פרשת חוקת מכילה בתוכה את אחת מבעיות הפרשנות הקשות במקרא. המדובר על פרשת מי מריבה, בה משה במקום לדבר אל הסלע מכה בו בעוצמה במטהו. הקושי הפרשני הוא בעובדה שה' משית עונש כבד על משה ואהרון, תוך אי בהירות של ממש לגבי אופיו של החטא בו הם חטאו.
האם לא הגיע הזמן להבין שבמזרח התיכון, בזים למי שאינו שומר על כבודו; ושכבוד פה הוא ערך לאומי? אנחנו הפטרון האחרון של המשטר ההאשמי; שיורק שוב ושוב בפרצופנו. ובתמורה? אנחנו נותנים למשטר הגנה אולטימטיבית לקיומו; ועוד ועוד מים בחינם!
אם אנחנו לא היינו נושא הבדיחה של המזרח התיכון, זה היה מצחיק גם אותנו: עברו רק עשרה ימים מיום חתימת הסכם המים, שבו הסכימה ישראל להכפיל את אספקת המים, חינם, לירדן; וכבר הגיע מטח רוק עסיסי נוסף מכיוון ירדן, לתוך פרצופנו; וחובה להגיד: הרווחנו אותו ביושר, כי לטמטום אין מחיר...
היהודים אינם מבינים את תרבותו של האזור שבו הם חיים; ולא מתייעצים עם מזרחנים ומביני דבר, לפני שהם פועלים. נדמה להם שבני האזור חושבים כמונו ורוצים אותם דברים כמונו. לכן, ישראל לא לומדת כלום. היא ממשיכה לשלם על יריקות בפרצופה, והופכת לבדיחה בשכונה הזו שבה אנו חיים...
בפרשת חוקת בספר במדבר, מגיע חוסר המים לעם לממדים של כאוס כמעט מוחלט. מעמדו של משה כמנהיג העם נפגע ללא תקנה, וזו העילה להחלפתו לקראת המשברים הבאים, בכניסה לארץ כנען.
