האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
תגידו, מה השפה החשובה ביותר למי שחי במדינה היחידה במזרח התיכון, שאיננה ערבית? מה השפה החשובה ביותר למי שחי בעולם שהופך ערבי מיום ליום? ערבית כמובן. אז איך הגענו למצב שרובם המכריע של היהודים אינם דוברים ערבית?
אפשר להבחין במניע האידאולוגי להחלטה להפר את החוק הקדוש של כבוד האדם וחירותו לטובת חופש ביטוי סלקטיבי מאוד, כי ברור, שאדם שהיה נכנס לבית משפט עם חולצה שכתוב עליה 'בגץ חלאות' היה נעצר תוך שנייה, וגם יושב בכלא, כמו ההוא שזרק נעל על שופט. ככה, כמיטב המסורת האורווליאנית, כמו שמלחמה היא שלום ככה גם חופש ביטוי הוא השתקה…
פרדיגמה היא אינה רק אוסף של דעות, אלא ה"עדשה" דרכה המוח שלנו מפרש את המציאות; היא מעניקה לנו תחושת סדר וביטחון בעולם כאוטי. אולם, כוחה של הפרדיגמה הוא גם תורפה – היא נוטה לסנן החוצה מידע שאינו מתיישב איתה, ובכך יוצרת "כתמים עיוורים" תודעתיים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', פרדיגמות וניפוץ פרדיגמות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ניסיון החיים המשותפים של מוסלמים עם בני דתות אחרות במזרח התיכון ובמערב כולו, רחוקים מלהיות מעודדים. וכיוון שהווק שלנו – שחותר בעקביות לחזון 'מדינת כל אזרחיה' – נזהר מעובדות ומדבר בדימויים, אין מנוס מלהציב את העובדות ולדרוש הסברים: למה הם סבורים שאצלנו זה יהיה אחרת?
אחר קרוב לשבעים שנה של דומיננטיות, נכנסה הדמוקרטיה המערבית, על שלל מוסדותיה, לעידן של הזדקנות וגסיסה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על גסיסת הדמוקרטיה במערב, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה
אל תטעו, כך דמוקרטיות מתות. לא עם טנקים ברחובות, אלא עם צנזורים ליד מקלדות, עם שוטרים שדופקים על דלתות בגלל ציוצים, עם מנהיגים פחדנים שאומרים לכם שחופש הביטוי הוא מסוכן. אבל, לא הוא מסוכן. השתקתו מסוכנת. חופש הביטוי הוא הגבול בין דמוקרטיה לרודנות, ואם נאבד אותו, נאבד הכל.
הרציונל האמיתי נגד עונש מוות בישראל איננו מוסרי בלבד; הוא בעיקר פרוצדורלי. המערכת כה כבדה ומסורבלת, עד שהקונצנזוס האופרטיבי הוא פשוט: “גם אם זה צודק, אין באמת חשק לבצע.”
הווטצאפ שלכם בטוח? תחשבו שוב… מצאנו שנתונים של כלל משתמשי ווטצאפ בישראל, לרבות שרים בממשלה חברי כנסת ואנשי ממשל וביטחון, נמצאים בידי האקרים ומוצעים למכירה, במחיר לא גבוה!
מה גורם לאישיות כאהרן ברק לראות בעצמו נתין ולא אזרח? כפי שקורה בתהליכי מחאה ממושכים, ובעיקר לאור אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שלאחריהם, המחאה פיתחה מנגנון ביורוקרטי שהסתאב והלך, נקלעה למשבר עומק, ופתחה סטגנציה, שאחד ממאפייניה הבולטים הוא פער רלוונטיות הולך ומתרחב מהמציאות. ד"ר עדו נתניהו הוסיף לנו מספר דוגמאות לכך…
אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. ככל שהם נחשפים במערומיהם, הם חייבים להעז עוד יותר, ו'להשתין על כולנו מהמקפצה' (סלחו לי על גסות הרוח). ואז, הלגיטימציה שלהם מתאדה עוד יותר, והאמון בהם מתרסק, עד למהפך הבלתי נמנע.
