מאיר גלבוע: הבל ה"יהודית והדמוקרטית"

[בתמונה: חשוב להזכיר את הניסיון ההירואי של פרופסור רות גביזון והרב יעקב מדן, ליצור אמנה חדשה בין יהודים בענייני דת ומדינה בישראל, שנדחה על ידי דתיים וחילוניים כאחד... התמונות הן צילום מסך מסרטון היו טיוב למטה]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מאיר גלבוע 2

ד"ר מאיר גלבוע הוא קרימינולוג ישראלי וניצב משנה (בדימוס), שכיהן כסגן ראש היחידה הארצית לחקירות פשעים במשטרת ישראל.

לאחר פרישתו מהמשטרה, עמד בראש מחלקת החקירות ברשות ההגבלים העסקיים.

לאחר מכן שימש יועץ מיוחד לענייני שחיתות למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס.

*  *  *

הניסיון הכושל של הממשלה לאזן בין הזכות להפגין ובין הזכות להתפלל בתוך בתי כנסת גדושים, לחגוג את חגי ישראל עם חוגגים רבים וללמוד בקבוצות גדולות בישיבות בהם קהל רב, הוביל לפגיעה קשה בשתיהן, ובעיקר לחשיפה של הסתירה המהותית בין מדינה יהודית ובין מדינה דמוקרטית.

אף כי יש מגוון דעות בין קבוצות ומגזרים שונים בישראל, וכל הכללה עלולה לגרום עוול לעמדותיהם, אסתכן בתיאור פשוט: חרדים ודתיים רוצים במדינה שתקום כחלק מהתהליך גאולה משיחי, תפעל לפי חוקי התורה ושהנהגתה תהיה דתית ותוסמך לפי כללי ההלכה. חלק מהם רואים בכך רק שאיפה אידיאלית, אליה יש לחתור, אך גם עמדתם היא שבמדינת ישראל יש מקום מרכזי להלכה היהודית ולמשפט העברי בחיים הציבוריים, כמו שמירת שבת, כשרות, נישואין וגירושין ועוד.

לעומת זאת, מקובל שבמדינה דמוקרטית יש הכרה בריבונות העם המתבטאת בבחירות חופשיות ושוות, בהן נבחרים חברי הפרלמנט והשרים, הכרה בגרעין של זכויות אדם ובהן חירות, חופש ביטוי, חופש התאגדות, זכות הקניין, חופש תנועה, כבוד, שוויון, חופש דת ופולחן וחופש מדת, וכן הפרדת רשויות, שלטון החוק  והגבלת השלטון ורשות שופטת עצמאית.

בצד זאת, יש הטוענים שמדינת ישראל מקיימת הבחנה בין היהודים ובין אחרים, הן בחוק הפורמלי והן בהתייחסות הרשויות. לפי עמדה זו מדינת ישראל כדמוקרטיה מלאה צריכה להיות "מדינת כל אזרחיה". לעמדה זו לא אתייחס הפעם.

[התרשים: 'ייצור ידע']

לאחרונה התעוררה מחלוקת קשה בין זרמים דתיים וחרדיים, המבקשים לממש ערכים יהודיים, כלומר את חופש הדת והפולחן בקיום מנהיגיה, כמו להתפלל בבתי כנסת, לקיים טקסים דתיים וללמוד בישיבות ללא הגבלת משתתפים ומקום, ובין קבוצות חילוניות המבקשות לנהוג לפי ערכים דמוקרטיים תוך מימוש חופש הביטוי, הכולל במיוחד את חופש ההפגנה. במאבק כזה, אך טבעי הוא שכל קבוצה התבצרה ואולי אף הקצינה את עמדותיה וסירבה להתפשר ולוותר על עקרונות חשובים או מקודשים לה.

החלטות הממשלה לאסור על קיומם של מנהגים דתיים אלה מחד גיסא, ולאסור על הפגנות מאידך גיסא, פגעו בעקרונות יסוד של שתי הקבוצות, שיש ביניהם סתירות והתנגשויות, ובסופו של דבר להפרות חוק קשות (ואיני נכנס ל"תחרות" אילו הפרות חמורות יותר ואילו פוגעניות יותר). החלטות הממשלה לא היו רק פרי של כניעה לפוליטיקאים חרדים, שהסכימו להטלת מגבלות על התפילות רק אם תוטלנה מגבלות דומות גם על ההפגנות, אלא גם ובעיקר תוצאה של חשיפת העימות והסתירה המהותית בין מדינה יהודית ובין מדינה דמוקרטית ואת חוסר האפשרות לרבע את המעגלים או אפילו למצוא חפיפה כלשהי ביניהם.

גם הרואים במגילת העצמאות מעין טקסט דתי או עם מאפיינים דתיים – יהודים, בין היתר עקב שרבוב ביטויים שונים כגון: צור ישראל וכיו"ב, טועים ומטעים. אלו היו פרי פשרה בין בן גוריון למפלגות הדתיות, כיוון שרצה שכל חברי מועצת העם יחתמו עליה. אין לראות בהם אלא תפיסה היסטורית ולא דתית.

