האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הדיכאון – במובנו הרחב כמצב נפשי של ייאוש, חוסר אונים ואפתיה – שימש ומשמש ככלי רב עוצמה בידי "צורבי תודעה": גורמים אידאולוגיים השואפים לעצב מחדש את החברה והפרט. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הדיכאון, השלכותיו והשימושים הנעשים בו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
המרקסיסטים ויורשיהם מתעקשים לראות במלנכוליה מעלה גדולה כי הדיכאון, המרה השחורה והרגשות השליליים בכלל, הם שגורמים למהפכות. כמוהם, הפכו הקפלניסטים את הרגש לכלי עבודה פוליטי בשירות המהפכה השלטונית שהם מנסים לחולל כאן, כביכול בשם הדמוקרטיה.
הווק איננו רק אידאולוגיה חברתית, אלא מבנה דתי חילופי ומערכת מורכבת דינאמית, שבה האמונה מחליפה את הביקורתיות. במקום לעודד דיון פתוח, הוא מכתיב אמונה טוטאלית ב'אמת אחת', מגייס רגשות של אשמה וגאולה, ומעצב יחסי כוח חדשים על בסיס טוהר מוסרי מדומיין. במובן זה, החברה הווקית אינה מתקדמת לעבר חירות מוסרית, אלא חוזרת אחורה אל עולם של אינקוויזיציה חילונית, המתחזקת באמצעות דינאמיקה עצמית של משוב ותגמול.
שניים מהאישים המשמעותיים ביותר בזירה המדינית של ישראל המודרנית – שמעון פרס ובנימין נתניהו – הקיפו עצמם באנשים מבריקים, חדורי תחושת שליחות לאומית. אך בעוד אנשי פרס – 'צברים' בני הארץ – הולידו את הסכמי אוסלו שהובילו לכאוס ביטחוני, העולים החדשים של נתניהו – שנושאים עמם מטען תרבותי זר וגלותי – הביאו לישראל דיפלומטיה שונה, רלוונטית יותר. אבל, האם יש בכך לפתור את בעיותיה המדיניות? את הבידוד שאליו נקלעה ואת אשמת ה'קולוניאליזם'?
אחת הבדיחות העצובות של ימינו הוא הביטוי 'דת של שלום' שבו תויג האיסלטם הקיצוני ע"י פוליטיקטים מערביים בהשפעת תרבות ה'פוליטיקלי קורקט', שבחסותה גדלה המפלצת האיסלאמית למצבה הנוכחי, המאיים להקריס את המערב תחתיו. המאמר מוקדש לביטוי הזה ולמקורותיו.
'אידיוטים שימושיים' הם אנשים תמימים או בעלי כוונות טובות, אשר מנוצלים על ידי גורמים ציניים וחסרי מצפון לקידום מטרותיהם הנסתרות. לרוב, מדובר בפעילים, אינטלקטואלים, או ידוענים, אשר מתוך אידאליזם או בורות, מאמצים נרטיב שקרי ומפיצים אותו, ובכך מעניקים לו לגיטימציה. זהו אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים על אידיוטים שימושיים והנזק שהם גורמים. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
בשבוע הראשון של אוקטובר 2025 חוותה חברת נטפליקס את הירידה השבועית הגדולה ביותר במנייתה מאז אפריל. זאת, בעקבות קריאה גוברת מצד משתמשים לבטל את המנויים שלהם, במחאה על מה שהוגדר כ"אג'נדה פרו־טרנסג'נדרית ולהט"בית שמופנית לילדים". זהו ביטוי למאבק בין תרבות הווק המשמשת כלי לעיצוב תודעה, לבין התעוררות הנגד, המבקשת להגן על זהות, הורות וגבולות תרבותיים.
במאמר קודם עסקתי 'מחלת הטפשת' הווקיסטית, שהמירה את 'שיח העובדות' (עובדה – משמעות – מסקנה) בנרטיבים, ופטרה את חסידי הווק ממאמץ הכרוך בחשיבה. המאמר הנוכחי אוגד יחד כמה מן המשמעויות השונות של החיים בעולם נטול חשיבה, שהעובדות בו מתבטלות מפני הנרטיבים. אתם מוזמנים להוסיף עליהם…
גם 'הימין העמוק' וגם 'השמאל העמוק' בישראל, מאמינים בתפיסת המודרניות, שהכל תלוי בנו, והכל בידינו. שתי הגישות מנותקות מהמציאות. המאבק עם האיסלאם והפלסטינים הוא נצחי עד לאחרית הימים. מה שאפשר, הוא – בדיוק כמו שהבין דודבן גוריון – לנצח מלחמה, לסדר סידור זמני של הפוגה, ולהתכונן לסיבוב הלחימה הבא, בדומה לאופן שבו פועלים אויבינו.
בזירה האסלאמית-רדיקלית, ל"צֻמוּד" (صمود) יש משמעויות דתיות, פוליטיות ותרבותיות חזקות. הוא מגלם את הקשר האינטימי בין המוסלמי לאדמה, לא רק כשייכות לאומית, אלא כמצוות דתית וכחלק בלתי נפרד מהג'יהאד. מאמר זה יבחן את מקורות הצומוד, את גלגוליו באידאולוגיה האיסלאמית, ואת השימוש בו בהקשרים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לבנון, עיראק וסוריה.
