"משל הסוסים של אפלטון" מייצג את תפיסת הפיקוד שלי וגם את תפיסתי את מדע המדינה. הוא מתאר את חייו של אדם או ארגון או מדינה, כמירוץ של מרכבה עם שני סוסים: סוס אחד שחור: סוס פרא, שקשה מאוד להשתלט עליו; וסוס אחד לבן: סוס שקט הניתן בקלות לשליטה. מי שאיננו משתלט על הסוס השחור יכול להפוך את המרכבה. לכן הוא נוטה לוותר עליו ולהישאר עם הסוס הלבן. אבל, אז, הוא לבטח לא ינצח במירוץ כי יוותר עם סוס אחד.
טל קורקוס ז"ל ('פיטבול') - בשנות הארבעים שלו, שהיה משך שמונה שנים יד ימינו של יניב זגורי, ראש משפחת הפשע הבאר שבעית - 'חצה את הקווים' ושימש כעד מדינה נגדו. במרץ 2016 בהיותו בכלא, נרצחה אשתו לעיני ילדיו; ביוני 2007, בשנות הארבעים לחייו, חוסל גם הוא, בפיצוץ רכבו.
בינוניות (mediocrity) היא עמידה של העובדים במינימום הנדרש מהם לפי התקנות, בלא מאמץ נוסף. אחת התלונות המושמעות, תדירות, בפי עובדים בארגונים ביורוקרטיים גדולים, היא שהארגון מטפח בינוניות. הם מציגים זאת בדרך כלל כסוג של 'קלקול' שצריך לתקן. אבל, האמת היא שהבינוניות נובעת מעצם טיבו של מבנה הארגון הביורוקרטי, והיא חלק בלתי נפרד ממנו...
דומה ששנות הזוהר של האקדמיה - שבהן כל אדם הרגיש חייב להצטייד בתארים אקדמיים - עומדות להסתיים. בתחומי עיסוק רבים, "אפשר גם בלי אקדמיה". בתחומים רבים, כאשר מקבלים עובד לעבודה, השאלות, "מה הוא יודע", ו"עד כמה הוא סקרן כדי להתפתח מקצועית", חשובות הרבה יותר מ"איפה הוא למד" או "איזה תואר יש לו". ברוכים הבאים למה שמכונה "ההיגיון הפרדוקסלי של ההשכלה הממוסדת": ככל שרכישת ההשכלה הופכת המונית יותר, כך האפקטיביות שלה יורדת, ומתרבים הכוחות הלוחצים להפוך את הקערה על פיה!
פושעים מסוימים אינם נתפסים בעיני כולם, בהכרח, כפושטי-רגל מבחינה מוסרית; חלק מהם אף רואים את עצמם כשונים מיתר העבריינים, וגורמים לשינוי משמעותי בתפיסתנו, 'מהו פושע', ואיך הוא אמור להתנהג. כזה הוא, למשל, אל קאפונה.
רבים - ואני בתוכם - טוענים שהמשטרה עשתה עבודה טובה בעמונה (ראו, למשל, את מאמרו של ד"ר אבי ברוכמן: "המפכ"ל: כל הכבוד!". אבל, תשבוחות אינן מחליפות תהליכים של לימוד הפקת לקחים. אז, מה היה לא טוב במבצע? מהן התהיות העולות מעבודת המשטרה בעמונה? המאמר מציין שתיים כאלה.
גם אם תכנית אובמה תעבוד היטב: עקרונות נאום שר החוץ קרי יגובשו להצעת החלטה בועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017, ותקבלנה גושפנקה חוקית בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס ב- 18 לחודש זה, סביר להניח, שרמת המוטיבציה של הממשל החדש לא לסבול יריקה בפרצופו תהיה כה גבוהה, עד כי ישראל עשויה להרוויח מצעדי הנגד שלו הרבה יותר משהפסידה מהוועידה ומשתי החלטות מועצת הביטחון.
מבין שלל הספינים שהעסיקו אותנו בהם בעת האחרונה, ספין אחד ראוי, בכל זאת, להתייחסות אמתית: זה שמציע להימנע מלחשוף ראש ממשלה מכהן לחקירות משטרה במהלך כהונתו! מבט על הנימוקים שבשני צידי המשוואה, בצד הידיעה - שהמצב החוקי בישראל בהקשר זה, לא ישתנה בזמן הקרוב - מובילים למסקנה הבלתי נמנעת, שהשיקולים להשארת המצב הנוכחי כמות שהוא אינם רציונליים, וקשורים איכשהו למאבק המטופש בין שתי קבוצות יריבות, העוסקות בפוליטיקה כאוהדי כדור רגל... שהרי, הטענה שנהג האוטובוס הוא בסך הכל עוד נוסע באותו אוטובוס היא אווילית: חייהם של כל הנוסעים תלויים באותו נהג ובמידת ריכוזו בנהיגה...
סוף מעשה במחשבה תחילה: בהיעלבותה מתוכניתו של אדיר מילר, הפכה משטרת ישראל ל"דוד לוי של ארגוני הביטחון". לזו שצריך להיזהר בה, ולא לדרוך על "בלוטות ההיעלבות" שלה. בכך רק הזמינה את כולם לצחוק עליה מאחורי גבה. בזכותה, תיכנס התכנית לפנתאון הזיכרון הלאומי שלנו, ותהפוך לנכס צאן ברזל, כתאום העדכני של דמות "השוטר אזולאי" שליווה את תדמית המשטרה מעתה ואילך.