נתן אלתרמן יודע - כשהוא רוצה... - להיות ברור וחד בשירתו; אבל גם משכיל, כשצריך, לערפל את המילים והמשמעויות באופן שיקשה על הקורא להבין למה חתר בדיוק, ויאלץ אותו למצוא לעצמו הקשר משלו.

"הַשָּׁנָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי חֶסֶד, בֶּאֱמֶת! הַשָּׁנָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי אֱמֶת, בַּקְּטַנָּה. כָּכָה, לְנַקּוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה מִכָּל הַצַדְקָנוּת וַחֲצַאֵי אֲמִתּוּת שֶׁכִּסִּיתִי בָּהֶן אֵת עַצְמִי..." איילת קציר: הַשָּׁנָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי חֶסֶד.

ערב מול הגלעד - שירה הנפלא והאלמותי של לאה גולדברג המהווה את אחד מנכסי צאן הברזל של השירה העברית המתחדשת -  נדפס לראשונה ב"דבר לילדים" בינואר 1938 ונכלל בקובץ שיריה לילדים "מה עושות האיילות" (1949). השיר הוקדש על ידי המשוררת "לילדי אפיקים". רק נדפס, וחולל מהומה...

"... עֲשֵׂה שֶׁנִּלְמַד מָה טוֹב וּמָה נָעִים, בְּיַחַד. עֲשֵׂה לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה, כָּכָה, בְּדִיּוּק בַּמִּדָּה". איילת קציר: בְּדִיּוּק בַּמִּדָּה

השוטה על הגבעה הוא שיר על דעות קדומות ומחירן. הוא מתאר את היחסים בין אדם, היושב על גבעה, ונחשב לטיפש בעיני סביבתו, שמנדה אותו; והוא בתגובה, נאטם גם אליה...

"... שַׁחְרְרִי אִשָּׁה, הַרְפִּי, פֶּן יַהֲפֹךְ לִבֵּךְ לִנְצִיב מֶלַח; מְאֻבָּן כְּאִלּוּ נִסְחֲטָה מִמֶּנּוּ כָּל טִפָּה שֶׁל אַהֲבָה וְחֹפֶשׁ; נועי קָדִימָה אִשָּׁה, הגשימי אוֹתָךְ". איילת קציר: שַׁחְרְרִי אִשָּׁה...

יַלְדָּה שֶׁלִּי, רָצִיתִי הַיּוֹם לֶאֱסֹף אִתָּך סְעָרָה מִגַּלֵּי הַיָּם, שַׁלְוָה מֵהַחוֹל הַזָּהֹב, לֶאֱרֹז בַּשֵּׁנִית וְלִקְשֹׁר אֶל חֲבָל טַבּוּרֵנוּ אֶת הַמְּיֻחָד שֶׁבֵּינֵינוּ... רגעים?אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: יַלְדָּה שֶׁלִּי...

בְּחַג הָאַהֲבָה הַזֶּה אֵצֵא אֶל הכרמים, לֹא בִּשְׁעַת בֶּן עַרְבַּיִם; הַפַּעַם אֵצֵא עִם זְרִיחָה לִרְקֹד אֶת חַיַּי כְּאִלּוּ אַף אֶחָד לֹא מִסְתַּכֵּל". איילת קציר: בְּחַג הָאַהֲבָה הַזֶּה... כָּכָה לְעַצְמִי

בִּקְרוֹן הָרַכֶּבֶת הִיא עָמְדָה הַמְּבֻגֶּרֶת שָׁאֲלָה "אֵיךְ מַגִּיעִים?" כֻּלָּם הִבִּיטוּ בָּהּ שׁוֹתְקִים. וְרַק צְעִירָה אַחַת בְּנֹעַם דַּרְכָּהּ פָּתְחָה מַפּוֹת וְיִשּׂוּמִים וְהֶרְאֲתָה אֵיךְ מַגִּיעִים אֶל לְבָבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים... אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: לְהַגִּיעַ אֶל הַלֵּב.

"כְּמוֹ עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת הַפְּזוּרִים עַל הַמִּדְרֶכֶת; הֶעֱתַקְתְּ מְקוֹמֵךְ מֵעֲנַף יַנְקוּתֵךְ אֶל עַצְמָאוּתֵךְ; וּבַמֶּרְחָב שֶׁבֵּין הָאוֹר וְהַצֵּל, נָתַתְּ חֵרוּת לְנַפְשֵׁךְ...". אירית כהן-נר גאון, לצייר במילים רגעים קטנים...