עידן ירון: קַמֶרִין בּוֹיִד מתאבד בעזרת שוטר

 

1024x1024

[התמונה: הלווית קמרין בויד:למקור התמונה לחץ כאן]

ãø' òéãï éøåï áöåø äãñä öéìåí : àîéì ñìîï

ד"ר עידן ירון הוא מרצה בכיר לסוציולוגיה במכללה האקדמית אשקלון. רס"ן (מיל') ירון הוא 'מנהל ידע - צליפה' בבית הספר ללוחמה בטרור של צה"ל; חבר ב'קבוצת המחקר לאתיקה צבאית' של מכון שלום הרטמן בירושלים.

*  *  *

זהו מאמר המשך של ד"ר עידן ירון, העוסק בתופעת ה'התאבדות באמצעות שוטר'.

[להגעה למאמר הקודם לחצו כאן].

רצף האירועים[1]

5 במאי 2004 – ערב: קמרין בּוֹיִד (Cammerin Boyd) – צעיר אפרו-אמריקאי בן 29, אב לשתי בנות – נורה ונהרג על ידי השוטר טימותי פיין (Paine) ממשטרת סן-פרנסיסקו. קמרין הוקף על ידי שוטרים שהתקרבו לרכבו כשבידיהם כלי נשק שלופים. השוטרים הורו לקמרין לצאת מרכבו, וכאשר הגיח הורו לו להרים את ידיו ולהשתטח על הקרקע. עדים סיפרו כי קמרין אכן הרים את ידיו, אבל לא השתטח על הקרקע כנתבע ממנו. במקום זאת, הוא צעד לעבר השוטרים, ואז צעד חזרה לעבר רכב השטח שלו. כאשר השוטר פיין הבחין שקמרין אינו מציית באופן מלא להוראות שנתנו לו אלא פונה לעבר הרכב, הוא ירה שלוש פעמים ופצע אותו אנושות.

5 במאי 2004 – לפנות ערב: ניידות של משטרת סן-פרנסיסקו מקבלות הודעה בקשר על חשוד שניסה לחטוף אישה ולהכניסה באיומי אקדח לרכב שטח שכור. בעקבות ההודעה התפתח מרדף במהירות גבוהה באחת משכונות העיר. במהלך המרדף, קמרין נשען מחוץ לחלון רכבו, וירה פעמיים לעבר הניידות הרודפות. השוטר פיין, שהצטרף למרדף, השיב בירי לעבר הרכב של החשוד שנע לצִדו, ופגע בשמשה הקדמית.

5 במאי 2004 – לפנות ערב: קמרין מנסה, בשני אירועים נפרדים שהבדילו ביניהם דקות ספורות, לחטוף באיומי אקדח שתי נשים, בתובעו מהן שייכנסו אל תוך מכוניתו. שתי הנשים מתנגדות ובורחות; אחת מהן מתקשרת מיד למשטרה.

2 במאי 2004: משטרת אוקלנד עוצרת את קמרין בגין נהיגה פרועה ברחובות העיר (במהירות 130 קמ"ש) במרצדס הבנץ החדשה של אמו (עורכת דין, שפנתה בעניינו לערכאות בכמה מקרים, וטענה כי הוא "נעצר, מעוכב ונערך עליו חיפוש בעת נהיגה שוב ושוב ללא כל סיבה סבירה", אלא בשל היותו שחור). השוטרים מורים לקמרין לצאת מהרכב, להרים את ידיו ולהשתטח על הקרקע – והוא מבצע כל זאת ללא סיוע. לטענת המשטרה, קמרין הגיח מן המכונית ללא חולצה, פיו קוצף והוא צווח שוב ושוב: "הרגו אותי... גזענים לבנים מלוכלכים". קמרין שוחרר בערבות והואשם בתנגדות למאסר, בנהיגה ללא רישיון ובנהיגה פרועה.[2]

2006-1994: קמרין נכנס ויוצא מבתי סוהר בגין עבירות שונות. הוא מואשם ארבע פעמים בנהיגה במהירות גבוהה מן המותר.

