גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור?

[דוד בן גוריון בהכרזת המדינה (צילום: קרוגר זולטן / לע"ם][דוד בן גוריון בהכרזת המדינה (צילום: קרוגר זולטן / לע"ם]

הסיכון שנטל על עצמו בן גוריון היה משמעותי. מלבד עוצמת האמונה, ותעצומות הנפש שגילה, הצלחתו בניהול המלחמה מוסברת בתפיסתו האסטרטגית שהייתה מושתתת על הבנת טבען של מערכות מורכבות פתוחות להתהוות. רגישותו לתופעת ההתהוות - וזריזותו בניצול יעיל וממוקד של ההזדמנויות, שהתחוללו ברצף המערכות - הם ההסבר להצלחתו האסטרטגית בניווט הרואי אל הבלתי נודע.

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת האומה. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר] [לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי ל"ג בעומר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

הלוגו של כתב העת: 'האומה'עודכן ב- 19 באפריל 2023

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

להבנת גודל השעה ועוצמת התעוזה בהכרזת בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, מומלץ לצפות בשני אפוסים קולנועיים ענקיים שעלו בשנה האחרונה להקרנה: "דנקירק", ו"השעה האפלה".

שני סרטים אלה אינם עוסקים כלל בסיפורה ההרואי של מדינת ישראל בשעת הקמתה. הם עוסקים בעם הבריטי, בשעת המשבר בתחילת מלחמת העולם השנייה. בסרטים אלה הממוקדים בשעות גורליות בחיי אומה, מוצגת במלוא עוצמתה גבורת העם הבריטי וגדולת מנהיגותו של צ'רצ'יל. על רקע האפוס הזה, גבורת עם ישראל באותם חודשים הרי גורל של ראשית מלחמת העצמאות, יחד עם עוצמת הנהגתו של בן גוריון, מקבלים פרספקטיבה מעצימה.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

"השעה האפלה" שלנו, בימי ראשית מלחמת העצמאות, הייתה אפלה וקשה פי כמה

הבריטים נחלצו בנחישותם להגן על מדינתם המבוססת, שהתקיימה במולדתם מאות שנים. העם היהודי יצא להגן על ארצו כשחלקו הגדול עוד לא יושב בה ומדינתו עדין לא קיימת.

ב- 12 למאי 1948, שלושה ימים לפני שעת ההכרזה, הציג בן גוריון את הערכת המצב האישית שלו למנהלת העם. במודעות מלאה למשמעות הסיכון הכרוך בהכרזת המדינה, בהכרת משמעות האיום למתקפה רבתי מידית של צבאות ערב בכל גבולות הארץ, כשהיישוב היהודי בכל הערים והיישובים נתון - מזה כמה חודשים - במלחמה קשה עם ערביי ארץ ישראל, תאר בפיכחון מלא את העומד להתרחש בשלושה תרחישים אפשריים, השלישי מסוכן מכולם:

[בתמונה משמאל: כריכת הספר "בהילחם ישראל" לדוד בן גוריון, שראה אור בהוצאת עם עובד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן] 

"למעשה יש להניח אפשרות שלישית: גם הערבים יגדלו בכוחותיהם וגם אנו. תהיה לנו מערכה לא קלה ולא בלי אבדות. ואני קודם כל חושש למורל שלנו – אולי יהיה תמוה בעינכם, אנו פונקנו אולי יותר מידי עד עכשיו: האויב לא הצליח לתפוס אף נקודה אחת שלנו. אבל המורל שלנו לא חושל דיו. אנו גאים על ניצחונותינו עד עכשיו – ובצדק. אבל במקרה שנפסיד מקומות, וזה כמעט מוכרח לקרות, תהיינה לנו אבדות קשות. חושש אני שהמורל של היישוב יזדעזע. די לי מה שראיתי היום בפני המסובים כאן, כששמעו על שבעים הרוגים בגוש עציון. אני גם חושש למורל של צבאנו...

ואם לראות הדברים כמו שהם, הרי לדעתי אנחנו עומדים בפני מערכה קשה. ואנו צריכים להיות מוכנים לאבדות קשות. גם אבדת נקודות גם אבדת אנשים." (בן גוריון, בהילחם ישראל, עמ' 107; ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר "בהילחם ישראל" לדוד בן גוריון, שראה אור בהוצאת עם עובד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן] 

מול הנחישות הזו, ראוי לברר את מערכת השיקולים ומקורות ההיגיון שהניעו את בן גוריון להוביל כמנהיג לאומי אל מה שנראה באותם ימים כהליכה אל הבלתי נודע. בחכמה שלאחר מעשה, בוודאי לאחר שבעים וארבע שנים, מן המקום בו אנו עומדים בימינו, נראה כי כתובת ההצלחה הייתה כתובה בבירור על הקיר. ההחלטה להכריז על הקמת המדינה באותה השעה, נראית עכשיו כאפשרות הבלעדית שאין נכונה ממנה. אולם באותן שעות קשות, בעיצומה של אי הוודאות וגלי החרדה היה ברור לכולם כי דבר אינו מובטח לגבי התוצאה העתידית. בעיצומה של המלחמה, ב- 11.9.1948- בטרם התפנית המתקפתית שהתחוללה במבצע יואב - בכינוס חברי הקיבוץ המאוחד, הציג בן גוריון סקירה רחבה על מצב המלחמה מרגע פריצתה. וכך תיאר את האופן בו הוערכה יכולתנו הצבאית, בראשית המלחמה:

