גרשון הכהן

קברניט חייב להפנים את מגבלות המימד הגלוי בהתנהלות השלטונית. מגבלות אלה מחייבות שימוש במהלכים משלימים סמויים, עמומים ובעלי פוטנציאל של חמיקה מאחריות!

גם מלכים כשאר בני אדם חוטאים. דוד חטא בחטא בת שבע ותשובתו התקבלה. אחאב חטא ברצח נבות היזרעאלי ותשובתו התקבלה, לפחות בחלקה. מדוע שאול לא זכה לאותה מידת חסד הניתנת לשבים בתשובה? המבחן לכך הוא יכולת מימוש הריבונות. כל עוד הוא עומד במבחן זה, גם אם חטא, אם הביע חרטה יש ביכולתו להמשיך ולמלוך. זו עמדה מוסרית המכירה בייחודו של מבחן המלך.שאול כשל במבחנו כמלך, ומכאן אין דרך חזרה.

דווקא בניצחונו של יונתן בן שאול, הנוצר כפועלה נועזת ובלתי ממסדית שלו, טמון מסר המוביל לקריאה אחרת, המסמנת את מגבלות היסוד של שאול בהבנת מוסד המלוכה. הניצחון אמנם מוצג כשלב משמעותי בביסוס מלכות שאול, אולם, בתיאור אורח התנהלותו של שאול נחשפות מגבלות מהותיות, היוצרות כבר בפרק י"ד, את נקודת התפנית הגורלית למלכותו.

בשעות הקשות בחיי אדם, גם אשכנזים, גם עדות המזרח, זקוקים במצוקתם להרבה מעבר להדרכה הלכתית. את הדבר הזה מבקשים בדמות המחברת שיעור קומה רוחני עם תבונה מעשית, המעוגנת בטבורן של מצוקות הקיום האנושיות. זהו מקומו של איש האלוהים ותפקיד הדרכתו במצוקת מבקשיי דרך!

תופעת המנהיגות מוכרת לנו במסתורין האופף אותה: יש אנשים הנראים לנו כנטולי נתונים בסיסיים למנהיגות, אך לפתע בשעת מבחן הרואית, הם מתגלים כמנהיגים של ממש וכן להיפך. יש אנשים הנראים כמגלמים את כל התכונות הנדרשות למנהיגות, אך ברגע המבחן מותירים בנו אכזבה…

ב-6 בנובמבר פרסם חיים רמון מאמר במעריב, תחת השם: זו הדרך לשמור על ירושלים יהודית. רמון מציע פתרון מידי בירושלים, במתכונת רעיון ההיפרדות מהפלסטינים. במבט ראשון, אדם מן הישוב יטה להסכים עם הצעתו. לעין ישראלית ממוצעת, שלא העמיקה בנושא, ההצעה נראית לא רעה. היכן אם כן הבעיה?

בקוסמולוגיה המונחת ביסוד תפילת חנה, מצוי בעיני הקוד הגנטי של השקפת העולם התנ"כית על מקומו של אדם בטלטלות ההוויה. זו התפיסה המבקשת בכל רגע להזכיר לאדם שהכל ארעי. גם זריחת החמה מידי בוקר חוזרת על עצמה מכוח רצון האל, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"…

שלושת הפרקים האחרונים בספר שופטים (יט-כא), משרטטים בזעקה, זוועה חברתית רבת פנים. התיאור החי במלוא צבעיו, במיקוד מפורט ואכזרי, יכול למשוך את התבוננותנו, אל גווני הגוונים של הסבל האנושי, החל במעמדן של נשים-פילגשים וכלה ברוע האנושי בשיאי ביטויו…

תהליכי צמיחה והתפתחות של שבט ואומה, מחוללים על פי דרכם מגמות שינוי. התפשטות במרחב בתהליך הדרגתי, או בלחימה וכיבוש, הייתה מאז ועד ימינו מגמה מוכרת, שעיצבה תהליכים היסטוריים. למסע הכיבוש של בני דן, כסיפור המשולב בין פרקי ספר שופטים, לקראת סופו, בין סיפור שמשון, לבין סיפור מלחמת האחים שבאה עם סיפור פילגש בגבעה, ישנם להבנתי, מאפיינים ייחודיים, שבאו לשרת את מגמת הסיפור הכוללת, ההולכת ונארגת בקומפוזיציה מורכבת…

בין העיר לבין המרחב הכפרי – כמו בין מרכז הציוויליזציה לבין הספר (frontier) – ראוי שתתקיים מערכת זיקות, המתגלה כהכרחית לשיווי משקל של מערכת חברתית. העיר היא המסמנת את השלטון והחוק, את מרכזי כלכלה והרוח, אך היא ניזונה מן המרקם הכולל הקשור אליה בתנועה יומית. מצבם של שבטי ישראל בהעדרה של עיר, נדון לאבדן שיווי משקל מערכתי, כמו גורם שמיים הנקלע לסחרור בהעלמות המסה הגדולה סביבה הוא נע במסלולו הקבוע. זה היה מצבם של שבטי ישראל, בתקופת השופטים.