ההחלטה המשותפת לנשיא טראמפ ולנתניהו ליציאה למלחמה הייתה כורח השעה בתודעת המבחן המנהיגותי למיצוי אמיץ של הזדמנות אסטרטגית חד פעמית. מרגע זה בו החליטו לפעול, המלחמה נדרשת כמובן לניהול מחושב ואחראי לתקופה ממושכת הדורשת אורך רוח, התמדה ותיאום ציפיות עם הציבור.
למרות שיתוף הפעולה התקדימי, ההבדל בין וושינגטון לירושלים אינו רק בגאוגרפיה, ובהיקף העוצמה הצבאית העומדת לרשות כל אחד מהצבאות, אלא ביסוד האבחון של המצב האסטרטגי. עם ישראל והנהגתו נתונים בימים אלה בשעת מבחן היסטורית ונדרשים לאמונה ועמידה איתנה.
מאמר זה עוסק בהבדל שבין הגיונו האסטרטגי של הנשיא טראמפ – המתנהל מול איראן בשיקולי ניהול סיכונים בגידור סיכונים – לבין מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל, הנדרש להתנהלות בהגיון של קבלת החלטות בתנאיי אי וודאות.
מאמצי החקירה להבנת כישלון השבעה באוקטובר, לא יוכלו להתעלם מהנחות יסוד בהשקפת העולם הישראלית על מצבי מלחמה ושלום. הדחקת איום המלחמה בתודעה הישראלית, נעשתה בהשפעת תפיסה רעיונית מערבית ליברלית שסיפרה והאמינה, שהעולם מתפתח למגמת יציבות ותם עידן המלחמות הגדולות…
את התנהלותו האסטרטגית של נתניהו בשנתיים האחרונות ראוי לפרש כנווט במסע אסטרטגי היודע את מטרתו אך מכיר בתנאיי אי הוודאות של המסע. בהמשלה לשחקן כדורגל דוגמת מסי, גישת נתניהו מכירה עד כמה הדרך אל השער תלויה בהמצאות במקום הנכון, ובמוכנות לניצול הזדמנויות.
לכל המייללים על אובדן ריבונות והפיכת מדינת ישראל לפרובינציה אמריקאית צריכים להסביר שמבחן הניווט האסטרטגי הוא תמיד מורכב ומתעתע . בשעה הזו המבחן הישראלי כרוך בראיית הנולד – כלומר בזיהוי המערכת המשתנה והסתגלות מהירה לתנאיה.
במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה והתחזקה. במונחים של תורת המערכות המורכבות, ישראל היא 'מערכת אנטי־שבירה': כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם.
העולם אינו מתחלק בין אנשים נורמאליים לאנשים חלוצים. בכל אדם טמון סוג של גן חלוצי. אצל חלק הוא דומיננטי. אצל אחרים, מוחלש או שעבר דיכוי. גם מי שבחר בדרך חלוצית לא יכול להתמיד כל חייו. גם חלוצים מתעייפים. הם זקוקים לדור צעיר שיבוא במקומם. לכן, כל כך חשוב לשלב בכל יישוב קבוצת חלוצים צעירה ונחושה. נדרשים לנו חלוצים ולא פחות נדרשת פעולה לחידוש הרוח והדרך החלוצית.
המאמר מוקדש להיבטים החיוביים של תופעת ה'יהיה בסדר' הישראלית. בהיבטים השליליים עסקנו במאמר קודם. הטוב והרע הם שתי פנים של אותה תופעה. לצד ההשלכות המסוכנות, ה'יהיה בסדר' מבטא גם את היכולת להעז וליטול סיכונים, ואת האמונה ככוח מניע. הוא מאפשר גמישות, יצירתיות, פתרון בעיות בשטח, וסולידריות בעתות משבר. כשמערכות פורמליות קורסות – דווקא האלתור מציל חיים.
יש ביניכם שיקדשו את רונן בר כ'שומר סף'. אחרים בזים לו וסבורים שעליו להישפט. אבל אלה גם אלה יכירו בתכונה אחת באופיו, שלא ניתן להתעלם ממנה: הוא שוויצר גאוותן ומלא בעצמו. עכשיו תחשבו על ראש אמ"ן בעת טבח ה- 7/10, אהרן חליבה, וגם על ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, האלוף אליהו (אלי) זעירא. מסתבר שלמרות שהצניעות היא הכלי החשוב ביותר של איש המודיעין, הטיפוסים הללו, המלאים בעצמם, נמשכים כמו פרפרים לאש לראשות ארגונים מודיעיניים…
