האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אחד הטיעונים המועלים בעד הסדרים ביטחוניים, כאלה ואחרים, הוא, שההסדרים יביאו להקמת גבול בינינו לבין שכניניו ויאפשרו לנו שליטה מוחלטת בגבול… כל איום שיגיע מן הגבול אפשר יהיה לטפל בו בקשיחות הרצויה והנדרשת. כדאי שאלה שעוד מאמינים בגישה הזו בשכונה המטורפת הזו שלנו, יחשבו מסלול מחדש בעקבות אירועי ליל הסדר…
המתיחות המתמשכת על גבול רצועת עזה, מחייבת בחינה של התגובה הישראלית הנדרשת, לאור האינטרסים הלאומיים שלה.
אינטרסים לאומיים או אינטרסים חיוניים (National interest) הם צורכי העל ההכרחיים לקיום הייעוד, שמדינה מוכנה להילחם על מנת למנוע פגיעה בהם. מהם אינטרסים הלאומיים הישראליים מול המדינה החמאסית בעזה והרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון?
זהו מאמר שלישי בסדרה זו, ובו אבחן, מדוע לא מתחדשת ההתיישבות היהודית בנגב, וכיצד מנסים השלטונות להתמודד עם האילוצים הביורוקרטיים-משפטיים-ערכיים הניצבים בפניהם.
זהו מאמר שני בסדרה, העוסק במאפייניהן השונים של כל אחת מן האוכלוסיות – הערבית והיהודית – המאכלסות את הנגב
במאמר שפרסם INSS ב-2011, כתב תא"ל מיל' שלמה ברום, שהיה ראש החטיבה האסטרטגית באג"ת: "התועלת הביטחונית השולית הנובעת משליטה בבקעת הירדן איננה שקולה למציאות האסטרטגית שתיווצר כתוצאה מחתימת הסכם קבע הוגן עם הפלסטינים ומהסדרי פיקוח בינלאומי". וזהו לוז העניין: אינני מאמין במושג "הסכם קבע בר קיימא". לא רק בינינו לבין הפלסטינים, גם לא בין הפולנים לגרמנים…
חדשות 'מרעישות': יו"ר מרצ הנבחרת, תמר זנדברג (ראו תמונה משמאל) הסתייעה ביועץ האסטרטגי, משה קלוגהפט….ברוכים הבאים לפרדוקס הערכים של הפוליטיקה במדינה דמוקרטית… ככל שתכבול את עצמך לערכים, כך תרד האפקטיביות שלך בהתאמה!
מלחמת ש' ב ש' (השפם של ארדואן מול השפם של בולטון) החלה… לארדואן יש חשבון עם בולטון, לאחר שהאחרון אמר בליל המהפכה הכושלת בטורקיה ב 15 ליולי 2016: "אין לי אמפתיה לארדואן, ואם ייפול לא אזיל דמעה. אינני מאמין שהוא חבר של ארצות הברית…"
בסיכום מלחמת העצמאות כתב בן גוריון: "הגענו לניצחון בשלושה נתיבים: בנתיב האמונה, בנתיב היצירה החלוצית, בנתיב הייסורים." ערכים אלה מממשיכים להיות תנאי לניצחוננו והם מתבטאים בעיקר באזורי הסְפַר, בשילוב הנכון הממשיך להידרש בין הכוח הצבאי הסדיר לבין המתיישבים האזרחים.
זוהי ההקדמה שכתב האלוף במיל' גרשון הכהן לספרו של ד"ר עמיר בר אור. הספר מדגיש את הצלחת הדרג הפוליטי להתאים את מבנה הדרג הצבאי של היישוב למציאות משתנה, ואיך הצליח להשיג עליונות על הדרג הצבאי, כבר בראשית הקמת ארגון ההגנה ב- 1920…
בערוב ימיו הפך אבו מאזן לפירומן סדרתי: שבירת כלים מוחלטת עם ארצות הברית; הסנקציות הקשות על רצועת עזה, ש'שוברות גם את הכלים' עם המצרים; הנתק ההולך וגובר עם ישראל… מה, הוא השתגע? ממש לא! הכלי הזה – של גרירת המערכת לכאוס, כדי לשנות מציאות בעייתית – היה תמיד נשקו של החלש…
