האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מנהלי בתי הסוהר בישראל נמצאים בקונפליקט תפקידי, שכן הם תומכים במובהק בשיקום, אך בפועל מתקיימת מדיניות כליאה ענישתית-אחזקתית. ברוח השינוי שחל בחברה המערבית המודרנית לחיזוק הגישה השיקומית בבתי הסוהר, נדרשת בישראל רפורמה במדיניות הכליאה, שתיתן תוקף לתפיסה שבית הסוהר הוא ארגון אזרחי ותגדיר את שיקום האסירים כיעד מרכזי. החלטה כזו עשויה להביא לידי שינוי בסדרי העדיפויות בפעילויות בתי הסוהר ולהקצאת משאבים בהתאם. היא עשויה לעודד את העשייה של מפקדי בתי הסוהר בתחום השיקום ולמנוע את הקונפליקט.
רק במאי 2015 התבשרנו על הצלחה חסרת תקדים של משטרת ישראל בחיסול צמרת העולם התחתון הישראלי. כיום, רוב ראשי הפשע המאורגן – שכיכבו בתקשורת בעשור האחרון – נחים לבטח מאחורי הסורגים. האם מוגזם לצפות שעכשיו תשקוט הארץ 40 שנה?
אז זהו, שלא רק שזה מוגזם, ההיגיון הפרדוקסלי של המלחמה בפשע המאורגן (שהוא ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת) משטה בנו: ככל שנצליח יותר, כך יתרבו החיסולים, והסיכון יגבר.
הטרור ה"פלילי" איננו באמת רק פלילי, כי ארגוני פשיעה יהודים מפעילים ארגוני פשיעה ערביים, שמתחזקים ושיהפכו ביום פקודה לכוח צבאי לוחם. לכן, הגיעה העת להיפטר מההבחנות בין טרור פלילי לטרור רגיל. שניהם פוגעים במידה שווה בביטחון הלאומי ובמשילות הישראלית, וצריכים לקבל יחס שווה.
בבוקר שאחרי חגיגות הסילבסטר פרסמה משטרת העיר קלן במערב גרמניה הודעה שגרתית שבה נמסר כי חגיגות ליל הסילבסטר הסתיימו בשלום ולא נרשמו בהן אירועים חריגים, תוך הבעת תודה לשוטרים שפעלו באופן מיטבי במהלך הלילה. לאירועי ההטרדות והאונס במהלך הלילה לא היה זכר בהודעות הרשמיות. אבל, בעולם דינאמי ופתוח אי אפשר להעלים מידע. הנפגעות רצו אל הפייסבוק והאינטרנט התמלא עד מהרה בכל מה שהרשויות חפצו להסתיר. בשלטי ההפגנות בחוצות הערים השתרשה לה המילה Rapefugees, שהיא חיבור בין המילים Rape (אונס) ו- Refugees (פליטים)…
[התצלום המקורי: תמונת מסך של שעון הזמן בתכנית 'האח הגדול']
כמו בתוכנית הראליטי, האח הגדול, שעון הזמן – שעמד 17 שנים תמימות – חזר לפעול במשטרת ישראל. המפקח הכללי, רוני אלשייך, מתחיל עם המשטרה בדיוק במקום שבו המפכל לשעבר אסף חפץ סיים. המהפכה הקהילתית במשטרת ישראל חוזרת…
את תוכנית המפנה של המפכל הקודם יוחנן דנינו, מחליפה תכנית חדשה: הרעיון המסדר. לא המטות יכתיבו יותר למפקדי התחנות את יעדיהם, אלא השטח וצרכיו. מפקדי התחנות אמורים להיערך להערכת מצב, במהלכה ימפו את הבעיות והצרכים האופייניים לאוכלוסייה שעליה הם מופקדים, את אפיוני הפשיעה הספציפיים, ואת הבעיות שבהם נתקלים הארגונים השותפים לעבודה בקהילה, בדגש על ראש העיר, שנבחר מידי תקופה לפי שביעות רצון הציבור מאיכות החיים בעירו.
במקום שהתביעה תוכיח בראיות ישירות או נסיבתיות את היסוד הנפשי של "המחשבה הפלילית", צצה לפתע חזקת המודעות, המייתרת נטל זה של התביעה, ואף מעבירה לנאשם את הנטל להביא ראיות כדי לסתרה.
מוקדש בהערכה רבה ליאיר גרמזה, שהוויכוח בינינו הוליד את הפוסט הזה…
מרתק לראות את השיח שהתרחש פה שבוע, בעקבות אי לכידת המחבל בתל אביב. שוב ושוב הוקרנו הסרטים על הבלבול שאחז בציבור ובכוחות הביטחון זמן קצר לאחר האירוע… גם המרדף – שגבה ימים ולילות מאנשי שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל – נתפס על ידי 'מומחי' התקשורת, וגם בציבור – ככשל מהותי; שהרי לימדו, אותנו – בעולמנו המסודר והרציונלי – שלכל בעיה יש פתרון: כואבות השיניים – הרופא מתקן; בעיה ברכב – המוסך מתקן; פיגוע – הסדר התקין חוזר תוך זמן קצר…
ואם לא מסתדרים הדברים מיד – שוד ושבר… מחדל!
עד שמשטרת ישראל לא תמצא את הדרך לבחור יעדים נכונים ורלוונטיים למשימותיה, ו"לתרגם" אותם למדדי תוצאה נכונים, ימשיכו המדדים שבהם היא משתמשת לגרום, לא רק לפער רלוונטיות בינה לבין המציאות, אלא גם להחטאת אנשיה בפעילויות סרק ובעבירות מיותרות…
[בתמונה: ירון סנקר – הבריחה ומחירה… הדף הראשון באתר ynet, העוסק בגזרי הדין של סנקר]
פרסום מסקנות ועדת החקירה לנסיבות בריחתו של האסיר, ירון סנקר, הוא הזדמנות טובה לעסוק באחד האיומים המשמעותיים ביותר על שירות בתי הסוהר – סוגיית בריחות האסירים. סוגיה זו אקוטית במיוחד ויוצרת לחץ ציבורי ומערכתי עצום על פיקוד שבס, כיוון שזהו תפקידו העיקרי: קיומה של משמורת בטוחה, משמע: פיקוח מקסימלי ואפקטיבי על אסירים, בתוך ומחוץ לבתי הסוהר.
כתבי המשטרה – וגם הציבור – פגשו בפיגוע האחרון בתל אביב – שעד כתיבת שורות אלה טרם הסתיים – מדיניות דוברות שונה של המשטרה. הבכירים אינם רצים למיקרופון. מי שדיבר היה מפקד המרחב הרלוונטי ותו לא. האם נהגה המשטרה נכון מבחינתה?
מבחינתה האישית בהחלט כן. מבחינה ציבורית, ממש לא. נבחן את שני ההיבטים הללו:
