סוף סוף - ובאיחור רב - יהיה לנו חיל טילים מדויקים...  סוף סוף השכל הגיע למערכת הביטחון; ותמונת המציאות כבר ברורה מידי מכדי להתעלם ממנה... טוב מאוחר ובלחץ האילוצים מאשר אף פעם. וכנהוג במקומותינו הדרך לקבלת ההחלטה עקומה; באיחור אופנתי של עשר שנים לפחות.

טילי הספייק הישראלים מתוצרת חברת רפאל מצויינים, עולים ביכולותיהם על טילי הטאו; ואלפים רבים מהם נרכשו ומצויים גם בשירות נאטו. אבל האמריקאים - בניגוד אלינו - יכולים להרשות לעצמם 'למשוך זמן', כדי לפרנס את התעשייה הביטחונית המקומית שלהם...

פיתוח טילי שיוט היפרסוניים הוא בעת הזו, מרוץ החימוש החשוב ביותר של המעצמות. ארה"ב - באיחור של שנים רבות, ובהשקעה אדירה - מנסה כעת להדביק את הפער שנוצר בינה לבין סין ורוסיה. סין מאתגרת קשות, אותה ואת בנות בריתה במזרח הרחוק, בעיקר בים הצהוב. הפיתוח וההצטיידות באמצעי הזה הם תהליך ארוך ויקר, שימשך לפחות 5 שנים...

מי שיקרא בעיון את שני הקטעים הקצרים הללו, יבין את גודל האיום שבפניו ניצבים אזרחי ישראל, מול מערך ההטילים הקונבנציונלים המדויקים, הסובבים את ישראל; ואיך אמר בכתבה האלוף טל קלמן? זה ״נושא שאנחנו מפספסים״...

עליונות טכנולוגית היא לא רק יתרון. היא יכולה לייצר מגבלות על עוצמתה הצבאית של המדינה בשל מורכבותה ועלויותיה העצומות ברכישה ובתחזוקה, במיוחד עבור מדינה בעלת משאבים מוגבלים כמו ישראל. לכן חייבים לבנות מערך טילי קרקע-קרקע (כפי שהאויב בנה); ושעלותה שווה ערך לעלות טייסת אחת של F35 , ואחזקתה השוטפת)...

הפוליטיקאים והמנהיגות הביטחונית ממסכים בעשן סמיך את האיום הטילי הקונבנציונלי שבנו האיראנים וגרורותיהם. טבעת חנק של 250 אלף טילים, רקטות ומל״טים (מטוסים ללא טייס) מתאבדים מכל עברי ישראל. החורבן שטילים אלה יגרמו לישראל במלחמה הבאה לא נופל מאיום פצצת גרעין, ההבדל היחידי שהטילים הקונבנציונליים לא משאירים נשורת גרעינית...

חיל האוויר יוכל להמשיך להתקיים כזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל רק בתנאי שיעשה את השינויים הנדרשים בדחיפות...

שם שחילות הפרשים והרגלים בלמו בכוח את התפתחות חילות הטנקים במדינות המערב, לפני מלחמת העולם השנייה; כך בולם חיל האוויר כבר שנים את הקמתו של חיל טילים אסטרטגי. התוצאה תבוא לידי ביטוי, מן הסתם, במלחמה הבאה!

ב-15 באוקטובר 2020 פרסמתי ב'הארץ' את המאמר "הטיל מכופף את זנב המטוס". ב- 22 באוקטובר השיב לי האלוף רן גורן (לשעבר איש חיל האוויר) במאמר נגדי באותו עיתון, תחת הכותרת: "בריק, אתה טועה: אין תחרות למטוס הקרב". האמנם אני טועה?