"שאלתי עוד לפני פרוץ המאורעות, את המומחים שלנו: היש לנו יחידה בהגנה המסוגלת לעמוד בפני צבא סדיר? אציין תשובה שקיבלתי מאחד המפקדים שהוא עכשיו מפקד חזית ואין הוא חשוד על היותו אויב העם כמוני...הוא אמר לי בקיץ שעבר שאין בהגנה יחידה שיש לה האימון של צבא סדיר. שאלתי: והפלמ"ח? והוא ענה לי: גם לחייל בפלמ"ח אין האימון של חייל סדיר... ואם גדוד של פלמ"ח יצטרך לעמוד בפני גדוד של צבא סדיר, ספק אם יעמוד." (בהילחם ישראל, עמ'244)

בחרדת ההליכה אל הבלתי נודע, המומחים הצבאיים לא סייעו לנחישותו. מתבקש לשאול לא רק מניין שאב בן גוריון את תעוזתו ואת האופטימיות שיש ביכולתנו לנצח, אלא גם מה יכולה התנהלותו ללמד על אחריותו התבונית של מנהיג בקבלת החלטות לאומיות בצומת דרכים הרת גורל? האם היה כאן צעד הניתן לתיאור כעומד באמות המידה להנהגה אחראית, או שהיה כאן סוג של תעוזה מבוססת אמונה, על סף הימור?

 [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

[בתמונה: מפקד חיל המשלוח המצרי גנרל אחמד עלי אל מוואווי (מימין), מקבל את המלך פארוק (משמאל) בביקורו בחזית המצרית בפלשתינה, 7.7.1948. התמונה: סוכנות הידיעות AP]

[בתמונה: מפקד חיל המשלוח המצרי גנרל אחמד עלי אל מוואווי (מימין), מקבל את המלך פארוק (משמאל) בביקורו בחזית המצרית בפלשתינה, 7.7.1948. התמונה: סוכנות הידיעות AP]

תעוזת בן גוריון לעומת אזהרת האלוף הרכבי

[בתמונה: כריכת הספר: "חזון, לא פנטזיה" ליהושפט הרכבי, שראה אור בהוצאת דומינו, ירושלים, 1982. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לאחר מלחמת יום הכיפורים - למול התהוות גוש אמונים ומפעל ההתנחלות ביהודה, שומרון, עזה, והגולן - ביקש האלוף יהושפט הרכבי, להזהיר מפני מגמה שנראתה לו כהתנהלות לאומית בלתי אחראית. בספרו: "חזון, לא פנטזיה" (ראו תמונת כריכה משמאל) גייס את כישלון מרד בר כוכבא כאזהרה מפני מדיניות ישראלית בלתי אחראית בעיניו, ותלה את הסיבות לכישלון המרד בהתעלמות מנהיגיו מתנאיי המציאות:

"מרד בר כוכבא ממחיש את הצורך לנסות לראות את המשמעות של כל פעולה לטווח הרחוק ביותר, ולהיזהר מבניין גשר עד חצי הנהר..." (שם, עמ' 160).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: "חזון, לא פנטזיה" ליהושפט הרכבי, שראה אור בהוצאת דומינו, ירושלים, 1982. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בהתבוננות על התנהלות בן גוריון - במנותק ככל האפשר ממה שידוע לנו בחכמה שלאחר מעשה - אפשר לשאול: האם החלטותיו היו עוברות באותן שעות גורליות את מבחן הביקורת של יהושפט הרכבי?

ואמנם הרכבי לא נמלט משאלה זו, ודיונו מגלה את המתחים הטמונים בה. מתוך מאמציו להתריע מפני סכנת אי המציאותיות בקבלת ההחלטות בהליכה אל הבלתי נודע, הוא משתדל להסביר שהכרזת המדינה בתש"ח הייתה פעולה מציאותית: "החתירה למדינה נתחייבה משנתברר שבלי מדינה לא יוכל המפעל הציוני להימשך. ודאי שהיה סיכון בהכרזת המדינה, אך מה הייתה האפשרות האחרת?" (שם עמ' 162).

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

[בתמונה: "מרד בר כוכבא ממחיש את הצורך לנסות לראות את המשמעות של כל פעולה לטווח הרחוק ביותר, ולהיזהר מבניין גשר עד חצי הנהר..." בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: "מרד בר כוכבא ממחיש את הצורך לנסות לראות את המשמעות של כל פעולה לטווח הרחוק ביותר, ולהיזהר מבניין גשר עד חצי הנהר..." בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

איך נדע שמשיח הוא באמת משיח? אם הצליח!

