גרשון הכהן

כמו בנאום "כוס התרעלה" של מנהיג איראן שסיים את מלחמתה בעיראק: שימור המומנטום ההתקפי של צה"ל יכתיב גם הפעם לאיראנים ולחיזבאללה להכיר בכורח המציאות ולהיענות לדרישות ישראל.

תקציר: כוח העמידה הישראלי, ויכולתו המשתכללת של צה"ל למימוש הישגים מבצעיים חסרי תקדים, הצליחו לחולל ספק באמונה הדתית האסלאמית כי הגיעה שעתם. להנהגה הישראלית המדינית והביטחונית ראוי להכיר עד כמה לחילחול הספק האמוני הזה – שמא גם הפעם לא נפתחו למאמינים הג'יהאדיים שערי שמים – יש תפקיד משמעותי בכינון התודעה האזורית על ממדי הניצחון הישראלי. … להמשך קריאה

תקציר: תחת איום איראני לתקיפת ישראל, לתמיכה האמריקאית במהלכים הישראליים יש משמעות דרמטית שרחוקה מלהיות מובנת מאליה. ככל הצפוי, פעולות המהלך היבשתי לא תסתיימנה בימים ספורים. בתיאום ציפיות מול הציבור ראוי להסביר כי גם הצלחה מלאה של המהלך הקרקעי כפי שתוכנן, עדין לא מבטיחה בטווח זמן קצר השגת המטרה להשבת תושבי הצפון לביתם בבטחה. מה … להמשך קריאה

ישראל הפתיעה בכושר העמידה שגילתה גם את עצמה, וגם את הנחות היסוד שעמדו עשרות שנים ביסוד תפיסת הביטחון הישראלית והנחות אלה ראויות להתבוננות מחודשת

בתוך מהומת תקיפות האש האווירית הישראלית, נעקרו מבתיהם ונעו צפונה כחצי מיליון פליטים שיעים. נוצר כך מנוף לחץ רב עוצמה להבאת איראן ומה שנותר מהנהגת חיזבאללה, להכרח לחשוב מחדש על המשך המלחמה. פליטות המונית מוכרת  בעולם כחלק ממחיריה  הטבעיים של תופעת המלחמה. פעמים רבות היא מנוצלת על ידי הצדדים הלוחמים כסוג של נשק אסטרטגי בניהול המלחמה. תופעה זו כמנוף לחץ, בוודאי ניתנת לניצול בידי ישראל.

מלחמות על פי טבען מעורבות תמיד במכלול התרבותי הרחב עליו ניצבת מערכת הביטחון של אומה ומדינה. השאלה המקצועית "איך מגנים על הקיום?" קשורה בטבורה לשאלה "בשביל מה מתקיימים?". בלי בירור חברתי משותף בסוגיות יסוד אלה, שאינן רק ביטחוניות, לא תוכל החברה הישראלית להתמודד בהצלחה באיום הקיומי חסר התקדים אליו נקלעה.  

הפעולה ביטאה החלטה ישראלית להיחלץ מההיגיון הצפוי מראש של כניסה למתקפה קלאסית לשטח האויב. מול שאיפת בן גוריון להעברה מהירה של המלחמה לשטח האויב, בנו האיראנים עם חיזבאללה קווי הגנה קשיחים שמקשים מאוד על מימוש השאיפה למעבר מהיר לשטח האויב. יתכן שהיא תידרש וצה"ל מוכן לכך. אבל בינתיים הצליחה ישראל לפעול להעברה מהירה של המלחמה אל שטח האויב בשיטה אחרת שמיצתה ממד חדש בשיטת לחימת הגרילה, ועשתה זאת  בכלים טכנולוגיים שאיש לא חלם עליהם עד כה.

הכל פתוח, בהמתנה להתפתחויות בתרחישים מגוונים שחלקם עלולים להיות מחוץ למתווה התרחישים שהוכרו עד כה. בהתפתחות המלחמה, שבעוד שבועיים תשלים שנה להתנהלותה, בהחלט ייתכן, שמדינת ישראל והאזור כולו עומדים לקראת תפנית בעוצמה שלא הכרנו.

לאחר כמעט שנה, המועקה הציבורית הולכת ונעשית כבדה, נראה כאילו הכול כבר נאמר ובכל זאת, בהיבטים בסיסיים כמו למשל שחיקת יחידות המילואים ומשפחותיהם, טרם הובנה בציבור ובהנהגה משמעותה של מלחמה אזורית קיומית ומתמשכת. בשלב זה מדינת ישראל רחוקה עדין מגיבוש תפיסה מתאימה לניהול מלחמה כזו, מה שמעצים את השאלה כיצד יכולה ישראל להביא את המלחמה לסיום רצוי. התשובה לשאלה הזו תתברר רק בשנה הבאה, בחתירה לתפנית משמעותית לטובה בכלל זירות המלחמה, בציפייה מאמינה לבשורת ישועה.