אבי הראל: על נדרים והבטחות של מנהיגים
על מנהיג להבטיח לציבור רק דברים ברי ביצוע, פרט למצבים בודדים – בעיקר בעתות חירום – בהם ניתן לומר לציבור את האמת; אבל, לא את כל האמת. אל לו להבטיח הבטחות שווא שלא יוכל לקיימן!
yehezkeally@gmail.com
פנחס יחזקאלי: שלימות הניגודים של אופק בוכריס
השלם תמיד מורכב מניגודים, שכל חלק ממנו מסייע בהגדרת ההופכי שלו. גם אם ייטלו מבוכריס את דרגותיו ויכלאוהו, יישאר תמיד הפן האחר של לוחם אמיץ ומוערך, או בכדבריו של גרשון הכהן, שעולמו נטוע בתנ"ך: מעשה אוריה החיתי ראוי לבוז, אבל בהקשר הלאומי, דוד המלך נשאר מלך גם אחרי פרשת בת שבע, ועד היום אנחנו מפזזים ושרים "דוד מלך ישראל חי וקיים". אנשים חכמים אמורים ללמוד לחיות עם הניגודים הללו!
למה הרפורמה המשטרתית הנכונה היא לא לעשות כלום…
אם משטרת ישראל תהפוך למשטרה פדרלית, היא תוחלף בהדרגה מחלק מהערים במשטרות עירוניות. תחום החקירות ירוכז במרחבים, והיא תתגבר משטרות בערים לפי הצורך, ותחזיק תחנות משטרה ביישובים שבהם הרשויות המקומיות לא תחפוצנה ליטול אחריות. כל זה ייצור ביקוש גדול לשוטרים ולמפקדים. רובם יעברו מארגון לארגון והפנסיה הצוברת איתם. מי שיישאר ללא עבודה הם רק אנשי ה'מנגנון', שממילא אם משטרת ישראל חפצת חיים עליה להיפטר מהם. אז איפה הבעיה?
המרחק בין חופש אמנותי לעבירה פלילית: פרשת שנקר
מה היה קורה אם חלק מעובדותיי היו מתלוננות במשטרה שאני מספר עליהן בדיחות גסות ליד העובדים האחרים? מה היה קורה אם הייתי מגיע לעבודה עם יצירה שציירתי, ובה אחת הבכירות במשרד – נשואה עם ילדים – כשהיא עירומה במיטתה? האם הייתי נשאר בתפקידי? לכמה זמן? מי היה מגן עלי בשם חופש האמנות? קוד הלבוש בחברה שלנו אומר שאנחנו מתלבשים כדי להראות בפומבי, ולא מתפשטים, חוץ מכאלה שמעדיפים כך מרצונם החופשי או מאילוץ כספי ואומנותי, וברור לחלוטין, שאילת שקד איננה דוגמנית ערום, ולא הביעה כל רצון לכך…
אבי הראל: במה זכה יהושע להחליף את משה בהנהגת העם?
משה חשב לתומו כי לאחר לכתו בניו ירשו אותו בהנהגת העם. אולם מה רבה הייתה הפתעתו כי אדם משבט אחר נבחר למשרה הרמה. בכך מאותת המקרא, כי הנהגת העם אינה מטבע העובר לסוחר, ומי שניבחר הוא מי שהוכיח בכל תקופות חייו את התמדתו, מוסריותו וכישוריו הרוחניים והצבאיים כאחד…
גרשון הכהן: מניעי הטרור: ייאוש או תקווה?
השקיקה ליציבות בחברה המערבית הפכה להגיון מוביל במדיניות הפנים והחוץ, לא רק למען השלטת הסדר הטוב, אלא גם מתוך חרדה מפני הבלתי נודע. אויביה, לעומת זאת, דוגמת דאעש, מבקשים ממש להפך: למצות את פוטנציאל ההליכה אל הבלתי נודע. במפגש בין המגמות, הצורך ביציבות מתפרש כחולשה, וזו מעוררת את התקווה. לכן, על החברה המערבית לבחון שינוי אורחות חייה, באופן שיבהיר ליריביה כי עדין לא הגיעה השעה. זה לא ישנה את שאיפתם, אך אולי יגרום לדחיית מאבקם האלים לעת אחרת.
אבי הראל: פרשת זמרי בן סלוא. מנהיגות ארוכה מידי
משה בתחילת דרכו שילב באופן מושכל בין הענווה האישית שלו לבין קנאות דתית מתונה. ככול שעברו השנים, ולאחר כמעט ארבעים שנות נדודים ומשברים שהעמידו את הנהגתו במבחן, פעם אחר פעם, משה נשחק וכורע תחת העומס. קנאתו נעלמת ונאלמת, ורק גורמים חיצוניים יכולים להציל את המצב מקריסה מוחלטת. בהתערבות של פינחס במקרה זמרי בן סלוא, המקרא אומר כבר את מה שכולם יודעים: עבר זמן מנהיגותו של משה, ויש למנות מנהיג חדש (הדבר אכן מתבצע בפרשה הבאה פרשת פינחס, עת יהושע נבחר במקום משה.
עורכי דין במלכודת…
לאחרונה נחשפנו לחלקים בעייתיים נוספים של עולם הפשע, כאשר פורסמה קלטת, אשר בה סגן ניצב יגאל קלמיניאן, מפקד ימ"ר לכיש נוזף בעבריין: "אתה שולח אותה (את עורכת הדין) למצוץ לחברים שלך". האם קלמיניאן טעה? האם העליל על עורכת הדין ועל העבריין? הנושא הזה המוכר היטב לכל מי שפועל במעגלים הללו, ודומני שאין ספק שקלימיאן אמר אמת. לצערי, צריך להתרגל לעובדה, שיש מספר קטן ומאוד לא משקף של עורכי ועורכות דין, שנלכדו במלכודת ללא מוצא ביחסיהם עם עבריינים, שנוהגים בהם כבעבדים!
חגית לרנאו: דלתות מסתובבות
ב- 24 ביוני 2016 פרסם הבית הלבן תכנית מערכתית מקיפה לסייע לאסירים משוחררים ולמנוע עבריינות עתידית. כיום, מתמודדים אסירים, לבדם, עם מכלול הבעיות שהכניסו אותם לכלא מלכתחילה, וכן עם סטיגמה חברתית קשה, הנובעת מהרשעתם וממאסרם. מדינות רבות בארצות הברית גם מקשות עליהם באיסורים ובהגבלות. תמונת מצב עגומה זו משתקפת בשיעורי מועדות גבוהים. התכנית המערכתית הזו שפרסם הממשל מלמדת על מחויבותו לשיפור תוצאות המועדות של אסירים משתחררים, ולהסרת חסמים מיותרים בדרך להיקלטותם מחדש בחברה.
אבי הראל: פשט או אלגוריה? הרמב"ם ושפינוזה על אתון בלעם
לפי פשוטו של מקרא, אתונו של בלעם דברה בשפת בני אדם. הייתכן? המאמר מעמת את דעותיהם של הרמב"ם ושפינוזה בסוגיה זו…
