יגאל סרנה על ההון, השלטון וקלות הדעת של ההמון…

בעשירי באוגוסט 2016, כתב יגאל סרנה – סופר, עיתונאי ופובליציסט ישראלי – את המאמר הזה בפייסבוק, שראוי לקריאה מעמיקה ולהטמעה, ושנכון לו להילמד בכל שעור מבוא לקורס בשחיתות שלטונית. הוא מחייב אותנו להבין את ההבדל בין עיקר לטפל, לדעת לזהות 'ספינים' ולהבין את סיבותיהם… "אם הישראלים היו יודעים איזה שיתוף פעולה נגד האזרחים יש שם למעלה בין ההון לשלטון", כותב סרנה, "הכל היה מתפוצץ פה. עולה באש. ביזה שאין לה סוף. הכל נגד האזרח. מדינת ישראל מזיינת את מר ישראלי…".

אלעד רזניק: תורכיה נוטשת את ספינת המערב הטובעת…

ציר חדש מתהווה במזרח התיכון: רוסיה – איראן – תורכיה: תורכיה מתכוונת לפתור את חוסר ההסכמות עם איראן בנושא מחיר הגז, ולהגדיל את כמויות הגז המיובאות מאיראן. הידוק הקשרים עם איראן ורוסיה והאולטימטום שהנשיא הטורקי הניח לפני האמריקאים בתחילת השבוע (או שיסגירו את פתאהוללה גולן או שישכחו מטורקיה) הוא סימן רע מאוד לנאט"ו. המרוויח העיקרי מכך, מן הסתם, הוא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין!

אלעד רזניק: הצבא האמריקני התקרנף כבר ב- 2014

בבוקר ה- 7 באוקטובר 2023, חווינו את עומק ההתקרנפות של בכירי מערכת הביטחון שלנו, ואת מחיר הסימביוטיקה ארוכת השנים שלהם עם בכירי הצבא האמריקני. אבל מתי החלה התקרנפות הצבא האמריקני? את שורשי המעורבות המכוונת שלו בפוליטיקה ניתן למצוא בתקופת ממשל אובמה, כאשר ב- 16 לספטמבר 2015 הגיע לתקשורת האמריקאית מכתב שכתבו 50 אנשי מודיעין ששרתו ב"פיקוד המרכז" האמריקני (Centcom). לטענתם, בין השנים 2014 ל- 2015, שונו דו"חות המודיעין שנכתבו על ידם, מסיבות פוליטיות…

גרשון הכהן: המשך המאבק על עתיד מדינת ישראל

המקום בו עמדתי כמפקד אוגדה 36, בקיץ תשס"ה, לנוכח הצו להשתתף עם אוגדתי בחורבן גוש קטיף, היה מבחן הרה גורל. ישפוט כל אדם על פי שיפוטו וישפוט אלוהי ישראל. דבר אחד ברור: פעלתי שם במודעות עמוקה לגודל השעה!

גרשון הכהן: בין מצביאות ומנהיגות לשירה

חלוצי העלייה השנייה זכו להנהיג את המפעל הציוני במשך יובל, כיוון שידעו את חובתם לספר ולשיר על פעולתם ושליחותם: על כל אחד שנטע עץ היו שניים שכתבו שיר ואחד אחר כתב מאמר. בזיקה זו, בין הפעולה לבין השירה, מגולם הרעיון שידיעת הדרך לשליטה במרחב התרבותי, מובילה אל הדרך לשליטה גם במרחב הפיזי. כאן סוד עצמתה של דבורה הנביאה כמנהיגה, שופטת, מצביאה ומשוררת.

מי מרוויח מכך שחנין זועבי חברת כנסת? מי מפסיד?

ברוכים הבאים לעולם הפוך. שיח הרשתות החברתיות והתקשורת שאיננה נגמרת מחייבת את חברי כנסת לייצר מסרים ליניאריים, פשוטים וקליטים, בעלי זווית ראייה מוגבלת, הנובעת מאינטרסים פופוליסטים. המצב חמור במיוחד במפלגות המקיימות פריימריז, כי אז נתונים חברי הכנסת בידיהם של מצביעים קיצוניים, הרחוקים מלאפיין את קהל מצביעי המפלגה… הגישה הפשטנית הזו לבעיות השעה יוצרת מצב פרדוקסלי, לפיו כל אגף משני צידי הקשת הפוליטית פועל במרץ ובחריצות – להשגת מטרות הצד השני… זהו: "ההיגיון הפרדוקסלי של העשייה הפוליטית":

אלעד רזניק: המורשת האיראנית של אובמה והשלכותיה על הממשל הבא…

התוצאה של הסכם הגרעין בטווח הקצר היא עיכוב מסוים (מרצון) של רגע הפריצה האיראני, כל זאת תוך מתן זמן לאיראנים להיערך; ובטווח הארוך: הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית. בעוד 10 שנים – לאחר עם פקיעת תוקפן של מרבית ההגבלות המוטלות על תוכניתה הגרעינית של איראן – ימצא עצמו המערב מתמודד עם מדינה חזקה יותר צבאית. יכולת השכנוע של המערב תהיה קטנה יותר וניהול משא ומתן – שמטרתו הקפאה נוספת בתוכנית הגרעין האיראנית – יתחיל מעמדת חיסרון מערבית.

אלעד רזניק: הסכם הגרעין – שנה אחרי

ברובן המוחלט של בירות המדינות החתומות על ההסכם, יש מעט מאוד ספקות בכך שטהרן מפרה את תנאיו. ב- 18 ליולי ה AP חשף שההגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית איראן יוסרו מהר מכפי שפורסם. לא נראה שהאיראנים התרגשו מכך אך נמסר, שהפרטים הללו לא היו צריכים לקבל פומבי כל כך מהר. חשיבותו של המסמך שהודלף ל- AP הינה בכך, שהוא מהווה עדות לכך שיש צדדים מוצנעים ציבורית להסכם בין המעצמות לאיראן, ובניגוד לטענות ממשל אובאמה לא כל ההסכם היה חשוף לביקורת ציבורית.

"זה מאבק העוצמה, טמבל"…

לא התכנים הם המהות במאבק על מסקנות ועדת ביטון! ברוכים הבאים לסוגיית מאבקי העוצמה בחברה. עוצמה היא היכולת של גורם במערכת לגרום לאחרים לעשות את רצונו, גם אם זה נגד רצונם וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם. לכן, הדחף הבסיסי של כל קבוצה בחברה הוא למקסם את עוצמתה מחד גיסא; ולמנוע עוצמה מיריביה מאידך גיסא. זה אך טבעי שבמדינת ישראל – הנמצאת בתקופה של חילופי אליטות – תיקח לעצמה הקבוצה השלטת גם את השליטה על הנרטיב. לטיעונים אין כל משמעות, ולמרבה האכזבה – גם לאמת לא… במלחמה הזו, האמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים!

התוצאה הבלתי צפויה של גואל האדמות שנשכח…

האתוס הציוני בנוי על גאולת קרקעות, וגואלי הקרקעות הפכו ברובם לדמויות מוכרות: יוסף ויתקין, מנחם אוסישקין, וכמובן, והושע חנקין. נפקד רק שמו של הרב צבי אריה שניאורסון (הרדצ"א), איש חב"ד, מצאצאי "בעל התניא", שהוא מייסד חסידות חב"ד במאה ה- 18. האם זה בגלל היותו חרדי, עובדה שסתרה את האתוס של הציוני החדש, האתאיסט? מי ידע? כך או כך, הוא נשכח מהתודעה הציבורית עד שבא הספר הזה – הכולל תיעוד נדיר של תעודות ושטרי רכישה מקוריים, מימי השלטון התורכי בארץ ישראל – והציג את העובדות. המאמר מתרכז בקוריוז מחייו, שבמהלכו הלבין שערו ברגע אחד…