המחסור בנשים מפקדות בארגונים צבאיים

%d7%a1%d7%99%d7%92%d7%9c-%d7%91%d7%a8-%d7%a6%d7%91%d7%99

[בתמונה: מפקדת מרחב איילון, ניצב משנה סיגל בר צבי: ניתן למנות מספר נשים שצומחות בבטחה במסלול השטח במשטרת ישראל, בדרך למפכ"לות. התמונה נוצרה והועלה לפייסבוק על ידי חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לריכוז המאמרים אודות השתלבות נשים בארגונים צבאיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 22 לאוקטובר 2016 פרסם הניו יורק טיימס כתבה שעסקה בנוכחות הנשית הדלה ב- FBI בכלל, ובתפקידי פיקוד בפרט (ראו תמונת השער למטה).

מסתבר כי מתוך יותר מ-13 אלף סוכנים בבולשת, רק כ-2,600 נשים (כ- 20%), וכי רק מיעוט שבמיעוט מגיע לדרגות בכירות (Goldman, 2016).

האם הדרת הנשים בארגונים צבאיים נמשכת עדיין? האם שום דבר לא השתנה?

.

.

%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%93%d7%99-%d7%a4%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93

[בתמונה: ג'ניס פדאריק, ראש ה- FBI לשעבר, בשנים 2012-2010, בשער כתבת הניו יורק טיימס]

המצב בשנות התשעים של המאה הקודמת

בשנת 1996 הופעתי בכנס בענייני שיטור באמסטרדם. בסוף הרצאתי נשאלתי לגבי מצבן של הנשים במשטרת ישראל. תשובתי לא הייתה אופטימית. סיפרתי כי בזמן מלחמת המפרץ שימשתי כמפקד משטרת באר שבע. ביום בו פרצה המלחמה, ובתי הספר נסגרו - כשנדרשו שוטרים יותר מכל זמן אחר - התכווצה המצבה התחנתית בפועל בשליש, כיוון שכל השוטרות הנשואות שוחררו לבתיהן. כורח המציאות חייב אותנו להתחשב בנשים גם בהקפצות שונות, כמו למשל משלוח שוטרים לירושלים בתקופות 'חמות'. כך נוצר מצב, שככל שהיו נשים רבות יותר ביחידת הסיור, כך סבלו הגברים יותר.

טענתי כי לרובן המכריע של השוטרות לא היה שום רצון לשרת בתחום המבצעי, והן התגייסו לתפקידים אלה רק כקרש קפיצה לתפקידים מקצועיים או לתפקידי משרד (יחזקאלי, 1999). לכן, נוצרה בעצם ברית בלתי כתובה בין השוטרות למשטרה: אלה שמחות בזכויות היתר שקיבלו בשל עצם היותן נשים, והמשטרה משתמשת בזכויות היתר הללוכאליבי להגבלת מספר השוטרות. כל עוד המצב הזה נמשך, שנשים נושאות בנטל שונה מגברים - טענתי - לא יתקיים שינוי.

מה שקרה בתום דברי היה מרתק:

  • בשלב השאלות, הותקפתי מכל עבר - על ידי גברים ונשים כאחד - על הקביעה שהשוטרות מעוניינות בזכויות יתר. ננזפתי על כך שאינני רואה שזו התרבות הארגונית המשטרתית שמסרסת את הנשים.
  • אבל מיד אחרי שההרצאה נגמרה, חיכו אנשים רבים להזדמנות לדבר איתי, והודו לי על הכנות שבה הצגתי את הבעיה. לתדהמתי, נמנו עליהם גם חלק מנשים הצעקניות ביותר, שהתפלאו על האומץ שהפגנתי לומר את הדברים... זו הייתה הפעם הראשונה שבה התוודעתי לתקינות הפוליטית (הפוליטיקלי קורקט) האירופי, ועל התרומה שלה להנצחתן של בעיות.

מה השתנה מאז?

היום, הברית הלא קדושה הזו כבר אינה קיימת, והמציאות שונה לחלוטין, לפחות בחלק אחד של המשוואה: המערכת חפצה מאוד לקדם נשים בתפקידי שטח! בעצם הרבה יותר מחפצה: במציאות החברתית של ימינו, היא זקוקה לנשים בתפקידי שטח בכירים!

אין הרבה כאלה, אבל ניתן למנות מספר נשים שצומחות בבטחה דרך הפיקוד על תחנות המשטרה - מסלול הליבה במשטרת ישראל - בדרך אל הבכירות, כך שתוך פחות מעשור ניתן להמר בביטחון יחסי, שתתמנה המפכ"לית הראשונה מביניהן. הבולטת ביותר היום היא ניצב משנה סיגל בר צבי, מפקדת מרחב איילון (בתמונה שבראש המאמר).

אז למה כמות המפקדות אינה עולה בהתאמה לנכונות הזו?

משום שעבור הנשים עצמן, שירות במסלול שטח ממשיך להיות לא אטרקטיבי (בניגוד למסלול העבודה המשרדית שבה אין קידום; ולתחום המקצועי שבו נשים עושות חיל ומתקדמות היטב בסולם הדרגות המשטרתי). מעט מאוד מוכנות להתמיד לאורך זמן בעבודת משמרות בתחנות, על שלל ההקפצות, שמני העבודה המתמשכים והלא סדירים וחוסר היציבות הנגזר מהן. זה נכון בישראל ונכון, מסתבר, גם ב- FBI. על פי כתבת הניו יורק טיימס, נשות הסוכנות הפדרלית ציינו שלוש סיבות לכך שנשים לא מגיעות לתפקידים בכירים (Goldman, 2016):

  • הראשונה היא היציבות בתעסוקה: המסלול שיש לעבור כדי להגיע לתפקיד כולל מעבר ללא התראה ממקום למקום, ונשים לא מעוניינות בתהליך שעשוי להעביר אותן ממיקום אחד למיקום שני ללא התראה כלל.
  • השנייה היא היעדר מודלים לחיקוי: רק בודדות מגיעות לתפקידים בצמרת ה- FBI.
  • השלישית היא התחושה שעבודה זו אינה מתאימה להן: לכן, מתוך 12 בקשות עבודה, רק אחת או שתיים מגיעות מנשים.
fbi

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Cliff לאתר flickr]

לסיכום

נשים מסתבר, בניגוד לגברים, ממשיכות להעדיף עבודות המאפשרות שילוב מוצלח - שמחיריו האלטרנטיביים סבירים - בין הקריירה למשפחה. על כן, רובן נמנעות מהמסלול המבצעי במשטרה, למרות שהוא פתוח בפניהן, ולמרות שלמערכת יש אינטרס אמיתי לראות נשים בתפקידים הללו. עד שתופעה זו תשתנה, כמות אלה שתשרתנה בדרג הבכיר בארגונים הצבאיים יישאר קטן ביחס לגברים.

[לריכוז המאמרים אודות השתלבות נשים בארגונים צבאיים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

DW ( 2018), No Easy Situation - Women in the German military.

5 thoughts on “המחסור בנשים מפקדות בארגונים צבאיים

  1. Pingback: תקינות פוליטית באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: נשים בצמרת המשטרה - ייצור ידע

  3. Sara Konforty:
    מה שיותר מעניין איך אתה מצליח לרתק אותי בקריאת מאמריך ולהתעמק בהם , לקרוא כאילו אין מחר… כאילו כל היום או הלילה לפניי, למרות שאני בלחץ זמן תמידדדדדד וכל דקה חשובה… שאפו.

  4. Pnina Fss:
    ואפשר להשיג ולשאול:
    א. בהנחה שההנחות העובדתיות, ביחוד של מחויבות היתר של הנשים למשפחותיהן והשפעתן על מצבת העובדים – נכונה – למה להגיד שחסר לך בכירות מאותו מיגדר. הניסוח הנכון צ"ל העדר או אין – אבל לא מחסור, במשהו שהוא כנראה לא שימושי במיוחד, לפי התאור שלך.
    ב. האמנם אין סיבות אחרות לתקרת הזכוכית? והאם היא קיימת רק באירגון הסמי צבאי הזה?
    * באוניברסיטאות, שבהן רוב התלמידים הן תלמידות אין יצוג יתר למורים ממין זכר? [ וביחוד בדרגות הבכירות יותר].
    * בכנסת שלפחות חמישים אחוז המהצביעיםן לה הן נשים – אין יצוג יתר לגברים [וזה לא שצריך להרים שם משאות כבדים, להשתמש בכשרון נדיר לתפיסה מרחבית, או לדעת מתמטיקה גבוהה מדי].
    * מה ההשפעה של ההטרדות המיניות שממלאות את דפי העיתונים בהקשרים של הפעילות המשטרתית, על הקריירה של השוטרות המשרתות בה, ועל נכונותן להסתובב בשטח לבד, בזוג, או עם קבוצה של זכרים שזו התרבות האירגונית שלהם?

    • פנינה,
      המערכת רוצה מאוד נשים, כי היא מעוניינת בשינוי התרבות הארגונית. בעובדה, ביחידות שהנשים עברו מסה קריטית התרבות השתנתה. צריך גם לזכור שמערכות קרובות כמו הפרקליטות ומערכת בתי המשפט 'נכבשו' כבר על ידי נשים.
      מוזר ככל שזה יהיה, הארגונים הללו רגישים למוביליות חברתית, והם בדרך כלל מבקשים לקדם נציגים ממגזרים שאינם זוכים לייצוג נאות בפיקוד: נשים, אתיופים, ערבים… המשטרה גם הייתה הראשונה שבה הגיעו עולים יוצאי מרוקו לבכירות…
      לגב מוסדות כמו אוניברסיטאות: צריך לזכור שזהו תהליך רב שנתי שלוקח זמן. אבל כבר היום רואים את המגמה ונשים הולכות ומשתלטות. תראי למשל את הייצוג הגדל של נשים בין נשיאות המכללות למשל, כך שגם בכנסת הכל עניין של זמן.
      לגבי ההטרדות המיניות, זה שונה מאוד ממה שזה מוצג, לפחות בישראל. שימי לב שרוב התלונות בישראל על הטרדות היו רק כלי הנשק ל'חיסול' יריבים פוליטיים, ולא עצם ההטרדה…
      העשרת אותי היום…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.