוחס לו, ונקנס ב- 75 שקלים. שבועיים לאחר מכן נעצר שוב, הפעם בחשד לגנבה ולאחזקת כלי פריצה. הוא נשפט בשנית ונדון ל-3 חודשי מאסר על תנאי. כשהיה בן 17 נעצר 3 פעמים נוספות (הערוץ השני, 2013) (לוי, 2006).

לוי (2006) סובר כי לא מן הנמנע הוא, שהמעצרים נועדו לרכוש את אמונו של מי שהיה אז 'מלך' שכונת רמת עמידר, יוסי הררי., שפעל בחסות הפטרון באותם שנים, יעקב אלפרון, ראש משפחת הפשע הראשונה בישראל (ערוץ 10, 2013). מי שהכיר להררי את מולנר היה חברו, בן כהןמולנר התחבר גם ל'חיילים' נוספים שלו, אמיר זכריה וטל יוסף. הם גדלו עם הררי בשכונה, והוא הכיר אותם כל חייו וסמך עליהם. מולנר לעומת זאת, בא מבחוץ. "בן של שוטר ואשכנזי קטן עם עיניים כחולות". הוא היה חייב להוכיח את עצמו. ואמנם, תעוזתו ויכולתו לשתוק בחדרי החקירות שבו את ליבו של הררי, והוא הפך לאיש הביצוע שלו. הררי שלט אז על שוק הכבלים הפירטים באזור (הערוץ השני, 2013) (לוי, 2006).

[כתבת הפרופיל של לוי (2006) על מולנר, במוסף '7 ימים' של ידיעות אחרונות, שהועלתה לאינטרנט באתר Scribed]

שירות צבאי מלא ומצטיין ביחידה קרבית

כשמלאו למולנר 18 שנים התגייס לצה"ל, ששיבץ אותו - בשל עברו הפלילי כטבח ביחידה ערפית. אולם, מולנר נלחם במערכת ודרש לשרת כלוחם ביחידה קרבית. חצי שנה לאחר הגיוס השתלמה עקשותו, והוא הועבר לבסיס הטירונות של חטיבת גולני, ולאחר מכן שובץ כלוחם בגדוד 12, והפך למא"גיסט מצטיין וללוחם מוערך (הערוץ השני, 2013) (ערוץ 10, 2013) (לוי, 2006).

חברו לפלוגה, אילן גבריאל, העידו עליו כך: "מולנר היה מא"גיסט מקצועי. חייל שאין לו פחד. הוא היה חבר טוב ולוחם טוב, שאף פעם לא מצמץ. היה לו כושר גופני מדהים. הוא היה יכול לרוץ בלי הפסקה. בטירונות הוא... שבר את כל השיאים של גולני". בספר המחזור של פלוגה א' כתבו החברים על מולנר חמשיר: "רץ, מקפץ, מרים, מדלג / מרביץ ומכה, פוצע והורג / סוחב הכל בקלות מרגיזה / את המאג סחב ללא הפוגה" (ערוץ 10, 2013) (לוי, 2006).

באמצע פברואר 1993 נתקל סעור שגרתי - ומולנר בתוכו - בקבוצת פלסטינים צעירים שיידתה בחיילים אבנים. החיילים הגיבו באש. מהירי של מולנר וחייל נוסף נהרג נער  פלסטיני אחד בן 16 - אמג'ד מסעוד משאקי - ושני נפצע. מפקד הפלוגה באותה עת, תת אלוף משה (בוגי) יעלון הגיע לזירה, תחקר את מולנר וחבריו ושיבח את פעילותם (הערוץ השני, 2013) (לוי, 2006).

מולנר שרת שירות מלא ועטור שבח והשתחרר מצה"ל בדרגת סמל.

חזרה לכנופיית רמת עמידר

לאחר שחרורו מצה"ל - ובשונה מחבריו לפלוגה - מולנר לא נסע לטיול ארוך בחו"ל, אלא חזר לשכונת רמת עמידר, ולחבריו הישנים. השירות הצבאי העניק לו ניסיון קרבי עשיר וידע נרחב בשימוש בכלי נשק ובהכנת מטעני חבלה. זהו נכס אדיר עבור משפחת הררי, ומשם, קריירת הפשע שלו המריאה (הערוץ השני, 2013) (ערוץ 10, 2013) (לוי, 2006).