סוף אפריל 2004: משטרת אוקלהומה עוצרת לביקורת את רכבו של קמרין, ובודקת את תכולתו. במהלך החיפוש, השוטרים מגלים מילות שיר רַאפּ ביחד עם גזיר עיתון המתייחסים לרצח שוטר ממשטרת אוקלנד. מילות השיר, שקמרין הודה שהוא אשר כתב אותן, תומכות בזנות וברצח שוטרים.

אפריל 2003: קמרין מואשם בניסיון לשוד בסן פרנסיסקו, שבו החזיק אדם באיומי אקדח ואף כיוון את אקדחו לעבר אישה עוברת אורח ושאל: "את רוצה להיירוֹת?".[3]

1997: קמרין מורשע בגין ניסיון שוד וגניבת רכב.[4]

1994: קמרין מורשע בגין נשיאת פגיון.[5]

1993: בגיל 18, שתי רגליו של קמרין נקטעות מתחת לברך בעקבות תאונה בשעות הלילה שבה התנגש בעמוד תאורה לאחר שניסה להתחמק משוטר תנועה ממשטרת קליפורניה באמצעות האצה בכביש מהיר (במהירות של מעל 190 קמ"ש), כאשר אורות הרכב כבויים. לטענת אמו, "הוא לא שב לעצמו לאחר התאונה. הוא איבד הרבה יותר מאשר רגליו; הוא איבד את דרכו ולא החלים לעולם. כל חיין הפכו למאבק מייסר". לטענת המשפחה, התאונה מנעה ממנו הליכה לקולג', ואולי גם עתיד מזהיר כספורטאי.[6]

נערוּת: קמרין היה שחקן פוטבול מצטיין בבית הספר התיכון שבו למד.[7]

920x920

[התמונה: קמרין בויד:למקור התמונה לחץ כאן]

משפט

בית המשפט המחוזי

משפחת בויד תבעה את משטרת סן-פרנסיסקו בשל הריגתו של קמרין, בטענה שהמשטרה הפעילה 'כוח מיותר' (excessive force). להגנתה, משטרת סן-פרנסיסקו הציגה עדות מומחה – ד"ר אמילי קֶרָם (Emily Keram), פסיכיאטרית קלינית ומשפטית מדופלמת, שהעידה כי ניתוח הנסיבות סביב מותו של קמרין הוביל אותה למסקנה כי הוא ניסה 'להתאבד באמצעות שוטר', וכי הוא משך בכוונה את אש המשטרה כדי להשיג תוצאה זאת. משפחת בויד התנגדה לקבלת עדות המומחה של ד"ר קֶרָם. המשפט נמשך שישה שבועות, ולאחר שלוש שעות דיון של חבר המושבעים הוא קבע לטובת הנתבעים.

בית המשפט לערעורים

משפחת בויד ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בטענה שהתקבלו בו ראיות שאינן קבילוֹת. בית המשפט לערעורים בחן את קבילוּת הראיות, ובכלל זה את מהימנוּת קביעוֹת עדוּת המומחה של ד"ר קֶרָם באשר לתיאוריה של 'התאבדות באמצעות שוטר'.

המשפחה הציגה עדויות לכך שקמרין ניסה להיכנע, ונשען על הרכב כדי לסייע לעצמו להשתטח על הקרקע בהתאם לפקודת השוטרים, כאשר אלה ירו בו. השוטר פיין העיד שהוא ירה לאחר שקמרין התעלם מהוראות המשטרה, ובמקום זאת התיישב על לוח המחוונים של הרכב ושלח את שתי ידיו פנימה, כאילו לאחוז במשהו. לטענת המשפחה, קמרין גילה לכאורה היסוס לציית לפקודות השוטרים להשתטח בשל חוסר הניידות שלו הנובע מנכותו. בית המשפט דחה טענה זאת מכיוון ששלושה ימים לפני כן קמרין אכן השתטח לפי הוראת השוטרים ללא כל סיוע כאשר נעצר על ידי משטרת אוקלנד במרדף דומה במהירות גבוהה.

קבילוּת עדות המומחה

המשפחה טענה כי בית המשפט המחוזי נכשל בתפקידו כ'שומר סף' של קבילוּת הראיות, על ידי כך שאִפשר את עדותה של ד"ר קֶרָם. בהתאם לכללים הפדרליים לראיות (כלל 702), התנאים הבסיסיים המקובלים לקבילוּת ראיות בארצות הברית הם שלושה: (1) העדות מבוססת על עובדות ונתונים מספיקים; (2) העדות היא תוצר של עקרונות ושיטות מהימנים; (3) העד יישם את העקרונות והשיטות באופן מהימן לעובדות המקרה. לפי הלכת דאוּבֶּרְט (Daubert), אחריותו של השופט היא לוודא ש"עדוּת המומחה מבוססת על יסודות מהימנים ועל רלוונטית למטלה הנוכחית". לשם כך, עליו "להעריך ראשונית האם הנימוקים או המתודולוגיה העומדים ביסוד העדות תקפים, והאם אפשר ליישמם בהתאם לעובדות של הסוגיה הנדונה". בית המשפט נדרש לברר בין השאר: (1) האם התיאוריה והטכניקה עשויות להיבחן ואכן נבחנו אמפירית; (2) האם התיאוריה והטכניקה היו כפופות לשיפוט עמתים ולפרסומים; (3) שיעור הטעות הידוע והאפשרי של הטכניקה; (4) הרמה הכללית של קבלת התיאוריה והטכניקה בקהילה המדעית המתאימה.

לאחר הוצאת חבר המושבעים מן האולם נערך שימוע ארוך, שבו הייתה לשני הצדדים הזדמנות לחקור את העדה, ובית המשפט המחוזי קיבל את עדות המומחה. השופטת ציינה כי היא "התחילה בספקנות רבה למדי לגבי כל הנושא הזה, ובמיוחד יישומו למקרה הנדון". בסופו של דבר, היא פסקה שד"ר קֶרָם היא "עדה ערכית" בעלת מומחיות גבוהה, שלא נראתה כמי ש"מעדיפה צד זה או אחר". בית המשפט המחוזי בחן את עדותה על פי המבחנים שנקבעו בהלכת דאוברט. השופטת הסיקה כי למרות שאי אפשר לבחון את התיאוריה "במובן של ניהול ניסוי מדעי [...], בוצעו מחקרים אחדים התומכים במהימנות התיאוריה". מחקרים אלה ניתחו את השיטות המשמשות בתחום הפסיכיאטרי-משפטי בניסיון לשחזר מצב נפשי של אדם לאחר מעשה, בהתבסס על מעשיו ועל נסיבות המקרה.

ד"ר קֶרָם העידה כי המחקרים שבוצעו בשיטה זאת היו נוקשים ביותר בתביעותיהם, כדי למנוע תוצאות מוטעות. היא הייתה זהירה בקישור מסקנותיה במקרה זה לספרות של התאבדות באמצעות שוטר, בציינה גורמים מוכּרים התומכים בדעתה. היא העידה על היכּרותה עם כעשרה מאמרים בשיפוט עמיתים וארבעה פרסומים נוספים בנושא. בהתייחס לשיעור הטעות לגבי התיאוריה, בית המשפט ציין כי מעדותה של קֶרָם מתברר כי הנטייה של הספרות היא מחמירה, וללא אמות מידה מוגדרות אינה מכללילה מקרים בתופעה מוגדרת זאת. לבסוף, בית המשפט ציין כי התיאוריה נראית כמקובלת בקרב הקהילה המקצועית המתאימה, עם מספר גבוה של פרסומים שנכתבו התומכים בה וללא מאמרים או מחקרים סותרים. בהתבסס על גורמים אלה, בית המשפט המחוזי הסיק כי העדוּת מספקת את תביעות דאמברט לקבילוּת ראיות.

משפחת בויד ניסתה לאתגר את מסקנת בית המשפט המחוזי על ידי תקיפת המהימנות של התיאוריה; אולם לא סיפקה כל עדות מדעית המפריכה אותה. בהתבסס על מסקנותיו של בית המשפט המחוזי, בית המשפט לערעורים תמך בקבלת עדות המומחה של ד"ר קֶרָם.

