"זה מאבק העוצמה, טמבל"… (חלק שני)

זהו מאמר המשך למאמר שכתבתי לפני שבוע ועסק במאבק על מסקנות ועדת ביטון – תחת השם "זה מאבק העוצמה, טמבל". במאמר זה אני מבין שלוש דוגמאות להדרה של נושאים מסויימים מהאתוס הלאומי, שנעשו על ידי "האליטה הקודמת": עליית תלמידי הגר"א, עליות התימנים והדרתו מהזיכרון הלאומי של גואל הקרקעות, הרב דוד צבי אריה שניאורסון. אני מקווה שדי בכך כדי לשכנע, שאין פה מאבק על האמת. בעובדה, הסיפור המרכזי הוא מאבקי העוצמה בין קבוצות בחברה, על הגמוניה. התכנים הם רק אחד מכלי הנשק, והאמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים!

ובכל זאת גאוגרפיה… מענה למאמרו של פרופ' יעקב גולדברג

קיימים משתנים נצחיים בחיי אומות המשפיעים באופן קבוע על מעמדן הבינלאומי, על תרבותם ועל מסורותיהם. גם הדינאמיות המואצת אינה מסיטה את מהימנות הדפוסים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב. אלו הם הגאוגרפיה והדמוגרפיה, שכמעט ואינם משתנים. הם הקובעים עבור עם את גבולותיו, את אויביו, את רמת החשש לעתידו ואת הפעולות האלימות שתתרחשנה לצורך הגנה עליו. הם מעניקים מנופי כוח לאומות מסוימות ומונעים אותם מאחרות. כיוון שהמתווה הגאוגרפי הוא קבוע, הרי שההתנהגויות שנובעות ממנו הנן דפוס המאפשר חיזוי! זה הבסיס לגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים.

מיקי ארבל: הדיפלומט הישראלי עושה למען מדינתו יותר מכל המקבילים לו!

עברו הזמנים בדיפלומטיה הישראלית שחשנו כי "כל העולם נגדנו", חלפו העתים שדיפלומטים זרים היפנו לנו עורף בקבלות פנים ובארוחות ערב רשמיות, עת ראו כי בקרבת מקום מסתובב דיפלומט מארצות ערב… כיום אנו מוערכים יותר כי המצב הגיאו-פוליטי באזורנו השתנה. אפילו דיפלומטים סינים מפנים לעתים עורף ליפנים ומבקשים את קרבתנו הפיזית באירועים חברתיים, כי הסכסוך בין שתי מדינות אלה (על טריטוריות בים) נראה חשוב יותר מהסכסוכים במזרח שלנו…

אלעד ארד: ריקוד המכונה – מיניות בסביבה של בינה מלאכותית

האם תוכל להבנות זוגיות מינית עם רובוט? שאלה זו לא נשאלת לשם ההתרסה, אלא נושאת בין גליה בקבוק עם מסר אפלטוני חבוי – האם האהבה האפלטונית, האהבה האמתית ונטולת היצר המיני, תתאפשר כאשר הרובד המיני יותר לאנשים המכניים, הרובוטים? יתר על כן, האם מוסר דיני נפשות חל על יציר כפיו הרובוטי של האדם?

מפעל הזבל של אגף החקירות והמודיעין במשטרה

'מפעל הזבל הניהולי', שעליו הלינה אמי פלמור, פועל בחצרו של ראש אגף החקירות והמודיעין; ובעצם, בחצרה של מערכת אכיפת החוק כולה: יכולת המשטרה לשלוח חשודים לדין גדולה בהרבה מיכולת התביעות והפרקליטות לתבוע ויכולת בתי המשפט לשפוט; יכולת בתי המשפט לשלוח נאשמים למאסר גדולה בהרבה מהיכולת להכילם. חוסר ההתחשבות של המשטרה באילוצים מביא לחסימת המערכת וביזוייה. תופעת הסדרי הטיעון בבתי המשפט ותקני הכליאה בבתי הסוהר הם התוצאה. המשטרה אמורה לשחק משחק קבוצתי, אבל היא מתנהגת כאילו היא לבד על המגרש!

