דמוקרטיה

תקשורת אקטיביסטית אינה מבקשת לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים, ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת. במצבי קיצון – כמו בעת מלחמה – יוצא השבר הזה לאור במלוא עוצמתו, ומקריס את החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור. אספנו עבורכם אוסף שלישי של ממים אינטרנטיים על תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם. קריאה מועילה.

מהות הדמוקרטיה נעוצה בעובדה שהחוק אינו מוגדר באופן סופי, שהחוק נבחן מחדש שוב ושוב. במאמר "ונחתום בטבעת המלך ואין להשיב", מאת אור בסוק, הוא מציג באופן שובה לב, השוואה בין חוקי פרס ה"נצחיים" והכושלים בתקופת אחשוורוש, כפי שעולה ממגילת אסתר, לבין תפיסת בית המשפט העליון "שלחוקתה המתהווה של מדינת ישראל, כלומר לחוקי היסוד, יש גלעין נצחי בלתי-ניתן לשינוי"…

הפרדוקס של הפוליטיקה הפוסט-מודרנית מבוסס על העובדה שבחוסר שביעות רצון ממנהיגיה, העם מבקש להיפטר מהם. כדי לשמור על הכוח, בעליו מבקשים להגביל אותו על ידי העברת ריבונות לארגונים טכנוקרטיים ועל-לאומיים. מצב זה יוצר את הדילמות המוסריות והפוליטיות המאפיינות את העידן המודרני.

הפרוגרסיביים, בתבונה רבה, ביצעו מניפולציה סמנטית (תהליך של שינוי מכוון במשמעותן של מילים למטרות של 'צריבת תודעה') וסיפחו אליהם, בכוונת מכוון, את המושג 'ליברלים', זאת כדי שהציבור יזהה אותם עם הדמוקרטיה הליברלית בעוד שהם פועלים באינטנסיביות להחריבה. יתרה מכך, הצגתם כ'ליברלים' מקלה עליהם להטמיע מניפולציה סמנטית נוספת של זיהוי הימין כ'פשיסטים' וכ'נאצים'. והימין נפל בפח, ומכנה גם הוא את הפרוגרסיביים: 'ליברלים'…

הדמוקרטיות המערביות נותנות לתושביהן תחושה שהן מיצו את הפוטנציאל הטמון בהן. הן מזדקנות, דועכות, מעלות חלודה, הביורוקרטיה שלהן סובלת מסטגנציה חמורה ומכבדות אברים, והן מתמסרות באהבה בידי מחריביהן מבפנים ומבחוץ, שאף אינם מתביישים להכריז על כוונותיהם, בקול גדול. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, מגמות דומות הביאו לעליית משטרים טוטאליטריים. האם זה גורלן של הדמוקרטיות המערביות, ואנחנו בתוכן, היום?

מאז הוגדרו הדמוקרטיות המערביות כליברליות, נוהגים לכרוך את הדמוקרטיה והליברליזם יחד, רקשליברליזם איננו דמוקרטיה ולהיפך. שניהם צצו והתפתחו זה לצד זה, ולעתים קרובות משפיעים זה על התפתחותו של זה, אבל, הקשר ביניהם מורכב, ובקשר הזה יעסוק המאמר הנוכחי.

הסיפור הפולני ולקחיו מעניינים אותנו, לא רק בשל הכמות הנכבדה של יוצאי פולין המרכיבים את החברה הישראלית, אלא בעיקר כיוון שהמחאה שלנו סיפרה לנו שהימין הישראלי הופך אותנו לפולין – מדינה שהייתה דמוקרטיה ואיננה עוד כזו; שהימין הפשיסטי שינה את אופייה ואת מבנה מוסדותיה לבלי הכר, על מנת להבטיח שהוא יישאר בשלטון לעד. האמת מסתבר, מורכבת קצת יותר, אבל כבר לא מעוניינים לספר לנו עליה…

הדעה הרווחת היא שהתקשורת איבדה את דרכה. אבל האמת היא שזו תמיד הייתה דרכה. תמיד היא שימשה תיבת התהודה של האליטות, בין אם אליטות שלטוניות במדינות טוטליטריות, ובין אם אליטות ממון ואליטות פוליטיות במדינות דמוקרטיות, וכשהאליטות חולות ומנוונות, חולה גם התקשורת! ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תקשורת ודמוקרטיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.