יחזקאלי ואונגר-משיח: ממגורה ארגונית (סילו) – מלכודת המידע והידע של הארגון

ממגורה – או סילו (Silo) בלעז – היא מבנה לאחסון חומרים. הדימוי הזה משמש אותנו בביטוי הארגוני סילו, שמשמעותו, חלק מבודד במערכת מורכבת, שבתוכו 'נלכדים' ידע ומידע, ואינם משותפים עם יתר חלקי הארגון. כיוון שהארגון אינו יכול להגיע אל הידע המידע הזה ולעשות בו שימוש בזמן אמת; והוא 'מתייבש', ומאבד את הרלוונטיות שלו…  

גרשון הכהן: הציונות הדתית בכבלי הבידוד המגזרי

בדבריי הבאים, אציע את ההשערה כי מגמות עומק המכוננות מורשתית את דרכה וזהותה של הציונות הדתית, חוסמות אותה מן היכולת לעצב מחדש את זהותה באופן שירחיב את גבולותיה, ומונעות בכך את התהוותה של קבוצת רוב מאוחדת על בסיס ברית זיקות דתיים ומסורתיים…

עמר דנק: "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק ב'

זהו מאמר שני בסדרת המאמרים, המצביעה על הגורמים העיקריים שהובילו לנקודת הזמן הנוכחית, שבה האסטרטגיה הצבאית של ישראל הפכה להיות "הפצץ וקווה לסיום"; באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, החלה בחינה של התפיסה השלטת בצה"ל. שתי תפיסות עמדו על הפרק: האחת – שימור האסטרטגיה הקיימת; והשניה: מעבר לאסטרטגית השמדה ע"י חימוש מונחה…

יעקב שחם: תנופה מול סטגנציה

עידן יורי אנדרופוב כראש ה- .K.G.B, התאפיין בגידול מסיבי של הארגון, אשר הרחיב את שורותיו. מבנהו, שהיה מסורבל קודם לכן, הפך מסורבל שבעתיים. אנדרופוב הקדיש תשומת לב מיוחדת למודיעין החוץ, שפרס את פעילותו בכל יבשות העולם. למעשה, לא הייתה מדינה, בה לא פעלה שלוחה חסויה של ה- .K.G.B…

עמר דנק: "הפצץ וקווה לסיום" כאסטרטגיה, פרק א'

בסדרת המאמרים הזו אנסה להצביע על הגורמים העיקריים שהובילו לנקודת הזמן הנוכחית, שבה האסטרטגיה הצבאית של ישראל הפכה להיות "הפצץ וקווה לסיום"; וחשוב לציין: אין זאת ביקורת על כך שאנחנו נמצאים בנקודה לא נכונה או טובה…

אודי מנור: חג שמח, ושתזכו לספר ביציאת מצרים…

אני, שמעדיף כאמור לספר ביציאת מצרים, זוכר גם זוכר שהאנושות מלאה באנשים קטנים, שחושבים שאת מורכבותם של החיים אפשר לנהל באמצעות כלל אחד חד וחלק, שלפניו הכל כאוס, ואחריו הכל סדר, כי סדר, מה לעשות, יש רק בפסח, וגם הסדר הזה מסודר באמת, רק כאשר מאפשרים לו להיות אנושי, כלומר מעט מבולגן, ובעיקר מאוהב בסיפורים, ואין כמו סיפור יציאת מצרים. סיפור שהיה, סיפור שהווה, סיפור שיהיה…

עידן ירון: "ראייה כפולה" – פאט בארקר – אתיקה ואסתטיקה בצילה של המלחמה

אציע להלן את ניתוח של ספרה של פטרישה (פאט) בארקר (Barker, 1943) – ילידת יורקשיר, מהבולטות בסופרות הבריטיות – ראייה כפולה (Double Vision). בארקר עוסקת באופן נרחב במלחמה ובהשלכותיה. היא פנתה לכתוב על מלחמת העולם הראשונה, בעקבות התנסותו של סבה החורג במהלכה: הייתה לו צלקת מכידון רובה, אך הוא סירב לדבר על הנסיבות שבהן נוצרה…

אבי הראל: בין הפסח לפסחא

הנצרות בתחילת דרכה, הייתה מורכבת גם מזרמים יהודיים שחגגו את הפסח. המפנה שחל לאחר חורבן הבית השני, קביעת אופיו התנאי של חג הפסח ללא המקדש, קבלת הנצרות על ידי קיסר רומי במאה השלישית, וועידת ניקיאה הראשונה שעיצבה את הנצרות ברוחו של פאולוס, כל אלה גרמו לכך שחג הפסח היהודי, יהפוך לחג הפסחא הנוצרי, שסימל מאז המאה השלישית ואילך את סבלו של ישו ואת משמעותו האוניברסלית, ככפרה וגאולה של כלל האנושית מחטאיה…

עמר דנק: על (אי) ההכרעה

לאחרונה, התקיימה בצה"ל 'סדנת ניצחון', איני שותף לתהליך אבל חשבתי שראוי להתייחס לנושא בכובד ראש. המטרה היא להבהיר מדוע טרמינולוגיה של ניצחון והכרעה לא מתאימות למציאות האסטרטגית של ישראל. זה לא סותר את העובדה שלוחמים צריכים לחתור לבצע את משימתם ולנצח יריב ברמה הטקטית. הסוגיה היא החיבור של המעשה הצבאי למטרות הלאומיות…

מדינה שלמה חיה בסרט…

"אתה חי בסרט" אנחנו אומרים לאדם חולמני, פנטזיונרי, לא מציאותי, שהוא ממש ההפך הגמור מפְּרַגְמָטִי, רֵאָלִי, תַּכְלִיתִי. עכשיו מסתבר שמדינה שלמה, אוקראינה, חיה בסרט… היא בחרה לעמוד בראשה בולדימיר זלינסקי: שחקן תאטרון בן 41, חסר ניסיון פוליטי בכלל, שמזלו שיחק לו לגלם דמות חיובית במיוחד של נשיא אוקראינה בסדרת טלוויזיה; ושהצופים השתכנעו, שאם שיחק בסדרה כל כך טוב, הוא יצליח – למרות חוסר ניסיונו – להפוך את הסרט למציאות.