אלעד רזניק: סין מצפצפת על בית הדין הבינלאומי בהאג

מאז תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, פועלת סין בעקביות למימוש ריבונותה על חלקים נרחבים מים סין הדרומי – העשיר בדרגה ובמשאבים – בעיקר על חשבון ווייטנאם והפיליפינים. זאת, מבלי להירתע אף מסכסוך מזוין עם ארצות הברית, ומתביעה נגדה שהוגשה על ידי הפיליפינים לבית הדין הבינלאומי בהאג. ב- 12 ביולי 2016 קבע בית הדין, שסין הפרה את ריבונותה של הפיליפינים ושאין לה זכות לשליטה בלעדית על השטח הימי ועל המשאבים שבו. הסינים מצפצפים!

כי שקט (במשטרה) הוא רפש…

ל'אופוזיציה' של רוני אלשיך במשטרה יש שיטה: מטלטלים את הארגון ככל שניתן – דרך הדלפות – על מנת לגרור את מקבלי ההחלטות לכאוס. הלחץ גורם לטעויות נוספות, המהומה שלמה, ואז ניתן לנוח. כשחולף זמן והיציבות חוזרת למשטרה, מנענעים שוב. הפעם, הספין התורן היא כתבתו החדשה-ישנה של יניב קובוביץ מעיתון הארץ, על המתנדבים…

יגאל סרנה על ההון, השלטון וקלות הדעת של ההמון…

בעשירי באוגוסט 2016, כתב יגאל סרנה – סופר, עיתונאי ופובליציסט ישראלי – את המאמר הזה בפייסבוק, שראוי לקריאה מעמיקה ולהטמעה, ושנכון לו להילמד בכל שעור מבוא לקורס בשחיתות שלטונית. הוא מחייב אותנו להבין את ההבדל בין עיקר לטפל, לדעת לזהות 'ספינים' ולהבין את סיבותיהם… "אם הישראלים היו יודעים איזה שיתוף פעולה נגד האזרחים יש שם למעלה בין ההון לשלטון", כותב סרנה, "הכל היה מתפוצץ פה. עולה באש. ביזה שאין לה סוף. הכל נגד האזרח. מדינת ישראל מזיינת את מר ישראלי…".

אלעד רזניק: תורכיה נוטשת את ספינת המערב הטובעת…

ציר חדש מתהווה במזרח התיכון: רוסיה – איראן – תורכיה: תורכיה מתכוונת לפתור את חוסר ההסכמות עם איראן בנושא מחיר הגז, ולהגדיל את כמויות הגז המיובאות מאיראן. הידוק הקשרים עם איראן ורוסיה והאולטימטום שהנשיא הטורקי הניח לפני האמריקאים בתחילת השבוע (או שיסגירו את פתאהוללה גולן או שישכחו מטורקיה) הוא סימן רע מאוד לנאט"ו. המרוויח העיקרי מכך, מן הסתם, הוא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין!

אלעד רזניק: הצבא האמריקני התקרנף כבר ב- 2014

בבוקר ה- 7 באוקטובר 2023, חווינו את עומק ההתקרנפות של בכירי מערכת הביטחון שלנו, ואת מחיר הסימביוטיקה ארוכת השנים שלהם עם בכירי הצבא האמריקני. אבל מתי החלה התקרנפות הצבא האמריקני? את שורשי המעורבות המכוונת שלו בפוליטיקה ניתן למצוא בתקופת ממשל אובמה, כאשר ב- 16 לספטמבר 2015 הגיע לתקשורת האמריקאית מכתב שכתבו 50 אנשי מודיעין ששרתו ב"פיקוד המרכז" האמריקני (Centcom). לטענתם, בין השנים 2014 ל- 2015, שונו דו"חות המודיעין שנכתבו על ידם, מסיבות פוליטיות…