פרקליטות

כשהפוליטיקאים האלה והנגררים אחריהם מציגים את המצב במונחים של משיכת חבל, כשהם בצד אחד, ואילו המשטרה, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי ומערכת המשפט בצד השני, יש לי ולכל אדם ישר הצדקה מלאה להתייצב לצידם של אנשי הארגונים הממלכתיים, האחראיים, המקצועיים, המוסריים והאתיים, כנגד אנשי הכיתות הפוליטיות, שאינם נוהגים באופן ממלכתי, לא באופן מוסרי ולא באופן אתי, כראוי…

את הפרק המרתק ביותר בסיפור הדיפ סטייט הישראלי עד כה, תרם לנו שר המשפטים אמיר אוחנה, שבמסיבת עיתונאים ב- 29 באוקטובר 2019 , קם על הגוף שעליו הוא ממונה עליו ( ונתן נאום שלא יישכח, מן הסתם עוד שנים הרבה. החולשה של דברי אוחנה היא בעיתוי ובהקשר. לולא מצבו המשפטי של בנימין נתניהו, ספק אם הדברים היו נאמרים. ועל כן, חצי עם ידחה אותם בלי לקרוא אותם אפילו; וחבל. כי הסיפור הזה איננו סיפור פוליטי. הוא סיפור על תאווה לכוח ומאבק לעוצמה של מערכת האכיפה…

מערכת אכיפת החוק עמוק בתוך הבור; ומשיחות שאני מקיים, פה ושם עם בכירים בתוכה – בעבר ובהווה – אינני סבור שהם מטמיעים לאיזה בור עמוק דרדרו אותה… אמחיש עבורכם את הקביעה הקשה הזו בסיפור הדמיוני הבא…

קציני משטרה בדרגת ניצב הם בדרך כלל כאלה, שהשיטה היטיבה עימם; והם הצליחו לטפס למעלה בזכות קוד הנאמנות. לכן בדרך כלל, הם יישארו לעד נאמנים אליו; ונדיר יהיה למצוא כאלה שיהיו מוכנים לחשוף סודות מבפנים, בנושאים המביכים את המשטרה. הראיון עם ניצב בגמלאות יעקב בורובסקי, שונה!

תודה לך כבוד מבקר המדינה, השופט חיים יוסף שפירא ולצוות שלך, על מלאכתכם החשובה, האמיצה, רחבת ההיקף, תודה על שהעזתם לגעת במורסה מוגלתית – אף ממארת –  שהכל, ממש כולם, חששו מלהתקרב אליה, כדבעי; ולאחוז בה מאחז משפטי-מקצועי מובהק, נטול פניות ומשוא פנים, נטול מורא או פחד, נטול אינטרסים מאוסים.  ואני? "אמרתי לכם"!…

בחודשים האחרונים קרסו ארבעה תיקי אונס באנגליה בשל מחדלים של התביעה והמשטרה. המחדלים הללו אילצו את פרקליטת המדינה לפרוש מתפקידה (מעניין אם מישהו היה לוקח אחריות ופורש – או מופרש – אצלנו…) 

האם יש במדינת ישראל יש אליטה נבחרת של גורמים, במשולש  יועץ משפטי לממשלה – פרקליטות – משטרה, שמסכלת מינויים לא רצויים לגופים הללו? בשאלה הזו עסקנו לא-מעט בעבר. היא עלתה בפעם האחרונה בסוגיית טרפוד מינויו של תת אלוף במיל' גל הירש למפכ"ל המשטרה, בקיץ 2015. לאחרונה, שבה הפרשה וצפה, בעקבות אחד הספיחים של פרשת ריטמן: ראש חטיבת המודיעין המושעה, גיא ניר, פנה למבקר המדינה בטענה שראש אגף החקירות היוצא, ניצב מני יצחקי, פעל באופן אקטיבי לסיכול המינוי, על מנת לסלול לממלא מקום המפכ"ל דאז, ניצב בנצי סאו, את הדרך למפכ"לות.

הסדרי הטיעון במערכת אכיפת החוק הינם בעיתיים, ומביאים אותנו לשאול, האם אפשר לייצר צדק ללא משפט. על פי פרקליטות המדינה, 68% מהתיקים הסתיימו בהסדרי טיעון. אלה נעשים במערכת אכיפת החוק בשם הסטטיסטיקה, ולצורך שחרור לחצים ניהוליים. הצד האחר שלהם הוא החשש, שבחלק מסוים של המקרים הדבר עלול לגרום להרשעת שווא! תופעה זו איננה תופעה ישראלית. בארצות הברית למשל, קיימת ירידה דרמטית במספר המשפטים, בהשתתפות חבר מושבעים…

האם השחיתות המשטרתית 'קפצה מדרגה'? פרשת רונאל פישר מלמדת לפחות לכאורה, שהשירות אותו הגישו אנשי משטרה לבעלי ההון כלל, כפי הנראה, שלושה מרכיבים עיקריים, אמתיים, ו/ או בדויים לצורך סחיטת כספים: מתן מידע על החקירות; ביצוע סחבת וחבלות במהלכן; וסגירת תיקים. שני המרכיבים האחרונים אינם יכולים להתבצע ללא סיוע של קצינים בדרג בכיר יותר. אם יש בהם ממש, דומה שהגענו לשלב מתקדם יותר: של השת"פ בין דרגי הניהול – הבכיר והזוטר.