הדיון הציבורי הפך לאובססיבי סביב מוסד הבג"ץ, המשמש לעתים ככלי לקידום אג'נדות של עמותות וגופים פוליטיים, במקום להתמקד בתכליתו המקורית. הפתרון איננו החלשת הביקורת השיפוטית, אלא עיצובה מחדש במסגרת מוסדית מאוזנת, ברורה ומובחנת. רפורמה מבנית המבחינה בין שלושת המישורים – חוקתי, מינהלי וערעורי – עשויה לחדד סמכויות, לחזק את עקרון הפרדת הרשויות ולהעמיק את ההגנה על זכויות האזרח.

משהו רע עובר על בית המשפט העליון של ישראל, מאז הכניס ביודעין את מלוא גופו לביצת הפוליטיקה הדלוחה של ישראל. הוא ירד ממעמדו, ואיבד את האמון ואת הלגיטימציה לפעולותיו בקרב חצי מהעם. בדף זה אספנו עבורכם אוסף רביעי של ממים אינטרנטיים על בית המשפט הזה, שאיבד את עמו והלך לחפש עם אחר, פלסטיני. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.

נציב שירות המדינה הוא דמות חשובה מאוד בשלב של משבר חוקתי. אם, למשל, היועמ"שית תוציא את נתניהו לנבצרות ובג"ץ יאשר זאת, מישהו צריך להנחות את הבירוקרטיה כיצד לנהוג. אם הנציב אינו בובה של היועמ"שית (כפי שהרשקוביץ היה), אלא אדם עצמאי שמחויב לעקרון ריבונות העם, הוא לא יציית להנחיות של היועמ"שית – וזה game changer.

בסוף, זה תמיד נגמר באותו האופן: הראיות מתנדפות, העובדות נעלמות, והקנס – אם הוא בכלל מגיע – הוא רק דמי כניסה נמוכים למועדון האקסקלוסיבי של ה'חסינים'. הפריווילגים השונים הם רק השמות על התיק; הסיפור האמיתי הוא המערכת שלמדה להפוך את שלטון החוק להמלצה בלבד עבור האנשים הנכונים.

המשפט אינו מנגנון לגילוי אמת מטפיזית, אלא מערכת הכרעה ריבונית הפועלת תחת אילוצים של ראיות, פרוצדורה, לגיטימציה ציבורית ושיקול דעת מוסדי. מנקודת מבט זו, ניהול תיקי נתניהו אינו רק שאלה של אשמה או חפות, אלא מקרה מבחן חריף של כשל מוסדי: ניסיון להכריע מאבק פוליטי עמוק באמצעות כלים פליליים, תוך התעלמות מהמחיר החברתי והדמוקרטי.

הדרך האפקטיבית ל,מסע ציד' או 'פישינג' פוליטי, אינה עוברת בהכרח דרך חשדות כבדי משקל, אלא דרך סריקה שיטתית של הטלפונים של המעגל הקרוב. כיוון שהווטסאפ הוא יומן החיים המודרניים, החיפוש כמעט תמיד פותח תיבת פנדורה: חומר גלם מודיעיני, וגם לתחמושת תקשורתית, וההליך הפלילי הופך מכלי לברור אמת, לכלי לאיסוף מודיעין פוליטי, בשיטת שרשרת: מהעוזר הזוטר ליועץ הבכיר, ומהיועץ לראש הפירמידה.

תכירו את 'פרדוקס הביצור'. כאשר נחשף השימוש לרעה במערכת האכיפה, הופכת 'הלוחמה המשפטית': ממנגנון תקיפה למנגנון ביצור והגנה עצמית של המערכת, לכאורה כדי לשמור על האמון והלגיטימציה הציבורית. אולם בפועל, הוא רק מעמיק את משבר האמון.