מורכבות במשפט, בשיטור ובאכיפת חוק

קיימות שתי אסטרטגיות משטרתיות בסיסיות להתמודדות עם הפשיעה: התמקדות ביעדי אדם, או לחלופין, ביעדי מקום. שימוש ביעדי אדם משמעו, שהמשטרה הינה רק תחנה בפס הייצור של מערכת אכיפת החוק, והיא רואה את עיקר תפקידה במעצר עבריינים ובהגשת כתבי אישום לבית המשפט (התחנה הבאה בפס הייצור). לעומת זאת, שימוש ביעדי מקום מלמד שהמשטרה מבינה שלעולם יכולתה לפתוח תיקים תהיה גדולה מיכולת בתי המשפט לשפוט ובתי הכלא להכיל. על כן, היא בונה את עצמה על אסטרטגיות אחרות, כמו "לרפא" אזורים נגועי פשיעה. העשורים האחרונים מלמדים על התבססות האסטרטגיה של יעדי מקום כגישה מובילה בשיטור!

במשפט הישראלי, עבירות זיוף של מידות ומשקלות מוגדרות כקלות, והעונש המרבי שנקבע בו עומד על שנתיים מאסר. זאת בניגוד גמור למקרא – ולחז"ל בעקבותיו – הרואים בחומרה רבה עבירה של זיוף משקל או מדידה בעין, הרבה מעבר לצפייה של מבחן האדם הסביר. זאת, בגלל שאיסור זה חותר תחת היסודות של החוסן המוסרי והכלכלי. במצב כלכלי בעייתי, חוסר אמון בשווקים עלול לדרדר את כלל החברה לכאוס מוחלט.

המקרא אינו עוסק אמנם בפסיכולוגיה תעסוקתית בהיבט המודרני שלה, אולם הוא מדגיש בכמה מקומות כי גם בימי קדם, היה סף קבלה לתפקידים שונים תוך התחשבות בכישורי המועמדים. יתרה מזאת. חז"ל קבעו את הקריטריונים הבסיסיים לבחירת אנשי הרשות השופטת, ועל פיהם נפסק ונקבע בהלכה אודות אותם כישורים מחייבים ומקדמיים לאיוש תפקידי מפתח במערכת החוק והמשפט.

הניסיון מלמד כי מאז ומתמיד, לטכנולוגיה הייתה תמיד ההשפעה הגדולה ביותר – לטוב ולרע – על השיטור. שינוי טכנולוגי מהותי מתרחש בימים אלה, ויכול להוות הזדמנות נפלאה למפכ"ל אלשיך לעשות מהפך… בתחילת אוגוסט 2016, הכריזה חברת בזק במסיבת עיתונאים, על השקת פלטפורמת העיר החכמה בעיר מודיעין. בכך, מיישרת מדינת ישראל קו עם מדינות מתקדמות שבהן ערים חכמות. אולם, בניגוד לאותן ערים בעולם, שם מהווה המשטרה חלק אינטגרלי ממערך השירותים של העיר החכמה, פה משטרת ישראל רחוקה מלהיות חלק מהתמונה, קל וחומר מלהוביל! מומלץ לו למפכ"ל לזהות את ההזדמנות – לחולל מהפך בתחום זה – ולעוט עליו…

שקיפות משטרתית צריכה גם להיראות… ניסוי מעניין בהקשר זה נעשה ע"י מיכאיל סאקשווילי בגאורגיה, באמצע העשור הראשון של המילניום: בניה מחדש של כל תחנות המשטרה כשהן שקופות ועשויות זכוכית, כדי שיביעו שקיפות משטרתית! זה לא כל כך עבד, מסתבר…

