האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הקינה החמישית והאחרונה בספר איכה מסכמת את אסון החורבן ומבקשת מיהוה שישיב עטרה ליושנה. הקינה כתובה בלשון מאוד מאוד סבילה. ניראה כאילו אין כאן לקיחת אחריות מצד תושבי ירושלים; ולכן, אני מביא את הקינה עם מספר תיקונים קלים המבטאים בעיני רוח של לקיחת אחריות הן לחורבן והן לתיקון העתידי…
קינת איכה הרביעית, נבואת ישעיהו, נבואת ירמיהו, נבואת יחזקאל, כולן התגשמו בימי בית ראשון; וכולן בדרך להתגשם גם בימי בית שנות 2,000.
זה עוד לא מאוחר. אפשר לתקן. תשאלו את ישעיהו כיצד: כז צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃
את הקינה השלישית במגילת איכה כתב ירמיהו מתוך הבור אליו הושלך בעת שניבא על חורבן ירושלים. הפעם, 66 פסוקים. אקרוסטיכון משוכלל שבו כל אות מקבלת שלשה פסוקים. מדוע השילוש הזה?
מגילת איכה כוללת בתוכה חמש קינות על האסון הלאומי הגדול ששינה באופן קרדינלי את מהלך ההיסטוריה של עם ישראל – חורבן ירושלים ובית המקדש, והגליית רוב העם לבבל, על ידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה…
תושביהן של ערים במצור כבד מגיעים לחרפת רעב נוראית. ואז, יש מצבים בהם אנשים אוכלים את ילדיהם כדי לשרוד. כך קרה לאנשי שומרון עת צר עליהם צבא ארם בתקופת הנביא אלישע (מלכים ב' פרק ו')…
עשרה בטבת הוא יום צום המציין את תחילת המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים; ומְגִלַּת אֵיכָה היא קובץ של חמש קינות, שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן ירושלים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות חורבן ירושלים ובית המקדש, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
מגילת איכה נכתבה, עפ"י המסורת, ע"י נביא חורבנה של ירושלים – ירמיהו. יש הטוענים שהוא כתב אותה 17 שנה לפני החורבן עצמו. היה לו זמן לכתוב את הקינה תוך שימוש באקרוסטיכון מלא – כל פסוק קיבל אות מהאלף בית, לטובת בכי וקינה על החורבן. עם של מקצוענים בבכי לאחר קטסטרופה. יותר מדי קטסטרופות ויותר מדי בכי בשביל עם אחד…
משה, בנאום הפרידה שלו, מזהיר מפני תופעה שהוא מזהה באופיו של העם – קבלה והשלמה ולא יצירה ושינוי. הביקורת שבה מתחיל משה מתגלמת היטב בדבריהם של הנביאים: העם והנהגתו מתנהלים באופן פסיבי, התנהלות הרת אסון שסופה כאוס מוסרי מוחלט…
