האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
לב טולסטוי, באפילוג ל'מלחמה ושלום', ממחיש מורכבות מהי, תוך שהוא משתמש בדבורה ובמטרת קיומה. אנשים שונים – עם זוויות ראיה שונות – מגדירים מטרות שונות לקיומה של הדבורה. אבל, האמת היא, שככל שהשכל האנושי יגביה בגלותו את המטרות הללו, כן יתברר לו ביתר שאת, שהמטרה הסופית היא למעלה מהשגתו…
משה, בנאום הפרידה שלו, מזהיר מפני תופעה שהוא מזהה באופיו של העם – קבלה והשלמה ולא יצירה ושינוי. הביקורת שבה מתחיל משה מתגלמת היטב בדבריהם של הנביאים: העם והנהגתו מתנהלים באופן פסיבי, התנהלות הרת אסון שסופה כאוס מוסרי מוחלט…
הסינים במבצע הנדסי רחב ממדים, מרחיבים חלק מאיי ספארטלי ובונים עליהם בסיס צבאי שמאכסן נכון לעכשיו מטוסי קרב וסוללות טק"א. בים סין הדרומי עוברים נתיבי סחר גדולים ועל ידי שליטה באיי ספארטלי הסינים הופכים להיות בעלי הבית באזור! הצעד הסיני מהווה דריסה של הריבונות הפיליפינית ותקיעת אצבע בעין האמריקאים, וגוש הסחר שהקימו באיזור (ה- TPP), אשר כולל 12 מדינות השוכנות לחופי האוקינוס הפסיפי : ארה"ב, יפן, אוסטרליה, קנדה, מקסיקו, צ'ילה, ברוניי, מלזיה, ניו זילנד, פרו, סינגפור וויאטנאם (סין איננה חלק מההסכם).
כדי להתמודד עם תוכנית דרך המשי הסינית – שנועדה להעביר גז והשפעה סינית ממזרח אסיה, כל הדרך לאירופה – יוזם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין שיתוף פעולה בין שני פרויקטים מתחרים: לחבר את פרויקט הצינור-הטראנס אנטולי (ה- TANAP) שאמור להעביר את הגז האזרביג'אני לאירופה, ושהפעלתו מתוכננת ל- 2020; עם ה- Turkish Stream – פרויקט העברת הגז הרוסי לאירופה, דרך תורכיה.
אין במקרא התייחסות לנושא האהבה בכלל, ולאהבה רומנטית בפרט. ט"ו באב משמר ככול הנראה מסורת עמומה של חג חקלאי קדום, שעליו הולבש בעל כורחו עניין חזרתו של שבט בנימין לחיק העם. יתכן שבעת החדשה – עת הוחל לפרש את המקרא בעיניים ביקורתיות – היה רצון לציין בלוח העברי חג הקשור לאהבה רומנטית, שלא היה בנמצא קודם לכן.
כאשר מתבוננים על הטבח ביישובי 'עוטף ישראל' ב- 7 באוקטובר 2023, קשה להימנע מן השאלה, מה ביקש להשיג ראש ממשלת ישראל אריאל שרון בהחלטתו על ההתנתקות מעזה. אין תשובה אחת. בניגוד לבן גוריון שנתן לשיקוליו האסטרטגיים ביטוי ותיעוד מפורט – בנאומים ובכתיבה סדורה – שרון לא הותיר לנו טקסטים מתעדים מסוג זה.
מבין שלל הספינים שהעסיקו אותנו בהם בעת האחרונה, ספין אחד ראוי, בכל זאת, להתייחסות אמתית: זה שמציע להימנע מלחשוף ראש ממשלה מכהן לחקירות משטרה במהלך כהונתו! מבט על הנימוקים שבשני צידי המשוואה, בצד הידיעה – שהמצב החוקי בישראל בהקשר זה, לא ישתנה בזמן הקרוב – מובילים למסקנה הבלתי נמנעת, שהשיקולים להשארת המצב הנוכחי כמות שהוא אינם רציונליים, וקשורים איכשהו למאבק המטופש בין שתי קבוצות יריבות, העוסקות בפוליטיקה כאוהדי כדור רגל… שהרי, הטענה שנהג האוטובוס הוא בסך הכל עוד נוסע באותו אוטובוס היא אווילית: חייהם של כל הנוסעים תלויים באותו נהג ובמידת ריכוזו בנהיגה…
ברומי העתיקה, היה הקיסר מספק להמונים את ה'סם' הקבוע בדמות קרבות הגלדיטורים, וכמידת הצורך בהסחת דעת (מתבוסות במלחמה, משערוריות שחיתות במשפחות האצולה, מהצורך להעלות מחירי מוצרים וכדומה…) כך מידת הדם שנשפך … זה עובד בדיוק אותו הדבר, גם היום, רק שאת המסכנים – שנאלצו להילחם בזירה, לחיים או למוות – מחליפים ה'ספינים'. מציפים אותנו ב'ספינים' – כמסך עשן – כך שבזמן שדעת הקהל עוסקת בטפל, מעבירים את הדברים החשובים באמת, 'מתחת לרדאר'…
תוך פחות ממאה שנה, הפכה בעולם המערבי התופעה הקרויה, 'ענישה גופנית משמעתית' משגרת חיים לטאבו. שיטות של ענישה פיזית היו שכיחות – בנוסף לתא המשפחתי – גם במוסדות אחרים שבנויים על ציות, כמו בתי ספר, מסגרות צבאיות, בתי כלא, וכו'. כך למשל, ענישה גופנית בבתי ספר הייתה קיימת וחוקית כמעט בכל מדינות העולם, עד אמצע המאה העשרים. עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת בחר המורה המוערך, טוביה דרורי – שנשפט כי סטר לתלמידו – ללכת לכלא, כי האמין שזו הדרך הנכונה. הנושא של ענישה חינוכית עבר מהפיכה, מקיצוניות אחת לשנייה, והשאלה היכן עובר הגבול נותרה פתוחה…
חוקי המערב הפרוע אינם מצב רצוי במדינה דמוקרטית. אולם, אנרכיה וחוק שמשרת עבריינים; וטרוריסטים ומערכת אכיפה מהאו"ם, גרועים מהם עשרות מונים. באמנה חברתית הפקידו אזרחים את זכויות הפרט שלהם בידי המשטרה בתמורה לביטחון. אבל המשטרה החליטה שלא לספק את הסחורה. היא בגדה בבעלי הבית האמתיים שלה. אוכלוסיות שלמות חיות בתוך אנרכיה, וכשהם כבר רואים משטרה, אלה אינם שוטרים אמתיים, אלא חיילים מהאו"ם…