במהלך השנים שלאחר מכן, התחזק מעמדו של מולנר עד שנחשב לאחד ממנהיגי כנופיית רמת עמידר. במהלך שנים אלו פעלה הכנופיה בחסות ובשיתוף פעולה עם יעקב אלפרון בתחום הסחר בחשיש ובגביית חובות (ויקיפדיה).

[בתמונה: הפטרון והיריב המיתולוגי: יוסי הררי. צילום מסך מתוך כתבת התחקיר של ערוץ 2]

במהלך תקופה זו מפתח מולנר סגנון ייחודי, המאפיין אותו עד היום: הוא לא מתנהג באלימות ברחובות - כמו עבריינים אחרים כאברג'יל או האלפרונים - אלא פועל בשקט ובאופן סולידי תוך עשיית שימוש רב במטענים מתוחכמים, תוך שהוא בוטח ב- 3-2 אנשים בלבד שלא יפילו אותו (הערוץ השני, 2013).

בתחילת 1995 פתח מולנר ביחד עם שני חבריו - בן כהן ואמיר זכריה - קזינו לא חוקי. אולם, הקזינו נסגר על ידי המשטרה 20 יום לאחר מכן. כשנכשלו, ניסו השלושה לסחוט כספים מהיועץ המקצועי ששכרו, מהמר כבד בשם ברוך שמואל ('שאמולי'). לאחר שדרש מ'שאמולי' כרטיסי טיסה וסורב, הגיעו השלושה למשרד הנסיעות שלו, תקפו את שותפו ואותו, אולם נעצרו על ידי המשטרה. בחקירתו במשטרה הכחיש מולנר כל קשר לדברים:

"אינני מבין איך הגיעו ההאשמות האלה. אני ובן שותפים מלאים במשרד הנסיעות. אינני רואה שום סיבה לחשוד בסחיטה או בצורה לא כשרה של שותפות. מאז פתיחת הקזינו, כל עסק  שפתח 'שמואלי', הוא היה פונה אלינו כשותפים. ההסכמים בינינו היו כולם בעל פה. הבאנו איתנו משקיעים, שמוכנים לתת דחיפה ראשונית לעסק, והוא נתן ייעוץ". למרות ההכחשות הסכים מולנר לעסקת טיעון, שבמסגרתה הורשע בעבירות עושק ותקיפה ונדון ל- 18 חודשי מאסר. בתום שני שלישים ממאסרו שוחרר, וריצה את השליש הנותר בעבודות נגרות במושב בית הלל, תחת חסותו של המ"מ שלו בגולני (לוי, 2006).

[התמונה: צילום מסך מתוך כתבת התחקיר של ערוץ 2]

במהלך תקופת המאסר, פרצה מלחמת כנופיות, בשל התפצלותה של כנופיית רמת עמידר בעקבות כליאת מנהיגיה: התאומים יוסי ורוני הררי (ערוץ 10, 2013):

  • בראש אחד המחנות עמד חברו הטוב של מולנר, אמיר זכריה.
  • בראש השני עמד יצחק חדיף, המכונה 'חישי'  (לוי, 2006), שסיפח חלק מאנשי הררי לכנופייתו - כנופיית פרדס-כץ - שפעלה בצפון בני ברק והתחרתה בכנופיית הררי על השליטה על שוק ההימורים שפרח באותה עת.

[בתמונה: יצחק חדיף ('חישי'). צילום מסך מתוך כתבת התחקיר של ערוץ 10]

ב-1 במאי 1995 נרצח זכריה בירי בביתו. זה היה הפתיח למסע דמים שנמשך יותר מארבע שנים. מולנר נעצר מספר פעמים בחשד למעורבות בשרשרת הרציחות, אולם לא הוגש נגדו שום כתב אישום. באחד המעצרים ביקש מולנר לכלוא אותו עם שלושה מחברי הכנופיה היריבה - כדי להוכיח שאין ביניהם כל יריבות - אולם השוטרים סרבו (לוי, 2006).

ב- 1998 השתחרר מהכלא יוסי הררי, מנהיגה האגדי של הכנופיה. ימים מספר לאחר מכן פוצץ בפרדס-כץ רכבו של אחיו הבכיר של 'חישי' - ואב ל-11 ילדים - הרב שמעון חדיף. מטען הוסלק במשענת הראש של מושב הרכב שלו. בשל התחכום יוחס הביצוע למולנר, אולם מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום בגין זאת (הערוץ השני, 2013) (לוי, 2006).