דיון

הספרות העוסקת ב'התאבדות באמצעות שוטר' מגלה כי כל מקרה הוא ייחודי ומציב אתגרים משלו. אין בנמצא רשימת תיוג המזהה תגובה מוגדרת כנאותה.[8] קמרין התאים למאפיינים אחדים של פרופיל ה'מתאבד באמצעות שוטר', ובהם גיל (צעירים-מבוגרים בגיל ממוצע של 31‑35); מִגדר (רובם הניכּר של המתאבדים באמצעות שוטר הם גברים); שימוש לרעה באלכוהול או בסמים בעת האירוע; רקע של בעיות נפשיות ועבר פלילי. לעומת זאת, הוא חרג ממאפיינים אלה מבחינת המוצא האתני שלו (רוב ה'מתאבדים באמצעות שוטר' הם לבנים, ורק לאחר מכן אפריקאים-אמריקאים דוגמת קמרין).[9]

באשר לקביעת ה'כוונה' להתאבד, לא ברור אם קמרין התבטא מילולית באופן מובהק כל כך כמו שעשה באירוע שאוזכר באוקלנד ("הרגו אותי... גזענים לבנים מלוכלכים"). אחד המרואיינים אמר לכתב עיתונות כי קמרין צעק "חבר, הם עומדים להרוג אותי!"; מרואיין נוסף סיפר כי לאחר שהשוטרים הורו לו לרדת על ברכיו הוא אמר: "אין לי רגליים!".[10]

בית המשפט לערעורים קבע כי הגרסה של 'התאבדות באמצעות שוטר' נתמכת על ידי תצהירו של קמרין במשטרת אוקלנד, וכן העדות שהוא היה מסומם באותה עת. קמרין הגיש בעבר תביעות נגד המשטרה, ולפיכך היה מודע באופן מלא לאפשרות שמשפחתו עשויה לקבל פיצויים נכבדים מתביעות כאלה אם שוטר יהרוג אותו. העדות שהוא כתב מילים לשיר רַאפּ בשבח רצח של שוטרים גם היא מוסיפה להבנת בית המשפט למידת הסבירות של 'התאבדות באמצעות שוטר', מכיוון שהספרות המקצועית מראה כי אנשים המנסים להתאבד באמצעות שוטר נוטרים טינה עזה כלפי המשטרה. בנוסף לכך, הנסיבות של התאונה מ-1993 – אירוע טראומטי ומשנה-חיים שאפשר היה לקשרו לפעולת המשטרה – הופכות לסבירה יותר את הגרסה בדבר החלטתו של קמרין לתלות את אשמת מותו במשטרה. יתר על כן, עברו הפלילי של קמרין – ובמיוחד שני ניסיונות החטיפה שעוררו את המרדף במהירות גבוהה, והמשפט שהיה צפוי לו בגינם – הגביר את הסבירוּת שהוא ניסה לגרות את המשטרה לירות בו במקום להיכנע.

אירועים דומים אינם מלווים בביטויים מילוליים מפורשים של החשוד לגבי רצונו למות. עם זאת, מדדים התנהגותיים מגלים לכאורה רצון זה, ובכללם: מחוות תוקפניות; חוסר נכונות למלא אחר הוראות; התקדמות לעבר השוטרים, או התרחקות מכוונת מהם. 

מסקנות

הדילמה הכרוכה בהפעלת כוח קטלני מתחדדת במיוחד במקרים של 'התאבדות באמצעות שוטר', שבהם השוטרים ניצבים בדרך כלל בפני חשוד המגלה התנהגות מופרעת, ומתאפיין במחלת נפש ובעבר פלילי. בני משפחה והציבור שיפוטיים לעתים קרובות לגבי השוטרים ומערערים על שיקול דעתם ועל החיוניות בהפעלת כוח קטלני.

המקרה של קמרין מורכּב במיוחד מכיוון שלא היה בידי החשוד בשעת האירוע נשק גלוי שבאמצעותו איים על השוטרים או על אחרים. עם זאת, השוטרים היו מודעים לכך שהחשוד איים קודם לכן בנשק על עוברות אורח, והיו מעורבים בחילופי ירי אתו. לטענת השוטרים, הוא נורה כאשר הושיט את ידיו מתחת למושב הרכב. השוטרים העידו כי מצאו אקדח בתא של דלת הנהג, כאשר הקת גלויה לעין.[11] מתיאור זה עדיין לא ברור לגמרי האם השוטרים יכלו להשתלט על קמרין בדרך אחרת, מבלי להפעיל נגדו כוח קטלני; זאת בעיקר לאור העובדה שהמדובר באדם נכה ומוגבל בתנועה.

בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן בית המשפט לערעורים, קיבל במקרה זה את חוות הדעת של מומחית בתחום הפסיכיאטריה, שהניחה את דעת השופטים לגבי קבילוּת עדותה. ההחלטה על קבילוּת העדות התבססה על הלכת דאוברט, שבה נקבעו אמות מידה לקבילוּת משפטית של הנחה או שיטה מדעית. בעקבות הלכת דאוברט תיקן המחוקק האמריקאי את דיני הראיות, והוסיף את הלכת דאוברט המורחבת לכללי הראיות המחייבים (כלל 702).

הלכת דאוברט המורחבת לא נקלטה בדין הישראלי ולא הופנמה בו.[12] למרות שהתוצאה של אימוץ הלכת דאוברט הייתה בדרך כלל – בניגוד לעמדתו של השופט שישב בדין – הקשחת כללי הקבילוּת של ראיות מדעיות, הרי שבמקרה זה נראה כי אימוץ ההלכה הביא להגמשת עמדתם של בתי המשפט. כמו כל החלטה אחרת, הגמשה זאת עומדת להערכה ולביקורת של אנשי מקצוע כמו של הציבור הרחב. בעניין זה ראוי לשים לב שקביעתו של השופט טירקל במקרה של 'אבו‑חמאד נ' מדינת ישראל' (9724/02), שבו אומצו המבחנים של הלכת דאוברט המורחבת: "יפה לו לשופט שיהיה עליו מורא הדין, שמא ירשיע את הזכאי ושמא יזכה את החייב [...]. וגדול מורא זה ותלוי מעל ראשו כחרב בבואו להרשיע על פי ראיות נסיבתיוֹת, ועוד יותר גדול המורא בבואו להרשיע על פי ראיה מדעית".[13]

זהו מאמר המשך של ד"ר עידן ירון, העוסק בתופעת ה'התאבדות באמצעות שוטר'.

[להגעה למאמר הקודם לחצו כאן].

מקורות

[1] עיקרי הדברים מבוססים על: Unites States Court of Appeals for the Ninth Circuit, Marylon Marie Boyd et al. v. City and County of San Francisco, 14.7.2009

[2] https://www.policeone.com/archive/articles/86219-Conflicting-Accounts-In-Killing-By-S-F-Cops

[3] https://www.policeone.com/archive/articles/86219-Conflicting-Accounts-In-Killing-By-S-F-Cops

[4] https://www.policeone.com/archive/articles/86219-Conflicting-Accounts-In-Killing-By-S-F-Cops

[5] https://www.policeone.com/archive/articles/86219-Conflicting-Accounts-In-Killing-By-S-F-Cops

[6] http://www.sfgate.com/news/article/Auto-accident-turned-life-of-promise-into-2761180.php

[7] http://www.sfgate.com/news/article/Auto-accident-turned-life-of-promise-into-2761180.php

[8] Kingshott, Brian F., "Suicide by Proxy: Revisiting the Problem of Suicide by Cop", Journal of Police Crisis Negotiations 9, 2009: 105-118

[9] Christian L. Patton and William J. Fremouw, "Examining 'Suicide by Cop': A Critical Review of the Literature", Aggression and Violent Behavior 27, 2016: 107-120

[10] https://www.policeone.com/archive/articles/86219-Conflicting-Accounts-In-Killing-By-S-F-Cops

[11] https://www.policeone.com/archive/articles/86219-Conflicting-Accounts-In-Killing-By-S-F-Cops

[12] יונתן דייויס, "קבילות ומשקל ראיות מדעיות במשפט – האם יש מקום לייבא את הלכת דאוברט?", רפואה ומשפט 29, 2003: 63-50.

[13] דניאל פיש, "קביעת תנאים להוכחת עניינים מדעיים במשפט: פילוסופיה ולא מדע", המשפט טו (1), תש"ע: 311-275.

2 thoughts on “עידן ירון: קַמֶרִין בּוֹיִד מתאבד בעזרת שוטר

  1. Pingback: עידן ירון: התאבדות באמצעות שוטר - תופעה הזועקת להכּרה - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.