האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
למעשה המלך מציע לאסתר שתי משאלות: אחת – שאלתך, והשנייה – בקשתך. השאלה תענה במלואה ואילו הבקשה מוגבלת ל"עד חצי המלכות". אסתר הגיעה מוכנה ונותנת תשובה מדויקת לשתי המשאלות שניתנו לה. לשאלה היא מבקשת את נפשה. ואילו לבקשה היא מבקשת הצלה לעם שלה.
This Torah portion Tetsaveh is unique if only because it is the only portion in the Torah (since we have been introduced to Moses at the beginning of Exodus) where his name per se is absent…
הפעם בפרשה: מהיכן לומדים שיש לצלצל בדלת לפני שנכנסים לבית? מהיכן יודעים שמידע הוא כוח? סודם של הכוהנים; ועוד.
מסתבר שהמלך שחשבנו אותו לטיפש, אינו כזה טיפש… הוא כנראה הכיר היטב את הסחורה האנושית בחצרו, ושאל את המן את השאלה באופן אנונימי, כדי לקבל תשובה אמיתית, ללא משוא פנים. והמן נופל בפח…
הינה לפנינו פרק על אישה, נערה יפת מראה העושה מה שאומרים לה, שלפתע, בשעת משבר, הופכת ממש ל'בחורילה'…
אז מה היה לנו כאן: מרדכי גאוותן ללא סיבה; המן רשע וגאוותן גם הוא; קרב ענקים בין בית שאול לעמלק; ועונש קולקטיבי בלתי מוצדק בעליל…
מלך מטורלל חסר כל אחריות מינימלית.
ואזרחים העומדים מהצד. אולי לא מסכימים, אבל שותקים ונבוכים.
בפרשת תצווה מובא קידושם של הכוהנים בין השאר על ידי משיחתם בשמן המשחה. משיחה זו הפכה אותם למקודשים ואפשרה להם להתחיל לעסוק בריטואלים הפולחניים במשכן. היו חוקרים שטענו כי עניין משיחת הכוהנים הינו עניין מאוחר והוא חידוש של תקופת הבית השני. טענה זו ככול הנראה אין לה על מה לסמוך כפי שהוכיח יחזקאל קויפמן…
פרק שכל כולו בנייה של אוסף פרטים המלמדים אותנו על איזו תוכנית אלוהית מתוחכמת שבה כל פרט על לוח המציאות פועל לפי איזו תוכנית מופלאה של אלוהים (שבאופן מתוחכם כלל לא מוזכר באופן מפורש במגילה), שמטרתה להציל את עם ישראל מהשמדה בגלות, באמצעות מרדכי ואסתר שכאילו במקרה היו במקום הנכון ברגע הנדרש…
פעמים רבות התפרצה אלימות נגד היהודים בעולם מתוך איזו מצוקה כלכלית או אחרת במדינה בה הם חיו. במקרה של ממלכת פרס ומדי, לא הייתה כל מצוקה כלכלית. הממלכה פורחת, עורכת משתאות אינסוף ונראה, שהכול מתנהל על מי מנוחות ואלכוהול…
הצגנו מספר השערות מחקריות אודות הקשר בין חג הפורים לסיפור מגילת אסתר, אולם השערות אלו לא מחזיקות מים. סיפור המגילה כורך כאמור את חג הפורים עם הצלת היהודים מפני השמדה כללית. ולמרות שאין לנו מידע על רדיפת יהודים בשושן הבירה בימי מלכות פרס, ידוע לנו שבתקופת הממלכה הפרסית, נרדפו היהודים בעיר יב במצרים, שבמהלכם הרסו כוהני האל המצרי חנום, שמקדש לכבודו היה קיים בעיר יב, את המקדש היהודי בעיר.
