האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
לאור המצב הביטחוני, היינו מצפים ממנהיגינו להתעלות על עצמם ולהתאחד מול האיום. אבל דומה שאלה שקועים כל כך במשחקי הכוח שלהם עד שאינם נותנים למציאות 'לקלקל' להם… כשהמנהיגות, שהעם בחר בה, אינה מנהיגה את העם אלא מפקירה אותו ועוסקת בריב ומדון, אחד כלפי השני, זוהי מעילה באמון הציבור… צריך להעמיד אותם במקומם !!!
אתחיל מהסוף: ההשקעה בפיתוח ובהצטיידות בתותחי לייזר מוצק/חשמלי היא חסרת תועלת ובזבוז כספי משלם המסים. אז מדוע יש שמתעקשים על פיתוח לייזר חשמלי כאשר ברור לכל בר דעת שהוא חסר יכולת? אולי בגלל האינטרסים של פרנסת וריווחי התעשייה הביטחונית שלנו…
מה באמת הניע את נשיא ארה"ב טראמפ להסיג את כוחותיו ולזנוח בשעתם הקשה את בני הברית הכורדים? מה הסכימו ביניהם פוטין וארדואן בהסכמות שגובשו בפגישתם שלשום בסוצ'י? בסיכום שלא נחשף, טמון כנראה מידע קריטי להבנת ההתרחשות. מידע זה, לא זו בלבד שנותר חסוי מעבר להישג ידם של המומחים והפרשנים; אף יתכן כי מה שפורסם, קיבל בכוונת מכוון ביטוי גלוי ומוצהר באופן המובנה במודע להוליך שולל…
ההשפעה של ישראל על התמורות האזוריות הגדולות קטנה בהרבה ממה שאנחנו מאמינים, לא מתרגשת עלינו שואה, ואנחנו צריכים לחוש בטחון עצמי גבוה בהרבה ממה שאנחנו משדרים. צריך להוריד את הפרופיל נגד איראן, להכיר במגבלות הכוח שלנו, ולהימנע מניתוח החלטות של אחרים לפי התפיסה שרוצים ברעתנו…
לא עושה רושם שהרוסים יבקשו מהאיראנים להתפנות מסוריה. ישראל בשביל לקבל כיסא ליד השולחן הסורי תצטרך להפעיל הרבה יותר כוח. לאמריקאים אגב, לא הייתה אופציה אחרת. שנים של אי עמידה אירופאית ביעד ההוצאה הביטחוני – שנקבע על ידי חברות ברית נאט"ו – הפכו את ארדואן – שמחזיק בצבא השני בגודלו בברית (אחרי ארה"ב) – למוצר מבוקש…
ב- 10 באוקטובר 2019, פורסם סקר מעניין של מרכז המחקר PEW, על האופן בו תופסים המחנות הפוליטיים בארצות הברית את הצד השני. שני הצדדים רואים את האחר בצורה שלילית למדי: הרבה יותר רפובליקנים רואים את הדמוקרטים כ"לא פטריוטים", מאשר ההיפך (63% מול 23%), ו"עצלנים" (46% מול 23%)…
האירועים האחרונים בהתייחסות נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לסוגיה הכורדית וטורקיה – עוררו תגובות קשות למדי בעולם, בעיקר מצד בנות בריתה, וגם בתוך ארה"ב עצמה ובעיקר מקרב חברי המפלגה הרפובליקנית, תגובות המלוות בתהיות לגבי תפקודו של טראמפ בניהול מדיניות החוץ של ארצות הברית. להלן מאזן ביניים…
תשוו את השיח של שגרירת ארצות הברית בעיראק, אפריל גלאספי, עם סאדאם חוסיין ערב הפלישה לכוויית, עם המכתב של דונלד טראמפ לארדואן. גלאספי הייתה מאוד דיפלומטית. טראמפ הרבה פחות. אי אפשר להתבלבל בכוונתיו של טראמפ; ובדיפלומטיה, יש לזה חשיבות לא מעטה!
מלחמת הטילים השנייה היא המלחמה הבאה (הראשונה הייתה מלחמת יום כיפור…). האם ננצח את מלחמה הבאה? בוודאות, לא ננצח. סביר מאוד שאם לא נפעל נכון, ההרג וההרס שאנחנו עלולים לקבל כאן יהיו גדולים הרבה יותר מאשר במלחמת יום הכיפורים; זו המלחמה הארורה שאנחנו מציינים כעת 46 שנים להתרחשותה…
היזהרו שלא יעבדו עליכם, כאלה שלא למדו היטב את הנושא; ו/או אינטרסנטים; ו/או מי שרוצים להגן על שמם הטוב מפני שגיאות שעשו בעבר! רק לייזר כימי… רק הסקייגרד!
