יצחק בריק: התעוררו! אין לנו מדינה אחרת!!!

אין לנו מדינה אחרת. אזרחי ישראל במשך שנים ארוכות נתנו אמון עיוור בהנהגה הצבאית והמדינית לגבי שמירתה על ביטחונם של אזרחי ישראל.  גם כאשר בסיומה של כל מלחמה, קמה ועדת חקירה או דרישה להקמתה, כתוצאה מכשלים חמורים בהנהלות ובהכנת הצבא למלחמה שגבו מאיתנו מחירים כבדים מאוד, העדפנו לשכוח; והאמנו, שהצבא מפיק לקחים, ובמלחמה הבאה זה כבר לא יקרה; אך, כל פעם מחדש התבדינו והכשלים הלכו והחריפו…

יעקב עמידרור: נאמנות (לויאליות) – למי?

עד כמה מותר למפקד כפוף לערער על פקודה בשם מחויבותו לפקודיו הוא עניין גדול לענות בו. יש בהיסטוריה של צה"ל מפקד אוגדה, שהגיע עד שר הביטחון בערעוריו, וביצע, בסופו של דבר, פקודה שנראתה לו מיותרת (ושילם בדם רב של חייליו). אך צבא לא יכול לשאת תרבות של ערעורים, ובשורה התחתונה, הנחת המוצא לפעולתו הנורמלית היא, שמפקדים כחיילים מבצעים פקודות…

אלי בר און: טילי יירוט נוסח 'כיפת ברזל' לא יעזרו… למה?

יירוט רקטות וטילים תוקפים ע"י טילים מיירטים? הדרך הזאת לוקה בחוסר סבירות קיצונית. חוסר סבירות היא כזו, עד כי לא ברור לי איך בחרו ללכת בדרך הזו; ומדוע המשיכו במשך 13 השנים האחרונות ללכת בדרך הזו? גם כשהיה ברור אז – ויותר היום – שהאויב האיראני מתעצם בכמות דמיונית של רקטות וטילים ובאיכות טובה…

יאיר רגב: אירופה – "עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס"

רק כעת, כשממשל טראמפ החליט להוציא בבהילות את יתרת חייליו מסוריה ולהפקיר את הכורדים לגורלם אל מול צבא טורקיה – התוקפן ונטול המעצורים – נפתחה בפני אירופה האופציה להפגין את העליונות המוסרית שלה ולאיים ישירות על משטר ארדואן במעורבות צבאית. מיותר להזכיר שאף מדינה באירופה לא הרימה את הכפפה…

אלעד רזניק: הטמפ' מתחממות עוד קצת במפרץ

האחריות של גנץ ונתניהו למצב האסטרטגי הנוכחי שישראל נמצאת בו כמעט זהה. בניגוד לטבע – שבו אפילו אמבות לומדות – כל הגוורדיה הזאת, משני צידי הקשת הפוליטית, לא הצליחה להבין שלא רק קטיושות לא מחלידות; גם איראנים לא סתם ככה נעלמים. מסוריה או ממקומות אחרים…

יצחק בריק: אנחנו לא מוכנים למלחמה הבאה. במה?

ככל שזה נשמע מדהים ושערורייתי, העורף הישראלי לא נכנס כלל לתכניות הביטחוניות בעשור האחרון. זאת למרות שברור לחלוטין, שבניגוד לכל מה שהיכרנו בעבר, העורף יהפוך לזירה המרכזית של המלחמה הבאה. זוהי זחיחות, הפקרות וחוסר אחריות מוחלט של המנהיגות – הצבאית והאזרחית – בישראל…

אלעד רזניק: סיפור על בואש ופרופורציות…

אצל אובאמה – כמו אצל כל בואש מצוי – הריח הגיע אח"כ; ורק להזכיר לכם, שהריח בסוריה כולל: כמיליון הרוגים בסוריה; 3.6 מיליון פליטים סורים בטורקיה; 1.2 מיליון פליטים סורים בירדן; ועוד כמיליון פליטים סורים באירופה…

אלעד רזניק: כמה מילים על "תהליך ההדחה" המתנהל בארה"ב

גם הפעם הזאת במשחק השח-מט – המתנהל בין הנשיא טראמפ למפלגה הדמוקרטית – ינצח הנשיא; ו/או שבית המשפט יכריע לטובת הנשיא, מה שיגרום נזק אדיר למפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2020; או שהמפלגה הדמוקרטית תינזק כתוצאה מאי השלמת ההליך…

אלי בר און: העתיד הקודר כבר כאן ומנהיגנו עוסקים בזוטות!

למרות שהותקפנו, במהלך 30 השנים האחרונות, בעשרות אלפי רקטות ולא באמצעות טנקים ומטוסים, עדיין לא קל לציבור ולמנהיגיו הפוליטיים והביטחוניים להפנים את דרך המלחמה החדשה. זו דרך שמחייבת חשיבה חדשה; הקצאת משאבים שונה; הערכות ביטחונית ואזרחית שונה; ועוד…

אמציה חן: לזכרם של איתן ניר ושאול אפריק הי"ד

משפרצה מלחמת כיפור, בעוד חברי ואני מרוכזים בפו"ם. בקשתי מאריק אז מפקד אוגדה 143, לזמן את דני וולף מאיר דגן ז"ל ואנוכי לאוגדתו. היה זה מהלך טבעי במהלך הבלימה, לקחת אחריות על העורף והאגפים; באמצעות הפקעת כוח מסיירת שקד, ומפלוגות הסיור של חטיבות השריון, ופריסתם כתצפיות במרחבי האוגדה…