לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, צפויה מדינת ישראל 'לחטוף' צונמי בינלאומי שיבוא עם תביעת האו"ם להקמת מדינה פלסטינית. על פי המתווה המוצע זו תהיה מדינה בגבולות 67 ובירתה בירושלים. על מנת להתמודד נכון עם האתגר, יש לחתור לעמדה משותפת רחבת הסכמה, בין תומכי הימין לבין הציבור הגדול המצוי במרכז המפה הפוליטית.

בחודש הבא עם הדיון במליאת האו"ם להכרה במדינה פלסטינית, מדינת ישראל עלולה לפגוש צונמי בינלאומי עם אפשרות לסנקציות. על החברה היהודית להבין, כי לא זו בלבד שעקרונות יצחק רבין לאוסלו נמחקו בידי ממשיכיו, אלא שבעשורים שחלפו העולם השתנה ונמוגו כל התנאים והנחות היסוד עליהן העז רבין לקחת את סיכוני הסכם אוסלו. הבירור הגדול הוא ביננו: מה החלום שלנו? מדובר במאבק על ירושלים - מאבק  על זהות קיומנו.  

ה'סַאבְּר' (ṣabr) באיסלאם הוא צווי אלוהי ואורח חיים מתמיד של עמידה איתנה, אמונה תחת מבחן, שמבנה את תודעת הפרט והקהילה המוסלמית בעתות שלום, ובעיקר בשעת מצוקה, כיבוש או עימות. תודעה מוסרית, שדורשת שליטה עצמית, אמונה ונכונות לשאת סבל לאורך זמן, בעולם של מבחנים וניסיונות. יש בו יסודות של ביטחון באל, הבלגה מול רדיפות, והתמדה בדרך הישר, גם לנוכח קשיים מתמשכים.

מלחמה עם איראן ממש לא הסתיימה. היא נקלעה להשהיה שממתינה ללימוד ולהפקת לקחים מהמערכה האחרונה, במאמץ לבניית הגיון מלחמה איראני חדש, ובניין כוח מותאם לכך. ישראל זכתה בינתיים לפסק זמן להתארגנות מחודשת ולמיצוי פוטנציאל המציאות האסטרטגית שנוצרה בעקבות המלחמה הארוכה שהחלה בשבעה באוקטובר 2023.

למרות שאנו מכירים בממד הרוחני שמניע את האויבים, ברעיון המלחמה שלנו בחשיבה על הדרך לניצחון מול אויבים אלה אנחנו מתקשים לחבר יחד את הממד הפיזי של האויבים עם הממד הרוחני שלהם. בכל הקשור לפעולה בממד הפיזי, צה"ל מגלה יעילות. אבל מבט על שני הממדים יחד,  באופן בו הם מכוננים בימים אלה את רוח המלחמה של האויבים מסביב, יכול להסביר כיצד ומדוע עזה הייתה ונותרה הנקודה הארכימדית של המלחמה האזורית כולה.

הדיבור על "אהב שלום ורדפהו" ניתן ליישום  כדיבור המכוון אל האדם הפרטי בשדה הפעולה שבין אדם לחברו, אולם הוא איננו יכול לשמש ציווי להתנהלות המדינה. למדינה קיימים אינטרסים, ובין מדינות מתנהלת פעילות שבה מצב היסוד הוא מאבק מתמיד על אינטרסים ומשאבים. ההיגיון המנחה אינו מאפשר לקיים כפשוטו "אהב שלום ורדפהו".

אני יודע שרבים רואים בי בוגד על שלא קמתי ועזבתי. אבל, אינני מתחרט. אבקש סליחה בלב חפץ מכל מפונה שמרגיש שפגעתי בו, אבל אל מול ההיסטוריה אני עומד גאה: מנעתי את הפיכת ההתנתקות ל'פרומו' ריסוק מפעל ההתנחלות, והצלתי את הציונות הדתית מעצמה. אם הייתי נוהג אחרת, היה על בני הציונות הדתית אות קין שאומר: "אי-אפשר לסמוך עליהם שימלאו פקודות"...

הדרך בה תצליח ישראל להבהיר לכל הגורמים במרחב את חובתה להגנת הדרוזים בסוריה היא הדרך שגם תאפשר לישראל להשפיע מתוך עמדת כוח על כיווני התפתחותה של סוריה החדשה. לפעולותיה של ישראל בסוריה תהיה בכך השפעה בצומת הדרכים, שבין הדרך ליציבות ושגשוג במערכת היחסים ההדדית, לבין משטר גבולות הממשיך להתקיים באיום הדדי. בהעמדה כזו של הניווט המדיני הישראלי ביחס לסוריה, ההחלטה להתערבות צבאית השבוע, הייתה לגמרי הכרחית.

השלכותיו העתידיות של איום חמאס בעזה - לעתיד קיומה של מדינת ישראל מול אויבים הדבקים בחלומם להביא להשמדתה - יש הכרח קיומי בניצחון הישראלי בסיום המלחמה. התכלית להמשך הלחימה, מוצדקת במבט הזה הרבה מעבר למה שמנסים מבקרי הממשלה להציג  כלא יותר מאינטרס פוליטי של ראש הממשלה.