האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הפגישה הייתה קורקטית והתנהלה ללא דופי: בחדר ישיבות עם שולחן פורמייקה ארוך, כדת וכדין. אפילו הגישו בורקס או וופלים מצופים. אנחנו דיברנו. אנשי המנהלת לא אמרו דבר, רק חייכו חיוך דק, מסוג החיוכים שמחייך שופט תעבורה לשמע טיעוני הנאשם. חייכו ולא אמרו דבר…
ניתוח ההתפתחויות במאבק צה"ל כנגד סוריה וכנגד פעילות הטרור שהופעלה משטחה – בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים ועד לפריצתה ביוני 1967 – יכול ללמד על הפער המתקיים בין הגדרת מטרה והיכולת להשיג אותה בפעולה צבאית בהקשרה הטקטי, לבין הגדרת מטרה והיכולת לשלוט בהשגתה בהקשרה האסטרטגי…
המעצמות – וגם מספר מדינות שעדיין אינן מעצמות – משקיעות בשנים האחרונות מיליארדים בפיתוח ובהצטיידות בדור חדש של טילים משוכללים. המדובר בטילים שמוגדרים בקטגוריה חדשה כפי שמצהיר על כך מעת לעת ולדימיר פוטין נשיא רוסיה: "טילים שאינם ניתנים ניתנים ליירוט"…
מספרים לנו שזו שגיאה של קצין בודד. אל תקנו את זה! זו לא טעות מקרית ולא שבמקרה לא ידעו לספור… מדובר פה בהוספת אנשים שאין להם שום שריד דתי, וגם דתיים שלא בקריטריונים… מה, פתאום צה"ל לא יודע מה זה קריטריון? פתאום הוא התבלבל וזה קופץ פי שלושה?
אגדת השטחים הפתוחים הומצאה על מנת לשרת את ביצועיה הצנועים של כיפת ברזל. אי אפשר להבחין מראש איזו רקטה תפגע במבנה ואיזו בחצר ליד. מי שיסתכל בגוגל-מפ, ימצא שכ-70% מהשטחים העירוניים הם "פתוחים", היינו חצרות, גנים ציבוריים, כבישים, מדרכות. לרקטות כבדות ולרקטות מדויקות, התאוריה הזו לא מחזיקה מים!
מישהו צריך להזכיר לרמטכ"ל שדייקנות איננה אחד הערכים ברוח צה"ל. הדברים שבצה"ל קצת שכחו מהם (כמו שהדגים סגן הרמטכ"ל): משמעת, אמינות, אחריות ומקצועיות, מייצרים דייקנות. אם זה לא היה בצה"ל זה היה מאוד מאוד מצחיק. הבדיחה על חשבון אזרחי מדינת ישראל!
אז הצבא "ניפח" את מספר החרדים המשרתים בו. ואם את/ה לא מבינים למה, תרשו לי לעזור לכם: בעיקר מטעמים תקציביים… חייל חרדי שווה לצבא לא מעט כסף…
הכלל הבסיסי שקיים כבר אלפי שנים, ברכש ובהתחמשות של אמצעי לחימה, הוא: העלות של החימוש חייבת להיות נמוכה מאוד ביחס לעלות של הפלטפורמה – המטוס ו/או הטנק ו/או הנגמ"ש או של הטיל – שאותם רוצים להשמיד או לנטרל. התחום האחד והיחיד בו לא מתקיים העיקרון הזה הוא התחום של יירוט הרקטות והטילים באמצעות טילים מיירטים!
עם המורכבות המתפתחת במימוש תכלית בת הישג למתקפה קרקעית, ההחלטה להפעיל אותה קשה שבעתיים. העם מוכן אולי לשלם את מחיר המלחמה, אבל הוא מבקש בירור והסכמה בשאלת היסוד: בשביל מה?
הערצנו את החיל, את מטוסיו המשוכללים, את מפקדיו וטייסיו המוכשרים. צפינו בהערצה במטסים של יום העצמאות, בתיאורי קרבות האוויר של הטייסים הגיבורים ועוד. הטייסים נחשבו כ"טובים לטייס"; והיו שהוסיפו עבורם ולכבודם גם את ה"טובות לטייסים". כך היה בכל במלחמות ישראל עד למלחמת לבנון השנייה, שנת 2006. לא עוד…