לאחרונה התגלגל לידי ספר מ- 1960, המתאר את תהליך הסמכתו של מפקד צוללת בצי ארצות הברית. ההשוואה הייתה בעיני מרתקת ומעוררת מחשבה: לא הכל מתאים לנו. בתרבות המשטרה הקיימת יש הרבה מחסומים בפני מיסודה של שיטה כזו, אבל, שניים מהעקרונות הם לדעתי חובה בתפקידי פיקוד: האחד הוא שנאמנות וקשרים אינם חזות הכל ומתחייבת בדיקה אמתית של התאמה ובשלות לתפקידי פיקוד; והשני הוא בחינה קפדנית ולא מתפשרת של הידע הבסיסי הדרוש למילוי של תפקיד כזה, שכל כך חסר היום בקרב הקצונה בכל הרמות, בתחומים של שיטור במדינה דמוקרטית, טקטיקה ואסטרטגיה של שיטור (לא בנהלים…), ובידע כללי נרחב…

יחסי המשטרה עם המיעוט הערבי בישראל ידעו עליות ומורדות. בדרך כלל מתאפיינים היחסים במתח מובנה וברמת אמון נמוכה. פעילות המשטרה מול מגזר זה הייתה בדואליות בין 'שיטור יתר' ל'שיטור חסר'. משמע, 'שיטור חסר' בשגרה, ותגובת יתר באירועים מסוגים שונים שבהם מעורבים ערבים. גם תכנית המפכ"ל והשר, להזרים אלף שוטרים למגזר הערבי, היא מכוונת אכיפה (משמע, שיטור יתר) ולא מכוונת שירות.

זה – שהמפכ"ל, רוני אלשייך, מועד לפליטות פה מביכות – אנחנו כבר יודעים מזמן. השילוב – שעבד כל כך פשוט אצל מפכ"לים אחרים: רל"ש פיקח שיודע להריח מלכודות; כותב נאומים חכם, ששם את הדגש על מה נכון לומר; ועוזר, שמקיים בקרה של הרגע האחרון על התוצרים הללו – הפך למשימה בלתי אפשרית, ב'חצר' הנוכחית. צריך להצר על כך, כי במקום להתעסק בעיקר, הלשכה הזו מטורטרת כל היום בטפל… עין טובה ושכל ישר במיקום הנכון, היו חוסכים לו ולנו את הריאליטי הנבוב הזה! נבוב, כי גם הפעם, הסערה התורנית היא 'שערוריה בכוס מים'. אלשיך אמר את האמת, אבל צריך גם לדעת מה לומר מתי…

מאז מיסוד השיטור במדים בלונדון, ב- 1829, התרחשו שש רפורמות משמעותיות בתחום השיטור, כולן החלו בארצות הברית. מאמר זה מתמקד ברפורמה האחרונה, הרפורמה (או המהפכה) המדעית (או הטכנולוגית) בשיטור. מטבע הדברים, היא אינה משפיעה – באותו אופן ובאותה מידה – על כל המשטרות בעולם המערבי, שנבדלות זו מזו, הן ביכולת והן בנכונות לקלוט טכנולוגיות חדשות, וברצון להטמיע אותן. אבל, קיימות כבר משטרות שניתן לכנות בשם "משטרות העתיד", המשמשות בית ספר עבור משטרות אחרות, כמו זו שלנו, המבקשות להדביק את הפער, ו'לקפוץ מדרגה'…

פורסמו נתונים מרתקים מסקר רחב היקף של נפגעי עבירה שנערך בארצות הברית. הממצא המפתיע ביותר הוא, שנפגעי העבירה חשו, כי מערכת אכיפת החוק שם נסמכת יותר מידי על ענישה וכליאה, וסברו שיש להעדיף מדיניות המבוססת על מניעה ושיקום. הנתונים המוצגים בסקר עומדים בניגוד מוחלט לנטייה החברתית לסבור שנפגעי עבירה מבקשים בעיקר נקמה וגמול, והם צריכים לשים סימן שאלה גדול מעל לנטייה האוטומטית של התומכים בהחמרה בענישה להציג עצמם כמדברים בשם ציבור נפגעי העבירה!