אחרי ההתפתלות דיונו מותיר אותנו ללא קריטריון מעשי להבחנה בין נטילת סיכון מציאותית ואחראית לזו שאינה מציאותית. מה שמוביל לשאלה שמא כל ההבחנה בין סיכון מציאותי לזה שאינו מציאותי נבחנת ממשית רק בחכמה שלאחר מעשה, בהתבוננות במבחן התוצאה. מה שאומר כי יתכן וכל ההבדל בין בר כוכבא לבין בן גוריון מתמצה בכך שבן גוריון הצליח!

אכן, הרמב"ם מלמד שהדרך להכיר במשיח אם הוא באמת משיח זה בהתבוננות במבחן המעשה: אם הצליח! (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק י"א)

מנקודת מבטנו כיום, אין ספק כי תעוזת בן גוריון הצליחה. בכל זאת, היגיון התנהלותו, מן המקום שבו עמד באותן שעות גורליות ראוי לעיון עמוק.  בדבריי הבאים אציג את התנהלותו כמופת להגיון הניווט ותעצומות הנפש של מנהיג בהובלת אומה בשעת מבחן ומאבק.

מול דרישתו של האלוף הרכבי, לסילוק הפנטזיה מקבלת ההחלטות הלאומית, בהשלכת אמות המידה התבוניות שהוא מציע, על תוכן והגיון קבלת ההחלטות בתש"ח, מתברר עומק ההבדל בין תפיסתו האסטרטגית של בן גוריון לבין זו של הרכבי. ההבדל מתמצה בשלוש אבני יסוד תפיסתיות שהנחו את בן גוריון בהתנהלותו האסטרטגית ואותן אבקש לתאר בדבריי הבאים.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: הרמב"ם מלמד שהדרך להכיר במשיח אם הוא באמת משיח זה בהתבוננות במבחן המעשה: אם הצליח! (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק י"א). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: הרמב"ם מלמד שהדרך להכיר במשיח אם הוא באמת משיח זה בהתבוננות במבחן המעשה: אם הצליח! (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק י"א). התמונה היא נחלת הכלל]

בן גוריון לעומת האלוף הרכבי מייצג גישה אחרת במובהק להבנת הגיונו של המעשה האסטרטגי

גישה זאת שונה במהותה מן המוסכמות המקובלות במערב, בשלושה נדבכי יסוד:

[תמונת המספר שלוש משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ractapopulous לאתר Pixabay]

  • מערכת מורכבת: תבונת המעשה האסטרטגי מעוגנת בתפיסת בן גוריון בהכרת ההבדל בין פעולה במערכות פשוטות וסגורות לבין פעולה במערכות מורכבות ופתוחות להתהוות. האתגר האסטרטגי מתחיל במקום בו פועלים במערכת מורכבת.
  • תורת המערכה - אמנות המערכה הרוסית: פעולה אסטרטגית, במיוחד במלחמה מתבצעת באמצעות מערכה. ההישג הנדרש ממערכה אינו מוגדר בהכרח בהישג הסופי המצופה מניצחון במלחמה. החתירה לקראת ההישג האסטרטגי הרצוי בסיום המלחמה דורשת במקרים רבים רצף של מערכות. מלחמת העצמאות אכן התפתחה לפי הגיון זה ברצף של מערכות, (מבצע יואב, מבצע ההר, וכו') שלא ניתן היה לתכנון מראש, כאשר כל מערכה התפתחה מתוך תוצאות המערכה שקדמה לה.
  • ניווט בשני מצפנים: מנהיג לאומי הפועל לקידומו של חזון נשגב מחזיק בידו בו זמנית בשני מצפנים, האחד מורה על מטרת העל, לטווח הזמן הארוך עד כדי מוכוונות אל הנצח, המצפן השני מורה על טווח הזמן הקרוב, בהכוונת הפעולה לתנאיי המציאות הממשיים כאן ועכשיו. מבחנו המתמיד של מנהיג אסטרטגי טמון בהיבט זה באיזון שהוא נדרש לקיים בהתנהלותו במתח הנוצר תמיד בין שני המצפנים.

[תמונת המספר שלוש משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ractapopulous לאתר Pixabay]

[להרחבה בנושא: 'תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אומנות המערכה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן]

[בתמונה: גישה זאת שונה במהותה מן המוסכמות המקובלות במערב, בשלושה נדבכי יסוד... התמונה שותפה בלינקדאין. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: גישה זאת שונה במהותה מן המוסכמות המקובלות במערב, בשלושה נדבכי יסוד... התמונה שותפה בלינקדאין. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

פעולה במערכת מורכבת פתוחה להתהוות

האלוף הרכבי תיאר, כאמור, מעשה אסטרטגי בלתי אחראי כדומה לבניית גשר שאינו מגיע מעבר לחצי הנהר. להבהרת המטפורה הוסיף הסבר: "בין הצלחה מדינית וצבאית לבין מפלה יכולה אפוא להבדיל תקלה שלא נחזתה. אולם, עלינו להבחין איכותית בין סוגי תקלות. לא דומה תקלה שנבעה מתנאי שהיה קיים אותה שעה יתמיד - והוא נעלם, לתקלה שנגרמה כתוצאה מציפייה שייווצר תנאי כיש מאיין." (שם, עמ' 171).

כאן לב המחלוקת: הרכבי מתכחש בהגיונו זה לתופעת ההתהוות - המכונה במושגי מדעי החברה Emerging Phenomena - המוכרת כיום כמרכיב מרכזי בתאוריה של פעולה במערכות מורכבות. בפוטנציאל ההתהוות טמון סוד ההתנהלות האסטרטגי:

  • בהכרת ההבדל בין תכנון ופעולה במרחב הפתוח להתהוות בלתי צפויה, לבין תכנון הנדסי לבניית גשר. כמו בתכנון ובניהול פס הייצור, בבניית גשר, נתוני השטח הבסיסיים המחייבים בהתייחסות תכנונית, אמורים להישאר קבועים גם לאחר שהתחלנו בפעולה.
  • בפעולה בשדה האסטרטגי לעומת זאת, עם תחילת הפעולה המערכת כולה נתונה להתהוות מחודשת. זו ייחודה של תופעת ההתהוות, שהיא מחוללת תנאים חדשים וישויות חדשות בבחינת יש מאיין. זו לדוגמה טבעה של פעולה במערכת אקולוגית.

[להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'התהוות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'תכנון', לחצו כאן]

[בתמונה: פריחת הדובדבן - קלסיקה של התהוות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Couleur לאתר Pixabay]

[בתמונה: פריחת הדובדבן - קלסיקה של התהוות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Couleur לאתר Pixabay]

לכן, בהנחת יסוד למתכנן האסטרטגי נדרשת מודעות להיגיון התנהלות המתאים לשדה פעולה הנתון, רק בחלקו, לשליטת אדם

זה אומר, שגם כשהוגדר היטב ההישג המבוקש וגובשה תכנית הצופה פני עתיד, בכל זאת, בניגוד לתפעול פס הייצור, התהליך נתון להתפתחויות מתהוות, המונעות מציאות תכנונית שיש לה מצב סיום קבוע וידוע מראש. בעוד מבחן היסוד ליעילות תכנון וניהול פס היצור מתמקד בבחינת תכנון מול ביצוע, בשדה האסטרטגי, בהנחת תופעת ההתהוות, המבחן המשמעותי מצוי באיתור ובהמשגת התפנית שהתהוותה ביחס למה שהיה צפוי בתכנון, ובמיצוי מהיר של ההזדמנויות או המכשולים שנוצרו בכך.

התהוות כתופעה היא הרבה מעבר לעצם בעיית ההתנהלות בתנאי אי וודאות, המוכרת לכל תלמיד מתחיל בקורס לקבלת החלטות. בדיבור על התהוות כתופעה, מתכוונים לסביבת פעולה שבה עצם הקשר הסיבתי בין פעולה לתוצאה לא רק שאינו הכרחי, הוא אף בלתי ידוע ונותר פתוח.

מחוללי האינטרנט כאמצעי תקשורת והעברת מידע, לא חזו לדוגמה את התהוות הרשתות החברתיות כקטליזטור וכפוטנציאל רב השפעה בהתהוות המאורעות בעשור האחרון. כוח ההשפעה של הרשתות החברתיות הוא בבחינת חילול ישות חדשה יש מאיין.

בהבנת עומק היגיון ההתהוות, במפגש עם אלופי המטה הכללי בפברואר 1948, קבע בן גוריון:

"שום מומחה לא יגדיר מראש מהי יכולתנו המלחמתית. אין זו יכולת נתונה וקצובה מראש. יכולת זו בלי ספק מוגבלת, אבל גודלה תלוי הרבה במטרת המלחמה.

הדבר שעליו אנו נלחמים קובע מידות היכולת. מטרה מצומצמת – מצמצמת יכולתנו, מטרה מורחבת – מרחיבה.

מיהו המומחה אשר יגיד לנו עד היכן מוכן העם היהודי ללכת בהגנתו על עתידו הלאומי? (ד. בן גוריון, יחוד ויעוד, מערכות, 1971, עמ' 23).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של דוד בן גוריון: יחוד ויעוד, שראה אור ב- 1980 בהוצאת משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מתוך הכרת תופעת ההתהוות הביע בן גוריון את ספקנותו לגבי מומחים באמירתו הידועה: "המומחים מומחים למה שקרה, אולי למה שקורה, לא למה שיקרה." כך התמודד עם המומחים שקבעו שאין בתנאי הארץ להכיל מיליון עולים, וכך אמר לאלופים שהטילו ספק ביכולת השגת מטרות המלחמה שהציב בפניהם:

"הפוסקים בכל דבר לא יהיו מומחים אלא נציגים ציביליים של העם. לא המומחה קובע אם לעשות מלחמה או לא. לא המומחה יחליט אם להגן על הנגב או לא. המומחה יחווה דעתו איך לעשות הדברים, אם לעשות הדברים יחליט על כך הדרג הציבילי…נחוצים מומחים לכל ענפי הטכניקה הצבאית, הארגונית והאופרטיבית. אבל החלטות מתקבלות לא רק על יסוד חוות דעת טכניקאים בשאלות מקצועיות – אלא על יסוד הערכה כללית ועל זו אחראית הממשלה." (בהילחם ישראל, עמ' 80)

לסיכום: תשובת בן גוריון לביקורת אפשרית של האלוף הרכבי על דפוסי התנהלותו והיגיון קבלת ההחלטות שלו, נשענת למעשה לא על קריטריון מבוסס להבחנה בין קבלת החלטות מציאותית לזו שאינה מציאותית, אלא על תפיסת היסוד השונה שלו בהבנת טבעה המורכב של התופעה האסטרטגית. כלומר: אסטרטגיה אינה דומה כלל להנדסת גשרים ולהנדסת ייצור. בסביבת הפעולה האסטרטגית, עם תחילת הפעולה משתנה המערכת. בשימוש במטפורה של הרכבי ניתן להסביר כי יתכן ועם תחילת הבנייה גם המרחק הראשוני בין גדות הנהר הולך ומשתנה, חומר שהספיק בתחילה רק לחצי גשר, עם ההתהוות יכול להספיק לפתע לגשר מלא.

[להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן] [לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה, לחצו כאן]

[בכרזה: דוד בן גוריון והמומחים... התמונה המקורית היא נחלת הכלל. שם הצלם אינו ידוע. הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: דוד בן גוריון והמומחים... התמונה המקורית היא נחלת הכלל. שם הצלם אינו ידוע. הכרזה: ייצור ידע]

תורת המערכה הרוסית (אמנות המערכה)

אין דרך לנתח את שלבי התפתחות מלחמת העצמאות ואת הגיון ניהולה ללא תורת המערכה - אמנות המערכה הרוסית. היא המפתח להבנה כי לבן גוריון כמו גם למטה הכללי של ההגנה וצה"ל, לא הייתה יכולה להיות תכנית מפורטת לניהול המלחמה מראשיתה עד סופה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%A8#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Avidar22.jpg

אמנם הייתה תכנית אב למלחמה כוללת שהניחה ביסודה גם את השתתפות צבאות מדינות ערב בלחימה והיא נקראה תכנית ד'. לזכות הנהגתו מרחיקת הראות של בן גוריון יש לזקוף את תרומתה של תכנית האב שהוכנה בהנחייתו יחד עם מטה ההגנה. באביב 1947, בין מרץ ליוני, הסתגר בן גוריון לתקופת למידה אישית –ה"סמינר" הידוע, ובו גיבש כנקודת תפנית בתפיסת הביטחון של היישוב, את עיקר הנחיותיו לקראת מבחן המלחמה.

על השפעת תכנית ד' על המהלכים שהופעלו בחמשת חודשי הלחימה הראשונים, סיכם האלוף יוסף אבידר (ראו תמונה משמאל):

"לא כל המשימות שנכללו בתוכנית ד' הושגו עד לפלישה, אבל המבצעים שנוהלו מתחילת אפריל ועד הפלישה נבעו מן המגמות שנקבעו בתוכנית ד'." (תכנית ד' הכנתה עיצובה וגיבושה, עורכת שושנה שטיפטל, משרד הביטחון הוצאה לאור, 2006, עמ' 44).

[תמונתו של האלוף יוסף אבידר משמאל הועלתה לויקיפדיה על ידי תמר הירדני, ממוזיאון ההגנה בג'וערה] 

אכן, המבצעים שנוהלו באביב 1948, בהם מבצע נחשון כמהלך התקפי על-חטיבתי ראשוני, גובשו והופעלו בהשראת תכנית ד', אך מטבע הדברים, לא היו יכולים להיכלל בתוכנית בתכנון מראש, כי נוצרו מתוך תנאיי התרחשות כפי שהתפתחו בחודשי הלחימה.

[להרחבה בנושא אמנות המערכה, לחצו כאן] [להרחבה בנושא ה'סמינר' של בן גוריון, לחצו כאן]

[בתמונה: מפקד חטיבת גבעתי, שמעון אבידן; וסגנו מאיר דוידזון במלחמת העצמאות. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: מפקד חטיבת גבעתי, שמעון אבידן; וסגנו מאיר דוידזון במלחמת העצמאות. התמונה היא נחלת הכלל]

בעצם החיכוך עם המציאות, טמון המפתח ללמידה אסטרטגית ואופרטיבית ולהמשך התכנון

גישה רוסית לתכנון אסטרטגי - בניגוד לנלמד בבתי הספר הצבאיים במערב - מניחה במודע שעם תחילת הפעולה המערכת בה פועלים משתנה ומיטלטלת, עד כדי התהוות מחודשת. ההכרה במשמעות השינוי מאלצת להניח כי עם הפעולה, התוכנית עמה יצאנו לדרך, מחויבת - כל העת - בחינה מחודשת ודינאמית; ולא רק להתאמות קלות.