לא ניתן לסיים זאת מבלי להזכיר את הניסיון ההירואי של פרופסור רות גביזון והרב יעקב מדן, ליצור אמנה חדשה בין יהודים בענייני דת ומדינה בישראל, שנדחה על ידי דתיים וחילוניים כאחד. גם זאת עקב מהות הביטוי האוקסימורוני "מדינה יהודית ודמוקרטית".

.

5 thoughts on “מאיר גלבוע: הבל ה"יהודית והדמוקרטית"

  1. העירוב בין דת ומדינה הוא בלתי נמנע. כי דת היא חלק מהותי מתרבותו של עם, והחיים במדינה מושפעים מאד בעיקר על פי הרוב השליט, כך מדינות דמוקריטיות באירופה למשל חוגגות ומנהלות את ימיהם על פי הדת הנוצרית שצלב מתנוסס על דיגליהם, כהצהרה- אמנם דמוקרטיה אבל אורח החייים השולט הוא הדת.
    גם הודו התמודדה עם הסוגיה הזו , גנדי החליט שהודו תהיה מדינה דמוקרטית וכל דת תוכל לנהל את אורח חייה בכפיפה לחוק המדינה, המוסלמים סרבו והקימו מדינה נפרדת – פקיסטן ויכולים עם רוצים להחליט שהחוק השרעייה הוא הקובע
    לזכור- דמוקרטיה היא שיטת ממשל, לא היחידה וודאי שאינה טובה לכול- אלא פונקציה של תרבות העם. לכן ניתן להיות דמוקרטי וגם יהודי בתנאי שחוקי הלאום קובעים לאחר שהם נקבעים לאחר הגעה להסכמה דמוקרטית זהו מהסטטוס קוו הידוע
    מנסים לשבור אותו עלפי יחסי הכוחות הפוליטיים. זה יחזיק מעמד עד לסף מסוים שממנו ואילך- מלחמת אזרחים!! (אירלנד, סודן, מלחמת 100 השנים..

    • גם אם אניח שאני מסכים לדבריך, ובכלל לא, ברגע שאתה כותב שניתן להיות דמוקרטי ויהודי בתנאי כלשהו, וחלק מהעם אינו מקבל את התנאי הזה, לא יכול להיות שלטון גם דמוקרטי וגם יהודי. אוקסימורון!

      • אני קוראת את המאמר ואז את מה שנכתב על הרקע שלך ולא מבינה אלו חלקים בקורות חייך נותנים לך את הבטחון להתבטא בנושא הכל כך חשוב הזה? הקרימינולוגיה? החקירות או השחיתות? ואין לי שום בעיה שמישהו שאין לו השכלה בתחום יתבטא אם הוא ניתלה באילנות גבוהים ממנו באותו תחום… זה שמישהו ד"ר בתחום אחד לא הופך אותו למומחה בתחום אחר.. ואם סתם הבעת את דעתך.. אז באיזה קטע אתה מזלזל בדברי המגיב גדעון שניר? מצופה ממך כד"ר להתייחס לנושא כזה באופן יותר מעמיק… למשל לכך שדמוקרטיה לא הופיעה במגילת העצמאות בכלל ויהדות המדינה בהחלט כן… לזה שבן גוריון לא נתן כל מעמד לזרם אחר מלבד האורתודוקסי בכל הקשור ליהדות… וכן להתייחס למה שיש לדמוקרטיה עצמה להגיד על מצב בו מדינה היא דמוקרטית וגם בעלת מרכיב נוסף כמו במקרה הישראלי (ויש לה מה להגיד גם אם תתעלם מזה)… ובכלל לא מצאתי טעם לקשר בין ההפגנות לתפילות שהרי אין קשר בין הקבוצות מלבד הרצון הצודק מבחינת שתיהן לקבל את חירותם להתבטא. הרצון לחכך את היהדות בדמוקרטיה מיותר בעיני בהקשר הזה מה גם שחופש דת זה זכות אדם וזכות דמוקרטית וכן גם הזכות להפגין ושניהן כמובן לא סותרות מדינה יהודית. כמו כן על פי הנתונים שעוליםמשוב ושוב בסקרי מכון pew.. רוב הציבור מעוניין בערכים יהודיים במרחב הציבורי והיהדות עצמה מאמינה בבחירה חופשית ולכן לא בכפייה במרחב הפרטי. במילים אחרות.. בהקשר הזה אני לא מוצאת סיבה להתעקש לראות סתירה בין היהדות לדמוקרטיה… והאמת על פי הפריזמה שאני מציגה בקצרה, באף הקשר… אנשים מעדיפים לראות את ההיבטים שמתאימים להשקפת עולמם גם אם היא סותרת עובדות אובייקטיביות וגם אם הם אנשי אקדמיה בניגוד לאובייקטיביות האקדמית הנדרשת מהם … אם יש לך דרך להפריך את דבריי אתה יותר ממוזמן.. זה הדרך הנכונה להגיע לחקר האמת… ואני לא מאמינה שיש יותר מאחת כזו כי אני לא פוסטמודרניסטית יש רק כמה זוויות לראות את האמת אבל לא כל עמדה היא זווית לגיטימית לאמת ועל זה הדיון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *