לאחר כמעט שנה, המועקה הציבורית הולכת ונעשית כבדה, נראה כאילו הכול כבר נאמר ובכל זאת, בהיבטים בסיסיים כמו למשל שחיקת יחידות המילואים ומשפחותיהם, טרם הובנה בציבור ובהנהגה משמעותה של מלחמה אזורית קיומית ומתמשכת. בשלב זה מדינת ישראל רחוקה עדין מגיבוש תפיסה מתאימה לניהול מלחמה כזו, מה שמעצים את השאלה כיצד יכולה ישראל להביא את המלחמה לסיום רצוי. התשובה לשאלה הזו תתברר רק בשנה הבאה, בחתירה לתפנית משמעותית לטובה בכלל זירות המלחמה, בציפייה מאמינה לבשורת ישועה.
תודעת הביטחון של האויב שמאפשרת לו להגביר מידי יום את עצמת ההתקפות לשטחה של ישראל, גם כנגד מטרות אזרחיות בנהריה, ויישובים במעגל השני, מחייבת את מדינת ישראל בנקיטת תגובה המבטאת תפנית ביחס לאילוצי הלחימה שהתגבשו.
מישהו חייב להסביר לעם ישראל, כי המלחמה מתמשכת לא בגלל שצה"ל שכח את מה שידע במלחמת ששת הימים. מה שהשתנה באופן הבסיסי מכל מה שהוכר במלחמות ישראל בעבר הוא המצב הגלובלי. המצב החדש, בו מתנהלת המלחמה הנוכחית נתון במציאות של אי סדר גלובלי, על סף מלחמת עולם. הכול מסביב מיטלטל במערבולת של אי סדר, וכאן עדין מייחלים לנקודת סיום עם הסדרה ויציבות. בתנאים אלה לא ניתן לייחל ליותר מהפוגה.
המטה הכללי מסרב להסביר את פשר השיתוק שאחז בו ב- 7/10, אבל דברים מתחילים להתגבש לכדי תמונה קוהרנטית. הנה התמונה שפורס עבורנו נצ"ם אבי וייס, לפיה ראש הממשלה והמטה הכללי כולל חיל האוויר, שותקו ע"י היועמ"שית והפצ"רית עד השעה 2000, במחיר נורא בשטח. בין אם וייס טועה ובין אם לא, חייבות שתיהן להתייצב מול הציבור ולתת דין וחשבון על עלילות אותו יום מר ונמהר ותוצאותיו. בשביל זה לא צריך ועדת חקירה ממלכתית!
במערכת השיקולים המורכבת, עדין אצל מקבלי ההחלטות בצה"ל ובדרג המדיני, לא הבשילה השעה להחלטה על פעולה ישראלית התקפית כוללת לשינוי המצב בצפון. חייבים להאמין כי במוקדם או מאוחר הרגע הזה יגיע. מה שחשוב ביותר למדינת ישראל בשעה זו הוא לשמר ולטפח את החיבור לתמיכה האמריקאית. תמיכה זו שינתה את מפת יחסי הכוחות באזור ולפי שעה מערכת תיאום זו משרתת היטב את מדינת ישראל.
בין איראן לישראל יכולה להתפתח מלחמה שממוקדת במהלומות אש הדדיות. בדפוס מהלומתי כזה, צה״ל יכול לחולל באיראן נזק גדול ובכל זאת עם כל עוצמתו הוא עדין רחוק מהשגת הכרעה. במצב של תיקו במהלומות מוכוונות הרס הדדי, רק צבא ארה״ב בהיקף עוצמתו ההתקפית יכול להטות את כף המאזניים לטובת ישראל. בתנאים אלה, ההמתנה הישראלית בהיותה מתואמת עם ארה״ב אינה ביטוי לחולשה. בהיבט זה, נתניהו שמוביל יחד עם הדרג הצבאי ביטחוני לתיאום ישראלי- אמריקאי , פועל נכון.
צריך להיות טמבל גמור כדי לא להבין את ההשלכות של מסע הסרבנות על טבח ה- 7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל, ואנשי המחאה רחוקים מלהיות טמבלים, אבל הם ממשיכים להכחיש, כיוון שהודאה תחרוץ את גורל המחאה! למרות זאת, בעולם מתועד היטב אי אפשר לברוח מהעובדות. אספנו פה חלק מהם, למזכרת.
סיכוי כמעט וודאי שלא יוכלו בחיזבאללה לוותר על תגובה משמעותית. ובכל זאת עדין הכול פתוח ביחס לסיכוי ההתדרדרות למלחמה כוללת. התקיפה של צה״ל - עליה נאמר ביומיים האחרונים כי תהיה מדודה - הייתה מספיק נועזת כדי לא להיראות כפעולה הססנית שתכליתה מסתכמת במאמץ לצאת ידי חובת התגובה. מצד שני פעולת צה״ל עדין יכולה להיחשב למדודה, במובן זה שהיא לפי שעה מסתכמת בפגיעה כירורגית בביירות ללא הרס סביבתי משמעותי.