על כן בנקודת מוצא לקבלת החלטות לפעולה, מונחת ההכרה שבעצם החיכוך עם המציאות, טמון המפתח ללמידה אסטרטגית ואופרטיבית ולהמשך התכנון. תכנון מצב הסיום כפתרון מבוקש מנקודת הידע של תחילת המלחמה, מתעלם ממשמעות הידע שעתיד להתגלות רק באמצעות חיכוך הלחימה. מדובר בפוטנציאל שלעתים אינו ידוע לפני הלחימה; והוא נוצר ומתגלה רק מתוך החיכוך. למי שחונך לתכנון באמות מידה של בתי ספר אמריקאים למנהל עסקים, בדרישה לא לצאת לדרך בטרם הונחה תכנית עסקית שלימה ומפורטת, אורח חשיבה רוסי נראה מופרך ובלתי אחראי מיסודו. כמובן גם בגישה בה פעל בן גוריון, קיימת מטרת על אסטרטגית, כמצפן מכוון מראשית הדרך, אלא שבמודע, בגישה רוסית יוצאים לדרך ללא דרישה לתוכנית סופית ומוגדרת לכל שלב בדרך אל היעד.

בגישה רציונלית מערבית לא מתחילים במסע עד שלא הובטחה היכולת להגיע ליעד. בהיבט זה צעדו של בן גוריון נראה חסר אחריות, כי באמת בתנאיי נקודת הפתיחה, לא יכול היה להבטיח הבאת המלחמה לידי סיום בתוצאה הרצויה.  בגישת תורת המערכה - אמנות המערכה הרוסית לעומת זאת, יודעים כיצד להתחיל לפעול על אף אי היכולת להעריך בוודאות את יכולת המימוש לתוכנית, מתוך הנחה שמידת היכולת תתברר למעשה רק במעלה הדרך. גישה כזו מהווה מענה לשיתוק המתקיים במצב הראשוני של תנאיי ידע חסרים מבחינה אסטרטגית.  הידע האסטרטגי הנדרש למנהיג הלאומי ולמצביא בניהול התפתחות המלחמה, אמור להיווצר מתוך הלחימה, בהתבססות על רצף מערכות שכל אחת מתוכננת מתוך התנאים שיצרה המערכה שקדמה לה.

[להרחבת המושג, 'ידע', לחצו כאן]

בכרזה: האלוף גרשון הכהן: גישה רוסית לתכנון אסטרטגי - בניגוד לנלמד בבתי הספר הצבאיים במערב – מניחה, במודע, שעם תחילת הפעולה המערכת בה פועלים משתנה ומיטלטלת, עד כדי התהוות מחודשת. ההכרה במשמעות השינוי מאלצת להניח כי עם הפעולה, התוכנית עמה יצאנו לדרך, מחויבת - כל העת - בחינה מחודשת ודינאמית; ולא רק להתאמות קלות. התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע

[בכרזה: האלוף גרשון הכהן על הגישה הרוסית לתכנון אסטרטגי... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

"בכל מחיר לירושלים!"

[בתמונה משמאל: ספרו של האלוף שלמה שמיר: "בכל מחיר לירושלים!", שראה אור בהוצאת מערכות בשנת 1994. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בהגיון הזה, נוהלה למעשה מלחמת העצמאות החל מפתיחתה. החודשים הראשונים התאפיינו בעיקרם במאמצי הגנה ביישובים ובדרכים. ועם התפנית והלמידה המבצעית שהתחוללה במבצע נחשון, ובמיוחד לאחר עצירת הצבאות הפולשים במאי-יוני ,1948 התקדמה המלחמה ממערכה אל מערכה. הגיון זה בלט במובהק בעיקר בתפנית שחלה עם הכרעת האויב המצרי במבצע יואב, בהאצת התנאים למערכות המסיימות: מבצע חורב ועובדה.

על מנת להסביר בפשטות את ההבדל בין קרב לבין מערכה, מומלץ להתבונן במבצע נחשון, בעיקר בקרבות לטרון. מבחינה טקטית המאמצים לכיבוש משטרת לטרון הסתיימו בכישלון ברור. אולם ברמה המערכתית, עצם נטילת היוזמה המתקפתית, ריתקה את כוחות הלגיון הירדניים ואפשרה את פריצת הדרך לירושלים וכמובן את הצלת ירושלים העברית. כמערכה, מבצע נחשון חולל תנאים חיוביים משמעותיים למערכות שבאו בעקבותיו. בהיבט זה, היזמה המערכתית למבצע נחשון, שהייתה כולה תוצאת הדחף האישי של בן גוריון בציווי: "בכל מחיר לירושלים", הייתה רכיב משמעותי במעבר צה"ל לתנופת המתקפה בהמשך.

