פנחס יחזקאלי: שירי תנ"ך – שלושת המלאכים

קחו נושא תנ"כי ייחודי, כמו המפגש של שרה עם שלושת המלאכים; חברו אליו כותב חד ושנון כיהונתן גפן; צרפו מלחין גאוני כמתי כספי; ושימו את כל אלה בפיה של שלישיית מבצעים מעולה כמו שלישיית הגשש החיוור (שקיבלה לטעמי פחות מידי קרדיט על יכולות חבריה כמבצעים מוסיקאלים) וקיבלתם שיר מקסים ומעורר מחשבה, כמו "שלושת המלאכים" - קישוט ראוי ל'פרשת ראה', אחת העמוקות והמרתקות בפרשות השבוע.

פנחס יחזקאלי: ניכוס תרבותי – עוד רעיון פרוגרסיבי יפה שהיטרלל

ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) משמעו: ש'התרבות ההגמונית, הלבנה השולטת' לוקחת אלמנטים של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית) ומשתמשת בהם, תוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות. כמו מושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות; גם הוא הגיוני וספוג כוונות טובות, אולם הידרדר גם הוא למחוזות הזויים...

דולי רוזנברג: שירי נצח – עלי שלכת

בראשית אוקטובר, כאשר העלים מתחילים להצהיב, לנשור להם אחד אחד ולכסות את המדרכות בשטיחי נחושת (אצלנו אולי פחות...), אני נזכרת כמובן בשיר הנוגה שמוכר בעברית בשם: "עלי שלכת". הוא נכתב ע"י המלחין ז'וסף קוסמה למילות שירו של ז'אק פרוור בצרפתית:Les feuilles mortes - "העלים המתים". 

פנחס יחזקאלי: שירי נצח – אל תוך העיר – שלמה ארצי

לאהבות שנקטעו יש אפקט משתק. הן חוסמות אותנו לפרק זמן, עד שברגע מסוים הכל נפתח; ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו להביט אחורה בסלחנות, לנצור את הטוב שהיה, ולהמשיך הלאה... בכך עוסק שיר האהבה הזה, הפשוט והנפלא של שלמה ארצי, "אל תוך העיר".

פנחס יחזקאלי: שירי נצח – בלדת אלף הנשיקות

סיפורה של "בלדת אלף הנשיקות" המופלאה, שכתב אבשלום פיינברג לאשה לא ידועה והקדיש לבסוף לארוסתו, רבקה אהרונסון. את הבלדה הזו לקחה לידיה כלת פרס אקו"ם, הפזמונאית והסופרת הישראלית, מירית שם אור, ועיבדה אותו לשיר, שהולחן על ידי צביקה פיק. היתר- ובעצם הכל - היסטוריה...

רוני אקריש: המוות לבדו מעורר את רגשותינו – 'הנפילה' לאלבר קאמי

"... האם אתה יודע למה אנחנו תמיד הוגנים ונדיבים יותר עם המתים? הסיבה פשוטה! איתם אין חובה. אם היו מכריחים אותנו לעשות משהו, זה היה, להיזכר, ויש לנו זיכרונות קצרים." רוני אקריש מצטט מתוך 'הנפילה', לאלבר קאמי...