בעקבות הרצח פורקה הכנופיה, כשיוסי הררי לוקח לעצמו את כל כספה של הכנופיה - כ-10 מליון דולרים - ונוטש. מולנר שכעס על היעלמות הכסף הסתכסך עם הררי, וזמן מה לאחר מכן עזב את הארץ לדרום אפריקה (לוי, 2006).

[התמונה: צילום מסך מתוך כתבת התחקיר של ערוץ 2]

1998: עד מדינה נגד מולנר

במהלך שהותו בחו"ל הצליחה המשטרה לגייס עד מדינה בפרשת רצח חדיף - ניסים ימין - שהעיד על מעורבותם של יוסי הררי ומולנר ברצח, כמו גם בניסיון רצח נוסף של אבי ביטן ('חייל' של 'חישי'). בעקבות העדות הורשע הררי בשידול לרצח, אולם הפרקליטות טעתה והחליטה להמתין עם תיק הרצח כדי 'לא לחשוף קלפים'. כתוצאה מכך היה להררי ולמולנר אינטרס קיומי להיפטר מעד המדינה לפני המשפט. בניסיון חיסול שלא פוענח (מטען ברכב, כרגיל...) הוא נורה ונותר משותק לכסא גלגלים (לוי, 2006) (ערוץ 10, 2013).

1998: המעבר לחו"ל

בשנת 1998 עזב את ישראל ועבר לדרום אפריקה, שם חבר לעבריין ישראלי, באר שבעי, בשם, ליאור סעת. באותה תקופה נפוצו דיווחים על מאפיה ישראלית שמשתלטת על עסקים ביוהנסבורג וסוחטת דמי חסות. ב- 2001 הועמד סעת לדין בגין רצח סוחר יהלומים. אולם, שוחרר לאחר ששלושה עדי מפתח בפרשה נרצחו. הרוצחים לא נתפסו... (לוי, 2006).

כיוון שהוגדר על ידי המשטרה בדרום אפריקה כמנהיג ארגון פשע ישראלי שפעל במקום - והוצא נגדו צו מעצר - נאלץ לעבור בשנת 2001 למקסיקו, שם התחבר לקבוצת עבריינים ישראלים בעיר הקיט קנקון. דמות מעניינת שאליה חבר מולנר במקסיקו היה השוטר הרוצח צחי בן אור, שהפך 'חייל' של מולנר ואף התגורר עמו תקופה מסוימת באותו בית (לוי, 2006). גם במקסיקו הוגדר, עד מהרה, כמנהיג ארגון פשיעה (ויקיפדיה).

השהות בחו"ל הכבידה על מולנר שלא יכול היה לחזור בשל תיק רצח חדיף שהיה תלוי נגדו. הוא חווה דיכאונות ולבסוף התחתן במקסיקו עם צעירה ישראלית ממשפחה דתית ורצה להקים משפחה (לוי, 2006).

2004: ראש ארגון פשיעה - מהמסוכנים בישראל

בתחילת יוני 2004 נורה שוב עד המדינה, ימין, בביתו בעת ששהה שם עם ילדיו. אלמוני העמיד סולם בחזית הבית, טיפס אל המרפסת שבקומה הראשונה ודרך התריסים ירה בו והרגו הפעם מת (ראו כתבת עיתון משמאל), ודרכו של מולנר לשוב לישראל נסללה. נגד הרוצח לא הוגש כתב אישום, אולם החשד נפל על עבריין צעיר בשם ערן חייא, שביקר בעבר בקנקון. עקב כך, ביוני 2004 חזר לישראל (לוי, 2006) (ויקיפדיה).

אחד הדברים הראשונים שעשה מולנר עם חזרתו לארץ היה לסגור את הסכסוך עם יוסי הררי. בפגישה שהתקיימה בקיץ 2004 בוילה של הררי בקיסריה - בהשתתפות יוסי מוסלי, חני ג'רבי, עורך הדין אלי כהן ואחרים סוכם, שהררי ישלם למולנר מליוני דולרים תמורת סגירת הסכסוך (לוי, 2006).

במקביל, הלך מולנר גם למשפחת חדיף, וסגר עימם את הסכסוך בדרכי שלום, והוא מנסה לעשות את אותו הדבר עם יעקב אלפרון (ראו בהמשך) (הערוץ השני, 2013).

לאחר ששב לישראל התחזק מעמדו, והוא נחשב לעומד בראש ארגון פשיעה. הוא משתלט על קווי חלוקה של ירקות, מעורב בעסקאות נדל"ן מפוקפקות במזרח אירופה, מלווה בריבית ושמו נקשר גם ליבוא מאות קילוגרמים של סמים לישראל (הערוץ השני, 2013). למולנר יוחסה מעורבות בסכסוכים שונים כבורר, ועיסוק בגביית חובות שכלל סחיטה באיומים. מיוחסת לו בעלות סמויה בעסקים שונים במגוון תחומים (לוי, 2006) (ויקיפדיה).

לאט לאט החל שמו לעלות יותר ויותר בתקשורת. הוא הסתכסך עם שכניו במגדלי אקירוב, שסלדו מהשכן העבריין, וזכות החנייה שלו בבניין נשללה מחשש לשלום הדיירים. כתוצאה מכך פוצצה מכוניתו של מנהל הבניין. הפרשה הגיעה לבית המשפט ומולנר זכה... בהמשך עזב את הדירה בשל כך שבעלת הדירה סרבה לחדש את חוזה השכירות בשל לחץ הדיירים (לוי, 2006) (ויקיפדיה)..

בהמשך נרצח מקורבו, צחי בן אור, בנסיבות מסתוריות במקסיקו, והרצח פתח את הפרשה שכונתה, 'פרשת פריניאן'. במהשך הסתכסך עם יעקב אלפרון, שבעבר היה נערץ עליו (לוי, 2006).

2006: ניסיון הסולחה, שלא עלה יפה, עם יעקב אלפרון: השפלה וחיסול

עקבי במדיניותו, מנסה מולנר ב-2006 לעשות סולחה גם עם יעקב אלפרון. היא נערכה במתכוון במקום ציבורי, במלון דניאל בהרצליה. יעקב אלפרון הגיע מלווה בבנו דרור. אחרי מספר דקות כבר הידרדרה השיחה לחילופי האשמות ולאיומים. אז קם מולנר והחל להכות את יעקב. דרור, שאבטח מבחוץ, לקח סכין יפני, רץ פנימה, חתך את עמיר ("עשה לו פנס") בלחיו הימנית, וכולם נמלטו מהמקום. מולנר ששתת דם הושפל באופן פומבי, ונאלץ לשכב בבית חולים. כששוחרר מבית החולים הסתתר מתחת לכובע קפוצ'ון להסתיר את הפגיעה (הערוץ השני, 2013).

שנתיים לאחר מכן - ב- 17/11/08 - נהרג יעקב כתוצאה מפיצוץ מטען במכונית. והרצח יוחס למולנר. אבל הוא כמנהגו בחיסולים כגון אלה, שהה בחו"ל - הפעם בארצות הברית - ונמצאו למעורבותו ברצח כל ראיות. עד היום לא הואשם איש בפרשה (הערוץ השני, 2013) (ויקיפדיה):

2008: הכל בגלל אקדח...

ב־2008 נעצר מולנר והורשע באשמת החזקת אקדח ותחמושת ללא היתר לאחר שתועד במצלמת אבטחה מוציא נשק מסליק ברמת גן, ונידון ל־32 חודשי מאסר (הערוץ השני, 2013) (ויקיפדיה). במהלך מאסרו שהה בהפרדה בכלא השרון. שוחרר ממאסרו ביולי 2011. כעבור זמן קצר נעצרו מספר אנשים אשר נטען כי להם זיקה למולנר באשמת ניסיון סחיטה של אמרגנה של מרגלית צנעני. לאחר שיחרורו מהכלא נמלט מישראל בשל מעורבותו ככל הנראה במרמה, הלבנת הון, קשירת קשר ומעורבות בעבירות נשק ושהה בתאילנד כששב ארצה ב-2 באוקטובר 2015, נעצר בנתב"ג ברדתו מטיסה מקפריסין בה שהה טרם חזרתו.[2]לאחר כשבועיים במעצר, ולאחר שהמשטרה הגישה פעמיים ערר נגד שחרורו לביהמ"ש המחוזי, מולנר שוחרר לאחר שהמשטרה הודיעה כי אין בכוונתה להגיש כתב אישום בגין החשד העיקרי של החזקת נשק (הערוץ השני, 2013) (ויקיפדיה).

מולנר נחשב למומחה בהכנת מטעני חבלה, ומיוחסים לו מספר מעשי רצח שבוצעו באמצעותם, אך הוא מעולם לא הורשע בהם. אחד מאנשיו הבכירים הוא בן כהן (ויקיפדיה), שרגליו נקטעו כשמולכד רכבו.

אוקטובר 2009: פרשת "כוכב הצפון"

במסגרת פרשה זו, נתפס משלוח של 108 ק"ג קוקאין, אשר לפי החשד הוברח מפנמה לישראל על ידי רשת הברחת סמים חובקת עולם, שבה היו שותפים ארגונו של עמיר מולנר, (ראו תמונה משמאל) ומשפחת קראג'ה (חננאל, 2009).

[בתמונה משמאל: עדאל קראג'ה בבית המשפט בפרשת כוכב הצפון, אוקטובר 2009. צילום מסך מתוך חדשות 2]

אחד מראשי הרשת, עבריין ידוע ומוכר מצפון הארץ, הפך לעד מדינה וסלל את הדרך לשורת מעצרים של בכירים בעולם התחתון (חננאל, 2009).

[להרחבה על משפחת קראג'ה, לחצו כאן]

זרעי החקירה, שנמשכה למעלה משנתיים, הונחו כבר בשנת 2005, כאשר הבחינו ביחידה המשטרתית המרכזית (ימ"ר) ברשת הברחת סמים אותה ניהל מישל בן סימון, יהודי צרפתי המבוקש גם בצרפת בגין הפצת סמים. ככל הנראה, בן סימון היה אחראי על רווח ודאי לארגוני הפשע- על השקעה בסך 6,000 דולרים לרכישת סמים, היו מרוויחים בארגון כמאה אלף דולר ויותר. תפקידו של עד המדינה, יחד עם עבריין בשם שמעון אזולאי, היה לתווך בין ארגוני הפשע לבן סימון (חננאל, 2009).

אחרי שביצעו האזנות ומעקבים רבים במשך שנתיים, בחודש מאי 2009 הבחינו בימ"ר כי מתארגנת עסקת יבוא של 108 קילוגרם קוקאין מפנמה לישראל והחליטו לפעול. האחראים למבצע ההברחה לישראל כונו על ידי המשטרה, "מטה הייבוא" (חננאל, 2009).

עד המדינה היה הדרג המתווך בין ארגוני הפשע המממנים, לבין "מטה הייבוא". בעדותו סיפר שיחד עם שמעון אזולאי, שם בידיו של מישל בן סימון 130 אלף דולר, על מנת לממש את הברחת הקוקאין שנתפסו בפנמה. הוא סיפר כי אזולאי העביר 80 אלף דולר, מהם 20 אלף מארגון מולנר, 35 אלף ממשפחת קראג'ה ו-25 אלף ממשפחת שושני בטבריה (חננאל, 2009).

כאשר התעכבה העסקה בשל בעיות לוגיסטיות, נחטפו אזולאי ועד המדינה על ידי משפחות שושני וקראג'ה לחוף הים בטבריה, שם דרשו מהם את הכסף בחזרה. עד המדינה נחטף פעם נוספת על ידי עדאל קראג'ה, אשר לקח אותו לפרדס ואיים עליו שישיב לו את כספו בחזרה (חננאל, 2009).

כשפנה עד המדינה לבן סימון, האחרון אמר לו כי הכסף לא יועד כולו לעסקה, אלא לכיסוי חוב שהיה חייב לו אזולאי. עד המדינה סיפר כי בשלב זה, פנה לגיא וברמן ואורי לוזון מארגונו של עמיר מולנר, והם אלה שהצילו אותו מידי משפחת קראג'ה ושושני, ופרסו עליו את חסותם. עד המדינה הצליח להסכים עם וברמן ולוזון על ביצוע עסקת סמים בהולנד, של הברחת חשיש ממרוקו לאמסטרדם, ממנה צפוי היה להרוויח את סכום הכסף אותו ישיב למשפחות הפשע (חננאל, 2009).

עמיר מולנר נעצר חודש לאחר תפיסת 108 ק"ג הקוקאין בפנמה, ב-16 בספטמבר 2009, ביחד עם עוד 22 חשודים (חננאל, 2009). אולם, הצליח 'להחליק' מהתיק, ושוחרר כשבוע לאחר מכן.

2013: חזרה בתשובה

ב- 2013 חזר מולנר בתשובה, גידל זקן חבש כיפה ודרש מחבריו לקרוא לו בשם 'אברהם' (חדשות 2, 2013).

2013: הסולחה עם נסים אלפרון

בינתיים גבר הלחץ על משפחת אלפרון, וניסים אלפרון, אחיו של יעקב שחוסל, חווה שני ניסיונות חיסול שהמחיש לו כנראה את הדחיפות בהשגת סולחה עם מולנר (שניים מרכביו פוצצו, בתל אביב וברמת גן. איש לא הואשם מעולם בחיסולים הללו) (חדשות 10, 2013).

ב- 24 באפריל 2013 נפגש עמיר מולנר בבית קפה במתחם הבורסה עם נסים אלפרון. הפגישה לוותה בחיבוקים ובנשיקות. אח"כ הביא אלפרון לשם את בני משפחתו, אשתו ואחת מבנותיו (חדשות 2, 2013).

'טיפול' משטרתי צמוד ותגובה

בשנים האחרונות זוכה מולנר לטיפול צמוד מהיחידה הכלכלית ב'להב 433'. את התיקים הוביל פרקליט אחד נחוש, שהתבלט בדבקותו בתיקיו של מולנר. כשהתהדק הלחץ על מולנר, הוא חצה כפי הנראה קו אדום, ומכוניתו של הפרקליט שהיה אחראי על תיקיו מולכדה ב- 2013. הממלכד לא הואשם עד היום... (הערוץ השני, 2013) (חדשות 10, 2013).

ייצג את עצמו וזוכה בפעם הראשונה

הפרשה האחרונה בסאגה של עמיר מולנר התרחשה באפריל 2017: מולנר - שהועמד לדין על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - בחר לייצג את עצמו, והצליח להביא לזיכויו (הראל, 2017).

מולנר הואשם על ידי התובעת המשטרתית עו"ד נעמה ניר כי ב-14 במארס 2013 הגיעו בלשי היחידה הכלכלית של המשטרה לדירתו ברמת גן על מנת לבצע את צו החיפוש, אולם הוא התעלם מקריאות השוטרים, ולא פתח את הדלת. הסיבה לכךל הייתה כי השוטרים כיסו את מצלמות הבית, ומולנר - שחשש מחיסול - סרב לפתוח: "ראיתי שכיסו את מצלמות דלת ביתי ושמעתי דפיקות חזקות. חששתי שאנשים באים לפגוע בי. הסתגרתי בחדר אחורי עד אשר השוטרים פרצו לבית" (הראל, 2017).

.

בהכרעת הדין קבעה השופטת מעיין בן ארי, כי לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי כי "בשלבים שקדמו להצגת תעודת המינוי של השוטרים דרך העינית ידע הנאשם כי מעבר לדלת נמצאים שוטרים האוחזים צו חיפוש ולא גורמים אחרים שבאו לפגוע בו" (הראל, 2017).

יחד עם זאת, בצד הזיכוי דחתה השופטת את טענתו של הנאשם כי המשטרה "תפרה לו תיק". השופטת קבעה כי לא עלה בידיו להוכיח כי המשטרה התעמרה בו (הראל, 2017).