[בתמונה משמאל: ספרו של האלוף שלמה שמיר: "בכל מחיר לירושלים!", שראה אור בהוצאת מערכות בשנת 1994. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ניווט בשני מצפנים

[בתמונה: אלכסנדר יעקובסון. התמונה הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש ע"י: Tzahy Lerner, modified by Gridge - Originally from he.wikipedia; description page is/was here. Original uploader was Tzahy Lerner at he.wikipedia]

בוויכוח המתרחש בין אינטלקטואלים במערב על אופייה של פרגמטיות בתנועות אידיאולוגיות, אלכסנדר יעקובסון (ראו תמונה משמאל), היטיב לנסח את השאלה: "האם יכולה תנועה אידיאולוגית לוותר על עיקרון מקודש שעליו נשבעה לא לוותר לעולם?  כן – אם אילוצי המציאות הם קשים וממושכים דיים." (אלכסנדר יעקובסון, "ויתור קשה כשאול, אסור להפריע", הארץ, 31.10.2017).

[בתמונה משמאל: אלכסנדר יעקובסון. התמונה הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש ע"י: Tzahy Lerner, modified by Gridge - Originally from he.wikipedia; description page is/was here. Original uploader was Tzahy Lerner at he.wikipedia]

כעובדה תומכת, הציג את התנהלות הציונים הרוויזיוניסטים שדגלו בשתי גדות לירדן, והפנימו בהדרגה את תכתיבי המציאות.

תפיסת בן גוריון את התנהלות המאבק הציוני שונה ביסודה.  אילוצי מציאות יכולים כמובן להצדיק פשרה ופעולה בהתאמה לתנאיי המציאות אבל ההסכמה לוויתור על החלום הגדול היא תמיד זמנית, בהמתנה לתפנית אסטרטגית שבה הכל יבחן מחדש.

[בכרזה: ניווט בשני מצפנים... שתי התמונות שבכרזה הן תמונות חופשיות מאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: ניווט בשני מצפנים... שתי התמונות שבכרזה הן תמונות חופשיות מאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

"התנגדתי לפרש את הגבולות"...

[בתמונה: כריכת הספר: "תולדות מלחמת הקוממיות. סיפור המערכה", שראה אור בהוצאת מערכות ב- 1958. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בהגיון פס הייצור, חזון ראשוני שהותאם לתנאיי המציאות במבחן סיכויי ההצלחה, בשלב מסוים, עם התבססות השינוי משתנה גם החזון.  לא כך התנהל בן גוריון במתח בין אילוצי ניהול המלחמה לבין חזון גאולת העם והארץ. על שאלות שעלו בדיון המקדים להכרזת המדינה כתב:

"חבר אחד עורר בעיית הגבולות. כי אי אפשר להכריז על מדינה בלי לפרש גבולותיה… התנגדתי לפרש הגבולות...כי אינני יודעים אם או"ם יעמוד על שלו. לא נילחם נגד האו"ם, אבל אם או"ם לא יהיה קיים בעניין זה, ויעשו בנו מלחמה, ואנחנו נכשיל אותם – נתפוס אז את הגליל המערבי ואת הדרך משני עברי הכביש לירושלים וכל זה יהיה חלק של המדינה, אם יספיק לנו הכוח למה להתחייב? (דוד בן גוריון, הקדמה, תולדות מלחמת הקוממיות, מערכות, 1959, עמ' 58).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: "תולדות מלחמת הקוממיות. סיפור המערכה", שראה אור בהוצאת מערכות ב- 1958. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כמנהיג מוכוון חזון ארוך טווח, בן גוריון החזיק למעשה בו זמנית בשני מצפנים. המצפן האחד מוכוון אל נצח ישראל בהגדרתו את מטרתה הסופית של הציונות: "הגאולה המלאה והשלמה של עם ישראל בארצו, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית" (במערכה א', עמ' 190) המצפן השני מוכוון אל המציאות הנוכחת באילוצי תנאי הפעולה, ביחס אליו הסביר: " שנים רבות ראתה תנועתנו צורך להימנע מהצגת שאלות רחוקות. ידענו שלא הדיבורים על 'מטרה סופית' יחישו את השגת המטרה הסופית." (הקדמה, תולדות מלחמת הקוממיות, עמ' 22)

[בתמונה: ספרו של יעקב חזן, ראשית חדשה, שראה אור ב- 1988 בספריית הפועלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בניהול המלחמה, כמו בשנות הנהגתו שקדמו לה, פעל בן גוריון בהכוונת שני המצפנים כפעולה דיאלקטית במסגרתה יצר בעדכון יומי את שיווי המשקל בין שניהם.

זו על פי התנ"ך הייתה דרכו של אברהם, בהתנהלותו במתח בין מצפן החזון, המבטיח לו "לזרעך אתן את הארץ הזו" ובין מצפן המציאות, הנתון בתנאי המציאות במצב שבו "הכנעני אז בארץ". ובינתיים במתח הבלתי פתור, התהלך אברהם בארץ באקטיביות מחוללת חיכוך, בסימון ממשי של אידאת חזון ארוך טווח.

