גרשון הכהן: איך נערכים למלחמה הבאה?

לקראת כל יום כיפור עוסקים מחדש בהפתעת אוקטובר 1973. מביאים לשיח גם רמטכ"ל וראש אמ"ן, שצריכים להבטיח שהלקח נלמד, והפעם אפשר לישון בשקט. גם ראש ממשלה ושר ביטחון – על מנת להיבחר – חייבים להבטיח את האשליה שאנחנו חזקים ואנחנו מעצמה. אם הם יבואו ויגידו את האמת הם לא יבחרו, בגלל הציפיות של החברה…

יצחק בריק: בגידת הפוליטיקאים!

למרבה האירוניה, אחרי שכבר 'נפל האסימון', ויש לנו היום רמטכ"ל שמבין את גודל הבעיה ואף הקים צוותים לטפל בנושאים הרלוונטיים, אנחנו תקועים שנה ללא דרג פוליטי רלוונטי שמסוגל לקדם את תכנית העבודה. אפילו סכנה וודאית לביטחון ישראל ושעון מתקתק של מלחמה קשה מתקרבת, לא גורם לפוליטיקאים שלנו לוותר על משחקי האגו; לחבור יחד, ולעשות מעשה…

אלעד רזניק: בין חרפה למלחמה

לאחר חזרתו של ראש ממשלת בריטניה ערב מלחמת העולם השנייה, נוויל צמברליין ממינכן אמר לו וינסטון צ'רצ'יל את אחת המפורסמות שבאמרותיו: "ניתנה לכם האפשרות לבחור בין חרפה למלחמה, בחרתם בחרפה ותקבלו גם חרפה וגם מלחמה". בנימין נתניהו – שמחשיב את עצמו כצ'רצ'יל הישראלי – בוחר בחרפה מול החמאס מדי יום ביומו, מאז סופו של צוק איתן…

אלי בר און: הכי פשוט דברו אמת!

ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב, כי בסופו של תהליך – לעיתים גם ממושך מידי; לעיתים רק אחרי תשלום מחירים כלכליים ואנושיים כבדים ומיותרים – האמת תנצח תמיד. אז מדוע להוליך שולל את המחליטים או את הציבור או את עצמנו?

אלעד רזניק: צוללות או לא להיות!

פרשת הצוללות עוסקת בהחלפה של ציוד שמגיע לסוף ימי חייו!
האם נעשו בפרשה הזאת דברים לא סבירים על ידי ראש הממשלה נתניהו? אין לי מושג. ההתנהלות של נתניהו, בעיקר סביב ההסכמה הישראלית למכירת צוללות גרמניות למצרים; והצורה שבה זה נעשה מחייבות תשובות. אז איך הגענו למצב, שבו רוב הציבור בטוח שמדובר ברכש של צוללות שלא צריך והצבא לא רוצה?

גרשון הכהן: כיצד מגדירים מטרה לפעולה?

אם כמורה הגדרתי כמטרה, לחנך את בני ביעוד מוגדר, להיות רופא; בחינת ההישג לפעולתי כמחנך נתונה למבחן תוצאה חד משמעי. באופן הגדרת המטרה נקבע הקריטריון להצלחה או לכישלון. אם לעומת זאת הגדרתי כמטרה לחינוך בני שימצא בעתיד את מקומו המתאים לו כאדם תורם לחברה, מדידת ההישג ומבחן התוצאה דורשים שיפוט מורכב. כך גם בניהול המלחמה…

פנחס יחזקאלי: הסכמי אי לוחמה, טיפשות ישראלית אמריקנית

במזרח התיכון הסכמים טובים רק ליום שנחתמו והם יופרו ביום שהאינטרס ישתנה; הם גם משמשים את הצד הערבי כאמצעי לחץ מתמיד כלפי ישראל. כל מצב שאינו לרוחם גורר מצידם הערכה מחדש של ההסכמים; בעוד אנחנו מעולם לא עושים זאת כלפיהם…

יורם אטינגר: ישראל ברמת הגולן – אינטרס אמריקאי

מאז 1967 הביא שלטון ישראל ברמת הגולן להצרת צעדי רוסיה, סוריה, איראן, תורכיה, חיזבאללה, דאעש וצפון קוריאה בזירה הסורית; לשדרוג כוח ההרתעה הישראלי; הוא שיפר את ביטחון המשטר ההאשמי וכל המשטרים הערבים הפרו-אמריקאים; ומכאן, להרחבה חסרת-תקדים של שיתוף פעולה בינם לבין ישראל…

אלעד רזניק: אובדנה של הא-סימטריה בטווח המגע ותעתועי הקטלניות

"האויבים שלנו בונים כוח לתקוף לתוך שטחנו. גם אם נופתע, וגם אם לא – יהיו לאויב הצלחות; שהרי, קו המגע לעולם ייפרץ" יש מי שחושב שתהיה בידינו אפשרות בחירה אם לתמרן ולתקוף קרקעית לעבר שטח האויב; או להמטיר אש מדויקת משטחנו. עלינו להפנים כי הצלחות האויב ידחקו בנו לתקוף לשטח האויב, וכשנתקוף – נילחם בשטח בנוי…