[בתמונה: העמוד הראשון בהכרעת דינו של מולנר. הועלה ע"י עו"ד פיני פישלר לפייסבוק ב- 25/4/17]

ייצג את עצמו וזוכה בפעם השנייה

האירוע השני שבו הביך מולנר את המשטרה, תוך פחות משנה, התרחש כאשר שוטר הגיע לחניון בביתו של מולנר - באוגוסט 2016 - וביקש ממנו להזדהות. לטענת השוטר מולנר סירב להזדהות ולשתף פעולה, ובעקבות זאת הוחלט לעצור אותו בגין הפרעה לשוטר. רק שהמשטרה לא ידעה, שמול רכבו של מולנר בחניון הייתה מצלמה נסתרת שתיעדה את כל האירוע והוכיחה כי עמדת המשטרה שקרית. בסרטון נראה בבירור כיצד מולנר חבוש כיפה שחורה וציצית דווקא מציג בפני השוטר רישיון נהיגה ומזדהה בפניו ולאחר מכן אף מציג רישיונות רכב (הרץ, 2017)

במהלך החקירה מנעו החוקרים ממולנר לגשת לשירותים במשך 4 שעות תמימות. כתוצאה מכך הוא הטיל את מימיו בחדר החקירות. הוא הובא לבית משפט בגין חשדות של הכשלת שוטר והתפרעות במקום ציבורי, ובשל הטלת מימיו בחדר, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן, ובספטמבר 2016, החליט לתבוע את המשטרה על סך 2.5 מיליון שקלים (הרץ, 2017). גם פה, ייצג את עצמו בכישרון רב כשהוא מהתל בשוטרים שהעידו ומוכיח ששיקרו. בסופו של דבר, נעתרה המשטרה - בלית ברירה - לרמזי השופט, והסכימה לפשרה, שבה תשלם למולנר תוך חודש, 10,000 ש"ח.

וזו הפעם הרביעית: 

[לכתבה המלאה של אלי סניור ב- ynet, לחצו כאן]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

מקורות והעשרה

34 thoughts on “פנחס יחזקאלי: עמיר מולנר – בית ספר לשוטרים…

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: חידת יעקב זיגלבוים - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: חידת יעקב זיגלבוים - ייצור ידע

  3. Pingback: משפחת הפשע קראג'ה - ייצור ידע

  4. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  5. Pingback: אריה עמית: יעקב (אלפרון) ובנו - ייצור ידע

  6. Pingback: אנטי אנטלקטואליזם מקצועי: מגן התרבות המשטרתית והסיבה לחוסר המקצועיות שלה - ייצור ידע

  7. Pingback: פנחס יחזקאלי: עמיר מולנר – מפקד המכללה לשוטרים! - ייצור ידע

  8. Pingback: פנחס יחזקאלי: כל פגעי תרבות השוטרים נחשפים באירוע רע אחד - ייצור ידע

  9. Pingback: פנחס יחזקאלי: עמיר מולנר וה'טמטום המשטרתי' - ייצור ידע

  10. Pingback: בן כהן: העבריין בעל שלוש הנשמות... - ייצור ידע

  11. Pingback: עמיר מולנר וה'טמטום המשטרתי' - ייצור ידע

  12. Pingback: יאיר רגב: דרך צלחה קרמשניט, ותודה! - ייצור ידע

  13. Pingback: משפחת הפשע קראג'ה - ייצור ידע

  14. Pingback: מיכאל מור: האם האיש שהשפיל את המשטרה הפסיק לצחוק? - ייצור ידע

  15. Pingback: יוסי מוסלי: הזרוע המבצעת של הארגון - ייצור ידע

  16. Pingback: אלי מוסלי: העבריין העשיר בישראל... - ייצור ידע

  17. Pingback: בן כהן: אפשר גם בלי רגליים... - ייצור ידע

  18. Pingback: יצחק 'חישי' חדיף - ייצור ידע

  19. Pingback: יוסי הררי: צריך לדעת לפרוש בזמן... - ייצור ידע

  20. Pingback: יוסי הררי: העברין שהצליח לפרוש בזמן... - ייצור ידע

  21. Pingback: רוני הררי - ייצור ידע

  22. Pingback: מיכאל מור: האיש שהשפיל את המשטרה וממשיך לצחוק... - ייצור ידע

  23. Pingback: מיכאל מור: האיש שהשפיל את המשטרה וממשיך לצחוק... - ייצור ידע

  24. המראה שלו לא מטעה… זה פשוט הוא! עמיר מולנר.. או אברהם מילר, בפנימיותו אדם הרבה יותר טוב ממה שחושבים שהוא

  25. Pingback: שלום דומרני: העבריין הבכיר ביותר בדרום - ייצור ידע

  26. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  27. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  28. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  29. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  30. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  31. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  32. Pingback: יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה - ייצור ידע

  33. Pingback: עברייני ישראל - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.