במתכונת תבונית זו תעוזתו של בן גוריון מקבלת משמעות אחרת. בכל שנות הנהגתו עד לרגע ההכרזה, פעל בהמתנה לסדק של הזדמנות שאכן נראה לו כנפתח ביום הכרזת המדינה. תודעת העיתוי המיוחד הדריכה באותה שעה גם את חיים ויצמן, ששהה בז'נבה ושלח מברק:

"יש להכריע ומיד. נפרצו לרגע שערי שמיים. אם נפרוץ לתוכם תקום מדינתנו. אם לא, מי יודע האם נזכה בדורנו להקמתה ואם בכלל." (מתוך יעקב חזן, ראשית חדשה, ספריית הפועלים, תל אביב, 1988, עמ' 17; ראה תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: ספרו של יעקב חזן, ראשית חדשה, שראה אור ב- 1988 בספריית הפועלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

רגע ההכרזה, נתפס בתפיסה זו כרגע מיוחד כשעת הזהב בה שני המצפנים התלכדו להכוונה ברורה וחד משמעית.

סיכום

בהקדמתו לספר המסכם את מלחמת העצמאות, כ"ג תשרי תשי"ט, בן גוריון בחר להדגיש: "הגענו אל הניצחון בשלושה נתיבים: בנתיב האמונה, בנתיב היצירה החלוצית, בנתיב הייסורים." (תולדות מלחמת הקוממיות, ענף היסטוריה במטכ"ל, הוצאת מערכות, 1959, עמ' 39).

הכרזת המדינה ושיטת ניהול מלחמת העצמאות כפי שתיארתי מציבים אתגר למערכת הדרישות של האלוף הרכבי, בתביעתו למנהיגות לאומית מציאותית ואחראית - "נעדרת פנטזיה". בניגוד להסברו של הרכבי המתאמץ להבדיל בין בר כוכבא שכשל מתוך העדר מציאותיות, לבין בן גוריון שהצליח בזכות ראייה מציאותית, ההסבר שביקשתי להציג מסביר כיצד פעל בו גוריון ללימוד המציאות ולעיצובה מתוך חיכוך המלחמה. הסיכון שנטל על עצמו בן גוריון היה משמעותי. מלבד עוצמת האמונה, ותעצומות הנפש שגילה, הצלחתו בניהול המלחמה מוסברת בתפיסתו האסטרטגית שהייתה מושתתת על הבנת טבען של מערכות מורכבות פתוחות להתהוות. רגישותו לתופעת ההתהוות - וזריזותו בניצול יעיל וממוקד של ההזדמנויות שהתחוללו ברצף המערכות - הם ההסבר להצלחתו האסטרטגית בניווט הרואי אל הבלתי נודע.

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי ל"ג בעומר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

7 thoughts on “גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור?

  1. Pingback: גרשון הכהן: הכה את המומחה - פרשת המגנומטרים כמקרה בוחן - ייצור ידע

  2. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: בר כוכבא: מרידה ולקחה... - ייצור ידע

  4. Pingback: ל"ג בעומר באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  5. Pingback: עצמאות וזיכרון באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  6. הסיכון שלקח על עצמו בן גוריון, היה גדול שבעתיים נוכח ההתנגדות של מחלקת המדינה האמריקנית להכרזת העצמאות, כשגורג מרשל דרש לדחות את ההכרזה בלפחות שלושה חודשים תחת האיום שארצות הברית לא תחלץ לעזרת ישראל נוכח פלישת צבאות ערב המתוכננת לא"י במגמה לחסל את היישות הציונית במזרח התיכון. איום זה שהצטרף להערכה הססנית של מפקדי הצבא כמו יגאל ידין היו יכולים לרפות את ידיו של כול מנהיג. קיימת גם טענה שמשה שרת, שניהל את המשא ומתן עם הממשל האמריקני, חזר ודיווח לבן גוריון מתוך דאגה מרובה. אף שלא שלל, תמיכתו נשמעה מסויגת משהו. יתכן והייתה זו התעוזה של הנשיא טרומן, שהלך בניגוד להמלצות וההתנגדויות של מחלקת המדינה, והעז לקחת גם הוא את הסיכון, ונאמר בסוגריים, שכנראה בין השאר, גם לקח בחשבון את המעורבות הרוסית הצפויה, באזור שארה"ב רצתה למנוע ככול האפשר.
    שאלה מעניינת היא המעורבות של הגורם האישיותי בתהליכי קבלת החלטות, הכולל אינטואיציה ואגו, אך זה כבר נושא אחר לדיון. נשאר רק להתרשם מגדלותו של בן גוריון באותן ימים.

  7. אכן, גם דנקרק גם שעה אפלה מראים (לעניות דעתי) שצ'רצ'יל ניצח בכוח השפה האנגלית שבפיו וברוחו שהיתה מחד גיסא סיסמוגרפית ומאידך גיסא נעולה על חזון, (של אהבה ואמונה בצדקת עמו).
    שלי אלקיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *