מורכבות בביטחון לאומי

ראוי שכל אם עבריה תשנן את לקחי "אוסלו", המצביעים על החובה: לשמר כוח צבאי נחוש ומיומן דיו, למלחמה ולשלום…

פוטין יכול ללכת ל"יד ושם" ולהתחזות לחבר הסימפטי שלכם, בעוד שהוא מערער יום יום את הביטחון של ישראל בכך שהוא נותן אספקה לסוריה, חיזבאללה, איראן…

לאחרונה, התפרסם על פשרה שנרקמת בין עיתון 'הארץ' לענת קם (חיילת בפיקוד מרכז), שחשפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו (ראו הכתבה למטה). חשבתי שזה זמן טוב לדבר על כמה חשובות הדלפות, שמשרתות את הציבור, ומונעות מגופי שלטון לנצל את כוחם לרעה; ועל תופעה חדשה שאנו חוזים בה – עיתונאים שמדברים נגד הדלפות (של עיתונאים אחרים כמובן)…

אחת התמיהות הגדולות של מלחמת העולם השנייה היא הכשל הלוגיסטי של הווארמאכט בהתמודדות עם החורף הרוסי. שהרי, לא הייתה פה בעיה של זמן (הייתה שנה שלמה להכין הכל…) ובטח לא של חוסר ידע…

תכנית המאה של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ הממה הן את הישראלים והן את הפלסטינים וסופה מי ישורנה, אך אין זו הפעם הראשונה שמעמד היסטורי כמו זה מציב דילמות בפני הצדדים. גם בכ"ט בנובמבר 1947, כשהתקבלה החלטת האו"ם 181, על תכנית החלוקה, חוו – כפי הנראה – המנהיגים לבטים דומים. ברצוני לנסות לתאר ולנתח, באמצעות דילמת הפחדן ודילמת האסיר, את שתי פרשות הדרכים הללו…

הדיון החשוב שהחל באתר זה בשאלה: "מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל" מחייב אולי דיון מקדים בשאלה: מדוע אין לישראל אסטרטגיה לאומית גלויה, כתובה, מפורסמת ונלמדת?

בעשורים האחרונים, המצפן של  מדינת ישראל פועל בדומה למצפן של ג'ק ספארו, רב החובל מ"שודדי הקריביים" – היה זה מצפן קסמים שמראה את הכיוון למקום שאליו ליבו של מחזיק המצפן הכי רוצה  להגיע. אלא שאם האיש בידיו המצפן, אינו סגור על המקום אליו הוא ממש רוצה להגיע, המצפן לא עובד. זו בדיוק השאלה בשעה הרת גורל שכזו: לאן מדינת ישראל מבקשת להגיע? וכאן מתפצלות הדרכים…

אנחנו חייבים לנצל את הזמן הזה – שבו הנשיא טראמפ מכהן – כדי לשדרג את מערך ההגנה האווירית שלנו, מהרמה הנוכחית – של הגנה חלקית מאוד, כזו שמסכנת את חייהם של אלפי אזרחים וחיילים ורכושם של מאות אלפים; כזו, שגם לא מגינה היטב על המתקנים החיוניים ובסיסי צה"ל – לרמת הגנה טובה ומקיפה, כזו שתציל את החיים וגם את הרכוש והמתקנים החיוניים.