[בתמונה: הפקרת גוש דן, מפרץ חיפה ויתר העורף הישראלי... מקור התמונה הוא: NASA gateway to Astronaut photography; והיא נחלת הכלל]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים.

בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.

*  *  *

רבים שואלים אותי, במה מתבטא חוסר המוכנות שלנו למלחמה הבאה.

אז, צה"ל איננו מוכן למלחמה הבאה בשני תחומים עיקריים:

• האחד: צבא היבשה שלנו איננו גדול מספיק; ואיננו מתאים לאופי המלחמה החדשה שתיכפה עלינו בקרוב.
• אין לנו - כמו גם לארצות הברית, לסעודיה (כפי שנוכחתנו מתקיפת בתי הזיקוק שלהם) ולמדינות הקואליציה האנטי איראנית - מענה לאתגר טילי התקיפה שהציב מולנו האויב האיראני; ושבהם הוא מקיף את מדינת ישראל. בעשור האחרון מתפתח סביב ישראל מערך של יותר ממאתיים אלף טילים ורקטות. המלחמה הבאה הם אמורים לנחות על העורף הישראלי - מרכזי אוכלוסיה ותשתיות, אזרחיות וצבאיות - בקצב של 2000-1500 כל יום.

השילוב של שני האיומים הללו יחד יוצר בעיה קשה ביותר עבורנו! ההמחשה הטובה ביותר, עד כמה הבעיה אקוטית, היא בעובדה שהאמריקנים עמדו מנגד, גם כאשר הופל מטוס שלהם ללא טייס; גם כאשר נפגעה באופן חמור בת ברית מרכזית שלהם - ספקית הנפט הגדולה בעולם, שחצי מכושר הייצור שלה הושבת; וגם כאשר האיראנים מאתגרים, שוב ושוב, את נתיבי התעבורה במפרץ הפרסי.

ראש הממשלה בנאום חסר תקדים הכנסת ישראל כינה את האיום הזה - החמור ביותר על ישראל מאז מלחמת יום כיפור - כינה את האיום הזה 'איום קיומי', והוא יודע למה! הוא דיבר על הצורך להשקיע מיליארדים על מנת לשפר את ההגנה וההתקפה של צה"ל; ואף אמר, שימו לב!, שיש לשקול התקפה יזומה כנגד הגורמים העוינים שהולכים וסוגרים עלינו!

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

עד כה, בעשור האחרון, לא הייתה שום חשיבה במערכת הביטחונית ובקרב הקברניטים כיצד מתמודדים עם איום כזה. ככל שזה נשמע מדהים ושערורייתי, העורף הישראלי לא נכנס כלל לתכניות הביטחוניות בעשור האחרון. זאת למרות שברור לחלוטין, שבניגוד לכל מה שהיכרנו בעבר, העורף יהפוך לזירה המרכזית של המלחמה הבאה. זוהי זחיחות, הפקרות וחוסר אחריות מוחלט של המנהיגות - הצבאית והאזרחית - בישראל.

למרות שמומחים מדברים כבר שנים ארוכות על איום הטילים והשלכותיו; ולמרות שהיה ברור לאן מכוון האויב; שום דבר לא נעשה בנושא, לא בתחום ההגנתי ('כיפת ברזל לא מהווה מענה) ולא בתחום ההתקפי; עד שהתקיפה האיראנית בסעודיה העירה את כולם מתרדמה עמוקה לתוך היסטריה רבתי...

להזכירכם, רק אתמול עוד שמענו הצהרות מטופשות על כך שצה"ל הוא הצבא האימתני במזרח התיכון... זהו כישלון מוחלט שאין לו כפרה.

בגלל שיקולים כספיים - בעיקר של עידוד התעשיות הביטחוניות - הועדפו אמצעי מיגון מיושנים, יקרים ולא אפקטיביים (טילים נגד טילים), במקום לשמוע למומחים שדיברו על אמצעים זולים יותר להתמודד עם האיום. כך למשל, לפני עשור ויותר התחיל פיתוח משולב, אמריקני ישראלי, של תותח לייזר, זול חדשני ואפקטיבי בהרבה מהטילים נגד טילים - הסקייגארד - שמאפשר התמודדות טובה עם תלי התקיפה. מסיבות לא ענייניות הוחלט לנטוש את התהליך הזה - למרות שהוכחו יכולותיו - ומעדיפים עליו את 'כיפת ברזל'.

[בתמונה: הסקייגארד. התמונה באדיבות היצרן]

יש המתחבאים מאחורי הסיסמה של 'מכה שנייה'. אוי לנו אם נגיע למצב שנזדקק למכה שנייה, כי זה יהיה כבר מצב של סוף החלום הציוני ו'תמות נפשי עם פלישתים'...

אני בעשור האחרון 'חרשתי' את צה"ל כמו שאיש לא עבר מאז קום המדינה: מעל 1600 יחידות, שלוש פעמים בעשור בכל יחידה. לא הגבלתי את עצמי לבירור קבילות של חיילים בודדים אלא חיפשתי דפוסים שיעידו על כשלים מערכתיים. מצאתי בעיות חמורות מאוד שהביאו לקריסה של מערכים טכנולוגיים קרביים!

מה שעבר כחוט השני בכשלים הללו היה תרבות ארגונית חולה וקלוקלת. למשל: אין אינטגרציה בין מרכיבי המערכת. הכל נופל בין הכיסאות. אף אחד לא עושה תכלול. 

בעוד לאוויר ולים יש מפקדי זרועות, מפקד צבא היבשה הוא הרמטכ"ל ואין לו זמן לעסוק במכלול העיסוקים המאפיינים תפקיד כזה. אף אחד לא מחבר את כולם ביחד. סגן הרמטכ"ל אמור לעשות את זה. הבעיה היא שהסגנים מגיעים לתקופה מאוד קצרה - לשנה שנתיים בלבד.

הצגתי את הברוך לבכירי צה"ל, שהשקיעו מעל לשני מיליארד שקל לטפל בכשלים הללו. היום, אינני יותר מוכיח בשער. הרמטכ"ל ובכירי צה"ל היום עובדים לפי הדו"ח שלי. הם קשובים לבעיות, מבינים אותם לעומק ופועלים בכיוון הנכון. אבל, עשר שנים הלכו לאיבוד; ובמונחים של התכוננות למלחמה הבאה, עוד נרגיש את חסרון שנות ההתכוננות הללו על בשרנו!

יש נושאים שעוסקים בבעיות כה חמורות שהרמטכ"ל לבדו לא יוכל לתקנם; ללא יד מושטת ו'ארנק פתוח' של הממשלה. אבל שם, אין עדיין עם מי לדבר. אנחנו בממשלת מעבר כבר שנה. השיתוק הזה של הממשלה וועדת החוץ והביטחון אינם הקשב הנדרש ברגעים כה קריטיים לביטחון ישראל!

בניגוד למלחמת יום כיפור, שבה לכאורה, הופתענו; היום אנו יודעים שאנו יכולים להיות מותקפים כל רגע ולהיפגע פגיעה אנושה. לכן, אסור לאבד שום רגע. אסור ללכת לבחירות נוספות. חייבים ממשלה שיכולה להחליט עכשיו ומיד; ולראות איך להוציא את עם ישראל מהבוץ!

ומילה אחרונה על האופן שבו מתנהלת מערכת הביטחון בתחום פיתוח אמצעי לחימה, כפי שראינו, למשל, בפרשת הסקייגארד ו/או בפרשת הצוללות: הקשר עם התעשיות הביטחוניות; הרכש; הפיקוח והבקרה על זה - כל התהליך הזה מתנהל בצורה לא נכונה, ללא בקרה וללא מעקב. אח"כ 'מתפוצצות' פרשות שאסור שתקרנה; וזקוק לשיפור מידי!

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]